ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
מפטיר וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב (מיכה ה)
פרשת בָּלָק
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת בָּלָק 104 פסוקים = מִדְיָן . סְגוּלָה
וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם. (כב ז) אָמְרוּ: מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל; נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ. אָמְרוּ לָהֶם אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ: אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו. (תנחומא)
חודש תמוז הוא בחינת תפארת – שהיא התורה ומסוגל מאוד לתקן בו הזיכרון דקדושה, כי ר"ת תמוז (מלאכי ג כב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה, כי בתמוז צריכים להמשיך הזיכרון לתקן השכחה. (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ריז) ובפרט שהוא עֵת לַעֲשׂוֹת לַי-הֹוָה, כי בחודש הזה התיקון עינים תורה שכביכול עוזר ומסייע לשכינה הקדושה - תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים. ולכן צריך בחודש הזה להרבות בתורה ובקדושה ולהישמר מרכילות ולשון הרע ומחלוקת. וכתב 'פרי לצדיק' (במדבר ר"ח תמוז) כי קדושת חודש תמוז היא הראויה להשיג אור תורה שבעל פה, ולכן נמצא בהיפך לעומת זה גם בעבודה זרה מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז, וכ"כ הרמב"ם (המורה ח"ג פכ"ט) שיש עבודה זרה שיש להם עסק גדול בראש חודש תמוז בבכיה והספד, וזה המליך אות ח' בראיה וסרטן בעולם ותמוז בשנה, שכל זה מורה על ראיית אור תורה שבעל פה. ויד ימין בנפש שהוא דברי תורה מסיטרא דימינא דאברהם שנקרא דרועא ימינא. (אוצר הסגולות)
סְגוּלָה להינצל
הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. (כג כד)
אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הם ישנים מן התורה ומן המצוות. עמדו משנתם, עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקדוש ברוך הוא, נעשים כאריות, מפליגים לדרך ארץ למשא ומתן. אם נתקל אחד מהם או אם מחבלים באו ליגע באחד מהם, ממליך להקדוש ברוך הוא וניצול. (תנחומא)
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוָה, אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק, זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת. והיא היתה בִּתּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב. (סנהדרין קה:) ואף על פי שנתכוין לרעה, מכל מקום הואיל והקריבם לכבוד הקב"ה היה לו זכות. (החזקוני)
שאלה – מה הטעם שרות נולדה רק לאחר דור שלישי לבלק. [רות בת עגלון בן בנו של בלק] ודוד המלך הוא דור שלישי ממנה.
תשובה – לפי שאת מ"ב הקרבנות האלו הקריבם בשלושה מקומות לכך יצאה רות אחר דור שלישי שלו כי היא בת עגלון בן בנו של בלק וגם היא לקחה את המלכות בדור שלישי שלה כי דוד המלך ע"ה הוא בן ישי בן עובד בנה של רות.
שאלה – באמרו זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת, איזה זכות יש לבלק ביציאת רות ממנו? אדרבה הפסיד כי היתה נשמה קדושה וגדולה והיה מרויח בהיותה אצלו כי הקליפה מרווחת אם תהיה נשמה קדושה כבושה אצלה!
תשובה – זכה שלא נלחמו איתו ואז היא היתה נלקחת במלחמה כמשפט 'יְפַת תֹּאַר' כמו שהיה באמו של אדוניהו ובאמו של אבשלום שהיו יפות תואר שנלקחו במלחמה וגם רות היתה יכולה להילקח מאתו על ידי מלחמה שילחמו בו ישראל ותילקח רות בסוד יפת תואר ותהיה אצל ישראל וממילא היה מפסיד במלחמה. כי גם עם מואב אפשר להילחם אחר שהיו הם פושטים ידיהם תחילה וכמו שהיה בימי דוד המלך ע"ה שנלחמו ישראל עם עמון ועם מואב מטעם שהותרה הרצועה מן הדין, אך הוא זכה שיצאה רות מאיליה בתורת גיורת ולא נשבית במלחמה כמו יפת תואר. (בן יהוידע שם)
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. (כב ה)
משנה - תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד) וְאַתָּה אֱ-לֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. (אבות ה יט)
פירש הרע"ב – בלעם איקרי איש דמים, שהפיל בעצתו עשרים וארבעה אלפים מישראל.
שאלה – מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'.
