ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
- שבת ומועדים
- פסח
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
יש להעיר כי מצד האמת לא היה מקום לעסוק כלל בסוגיית הסיגריות. כבר ידוע ומפורסם עד כמה חמורה סכנתן וכמה גדול נזקן לבריאות האדם. ואף אם בדורות קודמים נמצאו פוסקים שהתירו את העישון, הרי שבימינו לאחר שהסכנה נתבררה ביתר שאת ואינה מוטלת עוד בספק, ברור שאין מקום להתיר זאת.
והנה הסיגריה האלקטרונית אף היא בכלל זה, ואפשר שאף חמורה מסיגריות רגילות. שכן בעוד שסיגריה רגילה האדם מעשן סיגריה אחת ולאחר סיומה ישנה הפסקה עד לעישון הסיגריה הבאה, הרי שבסיגריה האלקטרונית ניתן להמשיך ולעשן ברציפות במשך כל היום.
בנוסף לכך, סיגריות רגילות בדרך כלל אינן מותרות לעישון במקומות ציבוריים, ועל כן נדרש האדם לצאת החוצה כדי לעשן. לעומת זאת, סיגריות אלקטרוניות ניתנות לשימוש כמעט בכל מקום. עוד יש לציין כי סיגריות רגילות מותירות ריח רע מן הפה ומן הבגדים ולכן נמנעים מלעשנם, בעוד שהסיגריה האלקטרונית כמעט שאינה מותירה ריח כלל.
מלבד זאת, העישון בסיגריות רגילות נעשה כיום פחות ופחות מקובל מבחינה חברתית, ואילו הסיגריות האלקטרוניות זכו בשנים האחרונות למעמד מקובל ופופולרי בעיני רבים, בשל כך התפשטות השימוש בהן גדולה במיוחד, ואדם אינו מרגיש באי נוחות להשתמש בהם באופן תמידי.
ועתה ניגש למהות הנידון.
סיגריה אלקטרונית היא מכשיר המייצר אדים מנוזל מיוחד במקום עשן מטבק. הפעולה מבוססת על חימום ואידוי, ולא על שריפה כמו בסיגריה רגילה.
מבנה המכשיר
המכשיר מורכב מכמה חלקים עיקריים:
1. סוללה
זו יחידת הכוח של המכשיר. הסוללה מספקת זרם חשמלי לגוף החימום. יש סוללות הנטענות באמצעות USB או USB-C , ולעיתים ניתן גם לשלוט בעוצמת החימום, המתח והספק.
2. גוף חימום (Coil)
זהו חוט מתכת דק המלופף בצורת סליל העשוי מניקל, נירוסטה או טיטניום. כאשר עובר בו זרם חשמלי הוא מתחמם במהירות.
3. פתיל (Wick)
בדרך כלל עשוי מכותנה אורגנית. תפקידו לספוג את הנוזל מהמיכל ולהוביל אותו אל גוף החימום. כך כאשר הסליל מתחמם, הנוזל שספוג בכותנה מתאדה.
4. מיכל נוזל (Tank / Pod)
זהו המאגר שבו נמצא הנוזל שמאדים. במכשירים חד-פעמיים המיכל אטום ואינו ניתן למילוי מחדש. במכשירים אחרים ניתן למלא מחדש.
5. פייה (Mouthpiece)
החלק שממנו המשתמש שואף את האדים.
איך הפעולה מתרחשת בפועל
כאשר המשתמש שואף או לוחץ על כפתור:
1.
הסוללה שולחת זרם חשמלי לסליל.
2. הסליל מתחמם במהירות סליל אידוי מגיע בערך לכ- 100–250 מעלות צלזיוס.
3. הנוזל שספוג בפתיל מתחמם ומתאדה.
4. האדים עוברים דרך המכשיר אל הפיה.
5. המשתמש שואף את האדים לריאות.
2. הסליל מתחמם במהירות סליל אידוי מגיע בערך לכ- 100–250 מעלות צלזיוס.
3. הנוזל שספוג בפתיל מתחמם ומתאדה.
4. האדים עוברים דרך המכשיר אל הפיה.
5. המשתמש שואף את האדים לריאות.
מה יש בתוך הנוזל
נוזל האידוי (E-liquid) מורכב בדרך כלל מ:
•
פרופילן גליקול (PG) – נוזל דליל שעוזר לשאת טעמים.
• גליצרין צמחי (VG) – נוזל סמיך שיוצר את האדים הסמיכים.
• חומרי טעם – טעמים שונים (פירות, מנטה, טבק וכו').
• ניקוטין – במכשירים רבים, בריכוזים שונים. יש גם ללא ניקוטין.
• גליצרין צמחי (VG) – נוזל סמיך שיוצר את האדים הסמיכים.
• חומרי טעם – טעמים שונים (פירות, מנטה, טבק וכו').
