ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
נעיין בשלושה מקורות המובאים בראשונים על סוגייתנו:
א. דיני מעשרות
הגמרא בר"ה (יד, א) דנה בדיני מעשרות בירקות. עצם חובת המעשרות בירקות היא מדרבנן, והגדרת שנת הירק נקבעת עפ"י שנת הלקיטה. חז"ל למדו זאת מהפסוק 'באספך מגרנך ומיקבך'. מובאת שם מח' ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא באופן הלימוד של הפסוק, ונפק"מ ביניהם למסקנת הגמרא היא בדין בצלים סריסים ופול המצרי שנמנע מלהשקותם ל' יום קודם ר"ה של שביעית (שביעית ב, ד).
לדעת ריה"ג כיון שירק שונה מגורן ויקב בכך שהוא ניזון ממי השנה הבאה, כלומר עד הלקיטה הוא גדל, לכן זן גידול שהופסקה השקייתו בשלב כזה, הרי הוא ודאי שייך לשנה שעברה. ואילו לרבי עקיבא ירק שונה בכך שהוא ניזון לא רק ממי גשמים כי אם גם מהשקיית האדם. ולכן אפילו אם בפועל לא השקוהו, סו"ס כיון שהוא מהותית מושקה, אזי דינו נקבע לפי הזמן בו היו עוד אמורים להשקותו.
ב. דיני נדרים
הגמרא דנה או אודות בצל שעקרו בשנת השמיטה ונטעו שנית בשנה השמינית, ותוספת הגידול בשנה השמינית עולה על הגודל הראשוני של הבצל. שאלת הגמרא היא מה דין הבצל, האם דינו כשמינית ומותר או שמא כשביעית ואסור? אומר הר"ש שהשאלה מתחילה דווקא משום שעקרו בשביעית אך אם לא היה עוקר אלא בשמינית, ודאי שלא היתה שאלה כלל, משום שדין הבצל היה כשמינית.
משני מקורות אלו למדנו שדין הירקות נקבע לפי שנת הלקיטה.
לעומת זאת אנו רואים שיש מקורות לכך שדין הירקות נקבע לפי רמת הגידול. וכך אומרת הגמרא (ירושלמי מעשרות ה, ב):
הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית אסורה משום ספיחים ולא חלה עליה קדושת שביעית שכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחים וחלה עליהן קדושת שביעית.
שיטות הראשונים
כיצד מסתדרים מקורות שונים אלו?
הרמב"ם פוסק ששישית שנכנס לשביעית דינו כירק שביעית (ד, יב):
הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר.
שיטת הרמב"ם לכאורה פשוטה, אין הבדל בין ירק בהלכות מעשרות לירק בהלכות שביעית, בשניהם הולכים אחר לקיטה שהוא הזמן המשמעותי עבור הירק (כס"מ שם). את המקורות מהם משמע שאזל' בתר לקיטה גם לעניין שביעית, מסביר החזו"א שגם הרמב"ם מודה שאם בפועל הגידול הושלם לחלוטין ורק חסרה הלקיטה אזי גם זה יחשב כפרי שישית.
הסבר נוסף הוא עפ"י הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה (ט, א במהדורה קמא) שהירקות שמצאנו שהתירו באכילה הם דווקא אלו שאין דרך בני אדם לזורעם.
לעומת זאת, ר"ש ורא"ש (ט, א) סוברים שפרי שישית הנכנס לשביעית דינו כפרי שישית, אע"פ שהמשיך לגדול בשביעית. כיצד יסביר א"כ את המשניות הקובעות שדין הירק הוא בשעת לקיטתו?
על כך יאמרו שאמנם ירקות אלו הולכים אחר שישית לענין זה שאין בהם איסור ספיחים ומותרים באכילה, אך מאידך כיון שנלקטו בשביעית חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
וכל זאת דווקא בנוגע לירקות, שהולכים אחר תחילת הגידול (ולקמן יתבאר מהו) אך בתבואה שנכנסה לשביעית מודה שהולכים אחר שליש גידול ולא אחר תחילת הגידול.
שיטה שלישית היא דעת הרמב"ן (ויקרא כה, ה):
והספיחין האלו האסורים הם הגדלים בזמן האסור, בתבואה כל שהביאה שליש בשביעית, וכן הירקות כל שצמחו בשביעית, אסורין מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים חוץ מן העולים באותן שדות שהזכירו בירושלמי שכתבנו למעלה. אבל הירקות שצמחו בששית ונלקטו בשביעית, יש בהן משום קדושת שביעית לכל דיניה להפסד ולקרבנות ולסחורה ולביעור ואף על פי שגדלו לגמרי בששית, מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בששית צמחו, ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים.
וביאר הרב זצ"ל (שבת הארץ ד, ג) ש'צמחו' הכוונה לרוב הגידול, ולכן מה שצמח בשישית ונלקט בשביעית מותר משום ספיחים שכן רוב גידולו בשישית. אך מה שצמח בשביעית, היינו רוב גידולו בשביעית, אסור כספיחים. ולפי חילוק זה יוסברו המשניות שהתירו באכילה ירקות בשביעית.
תחילת גידול
ראינו שר"ש התיר ירקות שהתחילו לגדול בשישית באכילה בשביעית ואין בהם איסור ספיחים. אך יש לברר מה נקרא תחילת גידול?
בדבר זה היה פולמוס גדול בין חזו"א ותלמידיו לגרש"ז.
החזו"א התיר לבני מושב מסוים את הירקות שהתחילו להנביט בכמה מקומות בשדה, והחשיב זאת כתחילת הגידול. ודבריו מבוססים בין השאר על פירוש הרא"ש למשנה (ט, א) שסבר כר"ש שגידול שישית הנכנס לשביעית אין בו ספיחים וכתב הרא"ש: ספיחים שיצאו בשישית, דכל גידולים היה בשביעית, מותרים. עכ"ל. והבין החזו"א שעצם היציאה, הנביטה כבר מחשיבה את הירק לשייך לשישית.
גרש"ז תמה על זאת מאד וחילק אחרת: בעלים הולכים אחר תחילת צמיחתם, ואילו בירקות פרי (כגון עגבניה) הולכים אחר תחילת הפרי עצמו. סברתו היא שאליבא דר"ש משאנץ דין זה שמותר הנכנס לשביעית הוא אפילו לר"ע, הסובר שספיחים הוא איסור דאורייתא, ואם כן לא שייך להמציא גדר חדש של נביטה שלא מצינו בשום מקום. ועל כן, הוא מקביל לשליש גידול של תבואה שהוא עונת המעשרות שלה. ולכן בירק הולכים לפי עונת המעשרות. אמנם למעשה סיים כתב: אך אעפ"כ הנני חוזר ומדגיש דכל מה שכתבו הוא לא למעשה הואיל וכבר הורה זקן (ראה באריכות מנחת שלמה א מט-נ).
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
