ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת יְהֹוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב, מ).
הכרזה זו בפרשתנו ממשיכה את ההכרזה האלוהית בברית בין הבתרים:
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה (בראשית טו, יג-טז).
מה משמעות הסיפא של הדברים במעמד כריתת ברית בין הבתרים, ומה משמעותם בפועל בזמן יציאת מצרים?
במדרשים מופיע בעיקר הפירוש שאכן עברו ארבעה דורות בין דורו של יעקב לבין דור יוצאי מצרים. זו דרכו של המדרש שאיננו רואה כל בעיה בכך שאנשים גדולים חיו מאות רבות של שנים. לדוגמא, סרח בת אשר והנביא אחיה השילוני. המדרש גם לא רואה בעיה בכך שיוכבד בת לוי הייתה בגיל מופלג כאשר ילדה את ילדיה. בהמשך לכך, הנס שקרה ליוכבד ועמרם, מפתיע הרבה יותר מהנס שאירע לאברהם ושרה. גם מפני שיוכבד ילדה שלשה ילדים וגם בגלל שבאותה עת היא הייתה הרבה יותר זקנה משרה.
בשיטה זו מפרשים ראשונים חשובים כמו רש"י (ורמב"ן בעקבותיו) וז"ל: "לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו (עם אברהם) וכרת ברית זו, כדכתיב "לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (טו, ז), וכן היה, יעקב ירד למצרים, צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה" (לא נדון כאן בשאלת זיהוי כלב בן יפונה עם כלב בן חצרון).
נכדו של רש"י - הרשב"ם (שם) יוצא בחריפות נגד זקנו וז"ל: "המפרש דור רביעי של ישראל ישובו הנה לארץ ישראל טועה הוא. כי מאחר שנתן קצבה של ארבע מאות שנה, מה לנו אם דור רביעי או דור חמישי? והלא מכל מקום יתעכבו ארבע מאות שנה? אלא טעם נתן הקדוש ברוך הוא לדבריו. למה אני צריך לעכב ארבע מאות שנה? לפי שאחר דור רביעי של אמוריים ישובו ישראל הנה. שהדור מאה שנה ..., והרי ארבע מאות = ארבעה דורות. ... זהו פשוטו".
בעקרון הנכד מסכים עם הסבא ששיעור משך הדור גדול ממה שהיה אחר כך, אבל מניין השנים הוא ארבע מאות מבחינת עם ישראל. הסיבה היא שעוון האמורי עדיין לא נשלם קודם שיעברו ארבע דורות.
גם אבן עזרא (שם) התחבט מאוד כיצד להתמודד עם הביטוי 'דוֹר רְבִיעִי' ואלו דבריו: "ודור רביעי רובי המפרשים השתבשו בפירוש דור. והנה אמרו הקדמונים עשרה דורות (אבות ה, ב), ונמצא לאלף דור (דבר' ז, ט), ובאיוב ארבעה דורות (איוב מב, טז). והנכון בעיני כי פי' דור כמו יושב, מדור באהלי רשע (תה' פד, יא), ומדתו הקץ שידור אדם בחלדו, ויש ארוך ויש קצר. ודור רביעי אחר היות זרעו גר. והטעם על מצרים. וכן כתוב כי גר היית בארצו (דבר' כג, ח), וכן היה קהת גר ועמרם ומשה גם אהרן, ובניהם שבו אל ארץ כנען"
ר' חיים פלטיאל מגדולי הראשונים (שם, והביא רעיון זה גם רבי יעקב בעל הטורים) מציע הסבר על דרך הרמז "ודור רביעי. ור"ד שנים יהיו ישראל במצרים ואז ישובו הנה, ודר אותיות רד"ו".
אומנם מצאנו במדרש כיוון חדש. וז"ל המכילתא: "רבי אומר כתוב אחד אומר וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וכתוב אחד אומר 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה', כיצד יתקיימו שני כתובין אלו? אמר הקדוש ב"ה אם עושין תשובה אני גואלם לדורות ואם לאו אני גואלם לשנים" (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יד).
לפי דברי המכילתא הייתה, הרבה שנים קודם, אפשרות לגאולת מצרים, לפני שעברו ארבע מאות שנים.
בעקבות מדרש זה נציע בענווה את ההסבר הבא: הירידה למצרים הייתה תוצאה ישירה של מכירת יוסף והסכסוך העמוק שפרץ בין האחים. משבר שליווה אותנו מפרשת וישב עד פרשת ויחי. יוסף אומנם לא נקם ביהודה על מכירתו, אבל גם לא הציע לו שותפות בהנהגה, ללא אחדות אין תשובה שלמה. ללא אחדות אמיתית, שכוללת את שותפות בניה של לאה בהנהגה עם בניה של רחל, אי אפשר לזכות לגאולה שלמה. גם בני אפרים שניסו לצאת לפני משה רבנו, לא שיתפו את בני יהודה. יהושע בן נון גם הוא לא שיתף מנהיג משבט יהודה. שאול המלך לא שיתף את דוד. דוד המלך לא שיתף את בניו של יהונתן וגם ירבעם לא הסכים לשתף פעולה עם רחבעם כסגנו. המסקנה: כשאין אחדות ושותפות אמת, אין תיקון ואין גאולה שלימה.
כבר בדור הרביעי לאברהם אבינו, ארבע דורות אחרי ברית בין הבתרים, היה אפשר
להיגאל: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה".
שיתוף בהנהגה בין יהודה ויוסף בדור הרביעי הוא התשובה (תרתי משמע).
הבה נתפלל כי נזכה לאחדות ולתשובה של כל חלקי הציבור, בקרוב מאוד.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