• ניקוטין – במכשירים רבים, בריכוזים שונים. יש גם ללא ניקוטין.
סוגי סיגריות אלקטרוניות
יש כמה סוגים נפוצים:
•
Disposable חד פעמיות- מגיעות מוכנות לשימוש עד שהסוללה או הנוזל נגמרים.
• -Pod Systems מכשירים עם מחסניות מיכל קטנות שניתן להחליף.
• -Mods מכשירים גדולים יותר עם שליטה על הספק, עוצמה וחום.
• -Pod Systems מכשירים עם מחסניות מיכל קטנות שניתן להחליף.
• -Mods מכשירים גדולים יותר עם שליטה על הספק, עוצמה וחום.
ההבדל בין הוייפ לסיגריה רגילה
בסיגריה רגילה יש שריפה של טבק בטמפרטורה של כ- 800° Cשיוצרת עשן עם אלפי חומרים.
בסיגריה אלקטרונית אין שריפה אלא אידוי, ולכן נוצרים אדים ולא עשן — אך האדים עדיין יכולים להכיל ניקוטין וחומרים נוספים.
עישון סיגריה רגילה בפסח
ונפתח בדיון שנמצא בפוסקים הקדמונים אם עישון טבק בפסח צריך הכשר.
כבר עמד המגן אברהם (סימן תסז סק״י) על זאת שאת עלי הטבק שורים בשכר חמץ, וכתב: "טוב״ק (טבק) דרך לשרותו בשכר, וצריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו". הובאו דבריו להלכה במשנ״ב (ס״ק לג), ובחק יעקב (ס״ק כב), ובגר״ז (ס״ק כד), ובחיי אדם (ס״ק לג).
לעומתו היעב״ץ (מור וקציעה סימן תמב בסוף) סבר שאין שום איסור בזה ותמה על דברי המג״א, ונביא דבריו במלואם שכן נצטרך להם בדיון של הוייפ. וז"ל: "מה שכתב המג״א בענין איסור הטובק הוא תמוה מאוד, תמהני אם יצא מפיו ז״ל, ולו יהי כן האמת ודאי ששורין אותו בשכר היה מותר אפילו באכילה כיון דלאו לטעמא עביד, ולהוי כחרכו קודם זמנו, כל שכן שאינו דבר הנאכל ואין צורת החמץ עומדת בו כל עיקר, דאפילו הוה מידי דיהיב טעמא אבטיל ליה קודם פסח ושרי, השתא דלאו מידי דמיכל הוא, והשכר נפסד מיד, אע״פ שהטובק משביח על ידי כך בכחו וקיום לחותן, פשיטא דאיסור חמץ אזיל ליה לגמרי מיד שנבלל עם הטובק, דשוב אינו ראוי אפילו לאכילת כלב, דשרי בלי ספק אף לאוכלו בפסח אם כשרה קודם הפסח. ומה גם שאינו בר אכילה, אע״ג שמכניס עשנו לתוך פיו, מאי הוי הנאה גרידא בלחוד היא כריח ודכוותה שאין בו ממש, ולא עדיף מדיו שנעשה על ידי שכר שמותר לקיימו בפסח ולכתוב בו דקמתהני מיניה, דאע״ג דאיהו חמץ ודאי והוא עיקר הדבר ועדיין צורת המשקה קיימת בו. על אחת כמה וכמה בטובק זה שאינו אלא ספק, ואף הודאי אין ממשות מהחמץ, וק״ו בן בנו של ק״ו שאין ענין להצריכו ביעור כמ״ש הרב הנ״ל ז״ל אין לו מקום כלל וכלל. אין ספק בעולם כלל לעניות דעתי דמותר לשרותו אף לכתחילה בשכר קודם הפסח וליהנות ממנו בפסח, אלא דנראה דבר תמוה לרבים". וסיים תשובתו: "וזוכרני שראיתי בקטני לאבי מורי הגאון החסיד ז״ל שהיה שוחק על המתחסדים ומחזרים אחר הטובק לי״ט פסח".
האחרונים בני זמננו חלקו אם ההיתר של היעב״ץ עדיין קיים.
כתב הגר״מ שטרנבוך שליט״א (שו״ת תשובות והנהגות ח״ד סימן צז) שיש ברוב הסיגריות חמץ גמור מפני שמוסיפים בהם עשרות מצרכים לצורך נתינת טעם וריח, וכן שוטפים את הטבק באלכוהול. וכתב שראה מכתב מחברת הסיגריות שכתבו שהם מערבים בחומר חיטים ושעורים. ולכן יש גם מחמירים שלא להשהותם כלל בפסח בבית.
