ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
אומרת התורה 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד) ביחס לחג סוכות, אך חז"ל למדו שכיון שכל המועדים קרויים חג הרי גם בהם שייכת מצוות השמחה. וכך פוסק הרמב"ם (יו"ט ו, טז):
שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
ומלשון הרמב"ם אנו למדים שגם ימי חול המועד מחוייבים בשמחה, וכן פסק השו"ע (תקכט, ב):
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד.
וביאר דבריו המשנה ברורה (ס"ק טז) אליבא דהרמב"ם שגם חול המועד בכלל החיוב, אך אין בו חובת כבוד ועונג משום שלא נאמר בהם מקרא קודש.
יסוד איסורי המועד
רבות עסקנו בלימוד על מהות וגדרי איסורי המלאכה והיתרם במועד. והזכרנו כבר כמה פעמים את דברי ריטב"א (יג, א) שעניינם של איסורי המועד הוא כדי שלא להמנע משמחת הרגל. וז"ל:
כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרחא ושלא למעט בשמחת הרגל ולפיכך התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו ונמנע משמחת יום טוב.
ונראה שדבריו מיוסדים על כמה מקומות במסכת בהם רואים שפעולות מסוימות נאסרו משום שהן סותרות את שמחת החג. האחת היא סוגיית ראיית נגעים במועד (ז, א), בהם חכמים מורים להתעלם מראיית נגעים ולדחות מצב שמחייב מעשים מוגדרים, וזאת משום שמחת הרגל. וכן באיסור ליקוט עצמות קרוביו במועד נחלקו במשנה (ח, א) האם שמחה היא לו או צער. ובכל מקרה ברור הדבר שאם היה מוסכם שהוא צער – היה מוסכם לאסור, משום ביטול שמחת המועד.
אם כן, מן הראוי להתבונן מעט בתוכנו המעשי של חול המועד, מה כן מחויבים לעשות.
עירוב שמחה בשמחה
דין המחודש ביותר בנוגע למניעת השמחה במועד, אינו מהמוזכרים לעיל, אלא דווקא מה שחז"ל לימדונו (ח, ב):
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו.
ואפילו הגמרא בעצמה מיד שואלת:
וכי שמחה היא לו מאי הוי?
ועונה הגמרא כמה תשובות, וראוי לעיין בכולן, האם הן חולקות זו על זו למעשה או מסכימות ורק נחלקו בטעמים. אנו לא נתרכז בכך אלא רק בעניין שיוביל אותנו להבנת תוכנו של שמחת המועד.
עונה הגמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד - שנאמר ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך.
רואים מדברי האמוראים שעל אף שמדובר כאן בשתי שמחות, ולכאורה לא היתה אמורה להיות סתירה ביניהן – מלמדת המשנה שיש תוכן מסוים של ימי המועד, שיכול להעלם או אף רק להחלש ע"י 'הכנסה' של שמחה אחרת.
וכך כתב רש"י על הרי"ף (ד"ה ושמחת בחגך ולא באשתך):
והכא הוי באשתך ולא בחגך ומתוך חביבות אשתו מניח שמחת החג.
וכעין זה כתב גם במאירי (ח, ב):
אמר המאירי אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו ופי' בה בגמ' הרבה טעמים ואחד מהם והנכונה שבהם שאין מערבין שמחה בשמחה שלא תהא האחת מתמעטת בחברתה.
תוכן השמחה במועד
אם כן, מהי אותה השמחה המחוייבת במועד, אשר מחמתה אין לערב שמחות אחרות 1 . כך אמרו חז"ל במסכת חגיגה (ח, א):
תנו רבנן: ושמחת בחגך - לרבות כל מיני שמחות לשמחה.
ולמדו מגמרא זו רבותינו הראשונים שכל דבר המשמח את האדם הרי הוא חלק מן המצווה הכללית של 'ושמחת בחגך'. ונראה מעט מלשון הרמב"ם (ספר המצוות, מ"ע נד):
וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה (סוכה נ - נג ב). זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך.
ביתר פירוט יש לבאר:
מצוות השמחה בנויה על שמחה רוחנית ועל שמחה גשמית. כמו שכותב הרמב"ם (שם, יט):
אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
ומכאן שחלק ממצוות השמחה היא לימוד תורה, ובפרט ענייני המועד (עיין ראבי"ה תתל"ה. הובא לעיל). חלק שני הוא אכילה ושתיה לכבודו של יום. חלק שלישי הוא תוספות המיוחדות לשמחה 2 לכבוד הימים הטובים כגון בשר ויין לאנשים, בגדים ותכשיטים לנשים ומיני מתיקה לילדים. חלק רביעי הוא כל מה שמשמח את האדם. ועיין בספר 'שאגת אריה' (סה) האריך להוכיח שכיום מצוות עשה מדאורייתא לשמוח בכל מיני שמחות אע"פ שאין לנו שלמי שמחה. ומעניין ששם כולל כדבר המשמח – טיול. יסודו בכך שהרמ"א (סימן תטו, א) מתיר לערב עירובי תחומין לצורך טיול, על אף שרק לצורכי מצווה מותר לערב תחומין. ומנמק הרמ"א שיש בזה מצווה משום שיש בזה שמחה. ואם כן, גם לעניין חוה"מ הדין כן.
עוד יש לעורר שחלק ממצוות השמחה היא שלא להתעסק בדברים המעציבים, ומקובל בשם הגר"א לומר שמצוות והיית אך שמח, היא הקשה שבתורה, משום שאסור במשך כל ימי המועד לתת לאיזו שהיא עצבות או דאגה מקום בלב.
ונסיים בדברי הכל-בו (סוף סימן ס), המחזיר אותנו לראשית הסוגיות:
ירושלמי אמר ר' אבא בר ממל אלו היה מי שימנה עמי התרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין, נראה מדעת זה החכם שאיסור גדול בשחוק ובקלות ראש יותר מעשיית מלאכה, וכן האמת כי מי שעוסק במלאכה עוסק בישוב העולם והיא מצוה גדולה שכן מצינו בונה בית ונוטר כרם שחוזר מעורכי המלחמה אויבי השם לפי שעוסק בישובו של עולם, וכונת התורה בנתינת המועדות והראיה לפני השם כדי להדבק באהבתו וביראתו ולעסוק בתורתו התמימה ולמדו ליראה השם הנכבד והנורא מן החכמים החסידים העולים לראות פני האדון ה' אלהי ישראל שלש פעמים בשנה, נשלמו הלכות יום טוב ת"ל.
להערות [email protected]
^ 1.
כתבתי באופן כללי, אך ברש"י על הרי"ף המובא כאן ממשיך, שאיסור זה הוא דווקא בנישואין אך בשמחות אחרות אין חשש שיגברו על שמחת המועד והן מותרות. ואכמ"ל.^ 2.
רמב"ם(ספה"מ עשה נד), ז"ל: ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה מחבר שמיים וארץ?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
