ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
אנו עומדים בראש חודש ניסן, עליו נצטוו ישראל במצווה הראשונה: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
כתב הרמב"ם (ספר המצוות מצוות עשה קנג) "שצוונו יתברך לקדש חודשים ולחשב חודשים ושנים". וכן בהקדמה להלכות קידוש החודש כתב שיש מצווה אחת: "לחשב לידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחדשי השנה".
הרמב"ם אינו מסתפק באמירה שיש לקדש את החודש, אלא יש גם לחשב ולדעת מתי חל ראש חודש.
דורשי המקרא (מובא בשם רבי ישמעאל וכן בשם רבי שמעון בר יוחאי) מניחים שכאשר כתוב בתורה "זה" הכוונה היא תמיד לדבר קונקרטי שניתן להצביע עליו. לאור זאת הם מבארים שכאשר נאמר "החודש הזה לכם" הקב"ה הצביע למשה רבינו על מולד הלבנה ואמר לו: כזה ראה וקדש.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
105 - חמדת הכשרות: האם חתיכה שבלעה איסור הופכת לאסורה כשלעצמה?
106 - חמדת החדשים: החודש הזה – כזה ראה וקדש
107 - חמדת הכשרות: ושמרתם את המצות
טען עוד
אם נשוב ללשון הרמב"ם נבחין בהפתעה בדבריו: מעבר ל"קדש חודשים", עלינו גם "לחשב חודשים".
בפרק א הלכה ז מהלכות קידוש החודש הרמב"ם מפרט את הדין יותר:
מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש, וישלחו ויודיעו את שאר העם באיזה יום הוא ראש חדש כדי שידעו באיזה יום הן המועדות, שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה
הווה אומר: המצווה היא גם לחשב ולדעת אם יראה הירח או לא, וגם לדרוש את העדים. מעבר למצוות קבלת העדים, על בית הדין גם לעשות חשבון ולדעת מתי המולד צפוי.
רס"ג הולך עם זה צעד קדימה: הוא אומר שחישוב החודשים הוא הדבר המרכזי, ואילו העדות היא כלי עזר לכך, בלבד.
ר"ח (מובא ברבינו בחיי שמות יב פסוק ב, כלומר על הפסוק הזה) מביא לדבריו שתי ראיות:
א. במדבר עם ישראל שכנו תחת ענן במשך ארבעים שנה. אם אי אפשר לראות את הירח דרך הענן, כיצד קידשו את החודשים? על כרחנו שניתן לקדש את החודש על פי החשבון, ולא רק על פי הראיה.
ב. במעשה של יהונתן ודוד הם מתכננים מה לעשות בראש חודש שיחול ביומיים הבאים. מכאן אנו למדים שלא רק שחכמי הדור ידעו מראש מתי יחול ראש חודש, גם מראש תוכננו שני ימי ראש חודש! מוכח שחשבונות החודש היו קיימים ללא תלות בעדות.
ב. במעשה של יהונתן ודוד הם מתכננים מה לעשות בראש חודש שיחול ביומיים הבאים. מכאן אנו למדים שלא רק שחכמי הדור ידעו מראש מתי יחול ראש חודש, גם מראש תוכננו שני ימי ראש חודש! מוכח שחשבונות החודש היו קיימים ללא תלות בעדות.
ישאל השואל: אם כך, מדוע מסכת ראש השנה מאריכה בדיונים על קבלת העדות?
על כך משיבים רס"ג ור"ח: ישנן עדויות רבות לכך שהתפיסה התיאולוגית של הצדוקים הנמיכה מאוד את קומת האדם, וצמצמה מאוד את השפעת האדם. אנו מברכים בחגים "מקדש ישראל והזמנים", וביארו לנו חז"ל "מקדש ישראל המקדשים, בתורם, את הזמנים". לעם ישראל יש שותפות עם הקב"ה במעשה בראשית בכך שהקב"ה קובע באילו חודשים תחול קדושת המועדים, אך בכוחם של ישראל לקבוע מתי החודש הזה מתחיל בפועל. הצדוקים התנגדו בדיוק לדבר הזה. כל עוד משתמשים בלוח, יש מקום לטוען לטעון שהלוח נגזר על עם ישראל משמיים, ואין לעם ישראל סמכות להשפיע על הלוח. לכן אנטיגנוס איש סוכו ושאר גדולי הדור השיבו את קביעת החודשים על פי עדות. עד כדי כך שבמשנה האחרונה במסכת ראש השנה העוסקת בקידוש החודש (פרק ג משנה א) נאמר שגם אם העדים ראו והגיעו לבית הדין והעידו, אך בית הדין לא הצהיר שהגיע ראש חודש – ראש חודש יידחה למחרת. אמנם בית הדין ידע, על פי חשבונו, באיזה יום ראש חודש צריך לחול. ובכל זאת הם היו מתעכבים מלקדש אותו עד שיגיעו עדים ויעידו, ויתכן שאפילו היו מפספסים את ראש חודש, וממילא ייקבע ראש חודש ביום שאינו ראש החודש! וכל זאת כדי להבהיר לצדוקים שראש חודש ייקבע אך ורק על ידי בית הדין.
אם נשוב לראיות של ר"ח: לכאורה הראיה הראשונה מפתיעה. וכי הקב"ה לא מסוגל לברוא ענן המגן על עם ישראל מפגעי הטבע, אך מאפשר להם לראות את הירח?
הרס"ג כתב פיוט המפרט את תרי"ג המצוות. שם הוא כותב משפט מפתיע – שחג השבועות חל ב-ו' בסיוון. בתורה הדבר הזה לא נאמר בשום מקום. לכאורה אם מקדשים את החודש לפי הראיה, חג השבועות יכול לצאת גם ב-ה' או ז' בסיוון, ולאו דווקא ב-ו'. כמובן שהרס"ג לשיטתו – מכיוון שאנו קובעים את הלוח לפי חשבון שלנו, חמישים יום ממחרת הפסח יצא תמיד ב-ו' בסיוון.
