ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- קריאת התורה
אלא שלא כל הפרשות שוות, ובעיקר לא כל הנערים שווים. יש נערים מוכשרים יותר בקריאה ויש פחות, יש שניחנו בזיכרון טוב וחד ויש שלא. ובמקומות שבהם הנוהג הרווח הוא שהנער קורא את הפרשה כולה, יכול להיווצר לחץ חברתי על הנער לקרוא את כל הפרשה, גם אם אין לו הכישורים המתאימים לכך.
במסגרת זו לא איכנס לדיון החשוב שראוי להידון, כיצד נכון להתייחס לנוהג זה, שעשוי לגרום לאי נעימויות מצדדים רבים, וגם לא איכנס לשאלה האם וכיצד נכון לקבוע קריטריונים מטרימים בעבור נערים הרוצים לקרוא את הפרשה כולה, כגון שיעברו בחינה אצל אדם בקי שיאשר שהם מוכנים לעמוד במשימה. לכך ראוי להקדיש מאמר בפני עצמו. בשורות אלו אבקש לדון, בהינתן המציאות שהנער בר המצווה קורא את הפרשה כולה, האם ועל איזו טעות יש להעיר לו במהלך קריאתו.
גם לדיון זה ישנה חשיבות רבה, משום שבעת הקריאה לרוב הנער מצוי בהצפה רגשית הנובעת מהתרגשות רבה ומלחץ, הן מצד המעמד, כאשר עיני כול נשואות אליו, והן מצד העובדה שלראשונה בחייו הוא קורא בציבור. תגובת הקהל לטעויותיו יכולה להכריע אם חוויית הקריאה תיחרט בזיכרונו ובליבו כאירוע מרגש ומחבר, או, חלילה, כאירוע מבייש ומשפיל, ובמקרי קיצון אף טראומטי, בעל השלכות מרחיקות לכת על הקשר שלו עם בית הכנסת ואולי אף עם היהדות בכלל (וכבר היו דברים מעולם). כמו כן, דבר ידוע ומוכר לכול הוא שאפילו בעל קורא מנוסה שטעה ותיקנוהו, לא פעם נכנס למצב של מבוכה ובלבול שמזמין טעויות נוספות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנער נרגש וחסר ניסיון. לכן יש לשקול במאזני הצדק כל הערה ותיקון, אם הם הכרחיים אם לאו.
גבולות התיקון בהלכה
בפתח הדיון יש לזכור כי חובת קריאת התורה היא תקנת חכמים, למעט קריאת פרשת זכור, ויש אומרים גם פרשת פרה. לכן בכל ספק ומחלוקת, בפרט כשמדובר בחשש סביר לבושה גדולה כמו במקרה דידן, מן הדין ניתן לסמוך על הדעות המקילות בסוגיה.
ומכאן לגופה של סוגיה, שאותה יצא לי לברר בסייעתא דשמיא במסגרת בירורי הסוגיות לטובת כתיבת הספר 'פניני הלכה - חפצי קודש', שברוך ה' יצא לאור זה עתה. מטבע הדברים, בפלטפורמה זו לא ניתן לפרוס את הסוגיה לעומקה, אך להלן תמצית עיקריה, ואת פירוט הדברים ניתן למצוא במאמר העוסק בנידון בכתב העת 'בארות' בהוצאת מכון הר ברכה.
בספרו משנה תורה (הלכות תפילה יב, ו) פוסק הרמב"ם, בהתבסס על כמה גמרות בתלמוד הירושלמי, שאם "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת - מחזירין אותו, עד שיקראנה בדקדוק". וההבנה הפשוטה בדבריו היא שמדובר על כל טעות, גם כזו שאינה משנה את משמעות המילה. כמה ראשונים הביאו את דברי הרמב"ם הללו להלכה. מנגד, הראב"ן הירחי, בספרו 'ספר המנהיג' (הלכות שבת, עמ' קס-קסא בהוצאת מוסד הרב קוק), כותב: "אם טעה הקורא בתורה, או החזן המְקַרֵא אותו - טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים. כי אף על פי שטעה, יצא ידי קריאה".
בהמשך הוא מסייג את דבריו וכותב: "אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחיסרון, או שקרא לדל"ת רי"ש או לרי"ש דל"ת, בדבר שהוא כלפי מעלה, שהוא כמחריב את העולם – 'אין עצה ואין תבונה לנגד ה'', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת".
