בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • וישלח
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
הערב הגדול הגיע.
תלמידי הישיבה הצעירים היו נרגשים מאוד. הם עמלו רבות כדי לזכות להגיע לערב הזה. כל אחד מהתלמידים למד ספר מהתנ"ך בעיון או מסכת גמרא בבקיאות מחוץ לשעות הלימודים הרגילות, וביחד הם סיימו את התנ"ך והש"ס.
הערב הם עושים סעודה גדולה לכבודה של תורה, ומסיימים ביחד גם תנ"ך וגם ש"ס, מחברים תורה שבכתב לתורה שבעל פה. לכבוד הסיום, הוזמן אחד מגדולי הדור, הבקיא בכל חלקי התורה, שמזמין את הציבור במעמדים כאלה לערוך לו מבחן סיכה, כדי להדגים את גודל הבקיאות שאליה הגיע מתוך עמל גדול בתורה, וללמד את הצעירים לשאוף לגדולות, להאמין שאפשר להגיע לידיעת התורה, וכך להמריץ אותם להוסיף ולהתמיד בתורה.
הרב הגיע. בזה אחר זה עלו כמה תלמידים, הניחו סיכה על אחת המסכתות, וביקשו מהרב לצטט את המילה המופיעה בדף פלוני במיקום המדוייק המקביל למיקומה של הסיכה על הכריכה. הרב עצם את עיניו, שלף את המילה מזיכרונו, ו... קלע תמיד למילה הנכונה.
והנה, הגיע תורו של יוסף. הוא החליט להפתיע, שלף תנ"ך גדול מחיקו, וביקש מהרב: "אפשר לערוך לרב מבחן סיכה בתנ"ך?"
הרב חייך, ואמר בסבר פנים יפות: "בוודאי! אני גם לומד מספר תנ"ך דומה. אתה יכול לשאול בשמחה!"
יוסף הניח את הסיכה, ונקב בעמוד המתאים.
הרב עצם את עיניו... ואמר: "בעמוד זה אין מילים מהתנ"ך, אבל יש מפה שמשרטטת את נחלות השבטים. במיקום שבו נקבת, נמצאת המילה – 'שכם', כי שם ממוקמת העיר 'שכם'".
ואז שאל יוסף שאלה נוספת, שאינה מן המניין: "אולי הרב יפרט לנו את כל מה שאירע לעם ישראל בשכם?"
"בשמחה", ענה הרב במאור פנים, "בשכם אירעו מאורעות רבים, אפרט חלק מהם. ובכן, כל פעם שעם ישראל נכנס לשכם, הוא קודם כל בא לשכם.
הראשון היה אברהם אבינו. "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם". שם נגלה אליו ה', וגילה לו שזוהי הארץ שאליה הצטווה ללכת, והבטיח אותה לזרעו.
יצחק נשאר בארץ, כך שהוא לא נכנס אליה חזרה מעולם. אבל יעקב שיצא מהארץ, חוזר אליה בפרשת וישלח, ושוב כשהוא נכנס לראשונה לעבר הירדן המערבי, הוא הולך בהתחלה לשכם, "ויבא יעקב שלם עיר שכם", ואף קונה בה חלקת שדה ומתיישב בה.
הפעם הבאה שעם ישראל נכנס לארץ זה בימי יהושע, ובכניסה זו הלא הצטווינו וקיימנו, שכבר ביממה הראשונה לכניסתנו לארץ, נקבל את התורה מחדש בהר גריזים והר עיבל, אשר על פני שכם.
גם הכיבוש הראשון שכבשו ישראל בארץ היה בשכם, שהרי שמעון ולוי כבשו את שכם כבר בימי יעקב אבינו.
גם מלכות ישראל הראשונה, מלכות נפל שלילית, הלא היא מלכותו של אבימלך בן גדעון, שהומלך עך ידי בעלי שכם (שופטים פרק ט)
וכנגד מידה טובה, גם מידת פורענות. מבחינה מסויימת, גם גלות ישראל מארצם החלה בשכם, שהרי יוסף הצדיק הלך לשכם לפגוש את אחיו, ומשם השתלשלה מכירתו, והתגלגלה גלות מצריים. בשכם גם התחלקה מלכות ישראל לשתי ממלכות, בימי רחבעם וירבעם, ומשם נפלה המלכות וגלינו בסוף מארצנו, כדברי ילקוט שמעוני (מלכים א רמז קצו) "תאנא משום ר' יוסי: מקום מזומן לפורענות... בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד".
"נסתפק בכך", חייך הרב.
"מדהים", אמר יוסף, "בעצם שכם היא ההתחלה לאחיזה ולכיבוש הארץ, הן לשלילה והן לחיוב. וגם קצת שורש למלכות ישראל, לשלילה או לחיוב. והרי ידועים דברי בראשית רבה (וישלח עט) "אמר ר' יודן בר' סימון... ג' מקומות שאין אומות העולם יכולין ל(ה)ונות את ישראל ולומר להם גזולים הם בידיכם, אילו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף", מפני שכתוב במפורש בתנ"ך שקנינו את המקומות הללו בכסף מלא, ויוסף נקבר בחלקת השדה שקנה יעקב בשכם.
אך קשה – מקום המקדש ומערת המכפלה, הם מקומות רוחניים עליונים ונשגבים, פתח גן עדן וכדומה, אך מה מעלתה המיוחדת של העיר שכם ומקום קבורתו של יוסף?"
הרב חייך, "שאלה גדולה שאלת, וודאי סודות גדולים יש כאן, אך דווקא המדרש שהבאת שופך אור על העניין. תפקידנו בעולם, להופיע את האור האלוקי בעולם הגשמי, ולשם כך יש לנו גוף ונשמה.
מהמדרש אנו למדים שכדי שהאור האלוקי ישרה בארצנו, האור של מקום המקדש ומערת המכפלה, עלינו קודם כל לנחול באופן גשמי את הארץ הקדושה, ושורש הנחלה מצוי בשכם, ואת זה מייצג יוסף הצדיק, אביו של משיח בן יוסף, הסולל את הדרך למשיח בן דוד ולגאולה השלימה.
וכך אמר השפת אמת (וישלח תרל"א) בשם חידושי הרי"מ: "שכם – ראשי תיבות: שם כבוד מלכותו. והוא המשכת רצונו יתברך גם בתוך הטבע".
שנזכה...".
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il