ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
אחדות ההפכים
מורה דרכנו בשאלה קשה זו הוא מרן הרב קוק זצ"ל. במקומות רבים הוא עוסק במערכת היחסים המורכבת שבין האדם לבוראו. במאמר 'דעת א־לוהים' הוא לא מקבל את התפיסה הדתית הרווחת, כאילו מדובר רק ביחסי סמכות, יחסי אדון-עבד. הקב"ה לא פונה אל האדם רק "מלמעלה", אלא גם נוכח בתוכו – "מלמטה".
אמונתנו בכך שנבראנו בצלם א־לוהים כוללת בתוכה מפגש עם המידות הא־לוהיות הטבועות בנשמתנו. אהבת ה' אפוא איננה רק כמיהה אל הנשגב הנמצא מחוצה לנו, אלא גם הזדהות עם מי שמופיע אלינו כבעל אותן מידות טובות שאנו פוגשים בעצמנו. מן ההיבט הזה, אנו אוהבים את ה' א־לוהינו דווקא משום שאנו אוהבים את עצמנו. הערצתנו אליו כרוכה בין השאר בהערכה הגדולה שאנו מעריכים את הכוחות הגדולים ואת המידות הטובות שאנו פוגשים באישיותנו. אמונתנו בו אינה מנותקת מן האמון שאנו נותנים בעצמנו, וביטחוננו בו מחובר אל הביטחון שיש לנו בכוחות ובכישרונות שהוא נתן בנו, כשאנו מכירים בכך שמי שנטע בנו את אותם כוחות ממשיך להעניק לנו אותם בכל עת (הרחבנו על כך במאמרנו 'ישראל בטח בה'', באתר 'אסיף').
אמונתנו איננה נבחנת בכך שאנו תופסים את עצמנו כחדלי אישים וחסרי אונים הממתינים באפס מעשה למי שיעשה חיל בשבילנו ובמקומנו. אנו יודעים לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז), אבל לא מתוך שחצנות אנושית, אלא מתוך ענווה גדולה, המזדהה בכל לב עם הציווי: "וזכרת את ה' א־לוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (שם, יח). אתה הוא העושה חיל, אולם כל כוחך לא בא אלא מה' א־לוהיך (שיחות הרצי"ה עקב, סדרה א, 5). ה'אני' וה'אין סוף' אינם עומדים בעימות מתמיד. ה'אין סוף' מתגלה, באופן חלקי ומצומצם, ב'אני'.
עול מלכות שמיים ואוטונומיה אישית
האם די בכך כדי ליישב את המתח שבין יהדות לבין ליברליזם? – לא נעשה לעצמנו חיים קלים. האישיות האנושית מורכבת מחלקים שונים – חלקים גבוהים, שבהם בא הצד הא־לוהי שבנו לידי ביטוי, וחלקים נמוכים, שבהם שולט ה'אגו' שלנו, עם כל אנוכיותו, קטנוניותו וגסותו. גם החלקים הגבוהים שבנו, עם כל הגדולה שיש בהם, חלקיים ומצומצמים הם אל מול הטוב והקדושה האין־סופיים של מי שנטע אותם בנו.
לצד ההבטחה "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), נדרשה גם כפיית הר כגיגית עם איום חריף בצידה: "אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם" (שבת פח, א). ועם זאת, אדם שחש בתוכו את השאיפה לטוב ולקודש הקיימת בנשמתו, לא אמור לחיות בתודעה של קונפליקט בין האוטונומיה האישית שלו לבין דבר ה'. הקונפליקט בהחלט קיים, אבל בתור מתח פנימי בתוכו של האדם, בין שני קולות המתנגשים באישיותו. ומאחר שהוא מכיר בכך ששאיפות הקודש והטוב הן המבטאות את עיקרה של אישיותו, הוא רוצה להעדיף אותן על פני הנטיות הנמוכות שיש בו. דבר ה' המתבטא בתורה לא נתפס אצלו כמה שבא לדכא אותו. ה'תורה' היא בשבילו 'הוראה' והדרכה כיצד לממש את עצמו בדרך מאוזנת, הנותנת את המקום הראוי גם לחומר וגם לרוח, גם לקודש וגם לחול, ומרימה את מכלול האישיות לחיים של משמעות וסיפוק עמוק.
האם הדבר הזה אפשרי? – ברמה העקרונית, כן. האם הוא מתממש בחיינו אנו? יש מי שזוכה לכך יותר ויש מי שפחות, ואף הרבה פחות. זהו חזון העתיד. זוהי הברית המחודשת שמופיעה אלינו בנבואת ירמיהו: ברית זו לא תהיה "כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם, נאום ה'"; אלא "נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה". כתוצאה מכך לא יהיה עוד צורך בכפייה חיצונית, "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר: דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאום ה'" (ירמיהו לא, לב-לד).
