ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
נעיין בשלושה מקורות המובאים בראשונים על סוגייתנו:
א. דיני מעשרות
הגמרא בר"ה (יד, א) דנה בדיני מעשרות בירקות. עצם חובת המעשרות בירקות היא מדרבנן, והגדרת שנת הירק נקבעת עפ"י שנת הלקיטה. חז"ל למדו זאת מהפסוק 'באספך מגרנך ומיקבך'. מובאת שם מח' ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא באופן הלימוד של הפסוק, ונפק"מ ביניהם למסקנת הגמרא היא בדין בצלים סריסים ופול המצרי שנמנע מלהשקותם ל' יום קודם ר"ה של שביעית (שביעית ב, ד).
לדעת ריה"ג כיון שירק שונה מגורן ויקב בכך שהוא ניזון ממי השנה הבאה, כלומר עד הלקיטה הוא גדל, לכן זן גידול שהופסקה השקייתו בשלב כזה, הרי הוא ודאי שייך לשנה שעברה. ואילו לרבי עקיבא ירק שונה בכך שהוא ניזון לא רק ממי גשמים כי אם גם מהשקיית האדם. ולכן אפילו אם בפועל לא השקוהו, סו"ס כיון שהוא מהותית מושקה, אזי דינו נקבע לפי הזמן בו היו עוד אמורים להשקותו.
ב. דיני נדרים
הגמרא דנה או אודות בצל שעקרו בשנת השמיטה ונטעו שנית בשנה השמינית, ותוספת הגידול בשנה השמינית עולה על הגודל הראשוני של הבצל. שאלת הגמרא היא מה דין הבצל, האם דינו כשמינית ומותר או שמא כשביעית ואסור? אומר הר"ש שהשאלה מתחילה דווקא משום שעקרו בשביעית אך אם לא היה עוקר אלא בשמינית, ודאי שלא היתה שאלה כלל, משום שדין הבצל היה כשמינית.
משני מקורות אלו למדנו שדין הירקות נקבע לפי שנת הלקיטה.
לעומת זאת אנו רואים שיש מקורות לכך שדין הירקות נקבע לפי רמת הגידול. וכך אומרת הגמרא (ירושלמי מעשרות ה, ב):
הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית אסורה משום ספיחים ולא חלה עליה קדושת שביעית שכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחים וחלה עליהן קדושת שביעית.
שיטות הראשונים
כיצד מסתדרים מקורות שונים אלו?
הרמב"ם פוסק ששישית שנכנס לשביעית דינו כירק שביעית (ד, יב):
הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר.
שיטת הרמב"ם לכאורה פשוטה, אין הבדל בין ירק בהלכות מעשרות לירק בהלכות שביעית, בשניהם הולכים אחר לקיטה שהוא הזמן המשמעותי עבור הירק (כס"מ שם). את המקורות מהם משמע שאזל' בתר לקיטה גם לעניין שביעית, מסביר החזו"א שגם הרמב"ם מודה שאם בפועל הגידול הושלם לחלוטין ורק חסרה הלקיטה אזי גם זה יחשב כפרי שישית.
הסבר נוסף הוא עפ"י הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה (ט, א במהדורה קמא) שהירקות שמצאנו שהתירו באכילה הם דווקא אלו שאין דרך בני אדם לזורעם.
לעומת זאת, ר"ש ורא"ש (ט, א) סוברים שפרי שישית הנכנס לשביעית דינו כפרי שישית, אע"פ שהמשיך לגדול בשביעית. כיצד יסביר א"כ את המשניות הקובעות שדין הירק הוא בשעת לקיטתו?
על כך יאמרו שאמנם ירקות אלו הולכים אחר שישית לענין זה שאין בהם איסור ספיחים ומותרים באכילה, אך מאידך כיון שנלקטו בשביעית חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
וכל זאת דווקא בנוגע לירקות, שהולכים אחר תחילת הגידול (ולקמן יתבאר מהו) אך בתבואה שנכנסה לשביעית מודה שהולכים אחר שליש גידול ולא אחר תחילת הגידול.
שיטה שלישית היא דעת הרמב"ן (ויקרא כה, ה):
והספיחין האלו האסורים הם הגדלים בזמן האסור, בתבואה כל שהביאה שליש בשביעית, וכן הירקות כל שצמחו בשביעית, אסורין מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים חוץ מן העולים באותן שדות שהזכירו בירושלמי שכתבנו למעלה. אבל הירקות שצמחו בששית ונלקטו בשביעית, יש בהן משום קדושת שביעית לכל דיניה להפסד ולקרבנות ולסחורה ולביעור ואף על פי שגדלו לגמרי בששית, מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בששית צמחו, ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים.
וביאר הרב זצ"ל (שבת הארץ ד, ג) ש'צמחו' הכוונה לרוב הגידול, ולכן מה שצמח בשישית ונלקט בשביעית מותר משום ספיחים שכן רוב גידולו בשישית. אך מה שצמח בשביעית, היינו רוב גידולו בשביעית, אסור כספיחים. ולפי חילוק זה יוסברו המשניות שהתירו באכילה ירקות בשביעית.
תחילת גידול
ראינו שר"ש התיר ירקות שהתחילו לגדול בשישית באכילה בשביעית ואין בהם איסור ספיחים. אך יש לברר מה נקרא תחילת גידול?
בדבר זה היה פולמוס גדול בין חזו"א ותלמידיו לגרש"ז.
החזו"א התיר לבני מושב מסוים את הירקות שהתחילו להנביט בכמה מקומות בשדה, והחשיב זאת כתחילת הגידול. ודבריו מבוססים בין השאר על פירוש הרא"ש למשנה (ט, א) שסבר כר"ש שגידול שישית הנכנס לשביעית אין בו ספיחים וכתב הרא"ש: ספיחים שיצאו בשישית, דכל גידולים היה בשביעית, מותרים. עכ"ל. והבין החזו"א שעצם היציאה, הנביטה כבר מחשיבה את הירק לשייך לשישית.
גרש"ז תמה על זאת מאד וחילק אחרת: בעלים הולכים אחר תחילת צמיחתם, ואילו בירקות פרי (כגון עגבניה) הולכים אחר תחילת הפרי עצמו. סברתו היא שאליבא דר"ש משאנץ דין זה שמותר הנכנס לשביעית הוא אפילו לר"ע, הסובר שספיחים הוא איסור דאורייתא, ואם כן לא שייך להמציא גדר חדש של נביטה שלא מצינו בשום מקום. ועל כן, הוא מקביל לשליש גידול של תבואה שהוא עונת המעשרות שלה. ולכן בירק הולכים לפי עונת המעשרות. אמנם למעשה סיים כתב: אך אעפ"כ הנני חוזר ומדגיש דכל מה שכתבו הוא לא למעשה הואיל וכבר הורה זקן (ראה באריכות מנחת שלמה א מט-נ).
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
