ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לא להתייאש - לעשות ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ו

לא להתייאש - לעשות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

לפעול ולפעול
בימים הספורים שנותרו עד לבחירות, ניתן עוד לפעול למען הצלחת הימין בבחירות. רבים עוד לא החליטו למי להצביע, ורבים אחרים החליטו על סמך הלך רוח סתמי. בשיחה קצרה שפורטת על הנימים הפנימיים, ניתן לשכנעם להצביע למען יישוב הארץ ולמען חינוך יהודי.

וביום הבחירות צריך כל מי שיכול לצאת לערים ולעיירות, ומעת פתיחת הקלפיות לעבור מדירה לדירה, ולבקש מהמצביעים להצביע למען התורה, העם והארץ. מי שיכול לבוא עם רכב, יעבור גם הוא בין הבתים, ומי שיצטרך עזרה בהגעה לקלפי - יסיע אותו. ומי יודע, אולי בזכות זאת נזכה להצלחה גדולה. וגם אם לא, הרי שמאמץ זה שווה פי כמה מכל ההפגנות שנעשו בשנה הקודמת לפני גירוש גוש קטיף.

שאלה: למען איזה מפלגה לפעול?
תשובה: למען המפלגה שתוכל להועיל יותר למען יישוב הארץ, חיזוקנו הלאומי ולימוד התורה. ומי שלא ניתן לשכנעו להצביע למפלגה הטובה ביותר, יש לעודדו להצביע למפלגה הבאה אחריה, שאף היא בכיוון חיובי.

אסור להתייאש
העיקר הוא שלא להתייאש, כי לאחר שמתייאשים באמת כבר אין שום סיכוי לתקן. אבל כל זמן שאין מתייאשים, גם אם נכשלים מספר פעמים, לבסוף ניתן להגשים את החזון.

ועל כן ציווה הקב"ה את ירמיהו הנביא סמוך לחורבן לקנות את שדה חנמאל ולשמור את שטר הקנייה למשך ימים רבים. ובזה לימד אותו ואת העם כולו כי למרות שאסון נורא עומד להתרחש, המקדש והארץ יחרבו והעם ירד לגלות, בכל זאת אסור להתייאש. ואף שעמים אחרים אינם מצליחים לקום ולהתאושש מאסונות כאלה - עם ישראל בזכות אמונתו בה´ יזכה לחזור לארצו. "כה אמר ה´ צב-אות אלוקי ישראל, עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" (ירמיהו לב, טו).

ואכן, לאחר תיאור קניית השדה על ידי ירמיהו מופיע פרק שלם על הגאולה, ללמדנו שבזכות האמונה שבקניית השדה ישובו ישראל לאדמתם, וירפא ה´ את מכתם, ו"עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה... קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (ירמיהו לג, י-יא).

להתגבר על האכזבות
אי אפשר להבין את מי ששהה ימים שלמים בכפר מימון ובגוש קטיף וצפון השומרון סמוך לנסיגה, ולא יוצא עתה לפעול למען הצלחת הבחירות. הרי אז, כחודש לפני הגירוש, המצב היה כבר כמעט אבוד, ובפרט שדרכי הפעולה ששללו כל התנגדות אפקטיבית נועדו לכישלון, ובכל זאת נמצאו החיוניות והתקווה להתגייס לפעולה. ואיך עתה, כשיש אפשרות ממשית להשפיע על תוצאות הבחירות, לא נצא לפעול במרץ יומם ולילה?!

אמנם תחושת האכזבה לאחר חורבן גוש קטיף ברורה. והיו שהעצימו אותה, על ידי שנטעו אמונה כאילו השהות בגוש קטיף כשלעצמה תוכל למנוע את הנסיגה. אבל למרות האכזבה אסור להתייאש ויש לפעול. יש לגייס לכך את כל כוחות הנפש, כדי להתגבר על רגשות האכזבה והסלידה מאותה מערכת ואותם אישים שהכשילו וכשלו, שטעו והטעו, ובכל זאת לפעול כדי ליצור מצב נוח יותר לקראת תהליך של הבראה לאומית.

הייאוש הוא הכישלון

אמנם אכזבה היא דבר קשה וכואב. אבל כל אדם נאלץ לעבור בימי חייו אכזבות, אם בחיי המשפחה שלו, עם בן זוגו או ילדיו או הוריו, ואם בחיי החברה, עם שכניו או חבריו לעבודה. אך בסופו של דבר צריך לדבוק בחיים ולא להתייאש, מפני שהייאוש הוא בשורת המוות במקום שהמוות עדיין לא הגיע, והכניעה לייאוש היא שמקרבת את המוות. והאמת שהחיים חזקים יותר, והם נועדו למי שמצליח להתגבר על אכזבות ואינו מתייאש.

האמונה ביכולתנו לפעול היא עניינה של ארץ ישראל
יש שמתייאשים מיכולתנו לפעול באופן מעשי לתיקון המציאות, ומתוך כך הם מפנים את כל יהבם כלפי שמיים. ואף שבאמת מובטח כי לבסוף אכן הגאולה תבוא, אבל היא תבוא בעזרתם של אלו שיפעלו עם הקב"ה, וכמאמר חז"ל (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט): עתידה בת קול להיות מפוצצת באוהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו". התפילה חייבת להיות יחד עם פעילות ממשית לגילוי דבר ה´ בעולם.

