ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
נעיין בשלושה מקורות המובאים בראשונים על סוגייתנו:
א. דיני מעשרות
הגמרא בר"ה (יד, א) דנה בדיני מעשרות בירקות. עצם חובת המעשרות בירקות היא מדרבנן, והגדרת שנת הירק נקבעת עפ"י שנת הלקיטה. חז"ל למדו זאת מהפסוק 'באספך מגרנך ומיקבך'. מובאת שם מח' ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא באופן הלימוד של הפסוק, ונפק"מ ביניהם למסקנת הגמרא היא בדין בצלים סריסים ופול המצרי שנמנע מלהשקותם ל' יום קודם ר"ה של שביעית (שביעית ב, ד).
לדעת ריה"ג כיון שירק שונה מגורן ויקב בכך שהוא ניזון ממי השנה הבאה, כלומר עד הלקיטה הוא גדל, לכן זן גידול שהופסקה השקייתו בשלב כזה, הרי הוא ודאי שייך לשנה שעברה. ואילו לרבי עקיבא ירק שונה בכך שהוא ניזון לא רק ממי גשמים כי אם גם מהשקיית האדם. ולכן אפילו אם בפועל לא השקוהו, סו"ס כיון שהוא מהותית מושקה, אזי דינו נקבע לפי הזמן בו היו עוד אמורים להשקותו.
ב. דיני נדרים
הגמרא דנה או אודות בצל שעקרו בשנת השמיטה ונטעו שנית בשנה השמינית, ותוספת הגידול בשנה השמינית עולה על הגודל הראשוני של הבצל. שאלת הגמרא היא מה דין הבצל, האם דינו כשמינית ומותר או שמא כשביעית ואסור? אומר הר"ש שהשאלה מתחילה דווקא משום שעקרו בשביעית אך אם לא היה עוקר אלא בשמינית, ודאי שלא היתה שאלה כלל, משום שדין הבצל היה כשמינית.
משני מקורות אלו למדנו שדין הירקות נקבע לפי שנת הלקיטה.
לעומת זאת אנו רואים שיש מקורות לכך שדין הירקות נקבע לפי רמת הגידול. וכך אומרת הגמרא (ירושלמי מעשרות ה, ב):
הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית אסורה משום ספיחים ולא חלה עליה קדושת שביעית שכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחים וחלה עליהן קדושת שביעית.
שיטות הראשונים
כיצד מסתדרים מקורות שונים אלו?
הרמב"ם פוסק ששישית שנכנס לשביעית דינו כירק שביעית (ד, יב):
הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר.
שיטת הרמב"ם לכאורה פשוטה, אין הבדל בין ירק בהלכות מעשרות לירק בהלכות שביעית, בשניהם הולכים אחר לקיטה שהוא הזמן המשמעותי עבור הירק (כס"מ שם). את המקורות מהם משמע שאזל' בתר לקיטה גם לעניין שביעית, מסביר החזו"א שגם הרמב"ם מודה שאם בפועל הגידול הושלם לחלוטין ורק חסרה הלקיטה אזי גם זה יחשב כפרי שישית.
הסבר נוסף הוא עפ"י הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה (ט, א במהדורה קמא) שהירקות שמצאנו שהתירו באכילה הם דווקא אלו שאין דרך בני אדם לזורעם.
לעומת זאת, ר"ש ורא"ש (ט, א) סוברים שפרי שישית הנכנס לשביעית דינו כפרי שישית, אע"פ שהמשיך לגדול בשביעית. כיצד יסביר א"כ את המשניות הקובעות שדין הירק הוא בשעת לקיטתו?
על כך יאמרו שאמנם ירקות אלו הולכים אחר שישית לענין זה שאין בהם איסור ספיחים ומותרים באכילה, אך מאידך כיון שנלקטו בשביעית חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
וכל זאת דווקא בנוגע לירקות, שהולכים אחר תחילת הגידול (ולקמן יתבאר מהו) אך בתבואה שנכנסה לשביעית מודה שהולכים אחר שליש גידול ולא אחר תחילת הגידול.
שיטה שלישית היא דעת הרמב"ן (ויקרא כה, ה):
והספיחין האלו האסורים הם הגדלים בזמן האסור, בתבואה כל שהביאה שליש בשביעית, וכן הירקות כל שצמחו בשביעית, אסורין מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים חוץ מן העולים באותן שדות שהזכירו בירושלמי שכתבנו למעלה. אבל הירקות שצמחו בששית ונלקטו בשביעית, יש בהן משום קדושת שביעית לכל דיניה להפסד ולקרבנות ולסחורה ולביעור ואף על פי שגדלו לגמרי בששית, מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בששית צמחו, ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים.
וביאר הרב זצ"ל (שבת הארץ ד, ג) ש'צמחו' הכוונה לרוב הגידול, ולכן מה שצמח בשישית ונלקט בשביעית מותר משום ספיחים שכן רוב גידולו בשישית. אך מה שצמח בשביעית, היינו רוב גידולו בשביעית, אסור כספיחים. ולפי חילוק זה יוסברו המשניות שהתירו באכילה ירקות בשביעית.
תחילת גידול
ראינו שר"ש התיר ירקות שהתחילו לגדול בשישית באכילה בשביעית ואין בהם איסור ספיחים. אך יש לברר מה נקרא תחילת גידול?
בדבר זה היה פולמוס גדול בין חזו"א ותלמידיו לגרש"ז.
החזו"א התיר לבני מושב מסוים את הירקות שהתחילו להנביט בכמה מקומות בשדה, והחשיב זאת כתחילת הגידול. ודבריו מבוססים בין השאר על פירוש הרא"ש למשנה (ט, א) שסבר כר"ש שגידול שישית הנכנס לשביעית אין בו ספיחים וכתב הרא"ש: ספיחים שיצאו בשישית, דכל גידולים היה בשביעית, מותרים. עכ"ל. והבין החזו"א שעצם היציאה, הנביטה כבר מחשיבה את הירק לשייך לשישית.
גרש"ז תמה על זאת מאד וחילק אחרת: בעלים הולכים אחר תחילת צמיחתם, ואילו בירקות פרי (כגון עגבניה) הולכים אחר תחילת הפרי עצמו. סברתו היא שאליבא דר"ש משאנץ דין זה שמותר הנכנס לשביעית הוא אפילו לר"ע, הסובר שספיחים הוא איסור דאורייתא, ואם כן לא שייך להמציא גדר חדש של נביטה שלא מצינו בשום מקום. ועל כן, הוא מקביל לשליש גידול של תבואה שהוא עונת המעשרות שלה. ולכן בירק הולכים לפי עונת המעשרות. אמנם למעשה סיים כתב: אך אעפ"כ הנני חוזר ומדגיש דכל מה שכתבו הוא לא למעשה הואיל וכבר הורה זקן (ראה באריכות מנחת שלמה א מט-נ).
להערות [email protected]
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהו הסוד של פורים בשנה מעוברת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
טעינה למחשבה
כל ההתחלות קשות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
