בית המדרש
  • שבת ומועדים
  • חנוכה
  • עניינו של חג
קטגוריה משנית
undefined
11 דק' קריאה 72 דק' צפיה
ופרצו חומות מגדליי
ופרצו חומות מגדליי – היוונים פרצו 13 פרצות בסורג. הסורג זה המקום בבית המקדש שם היה כתוב 'עד כאן הגויים יכולים לבוא' משם ולמעלה היה אסור. זה הפריע ליוונים, זה קומם אותם. וזה מה שאנו שרים 'ופרצו חומות מגדליי'. הפרצה הזו גורמת לטומאה.
יש חשבון הלכתי שמסבירים על הבית הזה בשיר. טומאת היסט היא טומאה דרבנן. בבית המקדש אין את הטומאה הזו. טומאת משקין טהורה בבית המקדש, אז למה בכלל נטמאו?
כל מה שלא גזרו על הטומאה, זה כל עוד שיש כאן בית מקדש. אך ברגע שבאין היוונים ומחללים את קדושת בית המקדש, פרצו חומות מגדליי, התבטל כוחו של בית המקדש, ואז כבר יש טומאת היסק. טמאו כל השמנים, כך הם הצליחו לטמא את השמנים.
אגיד רעיון שחשבתי עליו השנה. רוב הדברים כבר נאמרו בשנים עברו, ואני אמרתי אותם בעצמי. אך יש מקודה אחת שהתווספה לי, נדבר עליה.
8 ימים הלל?!
צריך להתבונן בשאלה למה דווקא התקופה הזו של החשמונאים היא הדבר שהולך עם עמ"י ונותן את הרושם לדורות עולם, עד כדי כך שיש י"ח ימים בשנה אומרים הלל. הלל זה מבטא את גודלם של הימים. אלו ימים בהם הקב"ה לא נותן לטבע לנהל את עולם, אלא הקב"ה צמוד ונוכח. יש נוכחות אלוקית בפועל. זה נכון שבכל יום הקב"ה נוכח בעולם, אך בי"ח ימים אלו, ההנהגה היא יותר נגלית. יש יותר גילויי פנים, פחות העלם. פחות הסתר. יש שפע וגילוי אלוקי רב.
מתוך י"ח ימים אלו, שמונה ימים זה חנוכה. זה דבר חריג מאוד. יש את סוכות, שזה 7 ימים, ויש את שמיני עצרת, שזה השמיני. א"כ חנוכה זה החג שבו אומרים הכי הרבה פעמים ברצף הלל. צריך להבין מה כ"כ מיוחד בזמן של חנוכה שחוגגים שמונה ימים!
הו"א – כוח התורה שבע"פ לרדת עד הפרטים הקטנים.
בד"כ מה שמסבירים זה שבאופן כללי צריך לזכור שיש את הגילוי האלוקי שהיה החל מציאת מצרים, מהרגע שבו עמ"י הפך להיות עם. הקב"ה מתגלה לנו בהרבה ניסים ונפלאות, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, תורה גדולה, קול אלוקי שמתגלה אלינו. משהו מופלא מאוד. כל עולם הטבע משתתק כשהגיעה התגלות של הקב"ה במעמד הר סיני. זהו מעמד שיוצר רושם עמוק מאוד בעולם. ביציאת מצרים, הניסים יוצרים רושם בנפש הישראלית. וכנגד, מעמד הר סיני יותר רושם בנשמה היהודית, הנשמה הישראלית שהיא כ"כ בלועה ב'אנכי ה' אלוקיך'. אח"כ יש את כל ההליכה במדבר, שזה חג הסוכות.
עשרת הימים האחרים שאומרים בהם הלל, זה יציאת מצרים וביסוס עמ"י שמכוחו יש לנו את הכניסה לארץ, מלכות ישראל, עד ימי בית ראשון. כל זה עשרת הימים של ההלל. עד חורבן בית ראשון, הכל טמון בעשרת הימים בהם מזכירים את ניסי פסח שבועות וסוכות. לא צריך להזכיר את כל ניסי בית ראשון, הכל זה חלק מיציאת מצרים. עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, שירים, גילוי שכינה, אש יורדת מן השמים. הדבר הזה יוצא אל הפועל בכך שיושבים בא"י, משכן, בית מקדש וכו'. כל הדברים הללו מצויינים בעשרת הימים שבהם אומרים הלל.