וזהו עניינה המיוחד של ארץ ישראל, שהחיים בה תובעים מאיתנו פעולה מעשית לתיקון. בהיותנו בגלות עסקנו בהישרדות בלבד, שכן למה ניתן היה לצפות? כל מסגרת החיים שמסביב היתה כרוכה בחתירה לכבוד לכסף ולתאווה של עמים אחרים, בלא שום יכולת לתקן את המציאות כך שהצדק והחסד יהיו הערכים המרכזיים בחיים. ואף בעת החדשה, כשנראה היה כאילו העולם נפתח לכיוונים חדשים, ויהודים רבים נתנו את חילם לזרים והשתתפו במהפכות שונות, ברוסיה ובגרמניה ובצרפת, לא זכו להגשים את חלומם אלא שבעו אכזבות. לאחר שהמהפכה הקומניסטית הושלמה וברית המועצות הוקמה, רוב המהפכנים היהודים נרצחו על ידי אותם אישים שעלו בזכותם לשלטון. ורוב המשכילים שהשתתפו בבניינה הכלכלי, המדעי והתרבותי של אירופה החדשה נרצחו בשואה.

לעומת זאת, ארץ ישראל היא המקום שבו עם ישראל נתבע לפעולה מעשית, והמציאות נענית לפעולתו, כפי שזכינו לראות בדורות האחרונים. זו הארץ הקדושה שהקב"ה ברא בשביל עמו, בארץ הזו יכול עם ישראל לבנות חיים קדושים - חיים שאף שהם ארציים יש בהם קדושה. ועל כן אסור לנו להתייאש מכל פעולה שיכולה להביא לתיקון מעשי. לימוד התורה של ארץ ישראל צריך לדחוף אותנו לפעול לתיקון שלם של המציאות. חלק מפעילות זו קשור להתגייסות לקראת הבחירות, כדי שדמותה הציבורית המדינה תשתפר ולו מעט.

צדיקות מוטעית
לעומת זאת, יש שאוהבים תמיד להדגיש כי רק ניסים יעזרו, ואילו לכל המעשים האנושיים אין שום השפעה. נדמה להם שתפקידם של יראי ה´ לבטל את ערך השתדלותם של בני האדם ולהדגיש אך ורק את הסייעתא דשמיא. בתוכחה צדיקית הם מטיחים בנו: מה לכם לפעול לבניין הארץ, הרי את הכול הגויים והשמאלנים קובעים?! ומה לכם לפעול להצלחת הבחירות, הרי הכול שקר ואין תוחלת בשום מפלגה?! מה לכם להגן על הארץ במסגרת הצבא, הרי רק ה´ הוא ששומר על ישראל?! מה לכם לשבח את הפועלים למען שגשוג הכלכלה, הרי לה´ הכסף והזהב וכל ההתעסקות סביב פיתוח המדע והכלכלה מיותרת לחלוטין?! תעזבו הכול ותצעקו אל ה´. במיוחד כשהמצב קשה, הם מתחזקים בטענתם ומסלסלים בשמחה - "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים" ורק לצפות לניסים.

אבל האמת שמשפט זה נאמר בדברי חז"ל כתיאור מצב של פורענות, כאשר עם ישראל הגיע למצב שאין ממנו מוצא, לא נותרה עוד דרך להימלט מהאסון, ואף על פי כן עלינו להתחזק באמונתנו ולהישען על אבינו שבשמיים, שהבטיח לנו על ידי נביאיו כי לבסוף ייתמו הייסורים וה´ יגאל את עמו. אבל לכתחילה, כל זמן שעוד יש אפשרות מעשית לפעול, עלינו לנצל כל הזדמנות שהקב"ה זימן לנו ולנסות לשנות על ידה את המציאות לטובה.

וכך שמעתי מהרב גורן זצ"ל, שבהיותו רב ראשי לצה"ל אירח את הגאון הרב אהרון קוטלר במחנה צבאי, והרב קוטלר בדרשתו לפני החיילים אמר, כי המשפט "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים" הוא ביטוי של פורענות, אבל עלינו לחתור לכך שיהיו בידינו כלים לפעול, ולבקש שהקב"ה יסייע במעשה ידינו.

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים
כך הוא לשון המשנה בסוף מסכת סוטה (ט, טו):
"רבי פנחס בן יאיר אומר: משחרב בית המקדש בושו חברים (תלמידי חכמים) ובני חורין (מיוחסים), וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש ואין מבקש ואין שואל (לתקן את המעשים). על מי לנו להישען? על אבינו שבשמים."
"רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא (ירדו החכמים ממעלתם ונעשו כסופרים, מלמדי מקרא), וספריא כחזנא (והסופרים נעשו כחזנים), וחזנא כעמא דארעא (והחזנים נעשו כעמי הארץ), ועמא דארעא אזלא ודלדלה (ועמי הארץ הולכים ומדלדלים), ואין מבקש (עליהם רחמים). על מי יש להישען - על אבינו שבשמים.
בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר, הגפן תיתן פריה והיין ביוקר (כי יהיו מכורים ליין וכמה שיגדלו ענבים לא יספיק להם). והמלכות תיהפך למינות ואין תוכחה, בית ועד (של חכמים) יהיה לזנות (כי לא יהיו תלמידי חכמים), והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים. בן מנוול אב, בת קמה באמה כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים".

אולם כיום יש תלמידי חכמים, ויש לא מעטים שרוצים לשמוע את דבריהם. המלכות אמנם מקולקלת אבל עדיין לא מינות (נצרות), וניתן להוכיחה. וכשאנשי הגבול באים לסובב בעיר, רבים פותחים להם את בתיהם. ועל כן צריך לצאת ולפעול למען עמנו וערי אלוקינו, וה´ הטוב בעיניו יעשה.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il