ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מצוות עליה לארץ ישראל – גם כשקשה
איסור ירידה מהארץ – לדעת כל הפוסקים
הרבה אנשים ירדו מהארץ בשלוש השנים האחרונות, רובם הם לא יהודים שעלו בזכות חוק השבות כדי לברוח ממדינות שהיו בעבר ברית המועצות, לקבל את כספי סל הקליטה וכשהיה קושי קטן – ירדו, ברוך שפטרנו. לצערינו היו גם יהודים שירדו, והשיעור הזה בא ללמד כי יש דעות שונות על חיוב העליה לארץ ישראל בימינו, בהמשך השיעור נראה כי רוב הפוסקים או כמעט כולם חושבים שיש חיוב לעלות לארץ גם היום. לעומת זאת כולם סוברים שאסור לרדת מהארץ ישראל (שו"ת אגרות משה אה"ע חלק א סימן קב).
חיוב עליה לארץ – גם כשקשה
גם על חיוב העליה אנחנו לומדים מהציווי לאברהם שחובה לעלות גם כשקשה. כך מסביר רש"י את הסיבה שבגללה ה' מברך את אברהם בבנים, בפרנסה ובשם טוב "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב). כל זאת "לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים. ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון וממעטת את השם לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם".
מעשה אברהם הוא סימן לעולים
אברהם באמת נפגע בעת העליה ברעב, בחוסר בנים, ואין לו שם ותומכים ואוהבים. מלכי הארץ מרגישים שהוא כמו גר ומותר להם לגזול ממנו את אשתו, את שרה. בסוף הדרך מתקיימות באברהם כל שלושת הברכות בעוצמה גדולה. גם נולד לו יצחק, גם הוא אברהם עשיר מאוד בכסף ובזהב, והכי חשוב שהוא נחשב נשיא אלוקים בין העמים. מעשה אברהם הוא סימן לעולים שבאים לישראל ובתחילה יהיה להם קשה, אבל סוף הברכה לבא.
עזרא עולה לארץ ישראל למרות הסכנה
כך אומרת הגמרא שמה שקרה לאברהם קורה לכל העולם. "תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא (ברכות דף ה/א). כך מתוארים הקשיים בעת עליית היהודים בתקופת הבית השני. "וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ: כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל עֹזְבָיו: וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ" (עזרא ח) למרות הסכנה והילדים - הם לא נמנעו מעליה לארץ ישראל.
האם עולים כשיש סכנה?
לכאורה, הלכה שלא עולים במקום סכנה?
מאברהם ומעזרא הסופר אנו לומדים שעולים לארץ ישראל גם בשעת קושי וסכנה. יש שואלים על מה שנפסק בשו"ע כי במקום סכנה בני זוג לא יכולים לכפות אחד את השני לעלות לארץ ישראל (שו"ע אה"ע עה) "יש מי שאומר דהא דכופין לעלות לא"י, היינו בדאיפשר בלא סכנה" (והביא הבית יוסף את מקורו משו"ת הרשב"ש א) וכן כתב התוס' כי בזמן סכנה אי אפשר לכפות לעלות (כתובות קי:).
לא כופים, אבל מצווה גדולה לעלות
וכתב הפ"ת שאי אפשר לכפות על בני זוג לעלות בעת סכנה, אבל אדם יכול לעלות גם כשיש סכנה. "וגם מגדולי המחברים שכתבו על זמנן שהיו סכנות גדולות על הדרכים לא כתבו כי אם שלא לכוף אדם את אשתו אבל הרוצה בעצמו ליסע - אין מוחין בידו כי לבו שלם ובטוח בה' ששומר מצוה לא ידע דבר רע". וכך ראינו את הבית יוסף עצמו עולה לארץ ישראל. וכך עלו האר"י וגדולי תלמידי החכמים בדורו. וכך עלה אור החיים הקדוש והדברים ידועים.
כך כתב ר' יעקב עמדין בהקדמתו לסדורו בית יעקב (יג) "יש לנו להתאמץ ולעלות במרכבה בקרון ובאסדא אל ארץ חמדה ולא יעצרנו הגשם והשלג מלכת אל מקום העבודה ואין טענה מחמת סכנה וכו'. סכנת המדבר והים אינה קרויה סכנה לענין זה".
