ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
איתא בגמרא (ע״ז ח, א): תניא רבי ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (שמות לד, טו): "וקרא לך ואכלת מזבחו". ואימא עד דאכיל? אמר רבא: אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו, מאי וקרא לך, משעת קריאה".
כוונת הגמרא בביטוי עובד ע״ז בטהרה היא כפי שפירש רש״י: בלא כוונה ואין שמים על לב. כלומר, אין כוונתם לעבוד עבודה זרה, אלא עיסוקם הוא באכילה בלבד, ואף על פי כן נחשב להם כעובדי עבודה זרה.
וחלקו הראשונים בגדר האיסור:
א.
רש״י בחומש (שם) כתב: "כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך". נמצא שלדעת רש״י אכילה במסיבתם נחשבת כהודאה בעבודה זרה, ואמרו רבותינו (ספרי במדבר טו, כב): שכל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה.
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
למדנו שלדעת הראשונים הוי איסור דאורייתא ולכן אין שייך להתיר, ולכן קשה על מה שחלקו האחרונים אם מותר להתיר במקום איבה. וכגון שהוזמן למסיבה עם חבריו לעבודה הנכרים וכיוצא בזה.
הדרישה הסתפק בזה, וכתב (יו״ד סימן קנב): "צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו, כמו שכתוב לעיל דבמכיר מותר לשמוח משום דהוי כמחניף, אף על פי שיש שם איסור גדול דהוי ביום אידם, או דילמא שאני הכא דנילף מקרא".
והט״ז חלק בחומרא על ספיקו, וכתב שאין בזה שום היתר: "בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ"ח, שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם. ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה, שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא: "וקרא לך ואכלת מזבחו", ומפורש בראש אותו פסוק: "פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן", הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם, והיאך נתיר משום איבה. ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר, כגון לעיל סימן קמ"ח, שמשום איסור אליל הוא שראוי להרחיק באיזה דברים והתירו בקצת דברים משום איבה עמהם, משא"כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה, והיאך נבטל זה גופיה משום איבה. וכן אפילו בצווי דרבנן, כגון שלא לאכול בישולי עובדי כוכבים שהענין הוא שלא יהיה לנו קירוב עמהם משום בנותיהם, פשיטא שאין שום היתר משום איבה, כל זה פשוט בעיני".
והש״ך בנקודות הכסף יישב את ספק הדרישה שבגמרא דלעיל הובא מעשה ברב יצחק בריה דרב משרשיא שנקלע לבית עובד כוכבים ושמע אותו מודה לעבודה זרה שלו. ומוכח שהאיסור הוא דרבנן, ואינו משום קירוב אלא משום דאזיל ומודי. והפסוק שמזהיר לא לכרות ברית הוא אסמכתא בעלמא, וכיון שהוא איסור צדדי שלא יודה, ניתן להתירו משום איבה.
ובצבי לצדיק העיר על דברי הט״ז שאין נראה לאסור משום כריתת ברית אלא משום שהנכרי מקריב לעבודה זרה, ובימינו אין הנכרים מקריבים לע״ז כלל. וז״ל: "לא ידעתי, והלא רש״י פירש עבודת כוכבים, דכל ימי הילולא מקריב לעבודת כוכבים עכ״ל. ואם הטעם משום בנותיהם מה לי מקריב או לא, ומה לי מחמת הלולא או משתה אחרת. ועוד דבזמן הזה לא מקריבים כלל, אם כן כשיש איבה ושמש מיוחד לפניהם להיכרא, שאין מתערבים במאכלים יש משום איבה, לדעת הדרישה. עכ״ל".
אכן כבר הבאנו לעיל שהראשונים למדו שאיסורו דאורייתא, ובריטב״א מפורש שאין להתיר זאת משום איבה. וכן הכריעו לאסור בשו״ת שבט הלוי (ח״ט סימן עו), והגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ז עמוד רפט).
ולגבי ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה היה נראה להקל, וכמו שכתבו בספר זכרנו לחיים (ח״ב מערכה ע), ובשו״ת חסד לאברהם אלקלעי (יו״ד סימן כו), ואף הם למעשה לא החליטו להקל. והגר״ע יוסף חלק עליהם וכתב שכיון שהטעם לאיסור הוא משום חתנות יש לאסור גם בישמעאלים.
והלבוש (יו״ד סימן קנב ס״א) ביאר שלשון הפסוק "וקרא לך", משמעותה הזמנה, וכיון שאין דרך להזמין אלא לסעודת שמחה, כגון חתונה וכיוצא בזה, לכן לא נאסר אלא באופן זה בלבד. וז״ל: "סתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה של שמחה כגון חתונת בנו ובתו, אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר". מדבריו למדנו שהאיסור אינו מוגבל דווקא לחתונה, אלא נאמר על כל משתה של שמחה, ואילו סעודה רגילה שאין בה אופי של שמחה- מותרת.
וכן כתב בספר נחל אשכול על ספר האשכול (הל’ ע״ז סימן מב סק״ז) שסעודה ביום אידו אסורה. ומה שנקטה הגמרא בדוגמה של חתונת בנו, אין זה אלא מפני שלשון הפסוק "וקרא לך" מרמז לדבר המצוי, שבחתונה רגילים להזמין. וחז״ל דברו בהווה, לפי מנהג העולם, אבל האיסור חל גם על יום אידו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
