ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חנוכה
רמב"ם בהלכות חנוכה - חזרה מלכות לישראל
הרמב"ם 1 באופן חריג, פותח את הלכות חנוכה לא בפרטי הדינים, אלא בתיאור גזירות היוונים ותשועת ה' בידי החשמונאים, וזו לשונו:
"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
דבריו של הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה אינם רק תיאור היסטורי אינפורמטיבי, אלא שיעור בהתבוננות. הרמב"ם מבקש להעניק לנו את המשקפיים הנכונים דרכם יש לבחון את מהלכי ההיסטוריה. מתוך הדגשיו של הרמב"ם אנו למדים מה עיקר ומה טפל בזיכרון הלאומי: לצד הנס הרוחני, הרמב"ם מלמדנו לראות בחזרת ריבונות ישראל ערך נשגב ותכלית ראויה בפני עצמה 2 .
והעיקר: נראה שהרמב"ם לא ראה פגם בעובדה שמלכות החשמונאים לא יצאה משבט יהודה, שהוא שבט המלכות, ולכן ציין את העובדה ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני", כעיקר הנס ולא כפגם וקלקול.
שיטת הרמב"ן – לא יסור שבט מיהודה
בפרשת ויחי 3 מברך יעקב את יהודה בברכת המלכות:
"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים".
מכאן לומד הרמב"ן 4 , שברכת יעקב ליהודה בנו, היתה למעשה אזהרה לדורות, שהמלכות והשלטון לא יעברו משבט יהודה אל שבט אחר מאחיו. כלומר, מלכות ישראל צריכה להיות שמורה לשבט יהודה, ואין לשאר השבטים רשות להקים מלך קבוע משלהם. וזו לשונו:
"עניינו, שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו. וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת העמים".
בהמשך דבריו מתמודד הרמב"ן, עם העובדה שבמהלך ההיסטוריה של עם ישראל היו מלכים שלא היו משבט יהודה:
"וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה...
ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה. והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר 'ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים' (מלכים א' יא, לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח, ד): 'הם המליכו ולא ממני'".
ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה. והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר 'ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים' (מלכים א' יא, לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח, ד): 'הם המליכו ולא ממני'".
שאלת מלכות שאול: כיצד התקיימה מלכות משבט בנימין לפני דוד?
על שאלה זו משיב הרמב"ן, כי מלכותו של שאול משבט בנימין, שהיתה קודמת לדוד, היתה "מלכות שעה" - מלכות זמנית ובלתי רצויה שניתנה בשל בקשת העם מלך שלא בעיתו.
שאלת מלכי ישראל: כיצד מלכו מלכים משאר השבטים לאחר פיצול הממלכה?
על שאלה זו משיב הרמב"ן, כי אמנם היה היתר זמני מאת הנביא אחיה למנות מלך שאינו משבט יהודה, אך לא לאורך תקופה ארוכה. ובאמת, מלכי ממלכת ישראל שלאחר פילוג הממלכה, כגון ירבעם ודומיו, שלא היו מזרע יהודה) עברו על צוואת יעקב בהסירם את המלכות מיהודה.
בהמשך דבריו, מציין הרמב"ן, כי גם בימי בית שני מלכי החשמונאים עברו על האיסור למנות מלך שאינו משבט יהודה. ואף שהיו חסידי עליון, ומכוחם ניצלה התורה בישראל, הם נענשו על כך שהעמידו מלך שאינו מזרע יהודה:
"וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני... ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב... והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום".
כלומר, נפילתם בחרב והכחדת שושלתם על ידי הורדוס, היוו עונש על כך שלקחו לעצמם את השררה השמורה לשבט יהודה.
מלבד הפגיעה במלכות בית דוד, מוצא הרמב"ן פגם הלכתי נוסף במלכות החשמונאים, וכה דבריו:
"ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו: 'תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח...' ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'".
האיסור למנות מלך שאינו משבט יהודה, חל אמנם על כל השבטים, אך אם ממנים משבט לוי למלכות, עוברים על הוראה נוספת שנאמרה לשבט לוי: לעסוק אך ורק בעבודת המקדש ולא בהנהגה ומלכות.
