ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תבוא
קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
75
15 דק' קריאה • 45 דק' צפיה
שיעור לדרךאזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
אופן הוידוי שיחת הרה"ג זלמן ברוך מלמד לפרשת כי תבוא (תשפ"ה) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ◆ כמה בריתות כרת הקב"ה עם ישראל ◆ חומרת עבירות שבסתר ◆ השמחה שהקב"ה משגיח עלינו כל הזמן◆ איך אפשר להקים דברי תורה ◆ סדר הוידוי ◆ הבעיה בעבירות שבשוגג ◆ להסתיר או לפרסם את הפשעים ◆ פרסום עבירות שבין אדם לחברו ◆ בקשת סליחה מאדם שלא יודע שפגעו בו ◆ מחלוקת האם צריך לפרט את החטא ◆ וידוי על עבירות שכבר התוודה עליהן בעבר◆ ביאור דברי הרב כיצד אדם מתוודה על עבירות שלכאורה לא עשה ◆ החסד שעשה עימנו הקב"ה בדין בכל יום יהיו בעיניך כחדשים נאמר בפרשה: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ. אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. ה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כׇּל מִצְוֺתָיו" (דברים כו טז-יח). מסביר רש"י את המילים "היום הזה" ואומר שבכל יום הקב"ה בוחר בנו, בעם ישראל, בכל יום הקב"ה מצווה אותנו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. עלינו לחיות את ההתחדשות של קבלת עול מצוות, התחדשות בהכרה שהקב"ה בחר בנו מכל העמים: "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר", בכל יום. כמה בריתות כרת הקב"ה עם ישראל הקב"ה כרת שלוש פעמים ברית עם ישראל, פעם אחת במעמד הר סיני, פעם שנייה בערבות מואב ופעם שלישית בהר גריזים ובהר עיבל. ויש דעה שאומרת שהפעם השלישית היתה במשכן. הגמרא (סוטה לז א) אומרת, שעל כל מצווה ומצווה, הקב"ה כרת איתנו ברית, ולא רק באופן כללי על כל המצוות כולן. וגם לא רק על כל מצווה ומצווה פעם אחת, אלא על כל מצווה ומצווה אנחנו צריכים ללמוד וללמד לשמור ולעשות. כלומר, יש לנו ארבעה חיובים בכל מצווה ומצווה. בנוסף, הקב"ה ציווה אותנו כל אחד ואחד בפני עצמו, וגם ציווה את כלל ישראל ביחד. זאת אומרת, חיובים אלו חלים עלינו פעמיים, פעם אחת כפרט, ופעם שניה כחלק מן הכלל. ואמרנו שעל כל מצווה ומצווה יש ארבעה חיובים, אבל בעצם יש לנו עוד חיובים, כיוון שכל ברוך, נחשב מצווה, לעומת "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (שם כז כו). זאת אומרת, יש מצוה גם בחיוב וגם בשלילה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, גם לציבור וגם ליחיד. יוצא שיש שמונה ועוד שמונה - שש עשרה פעמים, שש עשרה בריתות שהקב"ה כרת עם כל אחד ואחד מישראל על כל מצווה ומצווה. אבל שלוש פעמים הקב"ה כרת ברית עם ישראל, אז אנחנו צריכים להכפיל את השש עשרה בשלוש. נמצא שארבעים ושמונה בריתות כרת הקב"ה עם כל אחד מישראל על כל מצווה ומצווה. אבל יש תרי"ג מצוות, אז בכדי לדעת כמה בריתות הקב"ה כרת איתנו, אנחנו צריכים להכפיל את ארבעים ושמונה האלה בתרי"ג. זה יוצא שיש עשרים ותשע אלף בריתות שהקב"ה כרת עם כל אחד מישראל. אבל כל אחד מישראל גם ערב על חברו, ויש שישים ריבוא מישראל, אז צריכים להכפיל את מה שאמרנו בשישים ריבוא. עשיתי חשבון שהקב"ה כרת 17,754,384,000 בריתות עם כל אחד מישראל. מיליארדים. אבל יש דעה בגמרא שאומרת שאדם גם ערב על כל הבריתות שעל כל הערבויות של כל אחד מישראל, כי כל אחד