המקילים סוברים כי אף שהעלין שרויים ביין נסך האסור בהנאה, מכל מקום יש להתיר מכמה טעמים. כך כתב שער המלך (הובא בפת״ש סימן קח סק״ג), שדבר זה דומה לדין בת תיהא שהותרה, וכפי שפסק השו״ע (סימן קח ס״ה): "מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית". ועוד צירפו להקל מצד הספק שמא יש ששים כנגד היין, ובאופן זה לכו״ע ריח לאו מילתא היא, והוי ספק דרבנן לקולא, שהרי סתם יינם אינו אסור אלא מדרבנן. טעם נוסף הוא, שהיין ניתן בטבק לשם נתינת ריח בלבד, וכל ריח שאינו בא לידי אכילה אינו נאסר, וכפי שכתבו הרמב״ן (במלחמות, פסחים דף יט ברי״ף), והראב״ד (בהשגות על בעה״מ פסחים שם).
אכן אם נידון טבק זה לאיסור משום חמץ, אין להתירו בטענה שהעלים נשרפים בשעת העישון, על פי דברי הגמרא (פסחים כא, ב) שדבר שחרכו מותר בהנאה, שכן היתר זה לא נאמר אלא כאשר חרכו קודם זמן האיסור בפסח, אבל לאחר זמן איסורו בפסח כבר העלים נאסרו בהנאה.
עוד דנו האחרונים מצד החומר המדביק את הסיגריות, שלעיתים יש בו חשש חמץ. יש מן הפוסקים שהתירו משום שחומר זה נפסל מאכילת כלב ואף אינו ניכר כלל. כך הביא הגר״ע יוסף (חזון עובדיה פסח עמוד קיט), וכן בשו״ת דברי חיים (יו״ד ח״א סימן כ), ובשו״ת תפארת יוסף (או״ח סימן כז). ויש מחמירים כמו שהביא שם בשם הספר זכרון משה (סימן רי) בשם מהר״ײ אזולאי, ובשם שו״ת לב חיים (ח״ב סימן ק).
למעשה נראה כי מנהג העולם להקל ולעשן בימי הפסח ללא חשש.
עישון סיגריה אלקטרונית (וייפ)
כמו שהתבאר לעיל, בסיגריה האלקטרונית מצוי נוזל אשר בשעת השאיפה מתחמם ומתאדה ומגיע אל הפייה בדמות אדים הדומים לעשן.
בנוזל זה קיימים כמה חששות כשרות, הטיב לבארם בגליון עומק הפשט (מס’ 206). ולהלן סיכום מציאות הדברים בצירוף בירור ההיבטים ההלכתיים שערכתי:
כותב בעומק הפשט: "בסיגריה אלקטרונית מצוי עשרות עד מאות חומרי גלם שמגיעים מכל העולם, ורק אנשים בודדים יודעים מה יש בפנים. בחומרים ניקוטין, פרופילן, גליקול, פוליאתיאן גליקול, אין חשש כשרות".
גליצרין
גליצרין (VG) הוא אחד המרכיבים המרכזיים היוצרים את האדים. אמנם ברוב הסגריות האלקטרוניות משתמשים בגליצרין מן הצומח, אולם מצוי גם גליצרין שמקורו מן החי, וממילא קיים בו חשש של טרפות ונבלות.
נוסף לכך יש לחשוש שמא ייצור הגליצרין מן הצומח נעשה באותו מפעל שבו מייצרים גליצרין מן החי, תוך שימוש באותן מערכות קיטור ובאותם כלים. עם זאת, נראה כי חשש זה רחוק למדי, שכן בדרך כלל ייצור הגליצרין מן הצומח נעשה במקום נפרד, וממילא אמרינן בזה את הכלל כל דפריש מרובא פריש, ולתלות שהמוצר בא מן המקור המצוי.
חומרי טעם וריח
בסיגריות האלקטרוניות מצויים כ- 4% חומרי טעם וריח, שיעור זה משמעותי ואינו מתבטל בששים. יתר על כן דבר שניתן לשם טעם אינו בטל, שהרי כל מטרת הוספת החומרים הללו היא כדי שיורגש טעמם, בעוד שדין ביטול נאמר כאשר הטעם מתבטל ואינו מורגש.
מכל מקום, חומרים אלו בדרך כלל אינם מן החי, ואף אין מצוי במפעלים שימוש בחומצות שומן מן החי. עם זאת, קיים חשש סביר שמא בתהליך הייצור נותרו בתערובת רכיבי בשר או חלב שתפקידם להזין את החיידקים המייצרים את החומרים, ויהיו במצב של נתינת טעם לכל התערובת מחמת חום של יד סולדת או שהייה מעת לעת. אולם גם חשש זה אינו מצוי מכמה צדדים: ראשית, אין ודאות שהשתמשו ברכיבים אסורים. שנית, גם אם השתמשו בהם, אין הכרח שהיו באופן המבליע טעם, שכן בדרך כלל התהליך אינו מגיע של יד סולדת ואינו שוהה מעת לעת, ועוד ספיקות.