הרמב"ן מסיים את דבריו באזכור דברי הירושלמי:
"וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (ג ע"ב): אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא: על שם 'לא יסור שבט מיהודה'. אמר רבי חייא ברבי אבא: 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל', מה כתיב בתריה: 'לא יהיה לכהנים הלוים'".
הרמב"ן קיבל את דרשת הפסוקים בירושלמי כהוראה מחייבת, ונימק בכך מדוע החשמונאים הכהנים לא האריכו ימים במלכותם ונהרגו בקרבות.
מרן הרב קוק בספרו "משפט כהן" 5 מהפך בזכותה של משפחת בית חשמונאי, וכותב אודות דברי הרמב"ן:
"ומה שכתב הרמב"ן (בראשית מט, י), שעשו שלא כראוי על אשר לא החזירו המלכות לבית דוד, בודאי היה ראוי להשתדל בזה, ואם אולי היתה בזה העכבה, מצד המלכויות המושלות אז עליהם, היה ראוי לדבריו על כל פנים למנוע מלקבל מלכות לכתחילה. אבל מכל מקום כשמינוהו ישראל בהסכמת סנהדרין, שראו גם כן שיש צורך בדבר, ואולי ראו שבלא עזרתם של החשמונאים, שזכו לתפארת גדולה באומה, מצד מעשיהם הגדולים וקדושת חסידותם ותורתם המרובה, לא היה אפשר להעמיד מלך מבית דוד, על כן הסכימו גם הם על המינוי שלהם, ולא נחשב זה להסנהדרין לדבר שאינו ראוי, גם לדעת הרמב"ן, כי אם להחשמונאים עצמם, שהם היו יכולים להשתדל בדבר, על פי הסכמת האומה; ואי אפשר לדעת פרטי המצב אז, אף על פי שכתובים לפנינו רושמי דברי הימים".
כלומר שלטונם של החשמונאים היה תקף ולגיטימי מבחינה הלכתית, אך הקושי הוא בכך שעל החשמונאים היה להימנע מלכתחילה ליטול את הנהגת המלוכה. היה עליהם למצוא את הראויים לדבר מבית דוד, על אף שיתכן שהם היו הראויים ביותר באותה העת לתפקיד זה.
שיטת הרמב"ם לגבי מלכות שאינה משבט יהודה
הרמב"ם כלל לא הזכיר את הפסוק "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה..." בנוגע למלכות ישראל, ומשמע בפשטות, שלשיטתו אין כל איסור בהעברת המלכות והשלטון משבט יהודה אל שבט אחר מאחיו, ודברי יעקב לבניו לא היו אלא ברכה והבטחה ולא איסור 6 . נתבונן כעת בשיטתו של הרמב"ם בספר המצוות ובהלכות מלכים וננסה לעמוד על דעתו באשר לתוקפה של מלכות שאינה משבט יהודה.
בספר המצוות 7 קובע הרמב"ם איסור עקרוני למנות כל אדם שאינו מזרע ישראל לכל סוג של שררה:
"והמצוה השסב היא, שהזהירנו שלא למנות מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל, אף על פי שהיה גר צדק. והוא אמרו: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא' (דברים יז, טו). זו מצוות לא תעשה. וכן שאר המנויים - אינו מותר שנמנה עלינו בעניין מן העניינים, לא מינוי תורה ולא מינוי מלכות, איש שיהיה מקהל גרים, עד שתהיה אמו מישראל, לאמרו: 'שום תשים עליך מלך מקרב אחיך' (שם). אמרו: 'כל משימות שאתה משים עליך, לא יהו אלא מקרב אחיך'".
הרמב"ם ממשיך ומחדד את האיסור לעניין מלכות ישראל, וקובע כי מלכות ישראל שייכת באופן בלעדי לבית דוד:
"אמנם המלכות לבד - כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובביאור אמרו: 'כתר מלכות זכה בו דוד... וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות'. אין מלך למי שיאמין תורת משה אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד. וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות, 'נכרי' קרינן ביה (נקרא נכרי), כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לעניין עבודה, זר קרינן ביה".
הרמב"ם לומד מהפסוק "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" 8 , שיש איסור למנות לכל שררה אדם שאינו אחיך, אפילו גר צדק. ובנוסף, לעניין מלכות ישראל, רק צאצאי בית דוד נחשבים ל"אחיך", וכל מי שאינו מבית דוד נחשב כ"נכרי" לגבי המלוכה.