דעת רבינו חיים – ורוב הפוסקים לא הסכימו עימו
בזמן התוס' הייתה דעה שבזמן הגלות אין מצווה לעלות לארץ. כך הביא התוס' את דעת רבינו חיים "דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם". בפ"ת (עה ס"ק ו) כתוב כי השו"ע והרמב"ם לא סוברים כמותו שהרי הם הביאו את ההלכה על היכולת לכפות בני זוג לעלות, ולא הביאו דברי רבינו חיים.
"מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שכתבו שכופין האשה שתעלה עמו כפשטא דמתני', אם כן ודאי דלא סבירא ליה הא דרב חיים כהן". וכן כתב הבאר היטב "ובהרא"ש ואגודה והטור משמע דיש מצוה אף בזמן הזה". מלבד כל זה כתב הפ"ת כי "הרי"ט בתשובה סי' כ"ח ובחידושיו לכתובות הוכיח דאיזה תלמיד טועה כתבו על שם התוס' ולאו דסמכא היא כלל והדין עמו וכ"כ בעל נתיבת משפט. וא"כ כל הזמנים שוים לקיום מצוה זו".
אם הסוחרים והתיירים נוסעים – אין זו סכנה ויכולים לכוף
המבחן לשאלה אם יכולים בני זוג לכפות אחד את השני הוא מבחן הסכנה. ברור שבכל נסיעה בדרכים יש סכנה מסויימת. וכשקבעו חכמים שיש מצוה לעלות וכופים אחד את השני – הם לקחו בחשבון את סכנת הדרכים שהייתה בימיהם. כל השאלה היא על סכנה חריגה, ומהי סכנה חריגה? מנהג הסוחרים. "כבר כתב המבי"ט ח"ב סי' רי"ו הכלל בזה כשכל הסוחרים אינם נמנעים - יכולים לכוף כו'". ומצד הילדים אין לחוש לסכנה "וגם הרבנים היושבים על איי הים כתבו שעיניהם ראו בכל יום נוסעים דרך ים לקצוי ארץ עם ילדים קטנים כו'".
לא להתחשב בבית דין או בהורים שאוסרים לעלות לא"י
ולכן נראה דאף אם יגזרו בית דין שבעירם שלא לנסוע (לא"י) מטעמים הנ"ל (מחמת הסכנה) רשאים לסמוך על אלו אשר עיניהם ראו ההיפך, כי לא ראינו אינו ראיה. והרי זה כהורו ב"ד ששקעה חמה והיא לפנינו - דאין זה הוראה. ואם לחוש שלא להמרות פי ב"ד מפני הכבוד כבר כתב המבי"ט סי' קל"ט "דאין לחוש בזה לכיבוד אב ואם החמורה מכל שכן לגדרי ב"ד. וכבר אישתמיט ר' זירא מרב יהודא רביה דבעי למיסק לארץ ישראל". (פ"ת שם).
האם מותר לרדת מארץ ישראל בעת רעב?
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה
האם מותר לרדת כשיש סכנה גדולה. לכאורה לומדים מאברהם אבינו שברעב מותר לרדת מהארץ. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" ובאמת אין מכאן ראיה, שכתב הרמב"ן כי אברהם חטא חטא גדול ובגלל החטא הזה נגזר על ישראל לרדת למצרים ארבע מאות שנה ולעבוד בפרך.
"וְדַע כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ חָטָא חֵטְא גָּדוֹל בִּשְׁגָגָה שֶׁהֵבִיא אִשְׁתּוֹ הַצַּדֶּקֶת בְּמִכְשׁוֹל עָוֹן מִפְּנֵי פָּחֲדוּ פֶּן יַהַרְגוּהוּ, וְהָיָה לוֹ לִבְטֹחַ בַּשֵּׁם שֶׁיַּצִּיל אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כִּי יֵשׁ בֶּאֱלֹהִים כֹּחַ לַעֲזֹר וּלְהַצִּיל. גַּם יְצִיאָתוֹ מִן הָאָרֶץ שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה, מִפְּנֵי הָרָעָב, עָוֹן אֲשֶׁר חָטָא, כִּי הָאֱלֹהִים בָּרָעָב יִפְדֶנּוּ מִמָּוֶת וְעַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה נִגְזַר עַל זַרְעוֹ הַגָּלוּת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיַד פַּרְעֹה בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וְהַחֵטְא".(בראשית יב).