חשש נוסף הוא עירוב אלכוהול בחומרי הטעם, כאשר יתכן שמקורו ביין נכרים. גם כאן מדובר בחשש שהוא רק מיעוט שאינו מצוי.
עוד הביא שם את דעת מומחה הכשרות הרב יוסף זריצקי שאין בסיגריה האלקטרונית חשש כשרות כלל, ומותר לכתחילה אף בפסח, משום שאין בה אלא חומרים טבעיים לצד חומרים כימיים מסוכנים ורעילים.
הדיון ההלכתי בשאיפת הוייפ
עתה ניגש לדון בשאלות ההלכתיות הכרוכות בשאיפת האדים הללו. ברור שכל הדיון אמור רק במקרה שאכן יש בנוזל חשש איסור, והדבר תלוי במציאות הייצור כפי שנתבאר לעיל. עיקר הדיון הוא בשלשה היבטים: מצד טעם, מצד זיעה ומצד הריח.
טעם הנוזל
ראיתי כמה פוסקים שדנו בדיני הוייפ, אולם לא מצאתי מי שהעיר על הטיפות הנפלטות לעיתים מן הסיגריה האלקטרונית. פליטה זו היא תופעה מצויה למדי, ולפי מקורות שונים שבדקתי היא מתרחשת אצל אחוז לא מבוטל מן המשתמשים. טיפות אלו אינן אלא הנוזל עצמו המצוי במיכל. אם כן, אם מקור הנוזל בחומר אסור- פשוט שאין להתיר את בליעתו.
אמנם המשתמשים טוענים שטעם הטיפות רע, ולכן מיד לאחר שנכנס לפיהם הם פולטים אותו. לפי זה ניתן להתירו, שכן טעם פגום אינו אוסר, וכמו שכתב השולחן ערוך (יו״ד סימן קח ס״א): "כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו. ואפילו אין טעמו פגום מחמת עצמו, שבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח, אלא שפוגם תערובתו- מותר".
ואף אם פגם זה אינו גדול אלא מועט- גם אז אינו אוסר, וכפי שהוסיף לבאר השולחן ערוך (שם סעיף ב): "פגם זה אינו צריך שיפגום לגמרי עד שיהיה קץ לאכלו, אלא אפילו פוגם קצת- אינו אוסר תערובתו".
ולהלן נדון בשאלה אם אמרינן אחשביה כאשר אדם מכניס טעם זה בכוונה לתוך פיו.
אדי הנוזל
עתה יש לדון באדים היוצאים מן הוייפ בשעת שאיפת המכשיר. בלשון חכמינו אדים מכונים זיעה, ונחלקו הראשונים אם זיעה נחשבת כדין המאכל עצמו.
בשו״ת הרא״ש (כלל כ אות כו) נשאל על ידי בנו אם מותר להניח על גבי כירה אלפס (מחבת) שיש בו חלב תחת קדרה של בשר. והשיב שאסור לעשות כן, ואף בדיעבד הקדרה נאסרת, משום שהזיעה העולה מן האלפס דינה כחלב עצמו. דבריו נפסקו להלכה בשולחן ערוך (סימן צב ס״ח).
לפי זה יש לאסור את זיעת הנוזל שבסיגריה זו, ואף על פי שנחלקו הפוסקים אם זיעת אוכלין דינה כאוכל עצמו, כמבואר בפת״ש (שם סק״ו), מכל מקום בזיעת משקין הכל מודים שדינה כמשקה עצמו.
את החילוק בין סיגריות רגילות לסיגריות אלקטרוניות הטיב לבאר הרב ישראל מאיר וייל בתשובה שנדפסה בגליון אספקלריא (מספר 187, עמ’ 35), שבסגריות רגילות האדם שואף עשן בלבד, ודינו כהנאה מן הדבר, אולם בסיגריה אלקטרונית האדם שואף אדים הנוצרים מן הנוזל הרותח, ודבר זה דינו כאכילה, או לכל הפחות כטעימת מאכל אסור. זאת משום שדרך השימוש במכשיר היא שהנוזל מתחמם ומתאדה, והמשתמש שואף את האדים, ואדים אלו נחשבים כגוף המשקה עצמו לכל דבר.
ואין לומר כפי שכתבו כמה מן הפוסקים להקל שטעם הזיעה פגום, שהרי המציאות ידועה למעשנים שזיעות אלו בעלות טעם טוב ומשובח. אילו היה טעמן פגום היו פולטין אותן ולא בולעים אותן, ולא ראינו שהמעשנים עושים כן.
