אמר ר"נ: אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי, לכשורי - אחזיק להורדי; רב יוסף אמר: אחזיק להורדי אחזיק לכשורי. א"ד, אמר רב נחמן: אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, לכשורי - אחזיק להורדי. אמר רב נחמן: אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי, אחזיק לשפכי לא אחזיק לנטפי; ורב יוסף אמר: אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי. א"ד, אמר רב נחמן: אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי, לנטפי - אחזיק לשפכי, אבל לצריפא דאורבני לא; רב יוסף אמר: אפי' צריפא דאורבני. עבד רב יוסף עובדא בצריפא דאורבני.

המרזב אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה. המזחילה יש לה חזקה. סולם המצרי אין לו חזקה, ולצורי - יש לו חזקה. חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית - יש לה חזקה.

כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה. כיצד? אמר לו: מה אתה עושה בתוך שלי? והוא אמר לו: שלא אמר לי אדם דבר מעולם - אינה חזקה; שמכרת לי, שנתת לי במתנה, אביך מכרה לי, אביך נתנה לי במתנה - הרי זו חזקה.

וטעמא משום דאמרינן לא שביק איניש לאישתמושי בתוך שלו תשמיש של קביעות בלא רשותו וכיון דמשתמש זה לפניו ושותק י"ל דנטל רשות ממנו או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש זה.

אבל יש למקומו חזקה – באחת משתי רוחות או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחו בצד אחר ואין בעל חצר יכול לעקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחת משתי רוחות הוי מרזב מילתא דקביעותא דסתם בית אי אפשר בלא מרזב וכשעשה זה מרזב בתחלה בחצר לשם קביעות עשאו והיה לו לבעל החצר למחות בתוך שלש ומדלא מיחה הפסיד.

פרשב"ם שלחזקה כזאת א"צ ג' שנים שא"צ ג' שנים אלא בדבר שיש בו חסרון קרקע כגון פתיחת חלונות ומרזב ומזחילה שהם תשמישים גדולים ורגילין לכתוב עליו שטר אבל תשמיש קטן כזה אין רגילין לכתוב עליו שטר הלכך לאלתר הוי חזקה אבל טענה צריך.

והא דאמר נמי, החזיק לנטפי החזיק לשפכי, בחזקה דג' שנים מיירי, וכגון שבא בטענה. ותדע, דתנן בפרק חזקת הבתים, המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה, והוא מענין שופכי. וסתם חזקות דכולה פרקא בחזקת ג' שנים.

אומר ר"ת דאמתני' קאי דעד שלשים יום לא הוי חזקה והוי בחזקת שלא נתן מכאן ואילך הוי בחזקת שנתן ואתי שפיר דנקטיה הכא ולא בחזקת הבתים.

ואי איכא לאתויי ראי' מינה דההיא, לענין טוען טענת מכירה איכא לאתויי מינה, דלא אזלינן בתר ג' אלא היכא דאיכא חסרון קרקע, דכתבי' עלי' אינשי שטרא, ועד ג' שנים מיזדהר איניש בשטרא, אבל לנעיצת כשורי או שופכי, לא אזלינן לחזקת ג' שנים, דלא עבדינן שטרא עלייהו, הילכך הו"ל למחות לאחר ל', או לאלתר היכא דחברי' בטינא. ואעפ"כ אין לנו ללמוד מדין כשורי דמטללתא לענין שופכי או לענין חלונות, דכל מקח קרקע או שעבוד קרקע כתבי שטרא עלי'. ועוד, דלא פלוג רבינא בשעבוד קרקע וקרקע עצמו, כגון מי שיש לו שופכין על חצר חבירו או חלונות, שחזקתן מונעת מלבנות כנגדן, עד שירחיק ד' אמות, או שיש שם היזק ראיה שהוא היזק גדול לקרקע חבירו. אבל נעיצת כשורי דמטללתא, שאין לו שעבוד בגוף הקרקע, אלא שעבוד יש לו על הכותל כל זמן שהוא קיים, לא כתבי אינשי שטרא עלי', ולפי' חזקתו לל' יום.