תשובה – איתא בכתבי האריז"ל שלבן הארמי התגלגל בבלעם הרשע. בלעם נחשב גם ל'איש מרמה' לאור הניסיון שצבר בגלגולו הקודם כשהחליף את משכורתו של יעקב עֲשֶׂרֶת מֹונִים, וגם נקרא 'איש דמים' בגלגולו העכשווי, שהרי בעצתו נהרגו עשרים וארבעה אלף איש מישראל, ובנוסף על כך גם לבן הארמי היה 'איש דמים' כמו שאנו אומרים בהגדה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל. כעת נוכל להבין מדוע בלעם נקרא 'אַנְשֵׁי דָמִים' ולא 'איש דמים' שהרי בבלעם היו מורכבים שני אנשים שונים שביחד ניתן לקרוא להם אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה. (ברכות אבות פרק ה)
וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. (כב ה) מִמֻּלִי ר"ת מואב מעבר לירדן ירחו. (ספר קרנים)
הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ פירשו ז"ל דהרגו סיחון ועוג. וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי ר"ת יושב שקט בערבות מואב מעבר לירדן ירחו. (פני דוד)
וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.(כב ו) פרש"י – נַכֶּה בּוֹ דָּבָר אַחֵר, לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים (משנה חולין י ג) לְחַסֵּר מֵהֶם מְעַט.
מה הכוונה שיחסרו מהם מעט, הלא רצו להילחם בהם ולהכותם כולם. ועוד מה הטעם שבתחילה כתיב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי והדר כתיב וַיָּגׇר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקׇץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. קרא להם יִשְׂרָאֵל תחילה וסוף, ובאמצע קרא להם הָעָם.
תשובה – לפי שהיו שני כתות, האחת מכונה בשם יִשְׂרָאֵל, והשניה מכונה בשם הָעָם שהם ה'ערב רב' כידוע, ומפני 'בני ישראל' פחדו משום שהם עם ה', ומפני העם פחדו שהוא 'הערב רב' מפני שהם רבים. וז"ש וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי שהכל בזכות ישראל, וַיָּגׇר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא עבור שהם רבים והם מועטים כנגדם ובטבע רבים יכבשו את המועטים. ויש לומר שלא עלה על דעת בלק לקלל את ישראל, כי ידע שלא יוכל לקללם, וכבר הבטיח ה' לאברהם אבינו ע"ה (בראשית יב ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אלא רצה לקלל את 'העם' שאינם בני אברהם שנתגיירו עתה, ואותם סבר שיוכל לקללם, וזה מה שאמר אח"כ הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם וכו', וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, ופירושו את ה'ערב רב', וירויח על כל פנים שלא יהיו מרובים כל כך כדי להילחם כנגדם, ובדרך הטבע יהיו יכולים לגרש את ישראל מארצם, וזה מה שאמר אח"כ אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ ופרש"י לחסר אותם דהיינו לקלל את הערב רב ואז לא יהיו מרובים כ"כ, ואז וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, שאח"כ אוכל לגרש את ישראל מארצו כשלא יהיו מרובים כל כך. ('כתב סופר' עה"ת)
כ"ח תיבות בפסוק זה, לקבל כ"ח קסמים ששלחו לו, לבטל כ"ח עתים של לבנה, שהם כ"ח מחנות שכינה. (מגלה עמוקות)
כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי ניבא שעתיד דוד לצאת מרות ויכלה את מואב לכן אמר כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אותו המלך שיכלה את מואב הוא מִמֶּנִּי. (ילקוט בשם זוהר)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. (כב ח) פרש"י - אֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה וְכֵן לְכָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכֵן לָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמר: וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה בראשית לא,כד כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ אֶל פִּילַגְשׁוֹ בְּהֵחָבֵא) ויק"ר א,יג).
שאלה – מה הטעם דכתיב לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה ולקמן (כב יט) כתיב שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה. ולא אמר לִינוּ ולא אמר פֹה. ועוד למה אמר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֵלָי שהוא שם הוי-ה המדבר עמו וכתיב בתריה (כב ט) וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם. שהוא שם אלוקים. ולמה לא אמר שבא אליו בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה.