בהקדמה לפרק חלק, ביסוד הי"ב מיסודות האמונה, רואה הרמב"ם בעקרון שמלך הוא דווקא מבית דוד יסוד חשוב באמונת ישראל, כאשר חלק מהאמונה במשיח היא - "שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו".
בהלכות מלכים, הרמב"ם 9 חוזר על האיסור הכללי למנות גר לכל שררה, וזו לשונו:
"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא'. ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל... שנאמר: 'מקרב אחיך תשים עליך מלך', כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך" 10 .
בהמשך הלכות מלכים, הרמב"ם 11 מתייחס לאפשרות של מינוי מלך משאר שבטי ישראל על ידי נביא, דבר שמנוגד לכאורה לעקרון שמי שאינו מבית דוד נחשב "נכרי" לעניין המלכות, וכה דבריו:
"נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד. שהרי אחיה השילוני, העמיד ירבעם... ואמר לו 'ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד'".
הרמב"ם לומד מסיפור ירבעם, שבמצבים מסוימים ניתן למנות למלך אדם שאינו מבית דוד, והוא נחשב מלך לכל דבר.
סתירה זו, שבין דברי הרמב"ם בספר המצוות לבין דברי הרמב"ם במשנה תורה, עולה גם מדברי הרמב"ם בשתי הלכות בהלכות מלכים, שכן בהלכה ז בתחילת הלכות מלכים מדגיש הרמב"ם את המעמד המיוחד והנצחי של מלכי בית דוד, הן בנוגע לאופן המינוי והן בנוגע לגורל המלכות:
"כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה... ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה... כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר: 'כסאך יהיה נכון עד עולם'. אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך".
ומיד לאחר מכן, כפי שראינו, הרמב"ם קובע שניתן למנות מלך משאר השבטים על ידי נביא:
"נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל... הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד...".
נמצא שהרמב"ם סותר את עצמו לא רק מספר המצוות, אלא גם בתוך הלכות מלכים עצמן: מצד אחד הוא כותב שדוד זכה בכתר המלכות והמלכות לו ולבניו עד עולם, ומצד שני הוא כותב שניתן למנות מלך שאינו מבית דוד, ובכך להקים מלכות מקבילה שאינה זרעו של דוד.
כדי ליישב את הסתירה בין קביעת הרמב"ם, שאין מלך אלא מבית דוד, לבין קביעתו, שאפשר למנות מלך גם משאר השבטים, יש לחלק בין שני גדרים של מלכות 12 :
מלכות א – מלכות בית דוד: המלכות שייכת לו ולבניו עד עולם, וגם אם תפסק, היא לא תכרת מזרעו לעולם אלא עתידה לחזור.
מלכות ב – מלכות משאר השבטים: ניתן למנות מלך משאר שבטים לצורך שעה על ידי נביא (כגון ירבעם), ויש לו דין מלך 13 . אולם, מלכותו אינה ירושה נצחית, וכן אינו זוכה לדינים המיוחדים של מלכי בית דוד 14 .
מלכות ב – מלכות משאר השבטים: ניתן למנות מלך משאר שבטים לצורך שעה על ידי נביא (כגון ירבעם), ויש לו דין מלך 13 . אולם, מלכותו אינה ירושה נצחית, וכן אינו זוכה לדינים המיוחדים של מלכי בית דוד 14 .
לאחר כל זאת, נשוב ונזכיר את דברי הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה, שבהם פתחנו את דברינו - "וגברו בית חשמונאי... וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים". לכאורה, מדברי הרמב"ם הללו עולה, שניתן להעמיד מלכות זמנית גם שלא על פי נביא.
מרן הרב קוק בספרו משפט כהן 15 מציע שני הסברים לכך - אפשרות אחת, על פי דברי הרדב"ז - "והאי מלך היינו שהומלך על פי נביא או שהסכימו עליו כל ישראל" 16 , שכאשר כל ישראל מסכימים למנות מלך, הדבר מהווה תחליף למינוי על פי נביא. ואפשרות שניה היא - לומר שהאיסור הוא רק כאשר יש מלכות לבית דוד, אך כאשר אין מלך אחר - מותר למנות מלך גם משאר השבטים, בלי צורך בנביא.