מישראל ערב על חברו, אז הוא ערב גם על הערבויות. וכבר אין שמות למספרים האלה שאדם ערב לפי הדעה הזאת. טריליונים זה לא מספיק, עוד לא המציאו את המספרים האלה. על כל פנים, צריך להתבונן בעומק הדבר כמה קשר יש לכל אחד לכלל ישראל, וכל אחד מישראל כמה בריתות הקב"ה קשר איתו. זהו קשר בל ינותק. חומרת עבירות שבסתר אנחנו ממשיכים בפרשה. יש דעה שישראל עומדים על הר גריזים ועל הר עיבל, ויש דעה שהם עומדים בתחתית, בין ההרים והכוהנים והלויים עומדים באמצע ואומרים כמה וכמה אזהרות. "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה... וְשָׂם בַּסָּתֶר" (שם טו). כל האזהרות הללו, הן על העבירות שאדם עושה אותן בסתר, שאף אחד לא רואה, והתורה באופן מיוחד מזהירה אותנו על העבירות שבסתר. כי בגלוי, אדם לא עושה עבירות כיוון שהוא מתבייש שיראו אותו, אבל אם אף אחד לא רואה הוא לא מתבייש. זה מאוד חמור שאדם עושה עבירות בסתר ולא בפרהסיה, זה מראה שהוא חושב שהקב"ה לא רואה, אז הוא מפחד רק מאנשים, ויש צד שזה יותר חמור. יש כאן הדרכה של התורה, שאדם צריך לדעת שהוא חייב לשמור על עצמו גם במקום שאף אחד לא רואה ולא רק להתבייש מבני אדם, אלא להתבייש מהקב"ה. הקב"ה רואה, יש לו מצלמות בכל החדרים ואין נסתר מפניו, יש לו גם חושים מיוחדים, טלפתיים, שהוא גם קורא מחשבות, הכול הוא יודע, אדם חשוף לפניו, אבל זה לא צריך לצער אותנו אלא זה צריך לשמח אותנו. השמחה שהקב"ה משגיח עלינו כל הזמן זה לא צריך לצער אותנו שאנחנו נמצאים כל הזמן תחת פיקוח קשה וכבד, אלא להפך, זה צריך לשמח אותנו שאנחנו נמצאים כל הזמן תחת ליווי אוהב. הקב"ה כל הזמן מחיה אותנו, נותן לנו הכול וממילא הוא נמצא איתנו. אז הוא גם רואה את הכול. הרי כל מה שיש לנו הכול זה מריבונו של עולם, "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" (נחמיה ט ו). יש כאן תזכורת חשובה מאוד שהתורה מלמדת אותנו, לחיות את המציאות הזאת שגם אם אדם נמצא בסתר ולכאורה אף אחד לא רואה אותו, ואם היו צועקים לו, 'עכשיו רואים אותך', הוא היה נבהל ומפסיק לעשות את העבירה. אז האדם צריך להיות בהכרה כזאת שזה באמת מה שקורה. הקב"ה לא אוהב לראות את החולשות שלנו, ואנחנו רוצים תמיד רק לשמח את הקב"ה, רק לעשות את רצונו. איך אפשר להקים דברי תורה בכל פעם פותחים בברוך ואחר כך הופכים את זה לארור. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן" ואחר כך אומרים להיפך. מסביר כאן הרמב"ן (דברים כז טו) שלא כתוב כאן איזה פרט מסוים, אלא את כל "דברי התורה הזאת", וכאילו כלולה כאן כל התורה כולה. אומר הרמב"ן, כתוב "אשר לא יקים", כלומר, להקים את התורה. יכול להיות שאדם עובר עבירה כי אין לו כוח, הוא נכשל ועושה את העבירה אבל הוא מסכים שיש את המצווה הזו. אבל אם הוא לא מסכים והוא מבטל אותה בהכרה שהמצווה הזאת לא קיימת, על זה נאמר "ארור אשר לא יקים", אבל אם הוא רק נכשל בעבירה, על זה לא נאמר "ארור אשר לא יקים". בנוסף לכך הרמב"ן על הפסוק "אשר לא יקים", מביא את דברי חז"ל (ירושלמי סוטה ז ד), "אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור". זאת אומרת, אדם יכול היה להשפיע על אחרים שישמרו את המצוות והוא לא עשה כן, הוא בעצמו מהדר, מקיים את כל המצוות כולן, אבל הוא לא מקים את התורה. הוא יכול היה להשפיע על חבר, על אח, על המשפחה, והוא לא עשה את זה. על זה נאמרה האזהרה הזאת. אדם