בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכה ומנהג
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
המטייל בימי אידם של הנוצרים והם מאחלים לו חג שמח, לא ישיב להם חג שמח, אלא יענה תודה או ביטוי אחר שאין בו משמעות של הסכמה או השתתפות בחגם.

הרמב״ם (פ״י מהלכות מלכים ה״ט): "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד. וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו. כללו של דבר: אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע״.
וכיון שאסור להם לחדש חגים, אין לנו לאחל להם חג שמח, שבזה נמצא שכאילו מסכים לשיבוש שלהם.
יתירה מזו, כיון שהחגים שלהם הם חגים המפארים את העבודה זרה שלהם, ובפרט חגי סוף השנה הלועזית, לכן יש להימנע מלהביע איחול שיישמע כאילו הוא מפאר את העבודה זרה שלהם.
כאשר מאחל לגוי חג שמח יתכן שגם עובר על איסור חנופה, שהאריכו בגנותם בספר ארחות צדיקים ופלא יועץ, וכמו שאמרו רבותינו על אגריפס שהיה קורא בתורה, וכשהגיע לפסוק: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דברים יז, טו), זלגו עיניו דמעות. אמרו לו: אחינו אתה! באותה שעה נתחיבו שונאי ישראל כליה על שהחניפו לאגריפס (סוטה מא).
ובספר ים של שלמה (ב״ק פ״ד סימן ט) הוכיח ממעשה שני סרדיוטות שבאו לפני חכמי ישראל ללמוד תורה, ולימדום אף דברים שהיה בהם סכנה מצד המלכות, שמכאן שאסור לשנות דברי תורה, וחייב אדם למסור נפשו עליהם. ולפי זה המשיב להם דברים שמשתמע מהם כהסכמה לימי אידם- הרי הוא בכלל דין יהרג ואל יעבור.
בנוסף, יש איסור לקרוא למועדי הנכרים ’חגים’, וכמו שביאר הרמב״ם בפירוש המשנה (ריש ע״ז) על כך שהמשנה קראה לחגיהם ’אידיהן’. וז״ל: "אידיהם- הבליהם, כנוי למועדיהם, ואסור לקרותם מועדים לפי שהם הבל על האמת".
ואם מאחלים לו ’חג שמח’, רשאי להשיב ’תודה’, שכן בזמנים אלו חל גם חג החנוכה, ולכן דעתו תהיה להודות עבור איחול חג החנוכה.

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il