ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- קריאת התורה
אלא שלא כל הפרשות שוות, ובעיקר לא כל הנערים שווים. יש נערים מוכשרים יותר בקריאה ויש פחות, יש שניחנו בזיכרון טוב וחד ויש שלא. ובמקומות שבהם הנוהג הרווח הוא שהנער קורא את הפרשה כולה, יכול להיווצר לחץ חברתי על הנער לקרוא את כל הפרשה, גם אם אין לו הכישורים המתאימים לכך.
במסגרת זו לא איכנס לדיון החשוב שראוי להידון, כיצד נכון להתייחס לנוהג זה, שעשוי לגרום לאי נעימויות מצדדים רבים, וגם לא איכנס לשאלה האם וכיצד נכון לקבוע קריטריונים מטרימים בעבור נערים הרוצים לקרוא את הפרשה כולה, כגון שיעברו בחינה אצל אדם בקי שיאשר שהם מוכנים לעמוד במשימה. לכך ראוי להקדיש מאמר בפני עצמו. בשורות אלו אבקש לדון, בהינתן המציאות שהנער בר המצווה קורא את הפרשה כולה, האם ועל איזו טעות יש להעיר לו במהלך קריאתו.
גם לדיון זה ישנה חשיבות רבה, משום שבעת הקריאה לרוב הנער מצוי בהצפה רגשית הנובעת מהתרגשות רבה ומלחץ, הן מצד המעמד, כאשר עיני כול נשואות אליו, והן מצד העובדה שלראשונה בחייו הוא קורא בציבור. תגובת הקהל לטעויותיו יכולה להכריע אם חוויית הקריאה תיחרט בזיכרונו ובליבו כאירוע מרגש ומחבר, או, חלילה, כאירוע מבייש ומשפיל, ובמקרי קיצון אף טראומטי, בעל השלכות מרחיקות לכת על הקשר שלו עם בית הכנסת ואולי אף עם היהדות בכלל (וכבר היו דברים מעולם). כמו כן, דבר ידוע ומוכר לכול הוא שאפילו בעל קורא מנוסה שטעה ותיקנוהו, לא פעם נכנס למצב של מבוכה ובלבול שמזמין טעויות נוספות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנער נרגש וחסר ניסיון. לכן יש לשקול במאזני הצדק כל הערה ותיקון, אם הם הכרחיים אם לאו.
גבולות התיקון בהלכה
בפתח הדיון יש לזכור כי חובת קריאת התורה היא תקנת חכמים, למעט קריאת פרשת זכור, ויש אומרים גם פרשת פרה. לכן בכל ספק ומחלוקת, בפרט כשמדובר בחשש סביר לבושה גדולה כמו במקרה דידן, מן הדין ניתן לסמוך על הדעות המקילות בסוגיה.
ומכאן לגופה של סוגיה, שאותה יצא לי לברר בסייעתא דשמיא במסגרת בירורי הסוגיות לטובת כתיבת הספר 'פניני הלכה - חפצי קודש', שברוך ה' יצא לאור זה עתה. מטבע הדברים, בפלטפורמה זו לא ניתן לפרוס את הסוגיה לעומקה, אך להלן תמצית עיקריה, ואת פירוט הדברים ניתן למצוא במאמר העוסק בנידון בכתב העת 'בארות' בהוצאת מכון הר ברכה.
בספרו משנה תורה (הלכות תפילה יב, ו) פוסק הרמב"ם, בהתבסס על כמה גמרות בתלמוד הירושלמי, שאם "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת - מחזירין אותו, עד שיקראנה בדקדוק". וההבנה הפשוטה בדבריו היא שמדובר על כל טעות, גם כזו שאינה משנה את משמעות המילה. כמה ראשונים הביאו את דברי הרמב"ם הללו להלכה. מנגד, הראב"ן הירחי, בספרו 'ספר המנהיג' (הלכות שבת, עמ' קס-קסא בהוצאת מוסד הרב קוק), כותב: "אם טעה הקורא בתורה, או החזן המְקַרֵא אותו - טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים. כי אף על פי שטעה, יצא ידי קריאה".
בהמשך הוא מסייג את דבריו וכותב: "אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחיסרון, או שקרא לדל"ת רי"ש או לרי"ש דל"ת, בדבר שהוא כלפי מעלה, שהוא כמחריב את העולם – 'אין עצה ואין תבונה לנגד ה'', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת".