צריך לדעת שהתפקיד שלו הוא לא רק לטפל בעצמו ולדאוג שהוא יהיה מתוקן ושלם, אלא צריך לדאוג שעם ישראל יהיה מתוקן ושלם, כל אחד לפי גודל השפעתו. הדברים האלה נאמרים בעיקר לאנשים שיש להם השפעה גדולה כללית. ממשיך הרמב"ן ואומר: דרשו בהקמה הזאת את בית המלך והנשיאות שבידם להשפיע, שאפילו היה צדיק גמור במעשיו אבל בידיו להקים את התורה ביד המבטלים אותה, והיה יכול להחזיק את התורה, אך בגלל רשעים המבטלים אותה הוא לא עשה זאת - הרי זה ארור. אז מלך יכול להשפיע על כל העם, סתם אדם יכול להשפיע רק על האזור שלו, כל אחד לפי כוח השפעתו. לכל אחד ואחד יש השפעה על חבר או על המשפחה, כל אחד צריך לדעת שהוא צריך לא רק לדאוג לעצמו, אלא הוא צריך לרצות שעם ישראל ישמור את התורה, שכולנו נשמור את התורה. זה מה שמלמדת אותנו כאן התורה. סדר הוידוי בע"ה אנחנו נצטרף לאחינו הספרדים שכבר אומרים סליחות מתחילת אלול. חלק גדול מהסליחות זה עניין הוידוי. הגמרא אומרת (יומא לו ב): "תנו רבנן: כיצד מתוודה? עויתי פשעתי חטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומר וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כׇּל עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כׇּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכׇל חַטֹּאתָם" (ויקרא טז כא). חטאתי זה בשוגג, עויתי זה במזיד, פשעתי זה במרד, להכעיס. אז הסדר הפשוט הוא שרגילים להגיד בדרך כלל, חטאנו עוינו פשענו, אך בברייתא אנחנו רואים דעה אחרת: "כיצד מתוודה? עוויתי", זאת אומרת במזיד, "פשעתי", במרד, "וחטאתי", בשוגג. זה סדר הפוך. ומאידך, כתוב בתורה בשעיר המשתלח, "והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל, וכן במשה הוא אומר נושא עוון ופשע וחטאה", אלו דברי רבי מאיר. אך חכמים חולקים עליו ואומרים, "עוונות אלו הזדונות, וכן הוא אומר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֺנָהֿ בָהּ (במדבר טו לא), פשעים אלו מרדים וכן הוא אומר: "מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי" (מלכים ב ג ז). ועל כן אומרים חכמים "אלא כך היה מתודה: חטאתי עוויתי ופשעתי" כלומר, שואלים חכמים, מאחר שהתוודה כבר על הזדונות ועל המרדים, חוזר ומתוודה על השגגות? זה הרי לא הסדר, הוא כבר התוודה על הדברים הכי חמורים שיכולים להיות אז עכשיו הוא בא להתוודות על השגגה? הסדר הוא שאדם קודם מבקש על העבירות הקלות ואחר כך הוא מבקש יותר גם על החמורות. אדם בא לבקש בקשה הוא לא מתחיל בבקשה הגדולה כי אולי לא ישמעו לו בכלל, אלא הוא מבקש בקשה קטנה, ואחר כך הוא רואה שנענים לו אז מבקש עוד קצת, אבל הוא לא בא לבקש על ההתחלה את השיא של הבקשות. כך טוענים חכמים והם אומרים שכך מתוודה: חטאתי ועוויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו'. ויש לכך גם ראיות מפסוקים "ודוד אומר חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ" (תהילים קו ו). וגם שלמה כך אומר וגם דניאל כך אומר. אז למה בתורה כתוב בצורה אחרת? אלא מסבירים חכמים: "מהו שאמר משה נושא עוון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות". כך ביקש משה רבינו, אבל לא שכך מתוודים כי המתוודים תמיד צריכים להתוודות לפי הסדר. הבעיה בעבירות שבשוגג אם כך מה הסברא של רבי מאיר? חשבתי להסביר כך את דברי רבי מאיר. על דברים חמורים, על מה שאדם עשה במזיד