תשובה – כל מקום שכתוב לינה אכילה עימה, כי היה מחשב בלבו כל מה שאוציא עליהם בלק יפרע הכל, אבל בפעם השניה כתיב שְׁבוּ נָא בָזֶה כלומר בעיר ולא אמר פֹה ולא אמר לִינוּ, ידע בטוב שלא היה עתיד לקלל את ישראל וחשב בלבו כל מה שאוציא עליהם הכל מופסד, וכן מוכיח הכתוב שבתחילה כתיב וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם ובשניה לא נתפרש היכן ישבו, לכך נראה שהיו מפוזרים בעיר מעט כאן ומעט כאן. (רבינו אפרים)
לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה - ברוב גאותו וגאונו נראו לו שרי מואב פחותים, ועל כן אמר להם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה לינה בעלמא, אבל כששלח שלוחים אחרים רבים ונכבדים מאלה אמר להם שְׁבוּ נָא בָזֶה, שהוא לשון עיכוב, כמו (דברים א) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים, ועוד שחלה פניהם שהוסיף לשון נָא. (רבינו בחיי)
הא דאמר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֵלָי - לומר ששם ה-ויה הוא המדבר עמו והוא מכזב, שאין מדבר עמו אלא שם אלוקים שהוא השר שלו כתרגומו וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ, וכן ללבן וכן לאבימלך בלילה בעת שֵׁנָתָם וכמו שהגוף מת [שינה אחד מששים למיתה ברכות נז:] כדי שלא יהנה הגוף בראייתו, אלא כאדם שרואה חלום. ולזה באבימלך ולבן נאמר בהם בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וכאן לא אמר בַּחֲלוֹם ולא אמר לָּיְלָה אלא וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים, אפשר לומר שבא ביום קודם הלילה כדי להטעותו, וכדי שלא להכזיב עצמו אמר (כב כא) וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר. (שפתי כהן)
חידה בפרשה – מה המכנה המשותף בין קין בלעם וחזקיה.
תשובה – שלושה אנשים השיבו שלא כהוגן. קין כשאמר לו הקב"ה (בראשית ד ט) אֵי הֶבֶל אָחִיךָ ענה הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, היה לו להשיב ריבון העולמים אתה יודע הכל והכל גלוי לפניך. בלעם כמו כן כשאמר לו הקב"ה (כב ט) מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ היה לו להשיב אתה יודע מי הם. חזקיה כששאל לו ישעיה (ישעיה לט ג) וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל, היה לו להשיב נביא אתה ואתה יודע. (דעת זקנים)
לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. (כב יח)
שאלה – מה כוונתו קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה, ואם לא יוכל לעשות קטנה כל שכן שאינו יכול לעשות גדולה.
תשובה – בלק שלח לומר לו לְכָה אָרָה לִּי והוא ברשעו אמר לְכָה קָבָה לִּי שהוא קללה יותר גדולה מארה. והקב"ה אמר לו לֹא תָאֹר אֶת הָעָם אפילו ארה. וזהו שאמר לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה כמו שאמר בלק והיא ארה. אוֹ גְדוֹלָה כרצוני לומר קָבָה. א"נ על דרך זה דבלק אמר וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, והוא הוסיף לומר וְגֵרַשְׁתִּיו מִן הָעוֹלָם. וז"ש לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה לגרשו מהארץ כמו שאמרת אוֹ גְדוֹלָה כמו שאני רוצה לגרשו מהעולם. הטעם שאמר קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה להראות לבלק כי הוא שונא יותר וחשקו להרע הרבה. א"נ וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי כפשוטו שיקללו שלא יוליד כדי שלא יצא מזרעו דוד המלך ע"ה שישחית למואב. וז"ש לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה לקלל לבלק שלא יהיה לו זרע כדי שלא יבא דוד הע"ה אוֹ גְדוֹלָה לקלל לכלל ישראל בפשיטות כמו שראה בלק. (חומת אנך) לְכָה אָרָה לִּי מה שיאור אותם קורא קטנה מצד שזה יוכל לעשות בביתו בלי טורח, לְכָה קָבָה לִּי ומה שיקבה אותם קורא גדולה כי על זה צריך להטריח את עצמו ללכת אל ארץ מואב לפרסם את הקללה והיא גדולה מצד הטורח. (מלבי"ם)
ובמדרש - וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר. מַהוּ וַיַּרְא. רָאָה בַּפֻּרְעָנוּת הָעֲתִידָה לָבֹא עַל יִשְׂרָאֵל, וְשׂוֹנְאָן הָיָה יוֹתֵר מִכָּל שׂוֹנְאִים. שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בָּאִין בְּמִלְחָמוֹת וּבְשִׁעְבּוּד שֶׁהֵן יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶן. וְזֶה, כְּאָדָם שֶׁהוּא מוֹצִיא דָּבָר מִפִּיו לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה. (תנחומא בלק ב)
וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְ-הֹוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. (כב כד) תָּנָא: הוּא בְּעוֹר, הוּא כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, הוּא לָבָן הָאֲרַמִּי. (סנהדרין קה.)