זוהר – ירדו למצרים כי אברהם ירד ולא בטח
והביא השם משמואל (תרעד) מקור לדברי הרמב"ן מהזוהר הקדוש (פ"א ב) "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, כֵיוָן דְּנָחַת אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלָא רְשׁוּ, אִשְׁתַּעְבִּידוּ בְּנוֹי בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין, דְּהָא כְּתִיב 'וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרָיְמָה'. וְלָא כְּתִיב 'רֵד מִצְרָיִם', וְאִצְטָעַר כָּל הַהוּא לֵילְיָא בְּגִינָהּ דְּשָׂרָה". אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלִי רְשׁוּת, הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָנָיו בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב 'וַיֵּרֶד אַבְרָהָם מִצְרָיְמָה', וְלֹא כָתוּב 'רֵד מִצְרַיִם' (בלשון ציוי של ה'), וְהִצְטַעֵר כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא בִּשְׁבִיל שָׂרָה". והוא ממש כדברי הרמב"ן שבגלל ירידת אברהם נגזרה גלות על בניו במצרים.
ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ
ובאמת דברי הרמב"ן הוא הסיפור הנורא של אלימלך מחלון וכליון. שהגמרא אומרת "וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, אֱלִימֶלֶךְ, מַחְלוֹן, וְכִלְיוֹן - גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּפָרְנָסֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּמִפְּנֵי מַה נֶעֱנְשׁוּ? מִפְּנֵי שֶׁיָצְאוּ מֵאֶרֶץ לְחוּץ לָאֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר, (רות א) "וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה, הַזֹּאת נָעֳמִי?" מַאי "הַזֹּאת נָעֳמִי"? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמְרוּ, חֲזִיתֶם נָעֳמִי, שֶׁיָצְאָה מֵהָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ? מֶה עָלְתָה לָהּ?" (ב"ב צא), הרי לך שאע"פ שמותר היה להם לצאת בגלל הרעב - כיון שיצאו נגזרה עליהם מיתה.
ואם היה מותר להם לצאת למה נענשו?
כך שאלו חכמינו "למה נענש אלימלך? על ידי שהפיל לבן של ישראל עליהם" (רות רבה ד א) על שברון הרוח הזה נענש אלימלך. שהרי למרות שעל פי ההלכה מותר לצאת מארץ ישראל בשנות רעב, אסור לשבור את רוח העם, והשובר את רוחם עונשו גדול מנשוא. ולמה באמת ירדו מהארץ? כי התיאשו מהגאולה. "לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן "יוֹאָשׁ וְשָׂרָף"? "יוֹאָשׁ" - שֶׁנִתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָּה, "שָׂרָף" - שֶׁנִּתְחַיְיבוּ שְׂרֵפָה לַמָּקוֹם".
וכשאדם מתיאש מהגאולה שום זכות לא עומדת לו. וכך בגמרא "אָמַר רַב חַנָן בַּר רַבָּא אָמַר רַב, אֱלִימֶלֶךְ, וְשַׂלְמוֹן, וּפְלוֹנִי, אַלְמוֹנִי, וַאֲבִי נָעֳמִי, כּוּלָּם בְּנֵי נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב הֵם. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת, אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לוֹ בְשָׁעָה שֶׁיוֹצֵא מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ" (ב"ב צא).
מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום
את דברי חכמינו אלו כתב הרמב"ם בספר ההלכה שלו, ללמד לנו שזו הלכה לדורות. וכך כתב "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח".
ומביא הרמב"ם את סיפור מחלון וכליון "ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום" (פרק ה מהלכות מלכים הלכה ט). הא למדת שגם כשיש רעב, קושי וסבל, נדרש כל אדם להתאמץ ולהשקיע להשאר בארץ ישראל. עובדה היא ששאר תושבי בית לחם נשארו בארץ ישראל ונשארו בחיים.