שהוא מרגיש שהוא לא בסדר והוא מתחרט, הוא מתוודה וחוזר בתשובה. וכל שכן אם הוא עושה להכעיס ואחר כך הוא מבין כמה הוא טעה, על אחת כמה וכמה שליבו נוקפו והוא חוזר בתשובה. אבל בחטאים, שאדם לא כל כך מרגיש שהוא לא בסדר, שהרי הוא לא כל כך התכוון לחטוא, הוא לא כל כך חוזר בתשובה כי הוא לא חושב שהוא אשם, שהרי חטאים זה רק שוגג. אך באמת שוגג זו גם כן אשמה. באונס הוא לא אשם, כיוון שזה לא היה בידו, אבל בשוגג, הוא יכול היה לשים לב שהוא עובר עבירה, אך הוא לא התבונן ולא שם לב לזה. אבל אם אדם תמיד ערני ונזהר לא לעשות עבירות, הוא כל הזמן בתודעה כזאת שצריכים להיזהר ולהישמר, אז הוא לא ייכשל גם בחטאים. ולכן, מה שהוא נכשל זו קצת אשמה, אמנם לא אשמה גמורה כי הוא באמת לא התכוון לחטוא, אבל הוא לא שמר מספיק על עצמו. על כן, אדם שהרג בשוגג הוא מקבל עונש גלות כי הוא לא היה בסדר, אבל מי שאנוס, הוא לא מקבל בכלל עונש כי הוא לא עשה עבירה. "אונס רחמנא פטריה" (ע"ז נד א). אז כיוון שעל חטאים אדם לא מתעורר לשוב בתשובה, לכן זה חמור יותר והוידוי חשוב אף יותר. על כל פנים צריך להתבונן על כך שאדם צריך לשוב גם מחטאים של שוגג. להסתיר או לפרסם את הפשעים יש עוד מחלוקת בדיני הוידוי. הגמרא (יומא פו ב) אומרת על הפסוק "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (תהילים לב א), אשרי מי שעוונותיו מכוסים. אבל מצד שני יש פסוק אחר, "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ" (משלי כח יג). שואלת שם הגמרא לכאורה שני הפסוקים סותרים זה את זה, פסוק אחד אומר שאסור להסתיר את הפשעים, צריך להתוודות בקול רם, ואילו הפסוק הראשון אומר שהטוב הוא שהחטאים יהיו מכוסים ולא מגולים? מתרצת הגמרא בשם רב, שכאן מדובר בחטא מפורסם וכאן בחטא שאינו מפורסם. אם החטא שאדם עשה מפורסם לרבים, אז אסור לו לכסות והוא צריך להתוודות בפרסום, אבל אם האדם עשה את החטא לא בפרסום, אז הוא צריך לכסות על החטא ולהסתיר. שהרי כאשר אדם מתוודה על חטא ואומר עשיתי דבר לא טוב, הוא בעצם אומר שהוא עשה דבר נגד רצונו של הקב"ה וזה לא לכבודו של הקב"ה ששומעים שאדם עשה דבר נגד רצונו. אמנם, הוא מתוודה על זה אבל שומעים שהיה כאן דבר לא טוב, היתה פגיעה בכבוד שמיים. אז בעצם צריך לכסות ולא להתוודות בקול רם. אז אם העבירה הזאת לא ידועה, הוא צריך להמשיך ולהסתיר אותה ולכן יתוודה בינו לבין עצמו, אבל אם העבירה כבר מפורסמת, אז אדרבה, הגם שזה לא כבוד שמיים, אבל כיוון שזה היה מפורסם הוא מתוודה ושומעים שהוא חוזר בו, וזה מתקן במידה מסוימת את העניין. גם זה טוב שהוא יתבייש על כך שהוא עשה עבירה בפרסום, והוא צריך להתבייש על כך. אדם שמתוודה ברבים הוא מתבייש, הוא מגלה את החטאים וזו בושה. כמו שאדם פגע בחברו הוא צריך לבוא ולבקש סליחה וזה לא נעים לומר הייתי לא בסדר, וכל שכן כשאדם פגע ברב והוא רוצה לבקש סליחה, לא נעים לפעמים לבוא ולהתנצל. סיפר לי מישהו שהוא בא עד החדר של הרב אבל לא העז להיכנס וחזר הביתה כי התבייש... יש דיון בגמרא כיצד צריך להתוודות. יש צד שצריך להתוודות בקול רם, אך זה לא כבוד שמיים, ומצד שני זה טוב לחוטא שזה יכפר עליו שהוא יתבייש מאוד מאוד. אז לכן בחטא מפורסם צריך להתוודות בקול רם ובחטא שאינו מפורסם צריך להתוודות בשקט. פרסום עבירות שבין אדם לחברו רב זוטרא בר טוביה אמר תירוץ אחר בשם רב לסתירה. כאן מדובר בעבירות שבין אדם