כלומר כאשר שינוי המשמעות גורם להבנה שעלולה לגרום לחירוף "כלפי מעלה", שאז "הוא כמחריב את העולם", אין מנוס מלהעיר לו על כך "עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת", כי "אין עצה ואין תבונה לנגד ה'". הדוגמה שמזכיר ספר המנהיג היא אדם שהחליף בין דל"ת לרי"ש, ברומזו לדברי המדרש (משנת רבי אליעזר, פרשה יב): "שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד, אם אתה עושה דל"ת רי"ש - מחריב אתה את העולם".
הווה אומר: לשיטת ספר המנהיג, רק על טעות שיש בה כדי לחרף כלפי מעלה יש להעיר לקורא, אך על טעות אחרת אין להעיר, כי יוצאים ידי חובת הקריאה גם אם טעה בה. וכיוון שכך, "טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו, מלהלבין את פניו ברבים".
למנוע את הטראומה
להלכה, ישנן שלוש שיטות עיקריות: שיטת הפוסקים כרמב"ם, שבה עומדים ה'שולחן ערוך' (אורח חיים קמב, א), הגר"א (שם א), ועוד; ובכללה שיטת הפר"ח (שם) וסיעתו, הקרובה לשיטת השולחן ערוך. מנגד, שיטת הפוסקים כספר המנהיג, כמותה סובר הב"ח (שם א) אף לכתחילה, ועל פיה נהגו בלונדון ובאמסטרדם, כפי שהעיד הרב שם טוב גאגין (כתר שם טוב א-ב), וכמותה סוברים במצבי שעת הדחק תרומת הדשן (פסקים וכתבים, סי' קפא), אליה רבה (קמב, ב), רבי יעקב לורברבוים (דרך החיים, הלכות קריאת התורה) ועוד.
שיטה שלישית היא שיטת המחלקים בין טעות הגורמת לשינוי משמעות המילה, שעליה מחזירים את בעל הקריאה, לטעות שאינה משנה את משמעותה ועליה אין מחזירים. יסוד החילוק מובא בתירוצו השני של מהר"י בן חביב לסתירה שהקשה בדברי הטור (הובא בבית יוסף אורח חיים קמב, א), וכשיטתו סוברים הרמ"א (אורח חיים קמב, א), הלבוש (שם א-ב), פרי מגדים (שם א"א א) ועוד.
נמצא שבמקרה רגיל, שבו אין צורך הלכתי להקל, אף שהמחלוקת היא בדין מדברי חכמים, הנכון הוא ללכת כדעה האמצעית ולהחזיר את הקורא על טעות שיש בה שינוי משמעות, וכמקובל (ומקומות שנהגו כשולחן ערוך - ימשיכו במנהגם). אולם כאשר מדובר על שעת הדחק, ובפרט שעת דחק גדולה כמו במקרה של נער בר־מצווה, אפשר ונכון לנקוט כדעת המקילים, ולהימנע מלתקן את הנער גם על טעויות שיש בהן שינוי משמעות.
מובן שאם ישנה דרך לתקן את הנער על טעויות אלו מבלי שייגרם לו מכך עלבון, כגון שמי שלימדו לקרוא בתורה יעמוד לצידו ויוסכם כי הוא היחיד שמוסמך להעיר לו - מה טוב הדבר. כך יוכל המלמד, מתוך היכרותו את הנער, להחליט אם ועד כמה להעיר בצורה שלא תערער את ביטחונו ותגרום לעלבונו.
וכן פסק מורי ורבי הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה חפצי קודש (טו, טז): "כאשר יש חשש לעלבון גדול, גם אם הקורא טעה טעות שמשנה את המשמעות, כיוון שהדין מדברי חכמים, יש לסמוך על דעת המקילים ולהימנע מלהעיר לו, כדי שלא להלבין את פניו. בנוסף, במקרה כזה, יש חשש שהקורא ייכנס לחרדה שתגרום לו לטעות יותר, וכך עלבונו יגדל וכבוד הקריאה ייפגע יותר. העצה הראויה למקום שבו יש חשש שהמעירים יפגעו בקורא, שיעמידו ליד בעל הקורא אדם שבקיא בדקדוק, ורק לו תהיה רשות להעיר לקורא. ובמקום שיש חשש לעלבון גדול, כגון בנער 'בר מצווה', ינהג כדעת המקילים ולא יעיר. אך ידאג שלהבא לא ימנו קורא שעלול לטעות טעויות רבות, וכן יבחן את חתני בר המצווה, וינחה את מי שהקריאה קשה לו - להסתפק בקריאת המפטיר".
הסוגיה נדונה בכרך החדש 'חפצי קודש', מתוך סדרת ספרי 'פניני הלכה' מאת הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה, בהוצאת מכון הר ברכה.
מתוך העיתון 'בשבע'
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד גמרא?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