העניין של חנוכה, זה שמונה ימים שבהם מזכירים את התקופה של ימי בית שני. גם את ימי בית שני צריך לשמר! כמו שיש אור לימי בית ראשון, כך יש גם אור לימי בית שני. עמ"י לוקח איתו את הדברים הגדולים שהיו לו, היה את יציאת מצרים וכל ההשלכות, ויש גם את בית שני.
א"כ להסתכל על חנוכה במט מצומצם, רק המכבים והחשמונאים, אלא צריך מבט גדול יותר. חנוכה זה כל האור של בית שני. מה זה האור של בית שני? תורה שבע"פ. בית ראשון זה תורה שבכתב, וימי בית שני, זה תורה שבע"פ.
מה ההבדל המהותי בין האור שמגיע ע"י תורה שבכתב לאור של תורה שבע"פ?
האור שיש מכוח תורה שבכתב, מכוח יציאת מצרים, בית ראשון, זה אור שבא באתערותא דליעילא, בצורה של נבואה, משהו שיורד משמים, ניסים ונפלאות. זה האור של תורה שבכתב. של התקופה הראשונה עד חורבן בית ראשון. זה דבר נפלא וגדול מאוד. אך כנראה שזה לא מספיק, והראיה לכך זה שבית ראשון נחרב. יש משהו בצורת החיים של בית ראשון, שזה לא עובד טוב.
מה כ"כ לא טוב בבית ראשון? נכון שעמ"י נמצא בעוצמת אמונה גדולה מאוד, יש אור אלוקי שמופיע על עמ"י, אנחנו עם מיוחד, הכל טוב. אמנם, זה לא בונה את הדבר הקטנים, זה לא בונה את הכוחות האנושיים שלנו, ונשארים המון יצרים חזקים מאוד שממשיכים לפעול. ע", גילוי עריות ושפיכות דמים. המהר"ל מלמד אותנו שבימי בית ראשון עמ"י היה קשור לקב"ה, אך פוסחים על שתי הסעיפים. מצד אחד יודעים שהקב"ה הוא מנהיג את העולם, אך יש משהו שמאוד מושך בתרבות הע"ז, בתרבות העריות.
העניין של עובדי ע"ז זה למצות את החיים. אתה נפגש עם כוח מסוים, ואתה אומר לעצמך – אני מתמכר לכוח הזה. אני נפגש עם משהו בצורה טוטאלית, נכנס לחוויה רוחנית גבוהה מאוד, מושכת מאוד. נאי כל כולי שם. ע"ז עובדת המון על כוח הדמיון.
באופן טבעי ובצורה טהורה, כוח הדמיון זה הנבואה, כך זה כשהוא בא בטהרה. אמנם, יחד עם הנבואה, יש כוח הדמיון הוא מפותח, והוא מעורר יצרים. עמ"י נמשך מאוד לע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. לא מספיק לייצר מוחין דגדלות. צריך עוגנים שקשורים לעמל יומיומי, לשכל, לעולם התיקון. לא לעולם שמדבר רק על גדולות ונצורות. עולם כזה לא מצליח ליצור תיקון מושלם. זה הנפילה של ימי בית ראשון. המפגש עם עוצמות החיים זה משהו נצרך מאוד, אך זה לא מביא בסופו של דבר את התוצאה השלמה.
בימי בית שני, אנחנו באים לתקן. העבודה של אנשי הכנסת הגדולה, זה שהם מצננים את יצה"ר. הם נקראים כנסת הגדולה כי הם עשו דברים גדולים. בטלו את יצר ע"ז, החלישו את יצר גילוי עריות, החלישו את כוח הדמיון, ואז אפשר להתחיל לעבוד ולבנות את החיים בצורה מסודרת ומתוקנת יותר.
אנשי כנסת הגדולה אומרים, על שלושה דברים העולם עומד: תורה עבודה וגמילות חסדים. יש המון תרגומים של היסודות הגדולים, לפחים קטנים, לדברים קטנים, למעשים ממשיים. זה העניין של תורה שבע"פ.