עוד אין לטעון כי הנוזל שבמיכל טעמו פגום, ודבר שטעמו פגום אינו אוסר (שו״ע יו״ד סימן קג ס״א), שהרי כאשר הוא יוצא החוצה בצורת זיעה, טעמו משתבח ונעשה ערב. ולא גרע זה מאיסור פגום שאסור אם חוזר ומשתבח (שו״ע שם סעיף ב), כמו שהביאו הרבה פוסקים, ובכללם בשו״ת חתם סופר (הובא בפתחי תשובה סימן פז ס״ק יט), ובשו״ת חלקת יואב (סימן יא), ובשו״ת אגרות משה (יו״ד סימן מג), ובשו״ת מנחת יצחק (ח״ה סימן ה). אף שיש מן האחרונים שהתירו כדברי החוות דעת (סימן קג סק״א בביאורים).
ואפילו אם היינו מחשיבים זאת לדבר פגום כדעת החוות דעת דלעיל, עדיין אין להכניס דבר איסור פגום לפיו לכתחילה, שכן בעצם מעשה האכילה הוא מחשיבו, כמו שכתב הרא״ש לאסור כן.
יתירה מזו, אפילו לטעום איסור בלשונו ולפולטו מיד אסרו הפוסקים, כפי שכתב בשו״ת הריב״ש (סימן רפח), והובא ברמ״א (סימן קח ס״ה). ודבר זה נאמר אף בשאר איסורים, כמו שהביא הש״ך (ס״ק כד), וכל שכן באיסורי הנאה כגון חמץ בפסח. ואף במקום ספק איסור אסר הדרישה (הובא בט״ז סימן צח סק״ב), וכן הש״ך (הובא בפתחי תשובה סימן צח סק״א), אלא אם כן קרוב הדבר שיטעם טעם היתר.
ואף שהביא בפתחי תשובה (שם) את דברי הצמח צדק שהתיר טעימה בלבד ללא בליעה בדבר פגום, מכל מקום הוסיף לבאר בשם הנודע ביהודה (תנינא יו״ד סימן נב) שלא התיר הצמח צדק טעימה אלא בלשון בלבד, ואף זאת דווקא באיסור פגום, ולא בשאר איסורים דרבנן.
והשתא הגע בעצמך: כיצד ניתן להתיר את הוייפ שטעמו משובח, ועוד שמכניסו לגרונו ולא רק טועם בקצה הלשון.
ואין לומר שכיון שאין כוונתו לבלוע את האיסור אלא רק לשאוף את האדים, אין בזה משום אחשביה, כפי שביקשו לטעון באחד התשובות בנידון על פי דברי האור לציון (ח״ג פרק ח אות ו). שם כתב להתיר שימוש במשחות שיניים ושפתונים, שאף שלפעמים נבלעים עם האוכל אין בכך איסור, הואיל ואין כוונת המשתמש לבולע אותם, וממילא אין בזה משום אחשביה. שאף שהגר״י בעלסקי (שלחן הלוי עמוד קצ) חלק בזה ואסר זאת, יש לומר עוד שבדבר שמכניס לתוך פיו בכוונה פשוט שאסור, ואינו דומה לשפתון שאין מכניסו לפיו אלא מורחו על שפתיו בלבד, ואף לא למשחת שיניים שכוונתו לפולטה מיד. לעומת זאת, בשימוש בסיגריה אלקטרונית האדם מכניס את החומר לפיו בכונה, ואף נהנה מטעמו.
מלבד זאת, יש מן הפוסקים שאסרו עישון טבק בפסח מטעם אחשביה, משום שהעישון נחשב כאכילה. כך כתבו הבית מאיר (סימן תסז ס״ח) והרב שלמה קלוגר (שו״ת האלף לך שלמה סימן רב ר״ה), ולדבריהם משום חומרת חמץ יש לאסור את הטבק לעישון.
וראה מה שתמה על דבריהם הגר״נ קרליץ (חוט שני פסח עמוד צח) שבשאיפת עשן אין כלל דין אחשביה, שכן האדם אינו מחשיב את גוף החומר אלא את העשן בלבד, והעשן עצמו אינו חמץ. אולם נראה שבנידון נוזל הוייפ שממנו נוצרת זיעה ממשית, אף הגר״נ קרליץ הנ״ל יודה שיש בו דין אחשביה.
זאת ועוד, הפוסקים שהקלו בשפתונים ומשחות שניים, ובכללם האור לציון, לא הקלו אלא מפני שטעמם פגום. רק בדבר שטעמו פגום, הנבלע ללא כוונה ניתן לומר שאין בו משום אחשביה. אולם כבר נתבאר שטעם הוייפ אינו פגום כלל, ואדרבא מכניסו לפיו מפני שהוא חפץ בטעמו ונהנה ממנו, וממילא אין מקום להתירו מטעם זה.
יתירה מזו, כתב החזו״א (או״ח סימן קטז סק״ז וסק״ח) בדין תערובת חמץ שטעמה פגום, שאם ניתן להפריד את החמץ מן התערובת והוא חוזר להיות ראוי לאכילה, הריהו אסור וחייב בביעור. והרי כאן אף אם התערובת עצמה אינה טובה לטעימה, אולם אחר השאיפה היא חוזרת להיות טובה ונעימה לחיך, ופשוט שאין להתירה.