לחברו, וכאן בעבירות שבין אדם למקום. עבירות שבין אדם לחברו צריך לפרסם, ובין אדם למקום לא צריך לפרסם. אך איך זה כבוד הנפגע שהמתוודה, מתוודה בפרסום? זה תלוי. אם הוא פגע בו ברבים אז זה שהוא מתוודה זה באמת מתקן, הוא בא ומבקש סליחה בפני כולם וכמו שהוא פגע כך הוא מתקן. אבל אם אחרים לא יודעים שהוא פגע והוא יבוא ויפרסם שהוא פגע זה, פשוט יפגע בו פעם שנייה. וכן, אם אדם פגע בחברו וחברו לא יודע מזה, הוא דיבר עליו לשון הרע, הוא ביזה אותו אבל לא בפניו, אם הוא יבוא ויבקש סליחה זה שנפגע עכשיו יתבייש, עכשיו הוא ממש מבייש אותו. בקשת סליחה מאדם שלא יודע שפגעו בו החפץ חיים כתב ספר שמירת הלשון ושם הוא כתב את כל ההלכות איך אדם צריך לבקש סליחה אם דיבר לשון הרע על חברו. כשהוא גמר את הספר, הוא רצה לקבל הסכמה מרבי ישראל סלנטר. אז רבי ישראל סלנטר אמר תראה לי את הספר, אני אעבור עליו ואני אתן על זה הסכמה. לאחר כמה ימים, בא החפץ חיים לרבי ישראל סלנטר ושאל אותו אם הוא עבר על הספר ואם הוא יכול לתת הסכמה. ענה לו רבי ישראל סלנטר, עברתי על הכול והכול בסדר חוץ מהלכה אחת (חלק א, כלל ד, סעיף יב) שאתה כותב שם שאם אדם פגע בחברו וחברו לא יודע, צריך ללכת אליו ולהגיד לו פגעתי בך ואני מבקש סליחה. לזה אני לא מסכים, כי אתה הולך עכשיו לפגוע בו. אמנם, זה כתוב בשערי תשובה לרבנו יונה, הוא כותב באופן סתמי (ג רז) שצריך לבקש סליחה ואפילו אם הוא לא יודע שפגעו בו. אבל רבי ישראל סלנטר אמר שהוא לא יכול לתת על זה הסכמה. החפץ חיים התעקש שזו ההלכה, ורבי ישראל אומר אני לא מסכים לביאור שלך, אני לא יכול לתת הסכמה. אז החפץ חיים ביקש ממנו שיכתוב הסכמה ויוסיף שבהלכה הזאת הוא לא מסכים. אמר לו רבי ישראל, אולי לא יקראו את ההקדמה שלי, אולי יקראו בשטחיות ולא ישימו לב ואחר כך אני אכשיל אנשים, כאשר אנשים יראו שכתבתי הסכמה, אז הם יבואו ויבקשו סליחה ממי שלא יודע שפגעו בו וזה פשוט יבייש אותו. אני מסכים עם רבי ישראל סלנטר ואני מבקש שאם מישהו פגע בי, אני לא חושב שיש מישהו כזה, אבל נגיד שיש, אין צורך שיבוא ויספר לי שהוא פגע בי ויעליב אותי, שה' יסלח לו בלי שיבוא. אני חושב שכל אחד היום חושב ככה אבל לזה יש תנאי. אם מישהו רוצה לבקש סליחה כדי שיסלחו לו, הוא צריך להחליט בליבו שהוא לא יחזור על העבירה הזו פעם נוספת, ואז אני מתאר לעצמי שזה שנפגע ולא ביקשו ממנו סליחה, הוא מוכן לסלוח. מחלוקת האם צריך לפרט את החטא ראינו מחלוקת אחת בין רבי מאיר וחכמים, כיצד צריך להיות הסדר של אמירת הוידוי, מחלוקת שנייה אם צריך לפרסם, יש חילוק גם מתי כן לפרסם את החטא ומתי לא לפרסם את החטא. ישנה שם בגמרא עוד מחלוקת האם צריך לפרוט את החטא, שנאמר "חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב" (שמות לב לא) דברי רבי יהודה בן בבא, רבי עקיבא אומר: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה". מהפסוק הזה הוא גם לומד שלא צריך לפרט את החטא אלא יאמר באופן כללי, חטאתי, אני מבקש סליחה, אך לא יגיד איזה חטא הוא עשה. משה רבינו מפרט ואומר, עשו להם אלוהי זהב אז לכן רבי יהודה בן בבא אומר שצריך לפרוט את החטא. הרמב"ם (תשובה ב ג) אומר " וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב" (שמות לב לא). וזה קשה, שהרי זה לא כרבי עקיבא, ומחלוקת רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא תמיד הלכה