ונראה דהריב"ם ס"ל דעצם זה שהבעלים הניחוהו להשתמש בקרקע ל"ה ראיה דניחא להו די"ל דתשמיש גרידא ל"ה סיבה למחאה, אמנם לאחר ג' שנים שפיר איכא הוכחה משתיקתם דהא המחזיק יכל להחזיק בקרקע לגמרי ולטעון לקוחה היא בידי, ומדלא מיחו בו הבעלים איכא הוכחה שהבעלים מחלו או הקנו לו תשמיש זה ודו"ק [והא דל"ה חזקה לעצם הקרקע הוא משום דלזה בעי' טענה ורק לגבי התשמישים א"צ טענה].

והעיקר כדברי הגאונים שחזקת הניזקין והשעבודין מתקיימות בפחות משלש שנים ויפרשו שזו מתקיימת בשלשים יום וכן פירשה ר"ח ז"ל ורבינו הגדול ז"ל בתשובותיו וכן הדין נותן שחזקה זו אינה צריכה לרבים אלא לרואה ושותק וכן מוכח בקורקור דרב יוסף שהם לא היו טוענין עליו מכירה ולא כלום אלא שאביי מעצמו היה אומר לו כיון שראית ושתק מחלת להם בנזק זה ומכאן ואילך אסור לך לסלקם וא"ל רב יוסף שלא מחל להו לפי שהם אצלו כקוטרא ובית הכסא וש"מ שחזקה זו מתקיימת להם בלא טענה לפי שאינה בגוף קרקע אלא בניזקין שהאומנין הללו לא היו נכנסין לתוך שלו אלא יושבין בצילן של האילן וכיון שאינה צריכה טענה שלש שנים נמי אינה צריכה דליכא למימר בהו תלת שנין מזדהר איניש בשטריה וזה פי' נכון בשיטה זו.

ולכן נראה לענ"ד מזה, דאע"ג דאכילת פירות אינו קונה, היינו דלא מהני שיקנה בזה גוף הקרקע, אבל אם נתרצו הבעלים להקנות לזה לאיזו תשמיש ועשה השימוש ההוא מדעת בעלים קנאו לתשמיש זה שלא יוכל לחזור בו.

וי"ל דקרקע אינו נקנה במחילה אלא במכירה ונתינה ולא עדיף שתיקה ממחילה מפורשת ואלו אמר לי' שדי מחולה לך לא אמר כלום כ"ש מחילה מתוך שתיקה אבל שעבודין שיש להן חזקה בטענת סבלנות כדעת הגאונים ז"ל נקנין הן במחילה, שאלו הוציא זיז על חצר חברו וא"נ שנעץ קורה בכותלו יכול הוא למחול לו שלא יסלקם משם שאין זה כנותן קרקע אלא כמוחל על השעבודים וכן נמי אכילת פירות אחר שאכל את הפירות הרי חזר על האוכל לחוב בעלמא ויכול הוא למוחלו מה שאין כן בגופו של קרקע.

הא דתנן אלו דברים שאין להם חזקה ואלו דברים שיש להם חזקה. בחזקת שלש שנים היא ובבא בטענה, שזו גוף קרקע הוא ואין לשתיקה חזקה אלא בנזקין כגון שעושה בתוך שלו, אבל משתמש בשל חברו טענה בעי. והרב ר' יוסף הלוי ז"ל פירשה בחזקה שאין עמה טענה ואינה צריכה שלש שנים, וכן דרך המשנה דומיא דמרזב וזיז וחלון, והטעם דהכא בחצר השותפין עסקינן שהם יכולין למחות זה על זה שלא להשתמש בחצר בתשמישין קבועין הללו וכששתק מחל, לא שיקנה זה בחצר כלום, אלא אם באין לחלוק שניהם שוין כבתחלה, אלא שכל זמן שחצר בשתוף הוא עושה בהם תשמישין הללו שהחזיק בהם ומעכב על חברו מלעשותם, וכן נראה דעת הגאונים ז"ל.