עוד הוסיף החזו״א, שאם אין אפשרות להפריד את החמץ מן התערובת, הרי היא מותרת, אולם אף על פי כן יש לאוסרה משום אחשביה (וראה בשונה הלכות סימן תמב סכ״ז וס״ל מה שהעיר שהחזו״א סותר עצמו).
בחינת דברי היעב״ץ לסיגריה האלקטרונית
ועתה נחזור לדברי היעב״ץ בספר מור וקציעה שהובאו לעיל לגבי היתר הטבק, ונבחן בס״ד אם טעמיו שייכים גם בנידון הסיגריה האלקטרונית.
תחילה כתב היעב״ץ שטבק השרוי בחמץ מותר אפילו באכילה, משום דלאו לטעמא עביד. אולם ברור שטעם זה אינו שייך לנידון הוייפ דידן, שכן כל עניינו של הנוזל הוא הטעם והריח, והוא מיוצר במיוחד בטעמים משובחים של פירות שונים וכיוצא בהם.
שוב כתב היעב״ץ להתיר משום שאין זה דבר הנאכל, ואין צורת החמץ עומדת בו כל עיקר, ואף אם היה דבר הנותן טעם, הרי שנתבטל קודם הפסח ומותר. אף טעם זה אינו שייך לנוזל הוייפ, שכן אם מעורב בו חמץ, הרי זה בגדר צורת החמץ עומדת בו, וכמבואר בהלכות פסח בשולחן ערוך (או״ח סימן תמב ס״א): "תערובת חמץ עוברים עליו משום בל יראה ובל ימצא". ומבואר שם שכל זה כאשר התערובת ראויה לאכילה, אבל אם אינה ראויה לאכילה מותר לקיימה בפסח.
לפי זה, אם נחשיב את הנוזל כדבר הראוי לאכילה יש בו איסור תורה של בל יראה ובל ימצא, ואם אינו ראוי לאכילה, עדיין יש לדון אם מותר להשהותו, שהרי חמץ נוקשה נאסר בשהייה משום שראוי לאכילה במקצת (משנ״ב סק״ה). ובכל אופן פשוט שאסור להכניסו לפיו משום אחשביה, וכפי שפסק השולחן ערוך (סימן תמב ס״ד וראה במשנ״ב ס״ק כא).
שוב כתב להתיר טבק משום שאינו בר אכילה, ואף שמכניס עשנו לתוך פיו, אין זה אלא הנאה בלבד- כדוגמת ריח וכיוצא בו שאין בו ממש. ולא עדיף מדיו הנעשה על ידי שכר, שמותר לקיימו בפסח ואף לכתוב בו אף שנהנה ממנו, למרות שהשכר הוא חמץ ודאי וצורת המשקה עדיין קיימת בו.
אולם פשוט שיש חילוק גדול בין דיו שטעמו מר ופגום ואינו ראוי לאכילה כלל, לבין נוזל הוייפ שטעמו משובח, ואדרבא הנוזל מיוצר במכוון בטעם ערב כדי להנעים את השימוש, ועל כן אין מקום להשוותו לדיו וכיוצא בו.
תמצית חמץ
בגליון זכור לאברהם (תשס״ב, עמ’ תתיא) פרס באריכות הרב יהשוע מונדשיין את הפולמוס ההלכתי שאירע לפני למעלה ממאה ועשרים שנה בעיר בראדז’ין, בעקבות מחאתו החריפה של האדמו״ר מראדז’ין (הידוע במציאת תכלת הדיונון) רבי חנוך ליינר. המחאה התעוררה לאחר שכמה מפעלים ייצרו מוצר שנקרא ’תמצית חמץ’, שהיה עשוי מתערובת חומרים היוצאים מן העץ, שאליה הוסיפו חמץ, ואף שקיבלו על כך תעודת כשרות מכמה רבנים.
האדמו״ר כתב מכתב לאסור את התמצית הנ״ל, ותלה אותו בבתי הכנסת בעיר. בין דבריו כתב: "...לכן הנני מודיע בזה להפריש את ישראל מאיסור חמץ, כי העטהער הוא חמץ גמור והוא מלתא דעבידא לטעמא ואין לו ביטול ודינו כחמץ גמור. והרבנים נותני ההכשרים, במחילת כבודם, נתנו מכשול והכשילו את ישראל באיסור חמץ, ה’ יסלח להם".
בעקבות דבריו פרסמו רבנים נוספים חוות דעת האוסרות את התמצית. כן נתפרסם בעיתון ’הצפירה’ (א’ אדר תר״ן) איסור בשם רבה של לודז, הרב אליהו חיים מייזל, וכן בשם המו״צ של העיר טמשוב, הרב מאיר יצחק רובין, וכן הרב צבי הירש איזרלוויץ (מכתביהם מובאים במלואם בגליון הנ״ל). מיד לאחר שהתפרסמו דבריהם הזדרזו היצרנים להודיע קבל עם ועידה שסחורתם נקייה מכל חשש חמץ, ואף הרב המכשיר שנתן תחילה את ההכשר חזר בו מהוראתו.