מכאן נבין שאסור לרדת מארץ ישראל בעת מלחמה
שלא לפחד ולא לברוח בשעת המלחמה
כך פוסק הרמב"ם בספר המצוות שיש איסור לברוח מהגויים בעת מלחמה שלא להפיל ליבן של ישראל. "שהזהירנו מלירא מן הכופרים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולהתחזק כנגד העם האחר. וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה. והוא אמרו יתעלה 'לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, ונכפלה האזהרה ואמר 'לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. ונכפל הצווי בזה הענין הרבה. כלומר שלא יברחו ושלא ישובו לאחור בעת המלחמה. כי בענין זה אפשר לקיים אמונת האמת" (ספר המצוות נח. וכן כתב בספר החינוך, מצוה תקכ"ה).
מי שמפיל לב עם – חוטא בחטא המרגלים
בגלל זה מקפיד משה מאוד על בני גד ובני ראובן שחושבים לשבת בעבר הירדן המזרחי. משה משווה אותם למרגלים שהביאו מורך ופחד בלב העם. "וְלָ֣מָּה תְנִיא֔וּן אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה'׃ כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה'׃ וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר... וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־ה' אֶל־יִשְׂרָאֵֽל" (במדבר לב).
פחדנות באיצטלא של קדושה
לפעמים הפחדן עוטף את הפחדנות בפסוקים מהתורה. "ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד. אמר ליה, חטאה את, דכתיב, (ישעיה לג) 'פחדו בציון חטאים'. אמר ליה, והא כתיב, 'אשרי אדם מפחד תמיד' (משלי כח). אמר ליה: ההוא, בדברי תורה כתיב" (ברכות ס, א).
היה תלמיד שהלך אחרי רבי ישמעאל בן רבי יוסי בשוק של ציון. ראה רבי ישמעאל את התלמיד שהוא מפחד, אמר לו: אם אתה מפחד – אתה חוטא. דכתיב "פחדו בציון חטאים". שאל התלמיד ואמר: והרי כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד". ענה רבי ישמעאל: שזה נאמר על דברי תורה שאדם צריך לחזור שמא ישכח. אבל לא מול נוכרים.
הצדיקים שניסו להפחיד את נחמיה
גם נחמיה מספר על הצדיקים שלבשו איצטלא של קדושה וניסו להניא אותו מלבנות את חומות ירושלים בשם ה'. "לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי" (פרק ו). כן מספר נחמיה על שמעיה בן דליה בן מהיטבאל שהיה נחשב צדיק, והוא קורא לנחמיה להסתתר איתו בבית המקדש כדי שלא יהרגו אותו: "וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ" (נחמיה ו י). נחמיה לא שומע להם וכך מביא את הגאולה לעם ישראל.
לא לעזוב ישובים בעת מצוקה
מכח ההלכה הזו היה מורה מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לכל מי ששאל אותו אם לעזוב יישוב ביהודה ושומרון בעת האינתיפאדה שהיו הערבים הפראים זורקים אבנים ויורים על רכבים יהודיים בדרכים. והיה עונה להם שאסור לעזוב את הישוב בעת כזאת. שהעזיבה של אחד עלולה לשבור את רוח התושבים. וכן היה אומר שיש אפשרות לאדם לעזוב ישוב למקום אחר, אבל לא בעקבות פיגוע או בעת משבר. רק בעת חוזק וגבורה.
דברי הרבי מחב"ד זצוק"ל
בזמן מלחמת המפרץ היו רבנים קטנטני אמונה שאמרו לחסידיהם לעזוב את הארץ. בימים ההם קרא הרבי מחב"ד לתלמידיו לא לעזוב את הארץ ולא לחשוש. כך גם אמר מרן הרב אליהו זצ"ל וכן אמר גם הרה"ג נויבירט לתלמידיו לא לצאת מהארץ בעת מלחמה שהרי "ארץ ישראל היא מרכז התורה העולמי. והרי התורה מגינה על האדם ואיך האדם יכול לברוח אל ארץ נכריה. וכל אחד שלומד תורה בארץ ישראל הרי זה מוסיף זכויות על זכויותיהם של תושביה".