העניין של תורה שבע"פ, זה לבנות לא רק את ההתערותא דלעילא, אלא גם איתערותא דלתתא. זה הכוח של ימי בית שני. מכוח אנשי כנסת הגדול הגיע אח"כ תקופת הזוגות, ואח"כ התפתחה התורה שבע"פ, תנאים ואמוראים. צריך לציין את זה שיש לנו כוח של תורה שבע"פ! מגיע לתקופה הזו שמונה ימים! צריך עשרה ימים כנגד בית ראשון – תורה שבכתב. ועשרה ימים כנגד בית שני – תורה שבע"פ.
כוח הנבואה של בית ראשון יחד עם כוח החכמה של בית שני. אלו ימי ההלל. בחנוכה הדגש הוא על המנורה, שזה מבטא את החוכמה. את כל הדברים הללו רגילים להגיד.
הקושי על ההו"א – למה דווקא חנוכה?
אמנם, זה לא מניח את הדעת. כל מה שאמרנו זה נכון מאוד. אנחנו זוכרים תקופה שמבטאת תורה שבע"פ. הם רצו להשכיחם תורתך, להעבירם מחוקי רצונך. זה נכון מאוד. אמנם, קשה להבין למה נתפסים דווקא לעניין של החשמונאים? נכון, צריך לזכור את אנשי הכנסת הגדולה, אז זה לא דווקא החשמונאים! זה משהו מאוד ספציפי בתוך כל המהלך של הכנסת הגדולה! לה צריך להיתפס לסיפור של החשמונאים? אם אתה רוצה לזכור את ימי בית שני, או שתדבר על התנאים, או על אנשי הכנסת הגדולה.
חנוכה קרא בתקופת הזוגות, בזמן הזוג השלישי – יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי. בתקופת הזוגות לא הייתה פתאום התפתחות מיוחדת מאוד בתורה שבע"פ. אתה יכול להזכיר את כל התקנות של אנשי הכנסת הגדולה, או שתדבר על כל התנאים שבאו אחרי החשמונאים. מה כ"כ מיוחד בחשמונאים שדווקא אותם מציינים? מה העניין של החשמונאים?
מסקנה – חנוכה מגלה את ההבדל בין ישראל לאומות גם בכוח החכמה
העניין של חנוכה נוגע מאוד לדור שלנו. הסיפור של חנוכה הוא השראה למה שקורא לנו. בית שני נבנה בצורה שתחילה הוא נבנה בהסכמת אומות העולם, מתוך דו שיח איתם והסכמה מהם. הכל ברישיון מהאומות, בלי עצמאות. כל פעם שהם רצו לעצור, אז היינו תלויים בהם מאוד. היה צריך להגיע להסכמות עם כולם. התלות הזו הלכה והידרדרה, שבסופו של דבר הם מינו לנו כהנים גדולים. ההשפעה של היוונים התחילה להיות כ"כ חזקה, היו מתייוונים באומה! השאלה שהעסיקה את כולם באותו דור זה עד כמה צריך לקבל אישור מהגויים, ועד כמה צריך לנסות למרות בהם.
באו אנשי כנסת הגדול ואומרים שבית שני חייב להיות בית שההבדלה בין ישראל לגויים תהיה מובלטת. בית שהוא מבוסס על טהרת הקודש. ליוונים לא הייתה בעיה שיהיה בית מקדש, אך הם רצו שלא יהיה הבדל בין ישראל לעמים. 'ופרצו חומות מגדליי'. שלא תהיה הבדלה בין עבודת המקדש של ירושלים לבין מה שיש בשאר העמים. הם רצו שיהיה דו שיח בין דתות. לא צריך ליצור הבחנה והבדלה כ"כ קריטית! כך אמרו היוונים.
צריך א"כ להבין מה היה בדיוק בימי בית שני. בבית ראשון, כלל לא הייתה הו"א לאף אחד להתערבב עם הגויים. כשראו שהגויים עבדו ע"ז, אז היה יצר לעבוד ע"ז גם בתוך עמ"י, אך לא היה בשום שלב הו"א להתערבב עם הגויים. לכולם היה ברור שאנחנו עם נבדל ואנחנו לא הולכים להתערבב איתם. נכון, פה ושם כרתו בריתות, אך זה ממש לא אומר שיש ערבוב איתם! אנחנו לומדים מההנאות של הגויים, אך אף אחד לא רוצה להיות כמוהם! באותה תקופה, הגויים היו מאוד מאוד נחותים. עמ"י יודעים גם תוך כדי שהם עובדים ע"ז, שזה משהו קטן. אף אחד לא רצה להתערבב איתם.