כרבי עקיבא, הלכה כרבי עקיבא מחברו?? מתרץ שם הכסף משנה שהפסוק הזה "מכסה פשעיו לא יצליח" נאמר בחטא מפורסם, זה חטא העגל שהוא מפורסם, ורבי עקיבא אומר שגם בזה יש לכסות, ורק בזה הרמב"ם פוסק כרבי יהודה בן בבא. אבל בסופו של דבר, יש מחלוקת בהלכה האם לפרט את החטא או לא לפרט את החטא. הטור אומר (או"ח תרז) "נראה שאין לפרט את החטא שרבי עקיבא אומר שאין צריך והלכתא כדבריו". אני חושב שנתבונן מה נקודת המחלוקת בשאלת פירוט החטא. מצד אחד כמו שאמרתי, כל וידוי זה דבר לא נעים, ובטח אם אדם מפרט זה עוד יותר לא נעים. אז יש צד שזה טוב שיתוודה ויפרט ויתבייש מאוד ואז גם לא יחזור על החטא, אך מצד שני הפירוט זה פרסום של החטא וזה חיסרון. וידוי על עבירת שכבר התוודה עליהן בעבר יש מחלוקת נוספת האם אדם ביום כיפור יחזור ויתוודה על עבירות שהוא כבר התוודה עליהן ביום הכיפור הקודם. דעה אחת אומרת שיחזור ויתוודה. "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים נא ה), ודעה שנייה אומרת שלא יחזור שזה "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ" (משלי כו יא), כבר התוודת, סלחו לך, מה אתה חוזר? אחד בא לחברו ואומר לו, תסלח לי אני ממש נורא מצטער, מפייס את חברו לגמרי, לאחר שבוע הוא בא ואומר, אני רוצה עוד פעם לבקש סליחה. מה אתה מזכיר לי עוד פעם שאתה פגעת בי? באת וביקשת סליחה, סלחתי לך, גמרנו, מה אתה חוזר עוד פעם? אז גם כלפי שמיא לכאורה הקב"ה כבר סלח לו ביום כיפור, מה אתה חוזר על זה עוד פעם, מה אתה מחטט בעבירות. מצד שני, אדם מתקדם כל שנה, הוא לא עומד במקום, הוא יותר שומר תורה ומצוות, כל שנה הוא יותר טוב. עכשיו פתאום הוא רואה שבשנה שעברה הוא לא הבין כמה החטא חמור ועכשיו הוא מבין יותר ורוצה לבקש סליחה אחרת, מה שביקש קודם לכן לא היה מספיק טוב. ביאור דברי הרב כיצד אדם מתוודה על עבירות שלכאורה לא עשה הרב זצ"ל מתייחס לשאלה גדולה מאוד ששואלים והרב מבאר אותה. למה אדם מתוודה, חטאנו עווינו פשענו? מי עושה עבירה במרד שהוא צריך לבקש על זה סליחה? כאן אין אף אחד כזה. אז אם אדם לא עשה עבירה כזו מה אתה מתוודה? אתה שקרן! "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהילים קא ז) ואותה שאלה אפשר לשאול גם במזיד. יש כמה סוגים של מזיד, יש מזיד שלא אכפת לו, אדיש, ויש מזיד שלא היה לו כוח להתגבר, הוא ידע שהוא עושה עבירה אבל יצר הרע תקף אותו והוא לא הצליח להתגבר ועשה עבירה. זה מזיד שקרוב לשוגג או קרוב לאונס, יש לו מאבק והוא לא הצליח לנצח, אבל הוא יודע שהוא עשה עבירה. אולי יש כזה מזיד אבל מזיד ממש שלא אכפת לו, זה רחוק, ומרד בוודאי שאין. אז למה צריך לומר באופן כזה חטאנו עווינו פשענו, מקסימום שנאמר חטאנו ולא נאמר פשענו. לא צריך להתוודות על מה שלא חוטאים כיוון שזה זלזול בכל הווידויים שאדם מתוודה על מה שלא חטא. אומר הרב (דרוש לשבת תשובה, אוצרות הראי"ה ב עמ' 163-165), שחז"ל אמרו לנו שהדבר הראשון שאדם נידון זה על ביטול תורה. יש אמנם קושייה שכתוב שהשאלה הראשונה ששואלים אותו זה "נשאת ונתת באמונה" (שבת לא א)? אז צריכים לתרץ ששאלה לחוד ונידון לחוד. כלומר העונש הראשון זה על מה שהוא ביטל תורה. אומר הרב, שזו מידת החסד שהקב"ה דן את האדם בהתחלה על דברי תורה. הוא נותן לזה דוגמה, שאם אדם פגע בחברו חס וחלילה, עשה תאונה ופגע באדם, והתוצאה ששבר לו את היד עד כדי כך שהיד יצאה מכלל