יציאה לחו"ל למטרות טיול ומסחר
יציאה לסחורה להרווחה
במשנה (מועד קטן יג/ב) "ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה וכו'. ובגמרא למדנו שרבי יהודה אומר שאסור לגלח במועד למי שיצא למדינת הים (יד/א) "דתניא רבי יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות". מסביר רבא את מחלוקת המשנה עם רבי יהודה. "לצאת לחו"ל על מנת לשוט (לטייל) - דברי הכל אסור. למזונות (לצורך פרנסה) - דברי הכל מותר. לא נחלקו אלא להרויחא (יש לו מה יאכל, אלא שרוצה להתפרנס ברווח) מר מדמי ליה כלשוט (שאסור), ומר מדמי ליה כלמזונות (שמותר)". והלכה כחכמים שמותר.
היוצא לטיול בחו"ל – חוטא
מכאן פסק השולחן ערוך (תקלא סעיף ד) שמותר לגלח למי "הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל". ולמה מי שיצא לטייל בחו"ל וחזר במועד לא יכול לגלח? הסביר המשנ"ב (תקלא ס"ק יד) "אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו, דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה. מה שאין כן לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל - לא התירו לו לגלח".
טיול לראות פלאי הטבע – יש מקום לצדד להקל
עם זאת כתב בשו"ת שבט הלוי: "על טיול שלא לצורך כלל – אסור. אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול ע"פ סברא - לא נקרא צורך, ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה יש מקום לצדד להקל. כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה". דהיינו לראות איך אפשר בזמן השהות בחו"ל לעורר יהודים שיעלו לארץ ישראל או לחזק אותם בשמירת מצוות (שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג). ויש שחולקים על ההיתר הזה.
יציאה למטרת נישואין - רק זמני
בתורה למדנו שלצאת לחו"ל למטרות נישואין בקביעות – אסור. כך אומר אליעזר לאברהם "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם". ואברהם אוסר על כך בתוקף. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם".
יציאה ללימוד תורה ולשאת אשה
ובגמרא (עבודה זרה יג.) "ומטמא (היוצא לחו"ל נטמא בטומאת ארץ העמים) ללמוד תורה ולישא אשה, א"ר יהודה: אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא; רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד - יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל, א"ר יוסי: מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה; ואמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי". ובתוס' שם "ללמוד תורה, שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) "לא תהו בראה" אבל לשאר מצות – לא (יוצאים). והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.)
הגר בחו"ל בקביעות – כאילו נשא אשה עובדת כוכבים
ובתוספות שם פירוש שמותר לצאת לחו"ל דווקא אם "דעתו לחזור לארץ ישראל. דאילו אין דעתו לחזור אמר בכתובות פ"ב (דף קיא.) אחיו של זה נשא עובדת כוכבים ומת, ברוך המקום שהרגו. וזה ירד אחריו לחוצה לארץ?". הרי לנו איסור לצאת ליבם אשה בחו"ל על מנת לשהות שם בקביעות. וראה כמה חמורה היציאה מארץ ישראל לחו"ל שהשוו את המגורים בחו"ל לנושא אשה עובדת כוכבים.
יציאה לקברי צדיקים בחו"ל
מתוך דברי התוס' שאמרו שאסור לצאת לשאר מצוות, היה מרן אבא זצוק"ל אומר שאין לצאת לקברי צדיקים לחו"ל. וכך כתב מרן הראי"ה זצוק"ל בשו"ת משפט כהן (קמז) לחלוק על התר השדי חמד לצאת לקברי צדיקים. "אבל ודאי לענין מצוה היש פנים לומר דעל כל קברי הצדיקים שבעולם מצוה להשתטח? זה לא ניתן להאמר כלל". ש"עיקר הקדושה של הצדיקים הראשונים, למי כל חמדת ישראל, הלא הוא בארץ הקודש. ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו"ל?".