באו אנשי כנסת הגדול וציננו את היצר לעבוד ע"ז. המצנן הזה השפיע גם על אומות העולם, וגם אצלם כבר פחות ופחות עבדו ע"ז. הם לא נמשכים כבר אחרי דמיונות וצורת חיים הרסניות. הע"ז דפקה את החברה. חברה שמתנהלת על בסיס יצרים, היא חברה שלא יכולה להתפתח. אנשי כנסת הגדולה באין ומסירים את היצר הזה. זה משפיע גם על הגויים, וגם אלו מתחילים להתנהל בצורה שכלית יותר. זה משפיע מאוד על היוונים. ה'יפת אלוקים ליפת' פתאום מתעורר, והם נראים לנו טובים. ברגע שהאנושות מתעלה, אז מתחיל להיות מחן, אז מה בעצם מייחד את עמ"י? אולי חכמת היוונים וחכמת ישראל יכולות ללכת יחד? אולי יכול להיות לימוד אחד מהשני?
הבירור בין ישראל לעמים קשור מאוד למנורה. למה? בחנוכת בית המקדש השני המנורה הייתה קריטית מאוד. רואים את זה כבר מספר זכריה, עוד לפני חנוכה, בהפטרה שקוראים השבת, בתחילת ספר זכריה. אחרי עזרא ונחמיה יש את מלאכי וזכריה. בנבואת זכריה בפרק השני, זכירה מדבר על הכהונה והמלכות. איך בונים מערכת יחסים בין הכהן למלכות. סביב זה מוזכרת מנורת הזהב.
אני חושב שסביב המנורה כתוב 'המנורה הטהורה'. המנורה צריכה להיות בקודש, צריכה להיות טהורה, היא צריכה להיות על טהרת הקודש. הדבר שהכי יכול לבלבל ולברר לנו אם יש הבדל בין ישראל לגויים, זה החכמה. במעשים ובמצוות, ברור שיש הבדל. באמונה, ברור שיש הבדל. הדבר ההכי מתעתע וההכי דק, זה החכמה. שם יש את הבלבול הגדול ביותר, האם חכמה ישראל וחכמת הגויים זו אותה חכמה או לא.
אנשי כנסת הגדולה מביאים לעמ"י, וממילא לעולם כולו את הטהרה מהדמיון. כולם התפקחו, והתחילה להיות כחמה אצל כולם. פעולת כנסת הגדול משפיעה על כך שאומות העולם יותר מתקרבים לעמ"י. הפעולה של אנשי כנסת הגדול היא זו שגורמת הסכמה של אומות העולם לבנות בית מקדש.
אך דווקא בגלל שבית המקדש השני נבנה ע"י רישיון מאומות העולם, זה דווקא גורם גם בלגן. זה מגלגל את זה שיש מתייוונים. זכריה קורא לבניין בית המקדש, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, אך כל זה תלוי ב'האמת והשלום אהבו'. כל פרקי זכריה, אלו נבואות בהם זכריה מדבר לשבי ציון ואומר להם שצריך להיבדל מהתבוללות, מהגויים. שבי ציון חוזרים לארץ, באות המשפחות החלשות יותר, ויש חשש גדול שהם יתערבבו באומות...
מצד שני, גם הגויים כבל לא גויים רעים, הם נותנים לנו רשות לבנות את בית המקדש. החולשה של עמ"י וההתקדמות של הגויים, זה משהו שיש בו דברים טובים ויש בו סכנות גדולות. הבית הזה יכול להיות גדול מאוד, אך זה לא הולך. החל מפרק ט' בסר זכריה עד הסוף, יש את הנבואות על מלחמת גוג ומגוג. בירורים גדולים שיש בין ישראל לגויים.
בתחילת זכריה, הפרקים הראשונים מדבר על שבי ציון, שיזכו שהביתה שנייהיה האחרון. זה לא הולך, ואז יש נבואות על התקופה שלנו, שיהיו בירורים גדולים יותר עם הגויים, תהיה מלחמה ותסבוכות. עני ורוחב על חמור.