שאלה – איך ייתכן שכושן רשעתים הינו מלך ארם בימי שפוט השופטים (שופטים ג׳:ח׳)] הוא לבן הארמי – והוא דבר פלא, כי לפי"ז יתחייב שחי בלעם בערך ת"ק שנה, ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בסוד הכתוב בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ (ירמיה יז, יא) על בלעם הרשע דהיה בר ל"ג שנה כשנהרג. ובגמרא (שם קו:) לְדִידִי חֲזֵי לִי פִּנְקָסֵיהּ דְּבִלְעָם, וַהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ: בַּר תְּלָתִין וּתְלָת שְׁנִין בִּלְעָם חֲגִירָא כַּד קָטֵיל יָתֵיהּ פִּנְחָס לִיסְטָאָה.
תשובה – לבן הארמי נתגלגל תחילה בבעור אביו של בלעם ואחר כך נתגלגל בבלעם ואחר כך בנבל הכרמלי ועל גלגול זה של נבל הכרמלי נתנבא בלעם תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. (בן יהוידע – שם) א"נ דהכונה שהיה ממשפחות אלה. (תורה תמימה) א"נ בלעם הרשע היה מזרע לבן ומחרן ארצה בני קדם עירו, התחיל לעבור על הברית הזה הוא שכתוב (דברים כ״ג:ה׳) וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו'. ואחריו כושן רשעתים, הוא שכתוב (שופטים ג׳:ח׳) וַיִּחַר אַף יְ-הֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וגו'. (רבינו בחיי בראשית לא נב) א"נ יש לומר תרי בלעם הוו וזה אביו של אביו. ונכדו נקרא בלעם ע״ש זקנו. (החזקוני - שמות א ט). ראשי תיבות 'כלב' כּוֹשָׁן לָבָן בְּעוֹר. (אוצרות השל"ה)
וַיִּפְתַּח יְ-הֹוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. (כב כח)
שאלה – מה הטעם לנס הגדול הזה וחוץ מדרך הטבע, שהאתון דיברה עם בלעם והוא בין עֲשָׂרָה דְּבָרִים שנִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. (אבות ה ו)
תשובה – טעם הנס הזה להראות לבלעם מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם (שמות ד יא) להודיעו כי השם פותח פי הנאלמים וכל שכן שיאלם ברצונו פי המדברים גם ישים בפיהם דברים לדבר כרצונו כי הכל בידו ולהזהירו שלא ילך אחר נחש וקסם ויקללם בהם כי מנחש וקוסם היה. (מדרש – רמב"ן), א"נ כדי שלא יתגאה בכח דיבורו, כשיראה שאין הדיבור אלא מאת ה' ובידו למנוע ממנו את הדיבור ולשומו בפי בהמה. (רבינו בחיי) א"נ כל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה, בזכרו כי מֵיְ-הֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן (משלי טז א) גם למי שאינו מוכן לדיבור כמו האתון, וכ"ש שיוכל להסיר ברצונו את הדיבור ממי שמוכן לזה. (ספורנו) א"נ היה הנס לכבוד עם ישראל, להודיע שאפילו האתון שאינה משכילה מכירה בכך שאין ראוי לקלל את ישראל. (רבינו בחיי) א"נ נעשה הנס כדי להודיע לבלעם שאינו נביא, שכמו שהאתון דיברה אף שאין טבעה לדבר, כך הוא מתנבא רק לכבודם של ישראל אפילו שאין זה טבעו, וגם כדי שלא יגידו האומות אילו היה לנו נביאם חזרנו למוטב. (כלי יקר) א"נ מטרת הנס היתה לבזותו בעיני נעריו ולהשפיל גאוותו, לפי שעשה את עצמו כאילו הוא ברשות עצמו, והוא הולך ברצונו ולא ברשות ה'. (אוה"ח)
וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. (כב לג)
שאלה – מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה טעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו'.