שימוש והוא כבר לא יוכל להשתמש ביד הזאת. אז מה הוא חייב לשלם? נזק צער ריפוי שבת ובושת. מה זה הנזק? כמה הוא היה שווה קודם עם היד השלמה וכמה הוא שווה עכשיו. תשלום שבת נמדד כל עוד שהוא פצוע והוא לא יכול לעשות מלאכה, אז התקופה הזאת שהוא מושבת מעבודה על זה גם כן צריכים לשלם. אחר כך הוא יוכל לעשות מלאכות פחותות אבל על זה הוא כבר שילם את הנזק. כלומר, אם היו עושים חשבון כמה האיש הזה היה מצליח בעבודה עם היד השנייה במשך כל החיים, כמה משכורת הוא היה מקבל במשך כל החיים אם היו לו שתי ידיים אז המחיר היה עצום, אבל כשמעריכים אותו כמה הנזק זה לא אותו המחיר. אז נמצא שעל ידי שהתורה אמרה לשום את האדם כמה השווי של הנזק, בעצם היא הצילה את האדם המזיק מכך שהוא לא יצטרך לשלם משכורת לכל החיים. אותו דבר הוא החשבון שעושה ריבונו של עולם עם ישראל. אם אדם היה לומד תורה והיה מגיע להיות תלמיד חכם והוא עשה עבירה, ועם צדיקים הרי מדקדקים כחוט השערה, אז התלמיד חכם הזה היה צריך לשלם הון עתק כי זה מאוד חמור שתלמיד חכם יעשה כזה דבר. החסד שעשה עימנו הקב"ה בדין אבל הקב"ה עושה חסד וקודם הוא דן את האדם על ביטול תורה, על כך שהוא לא תלמיד חכם, היית צריך ללמוד, כל אחד חייב ללמוד וכל אחד צריך להיות תלמיד חכם גדול ולדעת את כל התורה כולה. על זה הוא נידון בהתחלה ורק אז דנים אותו בתור אדם כזה שהוא לא תלמיד חכם, כמה חמורה העבירה הזאת שהוא עשה והוא משלם לפי המחיר של המצב שלו הנוכחי. אז זה הדין שהקב"ה עושה. אבל מי שחוזר בתשובה אמיתית הוא צריך לחשוב, הרי הייתי צריך ללמוד ואם הייתי לומד ועושה את העבירה הזאת אז מה שאצל זה שלא למד זה שוגג, אם הייתי לומד זה לא היה שוגג אלא מזיד, והייתי צריך ללמוד כי הרי אני לא פטור מלימוד תורה, אז בעצם המעשה הזה הוא ממש כמו מזיד, זה כמו מרד כיוון שכל אדם חייב לעלות למדרגות גבוהות ורוחניות, זה תפקיד של כל אחד לעלות ולהתקדם ולא להיות עם הארץ או אדם שממעט בלימוד תורה. אדם מתגדל בלימוד תורה ופתאום הוא רואה שמה שהוא עשה בעבר זה ממש לא נעים, זה לא מתאים כל כך לעשות את המעשה הזה, אפילו ההרהורים שהוא הרהר לא מתאימים למישהו כמוהו. כך מסביר לנו הרב. הווידוי צריך להיות לא שטחי, הוא צריך להיות אמיתי, יוצא מן הלב, מתוך מחשבה אמיתית, והוא צריך להרגיש הרגשה של בושה, של אי נעימות, ואז החטא מתכפר. כי כשאדם מרגיש שזה מאוד לא טוב אז כמובן הוא לא יחזור על החטא וממילא הוא יחזור בתשובה שלמה והקב"ה יקבל את תשובתו.
undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
כי תבוא
כי תבוא
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב חגי לונדין
     הרב חגי לונדין
  • הרב דוד חי הכהן
     הרב דוד חי הכהן
  • הרב ש. יוסף וייצן
     הרב ש. יוסף וייצן
  • הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
     הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
  • הרב הלל גפן
     הרב הלל גפן
  • ר' יעקב כץ (כצל'ה)
     ר' יעקב כץ (כצל'ה)
  • הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
     הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
  • הרב חיים כץ
     הרב חיים כץ
  • הרב אליקים לבנון
     הרב אליקים לבנון
  • הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • מדרגות בקרבה אל המלך
    40 דק'
    שמונה פרקים לרמב"ם