כלומר כאשר שינוי המשמעות גורם להבנה שעלולה לגרום לחירוף "כלפי מעלה", שאז "הוא כמחריב את העולם", אין מנוס מלהעיר לו על כך "עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת", כי "אין עצה ואין תבונה לנגד ה'". הדוגמה שמזכיר ספר המנהיג היא אדם שהחליף בין דל"ת לרי"ש, ברומזו לדברי המדרש (משנת רבי אליעזר, פרשה יב): "שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד, אם אתה עושה דל"ת רי"ש - מחריב אתה את העולם".
הווה אומר: לשיטת ספר המנהיג, רק על טעות שיש בה כדי לחרף כלפי מעלה יש להעיר לקורא, אך על טעות אחרת אין להעיר, כי יוצאים ידי חובת הקריאה גם אם טעה בה. וכיוון שכך, "טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו, מלהלבין את פניו ברבים".
למנוע את הטראומה
להלכה, ישנן שלוש שיטות עיקריות: שיטת הפוסקים כרמב"ם, שבה עומדים ה'שולחן ערוך' (אורח חיים קמב, א), הגר"א (שם א), ועוד; ובכללה שיטת הפר"ח (שם) וסיעתו, הקרובה לשיטת השולחן ערוך. מנגד, שיטת הפוסקים כספר המנהיג, כמותה סובר הב"ח (שם א) אף לכתחילה, ועל פיה נהגו בלונדון ובאמסטרדם, כפי שהעיד הרב שם טוב גאגין (כתר שם טוב א-ב), וכמותה סוברים במצבי שעת הדחק תרומת הדשן (פסקים וכתבים, סי' קפא), אליה רבה (קמב, ב), רבי יעקב לורברבוים (דרך החיים, הלכות קריאת התורה) ועוד.
שיטה שלישית היא שיטת המחלקים בין טעות הגורמת לשינוי משמעות המילה, שעליה מחזירים את בעל הקריאה, לטעות שאינה משנה את משמעותה ועליה אין מחזירים. יסוד החילוק מובא בתירוצו השני של מהר"י בן חביב לסתירה שהקשה בדברי הטור (הובא בבית יוסף אורח חיים קמב, א), וכשיטתו סוברים הרמ"א (אורח חיים קמב, א), הלבוש (שם א-ב), פרי מגדים (שם א"א א) ועוד.
נמצא שבמקרה רגיל, שבו אין צורך הלכתי להקל, אף שהמחלוקת היא בדין מדברי חכמים, הנכון הוא ללכת כדעה האמצעית ולהחזיר את הקורא על טעות שיש בה שינוי משמעות, וכמקובל (ומקומות שנהגו כשולחן ערוך - ימשיכו במנהגם). אולם כאשר מדובר על שעת הדחק, ובפרט שעת דחק גדולה כמו במקרה של נער בר־מצווה, אפשר ונכון לנקוט כדעת המקילים, ולהימנע מלתקן את הנער גם על טעויות שיש בהן שינוי משמעות.
מובן שאם ישנה דרך לתקן את הנער על טעויות אלו מבלי שייגרם לו מכך עלבון, כגון שמי שלימדו לקרוא בתורה יעמוד לצידו ויוסכם כי הוא היחיד שמוסמך להעיר לו - מה טוב הדבר. כך יוכל המלמד, מתוך היכרותו את הנער, להחליט אם ועד כמה להעיר בצורה שלא תערער את ביטחונו ותגרום לעלבונו.
וכן פסק מורי ורבי הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה חפצי קודש (טו, טז): "כאשר יש חשש לעלבון גדול, גם אם הקורא טעה טעות שמשנה את המשמעות, כיוון שהדין מדברי חכמים, יש לסמוך על דעת המקילים ולהימנע מלהעיר לו, כדי שלא להלבין את פניו. בנוסף, במקרה כזה, יש חשש שהקורא ייכנס לחרדה שתגרום לו לטעות יותר, וכך עלבונו יגדל וכבוד הקריאה ייפגע יותר. העצה הראויה למקום שבו יש חשש שהמעירים יפגעו בקורא, שיעמידו ליד בעל הקורא אדם שבקיא בדקדוק, ורק לו תהיה רשות להעיר לקורא. ובמקום שיש חשש לעלבון גדול, כגון בנער 'בר מצווה', ינהג כדעת המקילים ולא יעיר. אך ידאג שלהבא לא ימנו קורא שעלול לטעות טעויות רבות, וכן יבחן את חתני בר המצווה, וינחה את מי שהקריאה קשה לו - להסתפק בקריאת המפטיר".
הסוגיה נדונה בכרך החדש 'חפצי קודש', מתוך סדרת ספרי 'פניני הלכה' מאת הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה, בהוצאת מכון הר ברכה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
