ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- הלכה מחשבה ומוסר
- כתבי הראי"ה קוק
- אורות התשובה
פרק ראשון – המבט הגדול של הרב על התשובה
• הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה"
• חידוש הראי"ה במבט על התשובה
חשיבות ספר "אורות התשובה"
המהדורה הראשונה יצאה בשנת תרפ"ה, 10 שנים לפני פטירתו של הראי"ה, וכפי שנראה בהמשך, כבר 15 שנים מוקדם יותר, בשנת תרע"א, הוא כתב לגרי"מ חרל"פ על רצונו העז להוציא ספר זה.
הראי"ה עצמו נתן חשיבות מיוחדת לספרו זה.
מתוך הקדמת הרצי"ה למהדורה השניה, שיצאה בשנת תרצ"ה, מספר ימים לאחר פטירת הראי"ה:
תדיר היה מעורר ומבקש כמה פעמים וביחוד לבני ישיבתו הק' שילמדו את הספר הקדוש הזה וגם הוא בעצמו היה לומד אותו וביחוד בימים הקבועים להתעוררות ודרישת התשובה לשי"ת.
ומוסיף הרב נריה זצ"ל בהקדמה למהדורה השלישית:
ספר קטן כמות ורב איכות זה היה חביב מאד על מחברו, ואף הוא עצמו היה לומדו בימי אלול מיד אחרי תפלת שחרית.
"על אורות התשובה עברתי הרבה. מי שיסתכל בו כהוגן ימצא אור על כל מלה ומלה" - כך אמר לאחד מתלמידיו. ובמוצאי יום הכפורים תרצ"ד שמעתי מפיו הטהור: "את אורות התשובה צריכים ללמוד בלי גבול".
בהקדמתו של הרב זצ"ל לספר רואים את החשיבות הגדולה שהייתה בעיניו לכתיבת הספר בפרט ולעצם העיסוק ברעיון התשובה בכלל. עניינה של התשובה תפסה מקום מרכזי ביותר בחיי הרב, בהרהוריו וממילא גם במשנתו.
זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה, וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים. התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והצבוריות... הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק על אודותה. הרבה כתוב בתורה בנביאים ובדברי חכמים על אודותה ולדורנו עדיין הדברים סתומים וצריכים ברור... אנכי הנני נדחף מעצמותי הפנימית לדבר על דבר התשובה. והנני נסלד בעצמי ממחשבתי: הראוי אנכי לדבר ע"ד התשובה? כתבו על דבר התשובה גדולי הדורות שעברו, הנביאים והחכמים היותר טהורים, החסידים היותר גדולים, ואיך אוכל אנכי להתיצב בקהלם? אבל לא תוכל כל חולשה בעולם לפטרני מתביעתי הפנימית: מוכרח אני לדבר על דבר התשובה, ודוקא בצדה הספרותי והמעשי, להבנת התכן שלה בדורנו, ולהגשמתה בחיים, בחיי הפרט ובחיי הכלל.
למרות הקושי הרב של הרב זצ"ל לכתוב על כך, הוא מרגיש שאיננו מסוגל שלא לכתוב. ישנה תפיסה גדולה של התשובה שחייבת להתגלות בדור הזה, ולמרות כל האוצר האדיר שכבר נכתב עליה החל מנביאים ועד לגולי הדורות בעבר, אין בזה מספיק כדי לפרנס את צרכי הדור. בשביל צרכי דור הגאולה עדיין כל הנכתב בעבר בבחינת סתום וצריך בירור.
כאמור, כבר בשנת תרע"א כתב על רצונו לגרי"מ חרל"פ, באיגרת שע"ח המפורסמת:
על דבר אגרת התשובה, גדולה מאד היא תשוקתי לזכות להכינה ולסדרה כראוי אבל לפי ערך גדולת הענין כן רבו המניעות. ביחוד קשתה עלי מאד ההסברה והכיוון אל השערה, עד כמה להנמיך רזי עולם והיכן הוא הגבול של "למכסה עתיק".
המבט הגדול של הרב על התשובה
בהמשך האיגרת כותב הרב:
ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת.
הדברים טעונים הבנה, מדוע אי אפשר להבין את התשובה בדור הזה אם לא יודעים להתבונן בתהליך הגאולה? מה הקשר בין תשובה לבין גאולה?
כדי להבין זאת יש להתבונן בדברי הרב ולראות את תפיסתו הכוללת והגדולה על עניינה של התשובה. אולם לפני כן רק נציין שכבר בתורה ראינו קשר ישיר בין תהליך התשובה לתהליך הגאולה.\
דברים פרק ל, ב-ג:
ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה.
מעבר לכך שכשישובו בתשובה יהיו זכאים לגאולה רואים שהשורש "שוב" משמש כאן כמוטיב חוזר והתורה בחרה להשתמש במילה זהה ולהדגיש את הקשר בין שני התהליכים – ושבת עד ה', ושב את שבותך, ושב וקבצך.
