^ 1.
קידושין לא ע"א.^ 2.
שבת קנו ע"ב.^ 3.
שמות כט, ו-ז.^ 4.
חולין קלח ע"א.^ 5.
רמב"ם הלכות כלי המקדש י, ג.^ 6.
חתם סופר חולין קלח ע"א.^ 7.
יומא כה ע"א.^ 8.
תוספות יום טוב יומא פ"ב, מ"א.^ 9.
כלבו סימן יא.^ 10.
שו"ת מהרש"ל סימן עב.^ 11.
שולחן ערוך או"ח סימן ב, ו.^ 12.
ט"ז או"ח סימן ב ס"ק ה.^ 13.
הרב צבי כ"ץ (בעל נחלת צבי ועטרת צבי) (זסלב, ווהלין-ונציה, איטליה), נולד אחרי הש"ן - מפרש השולחן ערוך. נולד לאביו, הגאון רבי יוסף בן אליהו כ"ץ (מחבר "רכב אליהו"), שכיהן כרבה של זסלב. בצעירותו למד תורה מפי אביו, ובהמשך עבר לקראקא ולמד בישיבתו של רבי יואל סירקיש (הב"ח), וכן קיבל תורה מרבי יחיאל מיכל מנמירוב. היה ידידו הקרוב של בעל ה"תוספות יום טוב". בעקבות גזירות ת"ח-ת"ט ופלישת הטטרים, נאלץ להימלט ועבר לאיטליה, שם השתקע בוונציה. התפרסם בזכות חיבוריו על השולחן ערוך אורח חיים ואבן העזר.^ 14.
נחלת צבי או"ח סימן ב, ס"ק ו.^ 15.
רמ"א או"ח הלכות שבת סימן רפב, ג.^ 16.
רבי שמואל הלוי קעלין (בעל מחצית השקל) (קולין, בוהמיה-בוסקוביץ', מורביה), התפ"ד-התקס"ו - מגדולי הפוסקים, ראש ישיבה וממפרשי השולחן ערוך. נולד לאביו רבי נתן נטע (ממשפחת בעל "מגלה עמוקות") וכבר בילדותו ניכר בכישרונותיו. בנערותו עבר ללמוד בישיבת בוסקוביץ', שם נישא לנכדת ראש הישיבה ונותר ללמוד וללמד בה במשך כשישים שנה, בהן העמיד אלפי תלמידים. נודע בענוותנותו המופלגת ובסירובו העקבי לקבל משרות רבנות בקהילות גדולות כמו פראג ופרשבורג. לצד גדלותו בתורה, היה איש מופת ופרוש שנהג לסגף את עצמו, ורבים שיחרו לפתחו לברכה ולתפילה. הצטיין במעשי חסד מרובים: דאג לנישואי יתומים, הקים קרנות למימון שכר מלמדים ולהוצאות רפואיות לעניים, ואף הקפיד לבקר חולים בעצמו פעמיים ביום. חיבורו "מחצית השקל" על ה"מגן אברהם" (אורח חיים) הפך לספר יסוד בפסיקה. בצוואתו ציוה שלא לכתוב תארים על מצבתו.^ 17.
מחצית השקל או"ח סימן רפב, ס"ק ח.^ 18.
ביאור הגר"א או"ח סימן ח, ב.^ 19.
קידושין לג ע"א.^ 20.
מסכת כלה רבתי פ"ב, ה"ב.^ 21.
שו"ת זכרון יהודה סימן כ.^ 22.
רבי יהודה בן הרא"ש (זכרון יהודה) (קלן, גרמניה-טולדו, ספרד), הל-הק"ט - מגדולי הראשונים. בנו ותלמידו המובהק של אביו הרא"ש ואחיו של רבי יעקב בעל הטורים. נולד באשכנז ועזב אותה עם אביו בעקבות רדיפות היהודים, עד שהשתקעו בטולדו שבספרד. לאחר פטירת אביו (בשנת הפ"ח), נבחר למלא את מקומו כרבה של טולדו וכראש הישיבה בה. מלבד גדולתו בתורה, נודע בצוואתו המוסרית המפורטת - "צוואת רבי יהודה בן הרא"ש" - המהווה מסמך חינוכי מרתק ובו אורחות חיים, מידות טובות והנהגות נכונות בלימוד תורה. חיבר תשובות רבות בהלכה שקובצו בשו"ת "זכרון יהודה". נפטר במגפה השחורה שפקדה את ספרד.^ 23.
ט"ז או"ח סימן ח, ס"ק ג.^ 24.
ולצורך מניעת הפסד מרובה, כמו במקומות עבודה שבהם דורשים מן העובדים ללכת בגילוי ראש, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן ב; חו"מ ח"א סימן צג), שאף על פי שלדעת הט"ז צריך אדם להפסיד את כל ממונו בשביל שלא לילך באופן זה, משום שלדעתו אסור מדינא לילך בגילוי ראש, מכל מקום במקום הפסד מרובה יש לסמוך על דעת המהרש"ל והמג"א שאין בזה אלא מידת חסידות, ומותר ללכת בגילוי ראש לצורך מניעת הפסד מרובה, שכן לא גרע דבר זה משאר מצוות עשה שאין אדם חייב לבזבז עליהן יותר מחומש מממונו.^ 25.
וראה שולחן ערוך או"ח סימן צא, ד, שכיסוי הראש על ידי ידו של אדם אחר חשיב ככיסוי.^ 26.
מדין זה, שדי בכיסוי היד על הראש, הוכיח בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סימן א), שאין צריך כיסוי על כל הראש, שהרי היד אינה מכסה אלא מקצת מן הראש, ודלא כשו"ת האלף לך שלמה (סימן ג), הסובר שאין די בכיסוי מקצת הראש. אמנם, דעת החזו"א בספר אעלה בתמר (דינים והלכות אורח חיים עמ' י), שיש לכסות את רוב הראש.^ 27.
שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סימן א.^ 28.
ראה פרופסור גרין שלום וברכה עמ' 112.