^ 1.
[הערת העורך – משום מצוות עשה של "ובערת הרע מקרבך" (שטמ"ק בסוגייתנו בד"ה אנא בעינא), או משום "לא תשים דמים בביתך" (יש"ש בסוגייתנו סי' ס)].^ 2.
אמנם, ייתכן שבמשך הזמן שווי הזהב יעלה או ירד.^ 3.
[הערת העורך – הקשה החת"ם סופר בסוגייתנו, שהרי "חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו א) ואין זה נחשב כאילו חיסר הנחטף, ועוד מקשה שלכאורה משמע שערך המצווה הוא עשרה זהובים, ואין נראה דבר זה שהרי "כל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג טו), ומכח קושיות אלו מעמיד החת"ס שהחיוב הוא מדין "צערא דגופא" שיש לאדם שאינו יכול לקיים המצווה, ועל ידי כך לעבוד את ה' בשמחה, כדרך כל מקיימי המצוות. ואולי יסבור החת"ס כדעת היעב"ץ המובאת להלן שהחוטף מצוה מאשתו דומה לחובל].^ 4.
ועי' שו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סי' כה פכ"ח אות ב) שדייק דין זה מלשון הרמב"ם שם הי"ג "שהרי הפקיען מלעשות מצוה", שמשמע שחייב על עצם ההפקעה. ^ 5.
[הערת העורך - המהרש"א בסוגייתנו וכן המעדני יו"ט על הרא"ש בחולין (אות ה) מחלקים בין כיסוי דם שדרכו לברך בלחש, וחייבו רבן גמליאל כי אין אפשרות לענות אמן, לבין קריאה בתורה שדרכו לברך בקול ובכך מתרצים קושיא זו].^ 6.
[הערת העורך – שעיקרה הברכה ולא מצוות הקריאה בתורה].^ 7.
עי' לשון הסמ"ע, שמבואר בדבריו שהבין שדעה זו סוברת שזהו קנס ולא תשלום מן הדין, וכן כתב הש"ך שם (ס"ק א). אמנם, אבן האזל לרמב"ם (חובל ומזיק פ"ז הי"ג) כתב להיפך, שאם זהו חיוב מן הדין אין הסכום קצוב, אלא משתנה לפי ראות עיני הדיין. ^ 8.
[הערת העורך - בתורת חיים בסוגייתנו מובא בשם האור זרוע (הל' כיסוי הדם שצט), שחיוב זה נלמד מאליעזר עבד אברהם שנתן לרבקה שני צמידים עשרה זהב משקלם כיון שהיא גרמה לו ע"י מעשיה שיברך ברכה "ברוך ה'" (בראשית כד כו), ואליעזר למד מאברהם ששכר ברכה הוי י' זהובים. ומאריך בביאור הפסוק "כי טוב יום בחצריך מאלף" (תהילים פד יא) שאדם מברך ביום מאה ברכות ושכרם הוא אלף זהובים ליום, והמשורר משתבח בכך שהיה מעדיף לברך מאה ברכות מלקחת אלף זהובים, אם היו מעמידים בפניו בחירה זו].^ 9.
עי' ש"ך שם, שלפי דבריו צריך לבאר על דרך זו גם את המקרה של החוטף כיסוי הדם, היינו שרצה השוחט לברך בקול רם כדי שיענו על ברכתו.^ 10.
אני זוכר שהרב צבי יהודה זצ"ל היה משתדל מאד שיענו אמן על ברכותיו. אם לא היה מספיק לומר את ברכות השחר לפני התפילה באופן שישמע אחר ויענה אמן, היה ממתין לאחר התפילה ואומר אז את הברכות ליד אחרים שעמדו קרוב אליו כדי לענות אמן. כך עשה ככל הנראה בהמשך לאותו בירור הלכתי שכתב. אמנם, פעם אחת רצה אחד מן התלמידים לנהוג אף הוא כרבו, והלך על יד הרב צבי יהודה ואמר ברכות השחר כדי שיענו על ברכותיו. סיפר אז הרצי"ה, שפעם נהג כך מישהו אצל רב אחד, ואותו רב המשיך ואמר "יהי רצון מלפניך שתצילני וכו' מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומחבר רע". לא כל אחד צריך לחקות את הרב, תחילה צריך להיות כמו הרב ורק אחר כך לחקות אותו.