    מדרגות בקרבה אל המלך

    שיעור 5

    השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.

    הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
  • פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
    57 דק'
    קול צופיך - הרב שמואל אליהו

    פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים

    הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
  • מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
    36 דק'
    עשרת ימי תשובה

    מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"

    ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון

    הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
  • לעורר את הילדים לתשובה
    רביבים

    לעורר את הילדים לתשובה

    מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה

    הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
  • חוברת הלכות סוכה
    הסוכה והלכותיה

    חוברת הלכות סוכה

    הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
  • ברכות השבטים
    30 דק'
    אור החיים על הפרשה

    ברכות השבטים

    אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'

    השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.

    הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
  • סוד ראיית משה וברכת השבטים
    30 דק'
    אור החיים על הפרשה

    סוד ראיית משה וברכת השבטים

    אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'

    השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.

    הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
  • מאמר כיפור פז
    יום כיפור

    מאמר כיפור פז

    הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
  • חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
    שו"ת "במראה הבזק"

    חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל

    מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
  • האזינו – עם זו יצרתי
    27 דק'
    האזינו

    האזינו – עם זו יצרתי

    הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו

    הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
  • חולין דף קל"ט
    30 דק'
    חולין

    חולין דף קל"ט

    הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
  • מכאב התשובה לאור השמחה
    43 דק'
    אורות התשובה - הרב הראל כהן

    מכאב התשובה לאור השמחה

    אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב

    השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.

    הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
  • תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
    תשובה

    תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
    צום גדליה

    צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין

    השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.

    הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
  • חולין דף קל"ח
    26 דק'
    חולין

    חולין דף קל"ח

    הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
  • האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
    4 דק'
    האזינו

    האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?

    הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
  • אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il