ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
איתא בגמרא (ע״ז ח, א): תניא רבי ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (שמות לד, טו): "וקרא לך ואכלת מזבחו". ואימא עד דאכיל? אמר רבא: אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו, מאי וקרא לך, משעת קריאה".
כוונת הגמרא בביטוי עובד ע״ז בטהרה היא כפי שפירש רש״י: בלא כוונה ואין שמים על לב. כלומר, אין כוונתם לעבוד עבודה זרה, אלא עיסוקם הוא באכילה בלבד, ואף על פי כן נחשב להם כעובדי עבודה זרה.
וחלקו הראשונים בגדר האיסור:
א.
רש״י בחומש (שם) כתב: "כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך". נמצא שלדעת רש״י אכילה במסיבתם נחשבת כהודאה בעבודה זרה, ואמרו רבותינו (ספרי במדבר טו, כב): שכל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה.
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
למדנו שלדעת הראשונים הוי איסור דאורייתא ולכן אין שייך להתיר, ולכן קשה על מה שחלקו האחרונים אם מותר להתיר במקום איבה. וכגון שהוזמן למסיבה עם חבריו לעבודה הנכרים וכיוצא בזה.
הדרישה הסתפק בזה, וכתב (יו״ד סימן קנב): "צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו, כמו שכתוב לעיל דבמכיר מותר לשמוח משום דהוי כמחניף, אף על פי שיש שם איסור גדול דהוי ביום אידם, או דילמא שאני הכא דנילף מקרא".
והט״ז חלק בחומרא על ספיקו, וכתב שאין בזה שום היתר: "בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ"ח, שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם. ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה, שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא: "וקרא לך ואכלת מזבחו", ומפורש בראש אותו פסוק: "פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן", הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם, והיאך נתיר משום איבה. ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר, כגון לעיל סימן קמ"ח, שמשום איסור אליל הוא שראוי להרחיק באיזה דברים והתירו בקצת דברים משום איבה עמהם, משא"כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה, והיאך נבטל זה גופיה משום איבה. וכן אפילו בצווי דרבנן, כגון שלא לאכול בישולי עובדי כוכבים שהענין הוא שלא יהיה לנו קירוב עמהם משום בנותיהם, פשיטא שאין שום היתר משום איבה, כל זה פשוט בעיני".
והש״ך בנקודות הכסף יישב את ספק הדרישה שבגמרא דלעיל הובא מעשה ברב יצחק בריה דרב משרשיא שנקלע לבית עובד כוכבים ושמע אותו מודה לעבודה זרה שלו. ומוכח שהאיסור הוא דרבנן, ואינו משום קירוב אלא משום דאזיל ומודי. והפסוק שמזהיר לא לכרות ברית הוא אסמכתא בעלמא, וכיון שהוא איסור צדדי שלא יודה, ניתן להתירו משום איבה.
ובצבי לצדיק העיר על דברי הט״ז שאין נראה לאסור משום כריתת ברית אלא משום שהנכרי מקריב לעבודה זרה, ובימינו אין הנכרים מקריבים לע״ז כלל. וז״ל: "לא ידעתי, והלא רש״י פירש עבודת כוכבים, דכל ימי הילולא מקריב לעבודת כוכבים עכ״ל. ואם הטעם משום בנותיהם מה לי מקריב או לא, ומה לי מחמת הלולא או משתה אחרת. ועוד דבזמן הזה לא מקריבים כלל, אם כן כשיש איבה ושמש מיוחד לפניהם להיכרא, שאין מתערבים במאכלים יש משום איבה, לדעת הדרישה. עכ״ל".
אכן כבר הבאנו לעיל שהראשונים למדו שאיסורו דאורייתא, ובריטב״א מפורש שאין להתיר זאת משום איבה. וכן הכריעו לאסור בשו״ת שבט הלוי (ח״ט סימן עו), והגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ז עמוד רפט).
ולגבי ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה היה נראה להקל, וכמו שכתבו בספר זכרנו לחיים (ח״ב מערכה ע), ובשו״ת חסד לאברהם אלקלעי (יו״ד סימן כו), ואף הם למעשה לא החליטו להקל. והגר״ע יוסף חלק עליהם וכתב שכיון שהטעם לאיסור הוא משום חתנות יש לאסור גם בישמעאלים.
והלבוש (יו״ד סימן קנב ס״א) ביאר שלשון הפסוק "וקרא לך", משמעותה הזמנה, וכיון שאין דרך להזמין אלא לסעודת שמחה, כגון חתונה וכיוצא בזה, לכן לא נאסר אלא באופן זה בלבד. וז״ל: "סתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה של שמחה כגון חתונת בנו ובתו, אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר". מדבריו למדנו שהאיסור אינו מוגבל דווקא לחתונה, אלא נאמר על כל משתה של שמחה, ואילו סעודה רגילה שאין בה אופי של שמחה- מותרת.
וכן כתב בספר נחל אשכול על ספר האשכול (הל’ ע״ז סימן מב סק״ז) שסעודה ביום אידו אסורה. ומה שנקטה הגמרא בדוגמה של חתונת בנו, אין זה אלא מפני שלשון הפסוק "וקרא לך" מרמז לדבר המצוי, שבחתונה רגילים להזמין. וחז״ל דברו בהווה, לפי מנהג העולם, אבל האיסור חל גם על יום אידו.
הרב שי טחן
ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