המהר"י בי רב (מובא בגר"י פערלא על ספר המצוות לרס"ג על מצווה זו) מתנגד בחריפות לכל השיטה: הרי אנו דורשים מהעדים להגיע לבית הדין להעיד על חידוש הלבנה אפילו בשבת. היתכן שאנטיגנוס ובית דינו יצרו כל כך הרבה חילול שבת רק בכדי להוציא מליבן של צדוקים?
עונה לו הגר"י פערלא: אכן כן. אך לכאורה אין הכוונה שחז"ל המציאו דין חדש של קבלת עדות בשבת כדי להוציא מליבן של צדוקים. אלא יש לבאר אחרת:
מדין תורה, יש לחלל שבת להעיד את עדות החודש. כאשר יש כלים אחרים לקידוש החודש, אין הצדקה לחלל שבת. בא אנטיגנוס וביטל את קידוש החודש על פי החשבון. ממילא חזר הדין המקורי, המחייב את העדים לבוא ולהעיד, אפילו בשבת. החידוש בדבריהם לא היה המצאה של חובה לבוא להעיד בשבת, אלא ביטול היכולת לקבוע את ראשי החודשים לפי החשבון. ממילא נוצר צורך להגיע לבית הדין, אפילו בשבת.
ועדיין עלינו להבין את משמעות הדברים: כיצד נוצר הפער בין "כזה ראה וקדש", לכאורה משמע ממנו שיש לקדש על פי הראיה, וטענת רס"ג, שיש לקדש על פי החשבון?
לכאורה יש לומר כך: הקב"ה מגדיר למשה רבינו מהו ראש חודש. האופן הראשוני ביותר הוא ראיית הירח. את זה אפשר לעשות בלי חשבונות מורכבים וללא אמצעים טכנולוגיים. אך זו רמה מינימלית ונמוכה. האידיאל אינו לקדש על ידי ראיה טכנית, אלא על ידי הבנת המערכת, הכרת המערכת שהקב"ה ברא, ומתוך כך מתייתר הצורך להתבונן ולחפש בעיניים את הירח. ככל ואנו מחכימים יותר, אנו יכולים לייצר מערכת יותר שלמה ומדויקת. את זה הרס"ג רואה כאידיאל. אמנם צריכים להתחיל מהמופע הפשוט שכל אדם יכול לראות – מתי הירח קטן ומתי הוא מתחיל את גדילתו שנית. אך השאיפה היא הבנה שלמה וטובה של המערכת כולה.
למרבה הפלא, מי שחולק על כך הוא לא אחר מאשר – הרמב"ם! וכך כותב הרמב"ם בפירוש המשנה (למסכת ראש השנה פרק ב משנה ז):
אני מתפלא על אדם שמכחיש ומתווכח בדבר הברור ואומר שדת היהודים אינו בנוי על ראיית החדש אלא על החשבון בלבד והוא מאמין בכל הלשונות האלה, ואיני חושב שהאומר כן מאמין בכך, אלא היתה מטרתו בדבר זה לנגח את יריבו באיזו צורה שתהיה שלא בצדק או בצדק כיון שלא מצא מפלט מלחץ הויכוח. ומה שראוי שאתה תאמין שעיקר דתנו בנוי על הראייה, ואם לא ייראה החדש משלימין שלשים יום לחדש היוצא, ולשונות המשנה והתלמוד והמעשיות רבים שאירעו בענין זה במשך כל השנים מעידים באמתות דבר זה. אמר ה' החדש הזה לכם ראש חדשים, ובא בקבלה האמתית מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. ולא היו סומכין על החשבון אלא כדי לדעת אם ייראה או לא ייראה כמו שביארתי לך, לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אם מחייב שייראה
דווקא הרמב"ם, המבכר בכל מקום את עין השכל והדעת, מתעקש ואומר שלא יתכן להאמין בדברי ר"ח ורס"ג. בסופו של דבר, גם אחרי כל החשבונות, אליבא דהאמת צריכים לקדש את החודש בעזרת ראייה בעיניים.
גם הרמב"ם מכיר את המקורות המתייחסים להכרת המערכת, וכאמור הוא גם מתייחס אליה ואומר שמצווה לדעת ולהבין אותה. אך כל זאת הוא כלי לכך שנדע מתי מולד הלבנה אמור להיות. יתכן (כפי שמובא במספר מקורות) שהיו פעמים שחז"ל היו מתמרנים את קבלת העדות באופן שיניח את ראש חודש לפי הצורך של עם ישראל. אך בסופו של דבר, אין תחליף לעדות של עדים על ראית הלבנה.
יתכן והרמב"ם רואה בדברים מתח מסוים: מצד אחד, אנו אמורים להכיר את המערכת. והקב"ה נותן לנו את הסמכות להחליט כיצד לנהל אותה, ולקבוע ולקדש את החודשים. מצד שני, אסור שהחכמה שלנו תשכיח את הדברים הבסיסיים. בסופו של דבר, עם ישראל נדרש, מדי חודש, להתבונן בגרמי השמיים עצמם ולהיזכר במי שעומד מאחורי כל המערכת האדירה הזאת. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל.
_____________________________________
1 יתכן ויש צורך שידעו לזהות שהלבנה נמצאת רגע לפני חידושה, איננו נכנסים לניואנסים הללו במסגרת זו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
קשה עליי פרידתכם
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
השלמת התמונה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אנחנו קודש למענך
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