תשובה – גַּם לרבות כל השרים שהיו עמו שהרג אותם וגם את האתון. שלא יאמרו זו האתון שדברה והיו עושין אותה עבודה זרה וגם בשביל כבוד בלעם שלא יאמרו בשביל זו לקה בלעם, כמו (ויקרא כ טו) וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. אֹתְכָה לפי שתשש כוחו כנקבה. וְאוֹתָהּ מלא ו' לפי שהיא ענתה לו ו' דברים. והיא נבראת ביום ו' בין השמשות שנגזר שתדבר. הֶחֱיֵיתִי מלמד שנהרגה. (הרוקח) א"נ רמז הכתוב בתיבה גַּם שהמלאך הרג את שני נערי בלעם מפני שלא נטו מפניו. (בכור שור) ומפני כך לא הזכיר הכתוב מכאן ואילך את שני נעריו. (חזקוני) שבפעם הראשונה הרג נער אחד, ובשניה את הנער השני, ובשלישית רצה להרוג את בלעם. (מעשי ה'). גַּם מרבה את הריגת חמשת מלכי מדין, שאם היה נהרג בלעם היו גם הם נהרגים עמו. (פענח רזא) יש שכתב אֹתְכָה בה' ולא אוֹתְךָ, להודיע שרק על בלעם כעס, ולא על נעריו שלא פשעו כלום. (העמק דבר)
סגולה בפרשה - להינצל מעין הרע של איש אחד הבא פתאום, לומר את הפסוק (כד ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים. (הגהות מהרצ"א, זח"א סח: לרבי צבי אלימלך שפירא מדינוב התר"א)
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (כד ה)
הנה במקוה יש תתק"ס לוגין. [מ' סאה שכל סאה כ"ד לוג הרי תתק"ס]. ואמרו רז"ל (ברכות טז.) לָמָּה נִסְמְכוּ אֹהָלִים לִנְחָלִים, דִּכְתִיב: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנּוֹת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע וְגוֹ׳ — לוֹמַר לְךָ: מָה נְחָלִים מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטּוּמְאָה לְטׇהֳרָה — אַף אֹהָלִים מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת. ואיתא בירושלמי (מגילה פ"ג ה"א) אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלִַם וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיָה לָהּ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד. [בֵּית סֵפֶר] לְמִקְרָא וּבֵית תַּלְמוּד לְמִשְׁנָה. ת"פ בתי כנסיות ת"פ בתי מדרשות סך הכל תתק"ס כשיעור מקוה טהרה. ועל ידי זה מתבטלין הקליפות לילי"ת רבתא ולילי"ת זעירתא (480+480), דגם שניהם בגימטריא תתק"ס. (בני יששכר אלול מאמר א אות טו)
היושב עראי בבית הכנסת ובית המדרש נקראים לגביה דידיה 'אהל', אבל היושב שם ולומד בקבע נחשבין לגבי דידיה 'בית', ואז בשכר זה יהיה נוסף מספר בית [412] על מספר חובה [21], ויהיה סך הכל מספר זכות [433], ולזה אמר מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות.
וענין הדמיון הזה לנחלים, כי הנחלים אם טבל בהם אדם טמא, נקרא הוא עצמו אחר הטבילה אדם טהור, וכן קדושת אהלים שהם בתי מדרשות מסייעין לאדם לעשות תשובה מאהבה, שהזדונות עצמן יתהפכו לזכיות. (בן יהוידע – ברכות טז.)
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (כד ה)
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מָה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּיקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת – מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם – וּמִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהֲפֹךְ יְ-הֹוָה
אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ. קְלָלָה, וְלֹא קְלָלוֹת. (סנהדרין קה:)
שאלה – מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת.
