ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
איתא בגמרא (ע״ז ח, א): תניא רבי ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (שמות לד, טו): "וקרא לך ואכלת מזבחו". ואימא עד דאכיל? אמר רבא: אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו, מאי וקרא לך, משעת קריאה".
כוונת הגמרא בביטוי עובד ע״ז בטהרה היא כפי שפירש רש״י: בלא כוונה ואין שמים על לב. כלומר, אין כוונתם לעבוד עבודה זרה, אלא עיסוקם הוא באכילה בלבד, ואף על פי כן נחשב להם כעובדי עבודה זרה.
וחלקו הראשונים בגדר האיסור:
א.
רש״י בחומש (שם) כתב: "כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך". נמצא שלדעת רש״י אכילה במסיבתם נחשבת כהודאה בעבודה זרה, ואמרו רבותינו (ספרי במדבר טו, כב): שכל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה.
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
למדנו שלדעת הראשונים הוי איסור דאורייתא ולכן אין שייך להתיר, ולכן קשה על מה שחלקו האחרונים אם מותר להתיר במקום איבה. וכגון שהוזמן למסיבה עם חבריו לעבודה הנכרים וכיוצא בזה.
הדרישה הסתפק בזה, וכתב (יו״ד סימן קנב): "צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו, כמו שכתוב לעיל דבמכיר מותר לשמוח משום דהוי כמחניף, אף על פי שיש שם איסור גדול דהוי ביום אידם, או דילמא שאני הכא דנילף מקרא".
והט״ז חלק בחומרא על ספיקו, וכתב שאין בזה שום היתר: "בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ"ח, שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם. ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה, שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא: "וקרא לך ואכלת מזבחו", ומפורש בראש אותו פסוק: "פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן", הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם, והיאך נתיר משום איבה. ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר, כגון לעיל סימן קמ"ח, שמשום איסור אליל הוא שראוי להרחיק באיזה דברים והתירו בקצת דברים משום איבה עמהם, משא"כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה, והיאך נבטל זה גופיה משום איבה. וכן אפילו בצווי דרבנן, כגון שלא לאכול בישולי עובדי כוכבים שהענין הוא שלא יהיה לנו קירוב עמהם משום בנותיהם, פשיטא שאין שום היתר משום איבה, כל זה פשוט בעיני".
והש״ך בנקודות הכסף יישב את ספק הדרישה שבגמרא דלעיל הובא מעשה ברב יצחק בריה דרב משרשיא שנקלע לבית עובד כוכבים ושמע אותו מודה לעבודה זרה שלו. ומוכח שהאיסור הוא דרבנן, ואינו משום קירוב אלא משום דאזיל ומודי. והפסוק שמזהיר לא לכרות ברית הוא אסמכתא בעלמא, וכיון שהוא איסור צדדי שלא יודה, ניתן להתירו משום איבה.
ובצבי לצדיק העיר על דברי הט״ז שאין נראה לאסור משום כריתת ברית אלא משום שהנכרי מקריב לעבודה זרה, ובימינו אין הנכרים מקריבים לע״ז כלל. וז״ל: "לא ידעתי, והלא רש״י פירש עבודת כוכבים, דכל ימי הילולא מקריב לעבודת כוכבים עכ״ל. ואם הטעם משום בנותיהם מה לי מקריב או לא, ומה לי מחמת הלולא או משתה אחרת. ועוד דבזמן הזה לא מקריבים כלל, אם כן כשיש איבה ושמש מיוחד לפניהם להיכרא, שאין מתערבים במאכלים יש משום איבה, לדעת הדרישה. עכ״ל".
אכן כבר הבאנו לעיל שהראשונים למדו שאיסורו דאורייתא, ובריטב״א מפורש שאין להתיר זאת משום איבה. וכן הכריעו לאסור בשו״ת שבט הלוי (ח״ט סימן עו), והגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ז עמוד רפט).
ולגבי ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה היה נראה להקל, וכמו שכתבו בספר זכרנו לחיים (ח״ב מערכה ע), ובשו״ת חסד לאברהם אלקלעי (יו״ד סימן כו), ואף הם למעשה לא החליטו להקל. והגר״ע יוסף חלק עליהם וכתב שכיון שהטעם לאיסור הוא משום חתנות יש לאסור גם בישמעאלים.
והלבוש (יו״ד סימן קנב ס״א) ביאר שלשון הפסוק "וקרא לך", משמעותה הזמנה, וכיון שאין דרך להזמין אלא לסעודת שמחה, כגון חתונה וכיוצא בזה, לכן לא נאסר אלא באופן זה בלבד. וז״ל: "סתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה של שמחה כגון חתונת בנו ובתו, אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר". מדבריו למדנו שהאיסור אינו מוגבל דווקא לחתונה, אלא נאמר על כל משתה של שמחה, ואילו סעודה רגילה שאין בה אופי של שמחה- מותרת.
וכן כתב בספר נחל אשכול על ספר האשכול (הל’ ע״ז סימן מב סק״ז) שסעודה ביום אידו אסורה. ומה שנקטה הגמרא בדוגמה של חתונת בנו, אין זה אלא מפני שלשון הפסוק "וקרא לך" מרמז לדבר המצוי, שבחתונה רגילים להזמין. וחז״ל דברו בהווה, לפי מנהג העולם, אבל האיסור חל גם על יום אידו.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך יוצרים את השבת ?
איך ללמוד אמונה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