ונברכו בך כל משפחות האדמה
עם ישראל מציל חיים של העולם
בפרשה כתוב שה' הבטיח לאברהם שעם ישראל יביא ברכה גדולה לכל עולם. הברכה העיקרית היא באמונה שאברהם הביא לעולם. בכך שהעולם הפסיק את הרשע והעוול בזכות עם ישראל. הברכה היא גם בתרומה לחיי האנשים. כך תרמו המון יהודים אין סוף ברכה לעולם. יש מאות יהודים ידועים שקיבלו פרסי נובל. יש הרבה שהביאו ברכה ולא ידוע שמם. כך פיתח פרופסור מרדכי-זאב חבקין חיסונים שהצילו מאות מיליוני אנשים ממוות במגיפות הדבר והכולרה שבעבר הפילו כל אחת מהן עשרות ומאות מיליוני בני אדם. הציעו לחבקין ברוסיה להתנצר כדי לקבל תואר פרופסור והוא ויתר על המשרה.
הוא הבין שהצורך להביא ברכה לעולם הוא חובה על עם ישראל. "תמיד, בכל מה שעשיתי, הבנתי שהעול של האחריות שנשא עמי מוטל על כתפיי. מחשבה זו הייתה כוכב המנחה שלי לאורך כל חיי." חבקין תרם את כל הונו לחיזוק התורה בעם ישראל הוא האמין שזה החיסון הטוב ביותר לעם שלא יתבולל.
יונה סלק - הדברת שיתוק ילדים ושפעת
כך המציא פרופסור יונה סלק חיסון נגד מחלת הפוליו – מחלת שיתוק ילדים שהביאה אסון על מיליוני ילדים בכל העולם. החיסון שלו הציל אותם, ומשתמשים בו כל שנה מיליארדי אנשים בכל עולם. כשהציעו ליונה סלק לרשום פטנט על ההמצאה שלו ולגרוף רווח משוער של 7 מיליארד דולר הוא אמר כי אין זכויות יוצרים על החיסון שלו כמו שאין זכויות יוצרים על אור השמש.
הדברת ארבעים מחלות
מוריס הילמן נחשב המדען שהציל חיים ממחלות יותר מכל מדען אחר בעולם. הוא פיתח במהלך חייו יותר מ-40 חיסונים למחלות שונות, רוב החיסונים המומלצים כיום בישראל פותחו על ידו, ובהם חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח, דלקת ריאות וכו'.
שלושת האנשים האלה הם דוגמאות קטנות לברכה שעם ישראל מביא לעולם אבל אנשים בעולם לא מכירים בברכה הזו. שלושתם לא קיבלו הכרה בינלאומית על כך כנראה בגלל יהדותם. חשוב שאנחנו נזכור אותם ואת הברכה שהם הביאו לעולם. כך נזכור שאלפי השנים שעברו לא מקהים את חוזק ההבטחה של ה' לאברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
סיפור
זהירות בכבוד התלמידים
היום אני נחשב יהודי אמיד. יש בידי רכוש רב, וכמו כל עשיר אני גם דעתן. כבר נאמר במשלי (יח כג): "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת". אבל כשהגעתי לארץ קרה לי מה שקורה להרבה עולים חדשים, איבדתי את כל מה שיש לי. כך מספרים חכמינו על רבי זירא שצם מאה תעניות כדי לשכוח את תורת חוץ לארץ (ב"מ פה ע"א). הכול בשביל להתחיל מחדש. כך, כעבור חצי שנה מיום עלייתי ארצה, הגעתי למצב שהייתי ישן ברחובות.
יום אחד מישהו סידר לי מקום לינה בישיבת "מכון מאיר", ולאט-לאט זה הפך בעבורי ליותר ממקום לינה. כעבור זמן שמעתי על הרב זצ"ל, שאהב מאוד את הישיבה שלנו, והחלטתי לגשת אליו לשאול איך הוא מציע לי לשקם את חיי. באותה תקופה עלו בי מחשבות לחזור לחוץ לארץ, למקום שממנו באתי, לעבוד קצת, להתפרנס, ואז לחזור. אבל המחשבה על עזיבה הייתה לי לא פשוטה. הגעתי אפוא אל הרב ואמרתי לו: כבוד הרב, באמת שאני לא רוצה לעזוב את הארץ, אבל האם מותר לי לעזוב על מנת לעבוד ואז לחזור?