תשובה – אמרו רז"ל (ע"ז ה.) מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְאָמַר: אִם מְקַבְּלִין יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה — מוּטָב, וְאִם לָאו — אַחְזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. ואם כן בקיום התורה דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. תלוי קיום העולם, ולכן בהכרח שלא יבטלו לעולם. (תורה תמימה) ועוד כיון שהקב"ה רחמן וידע שאם תהיה לישראל ברכה זו יש להם תקוה למצוא כל הברכות. ועוד שאין הקב"ה נועל דלתי התשובה בפני החוטא, והרוצה לחזור בתשובה מסייעים לו מן השמים. וזהו שארז"ל (מנחות כט:) הבָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ. ולכן השאיר הקב"ה ברכה זו כדי שיוכלו לחזור בתשובה ויזכו לטוב בעוה"ב. שאם יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות יכנסו לתוכם וישטחו תפילתם לפני יושב מרום שיכפר להם על עונותיהם ולא תשתכח תורה מישראל וינהגו כדין. (הרי"ף , מעם לועז) א"נ לפי שבבית הכנסת ובית המדרש נחשבת התורה שם קבע וידוע דקיימא לן כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי (כתובות טו.) ואם אין להם בתי מדרשות אין לתורתם דין קבוע דאין קביעות אלא על ידי מקום וכן בתפילה אמרו כׇּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ — אֱלֹקי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ (ברכות ו:) ואם אין להם בתי כנסיות אין קבע לתפלתם. והנה כל הקללות אשר הוכרח להוציאם ברכות הטילו בלק ושריו עין הרע בהם ולכך חזרו אחרי זה לקללה ורק זאת לא הבינו כוונתו ואמרו מה הפרש יש בין אם יש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות בין אם אין להם ולומדים ומתפללים בביתם? לכך לא שמו לבם על ברכה זו של בתי כנסיות ומדרשות ולא הטילו בה עין הרע ולכן נשארה ברכה זו קיימת בישראל לעולם. (בן יהוידע – סנהדרין קה:) א"נ הסיבה שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתשאר לעד ולא בשאר הברכות, כיון שזו הברכה העיקרית, שכאשר בני ישראל יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בתורה ובעבודת ה', אז יביא הקב"ה כבר את משיח צדקנו ונגאל מכל הצרות, ושוב נקבל עשרת מונים יותר מברכותיו של בלעם. לכך אמר דוד המלך ע"ה (תהלים כז) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְ-הֹוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְ-הֹוָה כׇּל יְמֵי חַיַּי, הברכה היחידה שאני שואל מעם הקב"ה שתישאר בידינו היא שִׁבְתִּי בְּבֵית יְ-הֹוָה, כי היא תביא עלינו את כל הברכות כולם. (בניהו – שם) קְלָלָה וְלֹא קְלָלוֹת. והיינו הראשונה שבקש לקללן על בתי כנסיות ובתי מדרשות שאז היא היתה קללה אחת אבל כל השאר כשבקש לקללן היו קללות. (חידושי אגדות שם)
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. (כה ז) תרגום יונתן - וְאִינוּן בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע וְקַיְמִין בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא.
שאלה – היכן רמוז במקרא שקרו קריאת שמע.
תשובה – איתא בתיקו"ז (תיקון יו"ד כה:) דִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִינוּן רְמַ"ח תֵּיבִין עִם אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, וּבְגִין דְּלָא יַעַבְדוּן הַפְסָקָה [לומר אל מלך נאמן], תַקִּינוּ לְמֶהְדַּר שְׁלִיחָא דְצִבּוּרָא יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם אֱמֶת. עכ"ל. נשמע מזה מי שאומר ק"ש בפני עצמה בלא הברכות יאמר אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן להשלים רמ"ח תיבות.
וזהו הרמז בפסוק וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, כי בעדה בעשרה משלימין רמ"ח על ידי חזרת הש"ץ יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם אֱמֶת, משא"כ פנחס שקם מתוך העדה ונשאר יחידי, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ תצרף רמ"ח לי"ד, רמח יד בגימטריא אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן (262), היינו הוצרך להשלים על ידי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, ולרמז זה לקח רֹמַח בְּיָדוֹ. (אגרא דפרקא, אות רנז)
חידה בפרשה – היכן רמוז בפרשה שמתחילים לתקוע בשופר בראש חודש אלול.
תשובה – לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה לֹא ר"ת למפרע אלול (כג כ-כא), וסמיך ליה וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ רמז שמתחילים לתקוע בשופר בר"ח אלול. וזהו לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב שמתחילים מר"ח אלול לחדש מעשיהם שנאמר (עמוס ג ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. (רבינו אפרים)
פרדר"א - וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות כד, יב): עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, וְהֶעֱבִירוּ שׁוֹפָר בַּמַּחֲנֶה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עָלָה לָהָר שֶׁלֹּא יִטְעוּ עוֹד אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַלָּה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מז, ו): עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה. וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. (פמ"ו)
שבעים פנים לתורה, לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה, הערות והארות יתקבלו בברכה
לע"נ הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
הלכות קבלת שבת מוקדמת
סינון פסולת בשבת
אנחנו קודש למענך
מי צריך את הערבה?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
התלהבות ללא יין
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות נתינה בפורים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