את כל פרטי המאורעות ניתן לראות בגליון הנ״ל, אולם לענייננו יש ללמוד שאף חמץ הנמצא בתמצית זו, יש לאסור כל שאפשר להחזירו לטעם משובח, כשם שנעשה בעת שמשתמשים בו.
ריח הנוזל
ועתה נבוא לדון אם יש מקום לאסור את פעולת השאיפה מדין ריח.
איתא בגמרא (פסחים עו, ב) מחלוקת רב ולוי אם ריחא מילתא היא או לאו. ופרש״י (ד״ה בשר) שאם היו שני שפודים בתנור רחוקים זה מזה, הרי הם נאסרים, שהריח מן הבשר השמן נכנס לכחוש ומפטמו, וחוזר זה ומוציא ריח גם הוא.
להלכה פסק השולחן ערוך (יו״ד סימן קח ס״א) שלכתחילה אמרינן ריחא מילתא ולכן אסור לצלות בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור אחד, אף על פי שאינן נוגעים זה בזה. ובדיעבד סומכים על הדיעה שריחא לאו מילתא ולא אוסרים.
אכן כמו שהבאנו בדברי רש״י לעיל, דין ריח הוא רק בדבר שמנוני, אבל אם היו שניהם כחושים אין בהם דין ריחא. וכן כתבו התוספות (פסחים עו, ב ד״ה נימא), וכן כתב הרשב״א (ב״ד ש״א יד), וכן כתב הש״ך (שם סק״א). ולכן גם אצל נוזל הוייפ יש לראות אם יש בו דברים שמנוניים, וכן אם יש לדון את הגליצרין כשמנוני. אולם זה אינו, שכל הסיבה שצריך שמנונית הוא כדי לסייע לריח לעבור ממאכל אחד לשני, וכמו שביאר שם הש״ך שאז אזיל ההיתר ומפטם את האיסור, אולם השואף בפיו את הנוזל במכשיר אינו צריך את הסיוע הנ״ל שהרי הוא עצמו בשאיפתו מביא את הריח אל תוך פיו, ולכן יש לאסור.
עוד מבואר בשולחן ערוך (יו״ד סימן קח ס״ה) היתר אחר להריח איסור, וז״ל: "מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית לידע אם הוא טוב". וברמ״א הוסיף שמכל מקום אסור לטועמו: "הגה- אבל אסור לטועמו ,אף על פי שאינו בולעו".
הראשונים דנו בטעם ההיתר: התוספות (ע״ז סו, ב ד״ה תיהא) כתבו שהטעם הוא מפני שהיין נכנס לגופו ומזיקו, ולכן אין זה נחשב כהנאה. ומכאן משמע שאם הריח טוב ואינו מזיק אין מקום להתיר. לפי זה, בנידון נוזל הוייפ שריחו טוב ומשובח ביותר יש לאסור.
עוד כתבו התוספות (ע״ז יב, ב ד״ה אלא) שאין היין עומד להרחה אלא לשתייה, ולכן ההרחה נחשבת הנאה שלא כדרכה. וכעין זה כתב גם הר״ן (חולין לב ברי״ף). ולפי טעם זה, גם בוייפ כיון שהדרך הוא לשאוף יש לאסור.
שקיקי ניקוטין (Nicotine Pouches)
בשנים האחרונות הופיעה בשוק תוצרת חדשה – שקיקי ניקוטין. מדובר בשקיקים קטנים הדומים במראם לשקיקי תה זעירים, אשר מניחים אותם בין השפה לחניכיים, ושם הם משחררים בהדרגה ניקוטין הנספג דרך רירית הפה. בניגוד לסיגריות רגילות או לסיגריות אלקטרוניות, אין כאן עשן ואף לא אדים, אלא ספיגה ישירה של החומר דרך הפה.
שקיקים אלו מכילים בדרך כלל ניקוטין המופק מן הטבק או מיוצר באופן סינתטי, יחד עם חומרים נוספים כגון חומרי מילוי, ממתיקים וחומרי טעם. בשל כך הם נמכרים במגוון רחב של טעמים, ולעיתים אף בטעמים מתוקים או פירותיים.
אופן השימוש בהם גורם לכך שהחומרים המצויים בשקיק באים במגע ישיר עם חלל הפה במשך זמן ממושך, ולעיתים אף מופרשים מהם נוזלים וטעמים הנבלעים עם הרוק. משום כך מתעוררות כמה שאלות הלכתיות הנוגעות להרכב החומרים שבתוכם, ובפרט כאשר מעורבים בהם רכיבים שמקורם עלול להיות מן החי או מחומרים שאינם כשרים.