מלך שאינו מבית דוד – מחלוקת הרמב"ם והראב"ד
לגבי מעמדו של מלך שאינו מבית דוד, הרמב"ן חולק על הרמב"ם, כאמור, ולמעשה מחלוקת זו היא מחלוקת גם בין הראב"ד לרמב"ם כפי שנראה להלן:
הרמב"ם 17 כתב:
"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם, שנאמר: 'כסאך יהיה נכון עד עולם', אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים".
כלומר, מלכות בית דוד היא נצחית. מלך מבית דוד מוריש את המלוכה לזרעו ולזרע זרעו. וגם אם תפסק המלוכה מביתו היא עתידה לחזור. אולם מלכות שאינה מבית דוד בסופו של דבר תפסק.
הראב"ד משיג על דברי הרמב"ם, וכותב:
"אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות וכו'. א"א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו', אלא ודאי כן הוא, אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שניה למלכות בית דוד, כגון: קיסר ופלג קיסר".
כלומר, אילו היה ירבעם, שהיה משבט אפרים, מלך כשר, המלכות לא היתה פוסקת מזרעו, מכל מקום היה נחשב "פלג קיסר", דהיינו, משנה למלך, ולא מלך ממש. בדומה לזה כתב הרמב"ן 18 :
"ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו".
כלומר, לשיטת הרמב"ן והראב"ד, מי שאינו מבית דוד אינו מלך כלל, אלא רק בעל שררה דוגמת שופט, ואין חלים עליו דיני מלכות. השררה של מלך שאינו מבית דוד היא בגדר שררה רגילה בעם ישראל, וממילא היא עוברת בירושה כמו כל שררה, ואינה נפסקת מעצמה.
הרמב"ם לעומתם, מבחין בין שררה שעוברת בירושה, לבין מלכות שאינה מבית דוד, שסופה להיפסק.
בהמשך דבריו, כותב הרמב"ם 19 :
"אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד".
בדרך זו ניתן ליישב גם את דברי הרמב"ם בספר המצוות: חלקו הראשון של הדיון שם עוסק במינוי מלך שאינו מבית דוד, ולכן מודגש בו האיסור הכללי של 'מקרב אחיך' – הפוסל נוכרי וגר מכהונה בשררה. לו היה הקטע עוסק במינוי מלך מבית דוד בלבד, לא היה צורך לציין את פסלותם של נוכרי וגר, שהרי הם ממילא אינם מזרע דוד. בחלקו השני עובר הרמב"ם לדון בדין המיוחד של מלכות בית דוד, שם הוא מדגיש כי אין 'מלך' במובנו המלא אלא מזרע דוד ושלמה, שזכו בכתר המלכות להם ולזרעם עד עולם, וכל מי שאינו נמנה עם צאצאי בית דוד נחשב כ'נכרי' ביחס למדרגת המלוכה הנצחית.
בקצרה
קיימת הבחנה יסודית בין שתי דרגות הנהגה בישראל: מלכות בית דוד האידיאלית והנצחית, לעומת מלכות בית חשמונאי, או שאר השבטים, שהיה בהן צורך שעה בעל תוקף הלכתי.
לשיטת הרמב"ם: מלכות החשמונאים ומלכות שאר השבטים הן מלכויות גמורות. למרות שהן זמניות ואינן נצחיות כבית דוד, חלים עליהן כל דיני המלכות. לכן, הרמב"ם רואה במלכות חשמונאי את "חזרת המלכות לישראל" ומתייחס אליה כנס העיקרי שאירע לנו בחנוכה.
לשיטת הרמב"ן והראב"ד: מלכות שאינה מבית דוד אינה מוגדרת כ"מלכות" אלא כשררה בעלמא, כמעמדם של שופטים ושוטרים. הרמב"ן מבקר את החשמונאים על כך שנטלו לעצמם את כתר המלוכה למרות שהיו כהנים, ובכך עברו על איסור הסרת המלוכה משבט יהודה, ונענשו על כך בחומרה.
מרן הרב קוק בספרו משפט כהן מלמד זכות על בני חשמונאי, ומבאר כי בזמן שאין מלך, סמכויות המלכות הנוגעות לכלל ישראל חוזרות לידי האומה ונציגיה. לפיכך, כל הנהגה שמתקבלת על ידי העם פועלת מכוח "דין מלכות", ולכן למלכות חשמונאי היה תוקף של "מלכות ישראל".
