בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש שמות
  • שמות
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
הצדיק הירושלמי ואיש החסד, הרב אשר פריינד זצ"ל, סלל דרך מיוחדת בעבודת ה', ורבים היו באים אליו לקבל עצה והדרכה רוחנית.
מעשה באישה אחת, שהייתה באה אליו הרבה לקבלת עצה והדרכה רוחנית. יום אחד כשבאה, הודיע לה הגבאי, שהיא לא תיכנס היום. היא המתינה מחוץ לחדר, והנה הגיע גם אביה למקום. מיד ניגשה לאביה ואמרה לו: "אבא, הגבאי דיבר אלי כך". היא הייתה מאוד שבורה.
האב, שהשתייך לחבורתו של ר' אשר, והפנים את הדרכותיו בעבודת ה', ענה לה בהתאם לדרך הייחודית של ר' אשר: "יש לך בעיה שאת מתייחסת לגבאי כאילו הוא עשה לך משהו. זה הכל בורא עולם. אם תגידי לעצמך להיפך - 'אני מעריכה את הגבאי, שהוא שליח של ה', וזה לא הדיבורים שלו בכלל'. ובמקום כעס כלפי הגבאי, תכניסי בליבך הערכה אליו, הוא יכניס אותך לר' אשר".
לבת זה היה קשה מאוד, אך האב אמר לה, שזה מה שה' רוצה ועליה להשתדל. היא עמדה מספר דקות, ועבדה על עצמה, להכניס בליבה הערכה ולבטל את השנאה.
והנה, למרבה הפלא, כעבור כמה דקות, ניגש אליה הגבאי, ואומר לה: "את רק רוצה להגיד שלום לרב?" "רק שלום?"
היא נכנסה לר' אשר, וברכת השלום התפתחה לשיחה של עשר דקות, שבה היא דיברה על כל מה שרצתה. הגבאי הסתובב סביב כמו אריה אבל לא ניגש להפסיק... (ר' אשר עמ' 89).
יש כאן כביכול יסודות פשוטים בעבודת ה', אך באמת אלו מדרגות גבוהות מאוד, שהם עבודת חיים, ומעטים זוכים להגיע אליהם, ולוואי ונזכה לאחוז במשהו ממדרגה גבוהה זו.
הבה נבחן, כיצד הדברים מופיעים בפרשת שמות. בתחילה, משה רבינו חי כנסיך בבית פרעה. והנה, גדל הנער, והוא יוצא אל אחיו ורואה בסבלותם. מהר מאוד, מתעורר בו חוש המנהיגות, והוא תופס פיקוד ומנסה להושיע את החלש והנדכא. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, "ויך את המצרי ויטמנהו בחול".
למחרת, הוא רואה שני אנשים עברים ניצים, והוא מנסה להשליט סדר. ואז, פונה אליו המכה ואומר לו: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו"? במילים של ימינו, מטיח בו אותו אדם: מי אתה בכלל? מה אתה תופס עלינו גובה? אתה לא האחראי כאן! וכמו שרש"י מוסיף: "הרי עודך נער".
האם המילים הפוגעות הללו שרטו משהו בנפשו של משה הצעיר? האם הם פגעו ברצון ויכולת המנהיגות שלו? נראה בהמשך.
משה בורח מפרעה, ונמלט ממצריים לשנים רבות. הוא בורח כשהוא נער, וחוזר בן שמונים. לאחר עשרות רבות של שנים, מתגלה אליו ה' בסנה, ומצווה אליו ללכת בשליחותו לפרעה ולהוציא את ישראל ממצרים.
התגובה הראשונה של משה היא – "מי אנוכי, כי אלך אל פרעה?", אינני ראוי, "מה אני חשוב לדבר עם המלכים" (רש"י).
יתכן, ומשה מהדהד כאן את אותה אמירה שהטיח בו המכה לפני עשרות שנים – "מי שמך לשר ושופט עלינו?, מי אתה בכלל?
אולי משה נשא בליבו את אותה אמירה מקטינה, שבגללה נאלץ לברוח ולגלות מסביבתו במשך עשרות שנים, וכעת הוא אומר לה' – מי אני? אינני ראוי למשימה הגדולה הזו?
בימינו, אם אדם היה בא אלינו ומספר לנו, שהוא לא מרגיש שווה משהו, היינו מחזקים אותו ומסבירים לו שהוא שווה וכו', וכנראה, זה מה שצריך לעשות בדרך כלל עם כל האנשים במדרגתנו, אבל משה רבינו היה במדרגה אחרת..
ה' עונה למשה: "כי אהיה עימך", וכמו שמפרש רש"י: "לא שלך היא, כי אם משלי". ובמילים שלנו, ה' עונה לו, אתה מצד עצמך באמת לא ראוי ולא שווה, אבל אתה שליח שלי, אתה מביא את דבר ה', ושליח ה' וודאי ראוי, מצד שהוא שליח ה'.
זה בעצם מה שראינו בסיפור שבו פתחנו. לא לחפש למה אנחנו שווים, ולכעוס על מי שהטיח בנו דברים קשים ומקטינים, אלא לנסות ולהתרומם למדרגה שמבינה שהכל מאת ה', וכל כוחנו מה', וממילא גם מי שהטיח דברים קשים הוא רק שליח ה', והעניין הוא לא הוא ולא אנחנו, אלא מה שה' בא ללמד אותנו כאן.
כמובן, זה מנקודת המוצא של הנפגע. זה לא אומר שמותר לפגוע באחרים, הפוגע וודאי צריך לשוב בתשובה ולדבר יפה לאחרים, ואף אצל משה רבינו, הרי הפוגע נקראת בתורה 'רשע', אך הנפגע אם יתעלה למדרגה שיחוש שהכל מה', הרי יהיה לו יותר קל, וגם מעלתו הרוחנית תתרומם מאוד.
זו וודאי מדרגה גבוהה מאוד, וכדי להגיע אליה צריך עבודת חיים, ולהיות אנשי אמת, אך אם מסיפור זה ומדבר תורה זה נתרומם אפילו במשהו באמונה בכך שהכל מאת ה', הרי התקדמנו במשהו.
שנזכה...
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il