אף אם נאמר שטעם זה חריף, ולולא היה משולב כחלק מן הניקוטין לא היו בני אדם טועמים אותו בפני עצמו – מכל מקום יש לאוסרו מטעם אחשביה. ופשוט שאין לומר שאין המשתמש רוצה בטעם זה, שהרי ברור שהמשתמשים חפצים בטעם הנפלט מאותם השקיקים; ולשם כך הם אף רוכשים אותם במגוון טעמים. נמצא אפוא שהם מחשיבים טעם זה ומעוניינים בו, ושוב יש מקום לומר שנאמר בזה דין אחשביה.
טבק לעיסה (Chewing tobacco)
מוצר נוסף המצוי בשוק הוא טבק לעיסה. זהו טבק ממשי, שבו עלי הטבק עוברים עיבוד, ולעיתים מוסיפים להם סוכר, מולסה או חומרי טעם. המשתמש לועס את הטבק בפיו, והניקוטין נספג דרך רירית הפה. בדרך כלל נוצרים רוק ונוזלים מרובים, והמשתמשים רגילים לירוק אותם.
זאת בניגוד לשקיקי ניקוטין שאין בהם טבק כלל, אלא הם מכילים ניקוטין בלבד (לעיתים ממקור טבק ולעיתים סינתטי), יחד עם חומרי מילוי, ממתיקים וחומרי טעם, ועוד שאין לועסים אותם כשם שעושים בטבק לעיסה.
מבחינה הלכתית ייתכנו הבדלים מסוימים בין שני המוצרים, משום שבטבק לעיסה מדובר בטבק עצמו, ואילו בשקיקי ניקוטין עיקר הדיון הוא בחומרי המילוי והטעמים המצויים בשקיק.
יש לציין שאין זה חידוש שטבק משווק בצירוף חומרי טעם. כבר שנים רבות מצויים בשוק מוצרי טבק שונים שאליהם מוסיפים היצרנים תמציות טעם כדי לרכך את טעמו החריף של הטבק הטבעי ולהנעים את השימוש בו. כך הוא בטבק לעיסה, שבו מוסיפים לעיתים סוכר, מולסה וחומרי טעם שונים, וכך גם במוצרי טבק אחרים המיועדים לשימוש בפה.
תוספת הטעמים איננה עניין צדדי בלבד, אלא פעמים רבות היא חלק מרכזי מן המוצר, והצרכנים בוחרים את המוצר לפי סוג הטעם המוסף לו, כגון מנטה, וניל, פירות וכיוצא בזה. נמצא אפוא שהטעם הנלווה למוצר איננו דבר מקרי בלבד, אלא מרכיב שהמשתמשים מעוניינים בו ומחשיבים אותו.
נקודה זו עשויה להיות משמעותית גם מן הבחינה ההלכתית, שכן כאשר האדם משתמש במוצר מחמת הטעם הנלווה אליו, ויש לדון בזה שוב משום אחשביה, שהרי המשתמש מחשיב את אותו הטעם ומעוניין בו.
הכרעת הפוסקים
רוב הפוסקים אסרו לעשן בפסח את הסיגריות האלקטרוניות, ובכללם הגרמ״ש קליין, וגר״מ גרוס, הגר״מ לובין, הגר״ע אוירבעך בקונטרס מצות הפסח. גם חברת הכשרות הגדולה CRC כתבה שיש להיזהר לרכוש רק וייפ עם הכשר מפני שיש בנוזל חומרים בעיתיים, כגון הגליצרין וחומרי טעם.
והרב משה שטרנבוך במכתב (פורסם בספר אסיא קיג עמוד 102) כתב: לכבוד הרב ישראל מאיר וייל. אודות סגריה אלקטרונית, הנני מסכים לדבריו שכיון שיש בתוכו תמציות שיש בהם טעם טוב שנשרף ונהפך לאדים ונכנסים לתוך הפה, ומרגיש טעם האדים בפיו, כיון שזיעה דינו כממש הוי כטועם בפיו את גוף החומרים. ולכן צריכים להשתמש רק בסגריה שיש עליו הכשר שאין חשש איסור בחומרים שבו".
לעומתם ישנם המתירים, ובכללם הרב אשר וייס, הגרי"מ רובין, הובאו בגליון עומק הפשט דלעיל.
על פי פסקיהם של רבותינו אלו, יש לדון גם את שקיקי הניקוטין וטבק לעיסה לחומרה יתירה, שכן במקרה זה הנידון אינו רק זיעה וריח אלא טעם ממשי. ומשום כך יש לבדוק היטב שאין במוצרים אלו רכיבים מן החי, וכל מי שאינו יודע ימנע מלהשתמש בהם ללא כשרות ראויה.
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
אי אפשר לבד!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הנאה ממעשה שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה באנו לעולם הזה?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