עם זאת, על החשמונאים היה להימנע מלכתחילה ליטול את הנהגת המלוכה. היה עליהם למצוא את הראויים לדבר מבית דוד, על אף שיתכן שהם היו הראויים ביותר באותה העת לתפקיד זה.
^ 1.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג, א.^ 2.
מקריאת דברי הרמב"ם ניתן היה להתרשם שמדובר בשנים של מלכות נפלאה, אך כל מי שקורא את דברי חז"ל (קידושין סו ע"א – ינאי הרג את כל חכמי ישראל; בבא בתרא ג ע"ב – הורדוס הרג את כל חכמי ישראל; ביום שמתו קבעו יום טוב, כמובא במגילת תענית) או את ספרי ההיסטוריה של אותה תקופה, מגלה שמרבית השנים שעליהן מדבר הרמב"ם היו שנים של קלקול רוחני עמוק, ובאמת קשה להבין כיצד הרמב"ם ראה בתקופה שפלה זו בתולדות האומה, תקופה שצריך להודות עליה כי חזרה המלכות לישראל.
על כורחנו צריך לומר, שלפי הרמב"ם, גם מלכות חלקית, גם מלכות פגומה, גם מלכות שבראשה רשעי ישראל - שֵׁם 'מלכות ישראל' עליה כל עוד למעשה היא שולטת מבחינות מסוימות על העם והארץ, ומחובתנו להודות לריבונו של עולם על קיומה, מתוך הבנה שהאלטרנטיבות האפשריות שעמדו על הפרק באותה תקופה היו גרועות פי כמה וכמה.^ 3.
בראשית מט, י.^ 4.
רמב"ן בראשית מט, י.^ 5.
משפט כהן סימן קמד עמ' שלז.^ 6.
אמנם הר"ן בדרשות דרוש ז, טוען שאין לראות בצוואה זו אזהרה, אלא רק הבטחה, ואכמ"ל.^ 7.
ספר המצוות לא תעשה שסב.^ 8.
דברים יז, טו.^ 9.
רמב"ם הלכות מלכים א, ד.^ 10.
הר"י פערלא מקשה על דברי הרמב"ם, מדוע הרמב"ם לא הזכיר כאן שיש איסור למנות מלך שאינו מבית דוד, כפי שמשתמע מספר המצוות, ומסיק שהרמב"ם חזר בו בהלכות מלכים.^ 11.
רמב"ם הלכות מלכים א, ח.^ 12.
ראה משפט המלוכה לרב יהודה גרשוני פרק א, הלכה ח, שמסביר כך, ומוסיף שלפי שיטת הרמב"ם, למלך שאינו מבית דוד יש דין מלך לעניין דברים נוספים, כגון קרבן נשיא או מצוות הקהל. עיין שם. הרב יהודה גרשוני נולד בשנת תר"ע. למד בישיבות גרודנא, מיר וקמיניץ ולאחר שעלה לארץ למד בישיבת מרכז הרב. את הספר משפט המלוכה הוא כתב בשנת תש"י. הרב גרשוני היה חתנו של הרב אליעזר סילבר. בשנת תר"צ הוא נשלח על ידי הרב קוק להיות ראש ישיבת ארץ ישראל באמריקה. כאשר סיים את שליחותו שם חזר לארץ ישראל. הוא היה גאון מופלא. כתב "שיטה מקובצת" על מסכת פסחים וחיבר ספרים נוספים. נפטר בשבט תש"ס.^ 13.
מורד בו דינו מורד במלכות, המקלל עובר על הלאו של "נשיא בעמך לא תאור".^ 14.
כגון משיחה בשמן המשחה או היתר ישיבה בעזרה.^ 15.
משפט כהן סימן קמד עמ' שלו. ראה גם תורת המועדים לרב שלמה גורן עמ' 163 - "מלכות בית החשמונאים לאור ההלכה"; שולחן מלכים ח"א הלכות מלכים ומלחמות א, ג.^ 16.
רדב"ז על הרמב"ם הלכות מלכים ג, ח.^ 17.
רמב"ם הלכות מלכים א, ט.^ 18.
רמב"ן בראשית מט, י.^ 19.
רמב"ם הלכות מלכים א, י.
האם מותר לפנות למקובלים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