החלק הראשון זה גאולה 'אחישנה', וארבעת הפרקים האחרונים, זה גאולת ב'עיתה'. ה'אחישנה' היה יכול להיות בימי בית שני, אך הוא לא התקיים, אז עכשיו אנחנו הגענו לגאולה 'אחישנה'.
עניינם של החשמונאים – הניסים שבתוך הטבע
מה העניין של החשמונאים? זה להראות את הנס שבתורה שבע"פ. בגניזו, בנסתר, התורה שבע"פ היא נוכחות אפילו גדולה יותר מתורה שבכתב. הניסים של חנוכה ופורים, אלו ניסים נסתרים. למרות שבגלוי נראה שהנוכחות האלוקית הגדולה יותר הייתה בימי בית ראשון, ביציאת מצרים, אך בעומק, באמת היא שהנוכחות האלוקית הגדולה יותר, זה בחנוכה ופורים. בניסים אלו, יש בנסתר גילוי אלוקי גדול יותר מאשר בימי בית ראשון ויציאת מצרים.
כיצד? הרי אלו ניסים קטנים! חמשת בני מתתיהו נהרגים במלחמה! אלו ניסים דלוחים. זה ניסים כמו שלנו קורים במלחמות!
חנוכה בא ללמד אותנו שיש נוכחות של הקב"ה בעולם, וזו נוכחות גדולה מאוד, הרבה יותר גדולה ממה שהיה ביציאת מצרים. ברגע שמבינים שזה באמת נס, אז חוזר ההבדל שיש בין ישראל לגויים.
חנוכה בא להעיר שהופעת התורה שבע"פ, היא הופעה ישראלית ניסים. זה לא חכמה אנושית, אלא חכמה שמלווה כל הזמן ע"י השי"ת.
לרוב בהבדל בין יציאת מצרים לחנוכה אומרים שיציאת מצרים שוברת את הטבע, וחנוכה זה בתוך הטבע. זו ההבחנה הידועה בין ניסי יציאת מצרים לניסי חנוכה. ביציאת מצרים לא הייתה ברירה, הטבע לא היה מספיק מרומם בשביל להופיע בתוכו ניסים, אז היה צריך לשבור את עולם הטבע. אך בחנוכה, הניסים הם בתוך הטבע, שזה יותר גדול. ניסים ששוברים אתה טבע, זה לא כ"כ מוצלח. זה משהו שמאיר את המציאות אך לרגע אחד, והמציאות חוזרת למצב הקודם. אך ניסים שמלובשים בטבע, הם ניסים שיש להם קיום. הטבע מסכים לניסים הללו! חלק מסדרי הטבע אלו סדרים ניסיים. ניסי יציאת מצרים עושים רושם נקודתי מאוד. ניסי חנוכה, זה יום רגיל, בחיים הרגילים, גם שם הקב"ה מנהיג את העולם. כך בד"כ מסבירים.
אנחנו נעמיק את זה. יש שני סוגי ניסים. יש ניסים שבהם מתגלה אורו של קוב"ה, ויש ניסים בהם מתגלה אורה של כנסת ישראל. יציאת מצרים מגלה את אורו של הקב"ה, ועמ"י מושפע מזה. בחנוכה, הקב"ה משתף אותנו בניסים. אלו ניסים שהם דרך כנסת ישראל. 'על ניסך שבכל יום – עימנו!' אנחנו שותפים איתך בהופעת הנס.
יש אבא שרוצה שהבן שלו יצליח. יש שני דברים. האבא יכול להגיד, לי יש הרבה כסף, אני אתן לו. אך יש דרך נוספת, גבוהה יותר. שהאבא אומר, אני אתן לו 5,000 שח ואני אלמד אותו איך לעשות מזה 100,000 שח. מתי האבא יותר נוכח אצל הבן? וודאי שכאשר האב נותן רק 5,000 ומלמד אותו איך להתנהל. כשהן יודע לעשות את מה שאבא שלו עשה, אז הבן באמת מחובר לאבא, בחיבור אמיתי, בנוכחות אמיתית.
זה העניין של ימי בית שני. זה לא רק שהקב"ה נותן לנו, אלא הקב"ה בונה נשמות מיוחדת בעמ"י, שיהיה בהם עוצמות גדולות של מסירות נפש, של שאיפה לעשיית רצונו ית'. והניסים שמתעוררים על ידי הדברים הללו, אלו ניסים הרבה יותר גדולים. אנחנו עם שרוצה את מה שהקב"ה רוצה, ואנחנו מוסרים על כך את הנפש. זה כבר דבר הרבה יותר גדול, זה הנכס של חנוכה.