הרב, שקלט מיד את המקום הרוחני שלי, הבין שאני צריך לקחת אחריות על עצמי ולהתעורר מחדש ואמר לי: מותר לך לעזוב את הארץ. הייתי המום. ידעתי שהרב אומר לאנשים לא לעזוב את הארץ, ולא הבנתי מדוע הוא עונה לי כך. ניסיתי את מזלי שנית ושאלתי: ומה אם אחליט לא לנסוע ולהישאר בארץ וללמוד תורה, האם זה גם טוב? הרב חייך ואמר לי שכן. עכשיו הייתי נבוך לגמרי. רציתי שהרב יגיד לי דברים ברורים, ושאלתי שאלה הכי פשוטה. הרב לא קיבל שום החלטה בשבילי, והוא ידע למה. הוא השיב לי: אתה תחליט.
יצאתי מהרב מבולבל לחלוטין. הרב לא הוציא לי שום ערמונים מהאש. הוא השאיר לי את ההחלטה ואפילו לא כיוון אותי. מה אני עושה? האם אני מרים ידיים וחוזר לארצות-הברית? חוזר לארץ נישואי התערובת? האם אני נוסע לחיות חיי ריקנות בארץ הריקנות, או שאני הולך לחיים משמעותיים של לימוד התורה בארץ ישראל? לא עשו לי הנחות, הייתי צריך לקבל את ההחלטה בעצמי. ואחרי לבטים קשים החלטתי. אני קובע את חיי בארץ ישראל.
הגיע יום פורים, והישיבה כולה, ובראשה הרב ביגון, הגיעה לביתו של הרב. הרב ישב על כיסא ונראה ממש כמו מלך, והכיסא על ידו היה פנוי. אני עמדתי מאחור, והנה הרב הסתובב וסימן למישהו לגשת לשבת. לי היה ברור שהרב מתכוון לראש הישיבה, אבל איכשהו זה לא קרה ודחפו אותי לשבת ליד הרב. כאשר התיישבתי הרב סימן לי שבדיוק לזה הוא התכוון, שאני אשב לידו. הייתי נבוך מאוד, הרגשתי שיש כאן סוג של "ונהפוך הוא" – כולם עומדים מסביבי, כולל ראש הישיבה, ואני יושב ליד כבוד הרב.
מה קורה פה? האם הכבוד הגדול הוא בעקבות ההחלטה שלי? ואם ההחלטה שלי כל כך חשובה, אז למה הרב לא אמר לי במפורש להישאר בארץ? אבל כשישבתי לידו הבנתי שהרב רצה שאני אקבל את ההחלטה בעצמי, כי רק כך אני אקיים אותה, וקיבלתי כוח גדול. הבנתי שהוא נתן לי את הכבוד הזה כי בחרתי להישאר בארץ ולא לעזוב. מאז אני כאן ב"ה, ושמח על ההחלטה הזאת שהגעתי אליה בזכות הכוח שהרב נתן לי.
שאלות
חצוי של הארץ השלמה. אם יש לפני פרי של שבעת המינים של חוץ לארץ ופרי לא של שבעת המינים של הארץ, מה קודם? וכן חצוי של הארץ ושלם של חוץ לארץ, מה קודם?
שבעת המינים קודם. חצוי של הארץ קודם.
טיסה בשמי הארץ. האם אילת נחשבת לחוץ לארץ?
לא.
קוממיות עכשיו. האם צריך לומר בברכת המזון "הרחמן הוא יוליכנו קוממיות לארצנו" או "בארצנו"?
כתוב בספר "ארץ חיים" (של ר' חיים סתהון או"ח סימן סא'): "כתב הגאון מהר"מ בן חביב בתשו' כת"י שבארץ ישראל נהוגים לומר בברכת אהבת עולם והוליכנו מהרה קוממיות בארצנו בבי'ת ומנהג נכון הוא כי הנוסח לארצנו בלמ'ד אין לומר אלא בחוץ לארץ".
הרב שמואל אליהו
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
