בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש שמות
  • תרומה
undefined
3 דק' קריאה
בהמשך לדברינו לפרשת יתרו תשפ"ו ולפרשת משפטים תשפ"ו, בענין ההמלצה על מינוי שופטים ביוזמת יתרו, הבאנו את דברי חז"ל ושיטות הראשונים המחברות את המופיע בפרשת יתרו למופיע בפרשת דברים, סיכמנו גם את דברי רבי אברהם בן הרמב"ם שפתח לנו צוהר חדש בהבנת המושג "שופט" כמנהיג הציבור.
וז"ל הפסוקים בפרשת דברים: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת: ... וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (א, יב-יז) לשון פרשת דברים מחדשת ומדגישה ציוויים שלא הופיעו בפרשת יתרו.
פסוקים אלה, לפי כל הדעות בחז"ל וגם לפי הראשונים, עוסקים במינוי דיינים ולא מנהיגים. הרקע למינוי הוא ריבוי הפניות למשה רבינו כדיין (גם היום יש עומס עצום על המערכת המשפטית! ישראל במקום ראשון בעולם במספר התיקים הנפתחים ביחס למספר התושבים). מסביר רש"י: "טרחכם - מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא ....".
משה מחפש למינוי זה מאפיינים נוספים מעבר לאַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע - קריטריון שהספיק למנהיגות ציבורית. ברור למשה שהדיינים צריכים להיות גם: א. חֲכָמִים - בעלי ידע תורני עצום. ב. נְבֹנִים - המבינים דבר מתוך דבר, היודעים גם לחבר את הכתוב בספרים ל מציאות בשטח (רש"י) ג. בעלי שם טוב בין הסובבים אותם ובין אלה המכירים אותם שנים רבות ולעומק. ד. בעלי תמיכה ציבורית הזוכים לאמון של כל חלקי החברה - וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת.
הדיינים שייבחרו יקפידו על כללי האתיקה החשובים: א. שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם - לעולם לא ידברו עם בעל דין אחד שלא בפני בעל הדין השני. ב. מטרתם תהיה וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק. ג. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט - לעולם לא יעדיפו צד אחד על פני הצד השני. לעשיר או לבעל השררה לא תהיה עדיפות על העני ו/או החלש. הנחיה זו כוללת את האיסור להעדיף דיינים קרובי משפחה של הממנה. ד. כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן - לא יתעדפו תיקים גדולים על תיקים בסכום נמוך. ה. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ - יהיו עצמאיים ולא יפסקו, ח"ו, מתוך חנופה לראשי הרשות המבצעת / המחוקקת / השופטת, או לבעלי שררה אחרים.
עיקרון עליון: כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא - המערכת תפעל מתוך הבנה שהדיינים מייצגים את הקב"ה בשבתם על כס המשפט.
לכן, אין זה פלא כי השימוש בכינוי אֱלֹהִים בתורה מופיע במשמעות של קודש, ורק של קודש, כמו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א). הכינוי מופיע גם במשמעות של דיינים היושבים על כס המשפט כמשרתיו של האל, כמו בפסוק "וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כב, ז), או במשמעות של חול גמורה כמנהיגים פוליטיים, כמו בפסוק "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם" (בראשית ו, ב). חז"ל מלמדים אותנו כי לעיתים המשמעות בפסוק אחד היא גם של קודש וגם של חול, כמו בפסוק הבא "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" "משמש קדש וחול" (מסכתות קטנות מסכת סופרים פ"ד ה"ח).
אם כך אֱלֹהִים עומד, במשמעות של קודש, בראש הרשויות: כראש הרשות המחוקקת שנתן לנו תורת אמת, כראש הרשות השופטת "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ" וגם כראש הרשות המבצעת "מלך מלכי המלכים". במקרה זה אין צורך בהפרדת רשויות. כך גם ניבא ישעיהו "כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ" (ישעיהו לג, כב). הצורך בשלוש רשויות עצמאיות ונפרדות עולה רק כאשר בראשן עומדות דמויות בשר ודם, שיש להגביל את כוחן באמצעות האיזון הנוצר ממציאותן. עיקרון זה הוצע ע"י הפילוסוף מונטסקייה לפני פחות משלש מאות שנים. וכיצד הציעה התורה את האיזון, בדרך אחרת, לפני שלשת אלפים וחמש מאות שנים? בראש הרשות המבצעת עמד המלך. כדי לאזנו הוצב כנגדו נביא שדרש ממנו צדק ויושר פרטי וציבורי. המלך ובית דינו דנים את העוברים על החוק הפלילי, לא על עבירות בתחומים אחרים. מול הרשות המחוקקת = החכמים, פעלה הרשות השופטת = הדיינים. חכמי התורה פירשו מה כתוב בתורה ואיך צריך לנהוג. הדיינים דנו את מי שחרג בהתנהגותו מכללים אלה ואין הם עוסקים במשפט הפלילי.
על עבודת השם היו ממונים הכוהנים. התקציב למחייתם ולפעילותם לא היה תלוי במלך וכך שמרו על עצמאותם.

הבה נתפלל ונפעל שנזכה גם אנו לכך שהרשויות הממונות על הציבור יפעלו כל אחת בתחומה בדרך היותר מתוקנת, וגם ביניהן, בהרמוניה שתשרת את כל חלקי הציבור, כך שכולן יחד תתרומנה את חלקן לאיחוד העם.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il