ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
בתרומת הדשן (שאלה קצו) נשאל בכומר תקיף שיש לו צלם או שתי וערב קבוע בבגדו או בכובע, אם רשאי יהודי לכבדו ולהשתחות בפניו. ובתחילת תשובתו אסר כיון שהשתחויה לעבודה זרה היא מן העבודות שחייב עליה כרת ומיתה. והביא מעשה מכומר אחד שהיה בבגדו צלב, שרצה שהיהודים יכבדוהו ולכן כפל את בגדו באופן שלא יהיה הצלב ניכר, כדי שיוכלו לכבדו.
אמנם לאחר מכן כתב שמצא תשובה מהרב יצחק מאופנהיים שהתיר את ההשתחויה בפני הכומר, מאחר שאין הם עושים את עצמם עבודה זרה. וכן הביא מהמרדכי דשתי וערב שהם נושאים רק לזיכרון אינם כעבודה זרה ולא מחמירים בהם.
וכן פסק הרמ״א (יו״ד קמא, א צונזר בדפוס וילנא, ונכתב במלואו בדפוס למברג): "צורה שמשתחוים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה בלי ביטול, אבל צורת שתי וערב שתולין בצואר לזיכרון אינה נקראת צלם ומותרת".
ולדעת הש״ך (סק״ו) סתם צלם נידון כאילו השתחוו לו, אלא אם כן ידוע שלא השתחוו לו.
וגם הב״י בספר אבקת רוכל (סימן סח) כתב שסתם צורת שתי וערב נעבדת ואסורה.
והנה הגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ז מסעי אות ב’) העיר שפשטות דברי תרומת הדשן והרמ״א מורים שסתם שתי וערב אינו נעבד, וכך הביאו בשו״ת אבני נזר (חו״מ סימן קיט) ובשו״ת בתי כהונה (ב״ד סימן יג).
ובאבני נזר כתב שיש ההוכחה שאינם עובדים את הצלב, שהרבה פעמים הם עונדים אותם על צוואריהם בזמן שהם עירומים בבתי מרחץ, ואיתא בפרק הצלמים (מד, ב) שכשנכנס ערום ודאי לא הוי לע״ז.
וכבר בראשונים מפורש שסתם שתי וערב אינו נעבד, וכמו שכתב הריטב״א (ע״ז מב, ב). ובמאירי (ע״ז עמוד קנב) כתב שמותר במקומות שידוע שאין הצורה נעבדת ואין עשייתה אלא לנוי.
וכל שכן שתי וערב שנעשה באופן שאין הדרך לעבדו, וכדוגמת מה שהביא בשו״ת זרע אמת (חֿ״ב יו״ד סימן מה) שצלב העשוי כתכשיטים המשובצים ממרגליות ודאי נעשה לנוי בעלמא ולא על מנת לעבדו, וכן כמו מה שהתיר הגר״מ פינשטיין (אגרו״מ יו״ד סימן סט) מסחר בבולים שקבוע בהם תמונת שתי וערב מטעם שאין עובדים אותם, אלא שנעשים רק לנוי. וסיים את תשובתו: "וגם לא ברור לי שיהיה בכלל איסור להסתכל בשתי וערב שלהם, דיותר נוטה שליכא איסור כיון שאינו העבודה זרה עצמה, שעובדין לזה, רק איזה חק עכו״ם להחזיק סימן זה לעבוד הע״ז".
אמנם המתפלל יזהר שצורות אלו לא יהיו לפניו כמבואר בשולחן ערוך (או״ח סימן קיג ס״ח): "המתפלל ובא כנגדו עכו״ם ויש לו תמונת עבודת כוכבים בידו, והגיע למקום ששוחין בו, לא ישחה אף על פי שליבו לשמים". והטעם שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים (משנ״ב ס״ק טו).
והרבה פעמים יש תמונות עם דברים שונים ובניהם יש גם שתי וערב, וכגון תמונות בניינים שעליהם הצורה, וסבר הגר״ח קנייבסקי (הובא באשי ישראל פרק כג הערה פד) שראוי להיזהר בזה.
ולכן אם התמונה נמצאת בחדרו יכסנה בסדין או במגבת, אבל לא בדבר שקוף, כמו שכתב הכף החיים (סימן קיג ס״ק כז) שאינו מועיל שהרי הדבר נראה, וכן הביא באשי ישראל (שם).
ומכיון שאסור להתפלל כנגד דמות הצלב, יפנה לצד אחר ויתפלל, וכן כתב בכף החיים (סימן קיג ס״ק כו): "המתפלל בבית שיש בו פסילים וצלמים אסור לשחות לאותו צד. ואם עומדים במזרח יהפוך פניו לצד אחר בתפלתו ויכוון נגד ירושלים".
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
דיני פלסטר בשבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