זה נכון שחנוכה קשור לזה שיש לנו תורה שבע"פ. אך מה החלק שאותו אנו מציינים במיוחד? את הנס שבתורה שבע"פ. הגדרת התורה שבע"פ, זה בגלוי מן הארץ, ובגניזו מן השמים. זה ההארה של חנוכה.
אנשי כנסת הגדול הופיעו את אור החכמה, וזה חלחל גם לגויים, וזה יצר קירוב בין ישראל לגויים. זה צורך תיקון.

הב"ח שואל למה באו גזירות היוונים? בפורים אנחנו יודעים על מה באה הגזירה. היה משתה אחשוורוש ונהנה מסעודתו של אותו רשע. אך מה היה החטא בבית שני? למה היוונים גוזרים עלינו גזירות? אומר הב"ח, מהגזירות נוכל ללמות מה היה החטא. לימוד תורה, ברית, וחודש. הנס היה שנחנך בית המקדש, וחזרה עבודה.
מה היה החטא? וודאי שהחטא ההי שנבנה בית שני, ועמ"י לא ראה בזה משהו אלוקי גדול. עמ"י לא התלהב. עמ"י לא התייחס בצורה הנכונה למה שהוא זכה בו. כמו שרואים שחגי מנסה לעורר את עמ"י להתלהבות על הבית השני. לא מספיק התעוררו. אומר הקב"ה, ככה א"א ביתה מקדש. צריך מסירות נפש! צריך להכיר בגדולת הדבר.
אנשי כנסת הגדולה ציננו את הדמיון. הם רצו לבטל את הע"ז. אך יש לזה עוד השפעות. צריך להיות מצונן מכוח הדמיון, כדי שנוכל להדליק נר, לעשות סדר, לבנות תורה שבע"פ שיורד לפרטים. לעשות תקנות ולהתאים את המציאות. אך חשוב שתישאר ההתלהבות, שנבין שתורה שבע"פ, זה משהו אלוקי! זה חנוכה. זה מה שצריך לזכור בחנוכה.
חנוכה זה הכוח שאנו זוכים לכך שעמ"י בכל המצבים שונה מהגויים בתכלית. הכל על טהרת הקודש. אין שום נקודה בישראל שדומה לגויים, הכל נס! מלובש בטבע, אך נס. כשזה נס מלובש בטבע, אז זה לא באמת טבע! זה העניין של חנוכה. לגלות את השורש של התורה שבע"פ, שהיא נסתרת מן השמים.
זו הנקודה שרצינו לחדד היום. הנס שהוא הביטוי לזה שהשורש של תורה שבע"פ לא דומה בשום דבר. תורה בגויים אל תאמין.
הבעיה הייתה חוסר הנבדלות. התיקון הוא הנס. איזה נס? נס שמתעורר ע"י עמ"י, ע"י מסירות נפש. הוח של הנבדלות טמון בנו, ע"י מסירות הנפש שיש בנו.
יש ניסים שיכולים להיכתב ויש ניסים שאינם יכולים להיכתב. חנוכה לא יכול להיכתב. נס שיכול להיכתב, זה שיש סדר לניסים, ניסים שנתנו להיכתב, זה לא כ"כ נס. הקב"ה התנה עם מעשה בראשית שיבקע הין, כל הניסים זה סדר הקב"ה קבע לטבע. זה ניתן להיכתב. למה הנס של חנוכה לא ניתן להיכתב? זה לא נס שבא מצד הקב"ה, אלא מצידנו. זה תלוי במה שאנו נעשה. כל פעם שיהודי עושה מסירות נפש, מתעורר נס. למה לראשונים נעשו ניסים? כי הם מסרו נפשם על קידוש ה'. זה לא ניתן להיכתב במובן שזה לא שבונים עולם של נס ועולם של טבע בלי סתירה. כאן זה משהו שטמון בנו. זה לא קשור לכתיבה. חנוכה זה שיש בנו שורש פנימי שיכול לעורר ניסים. זה מה שמתחדש בחנוכה. בחנוכה זה בקטנה, ובגאולה העתידה מוסיף והולך.


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il