מן העתיד אל ההווה
בכמה מקומות עומד מרן הרב זצ"ל על כך שחזון העתיד כבר מתחיל להתממש. כך באורות הקודש: "בימים הראשונים היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח, וחפצו היה גם כן יותר ברברי, אז היה החזון הא־לוהי כולו נועד לדחות את השכל הסורר המשועבד רק להחפצים הבהמיים... ולדחוק תמיד את החפץ הטבעי, שהייתה התעוררותו יותר מכוונת לקראת הכיעור והחטא". אבל העולם הולך ונעשה מתוקן יותר. "התבסמות העולם... זיקקה הרבה את רוח האדם, עד שאף על פי שלא נגמרה עדיין טהרתו, מכל מקום חלק גדול מהגיונותיו ושאיפת רצונו הטבעי הינם מכוונים מצד עצמם אל הטוב הא־לוהי" (אורות הקודש ב, תקמה).
התביעה העכשווית לתת מקום לאוטונומיה האישית לא צמחה בחלל ריק. "נגד אותו החלק שכבר נזדכך מוכרחת היא הליברליות להתפשט, והאנרכיה לתפוס מקום" (המילה 'אנרכיה' – מהמקור בשמונה קבצים א, קט). האם זה אומר שהגיעה העת להעמיד את האדם במרכז ולסמוך על ההזדהות שלו עם דבר ה' שבקרבו? – לא ולא! עוד רבים הם "חלקי הרוח של הדעת והרצון האנושי שעדיין לא נתבסמו, והם עומדים עודנה במצבם הפראי". מסיבה זו, "עוד הסכנה בהם יותר גדולה, כשהשרידים הרבים של הברבריות, הולכים במצבם הטבעי הפרוע". וזה מפני שהאשליה שכבר הגענו אל המצב המתוקן גורמת "להעטיף מעטה של ברק נוצץ על כל תועבה ושקר".
התביעה הליברלית מזהה את השינוי ברוח האדם, אולם מקדימה את זמנה, ואנו נתונים "בתוך כף הקלע": מצד אחד, עוד לא הגיעה העת, ומצד שני "כשבאה המסורת והדת, אפילו בצורתה היותר טהורה, לכבוש תחת ידה את זה החלק המזוקק – לא תצליח". עלינו להכיר במתח הקיים בתוכנו בין הקול ה"דתי" הישן לבין הקול ה"ליברלי" החדש, ולנהל אותו בדרך המתאימה לדורנו. נכיר בכך ש"החופש האישי הזה, ותביעותיו הטבעיות הטובות, הוא מוכר לאחד מכיכרי הדת והמוסר עצמם". ובעזרת הכרה זו עצמה "מתאשר עוד ביותר הכוח של הדת והמוסר לשלוט על הצד הפראי שבאדם, ולהיות מכובד ואהוב מצד העליון והטוב שבו".
היישום המעשי של הבנה זו, כתפיסה חינוכית סדורה, עומד בתשתית של הספר 'אורות התשובה'. ומתוך כך מדריך הרב ש"התשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא־לוהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה". ולכן "רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם... ההוויה כולה, אל קונה, לֵאור באור החיים" (אורות התשובה טו, י).
"ושכנתי בתוכם"
רעיון זה גנוז בפתיחתה של פרשת 'תרומה', הפותחת בציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). בהבנה הפשוטה, ציווי זה מבטא את התפיסה הדתית המוכרת, הדורשת להעמיד את הקדושה ואת דבר ה' במרכז החיים, ולהזיז את אישיותו של האדם אל השוליים. אולם רבי משה אלשיך מביא על כך מדרש מפורסם, שהמקור שלו אינו ידוע: "המשכן, אין השראת שכינה בו מצד עצמו כי אם באדם, כמה דאת אמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', כי 'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם'..." (המילים האחרונות מובאות גם בשל"ה, בשער האותיות. וכך מצאנו אצל חסידים, כמו הכלי יקר, ואצל מתנגדים, כמו נפש החיים והמשך חכמה. ועי' שמות כט, מה-מו).
תפקידו של בית המקדש הוא גדול בהרבה מאשר להשכין את השכינה בתוכו כדי להעמיד את הקדושה במרכז החיים שלנו. תפקידו הוא להשרות את השכינה בתוכנו, בתוך ליבנו פנימה. או אז ישכון השלום בין שני היריבים המרים – היהדות והליברליזם, מתוך הכרה בכך שמה שנמצא במרכז החיים הוא 'הא־לוהי שבאדם'. תובנה זו, יש בכוחה להוריד מעט את גובה הלהבות בעימות החריף שיש כיום בין חלקי העם, "והיה המשכן אחד".
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין וראש מחלקת 'אחווה' – לחברה ומשפחה, ב'מרכז תורה ומדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לפנות למקובלים?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