באורות התשובה פרק ד סעיף יא מתאר הרב את התשובה:
אמנם במעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של תשובה עליונה, כשם שאור חדש הולך בכל העולמות ומלואיהם לחדשם, ולפי ערכו של האור ומילוי החכמה והקודש שיש בו מתמלאות הנשמות באוצרות חיים חדשים, ופרי התרבות המוסרית והמעשית היותר עליונה הולך וצומח מתוך שטף זה. ונמצא אור העולם כולו וחדושו לכל צורותיו בכל זמן ועדן בתשובה הוא תלוי, וקל וחומר אורו של משיח וישועתם של ישראל תחית האומה הארץ השפה והספרות שהכל ממקור התשובה יוצא וממעמקים אל מרומי התשובה העליונה יובאו.
הופעת ה' בעולמנו מופיעה דרך עולמות רבים רוחניים שהולכים ומתגשמים ומצטמצמת בהם ההארה עד שהיא מגיעה לעולם הגשמי בו אנו חיים. יש אור וזרמי קדושה תמידיים שבאים מהקב"ה מקור העולם ומחיים את כל העולמות עד שמגיעים גם לעולמנו. איננו יכולים לראותם אך אנו נפגשים עם הגילוי שבקצה, שם האור מגיע לנשמותינו ומכוחו מתגלים ההתחדשויות המוסריות וההתקדמויות הרוחניות אותם אנו רואים בעולם. כל תהליך ההארה הזו הוא תהליך של תשובה, ומכאן מתייחס בפירוש הרב למשפט אותו לא ביאר ולא נימק באגרתו לגרי"מ חרל"פ – אורו של משיח, תחיית האומה בארצה ותחיית לשונה הן כולן חלק מתהליך הגאולה, שכן כל התקדמות רוחנית היא חלק מתהליך התשובה.
כעין זה מתבאר כבר בסעיף א שם:
שוטפים הם זרמי התשובה הפרטית והכללית. דמיונם כגלי שלהבות שעל גוף השמש אשר במלחמת-עד הם מתפרצים ועולים, והם נותנים חיים להמון עולמים וליצורים אין ספורות. אין כח לקלוט את ההמון הרב של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת המאירה לעולמים כולם, שמש התשובה, מפני שטפם ורבוים, מפני מהירותם הנפלאה... הנשמה היחידית והצבורית, העולמית ועולמי העולמית, כלביאה נוראה צועקת בחבליה לתקון גמור, למציאות האידיאלית ואנו חשים את המכאובים והם ממרקים אותנו, כמלח זה שממתיק את הבשר הם ממתיקים את כל מרירותינו.
גם כאן אנו פוגשים את התשובה כתהליך תמידי שמקורו מאת ה'. עוד התבאר, שהטבע כולו חש את הכמיהה לשלימות האידיאלית ולכן הוא כואב את המצב הקיים חסר השלימות, וכאב זה פועל בעצמו להחיש את הגעתו למצב האידיאלי.
רואים בדברי הרב ארבעה חידושים בנוגע לתפיסת התשובה. א. התשובה איננה רק פעולת חרטה וחזרה מחטא פרטי שאדם חטא בו, אלא שייכת אף לאדם שלא חטא. ב. התשובה איננה רק תהליך פרטי אלא תהליך שמקיף את כל האנושות ואף את כל העולם וכל העולמות כולם. ג. אין זה רק תהליך שמתחיל מבני האדם אלא תהליך שמקורו מהקב"ה מקור העולם. ד. זהו תהליך תמידי המתרחש כל הזמן בעוצמה רבה.
על פי זה נוכל להבין את דברי הגמרא בפסחים (נד ע"א) שהתשובה נבראה קודם שנברא העולם, ולכאורה לפי המבט הרגיל שלנו על התשובה הדבר פלא, שהרי תשובה שייכת רק לאחר חטא.
שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה - דכתיב ה' קנני ראשית דרכו. תשובה - דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.
ויתירה מכך מובא במדרש שוחר טוב (תהלים צ, ג):
שבעה דברים קדמו לעולם אלפיים שנה, התורה, וכסא כבוד, וגן עדן, וגיהנם, ותשובה, והבית המקדש של מעלה, ושם משיח.
אולם לאור זאת, יש להבין מדוע תהליך זה נקרא חזרה בתשובה, הלא יש כאן תהליך של התקדמות ולא תהליך של חזרה למקום, בניגוד לחוטא ששב למקום בו היה לפני החטא.
בסעיף ב כותב הרב:
ע"י התשובה הכל שב לאלהות, ע"י מציאות כח התשובח השורר בעולמים כולם שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית, וע"י הרעיונות של התשובה, דעותיה והרגשותיה, כל המחשבות הרעיונות והדעות, הרצונות וההרגשות, מתהפכים ושבים להקבע בעצם תכונתם בתכן הקדש האלהי.
העולם כולו הוא הופעת ה' ושורשו מה', ולכן כל תהליך של התקדמות מחזירנו לשורשנו, ועתה יובן מדוע נקרא "חזרה בתשובה". באופן נוסף ניתן לקרוא לכך חזרה משום שהשיבה אל ה' היא גם שיבה אל עצמיותנו, כפי שמתואר בפרק טו סעיף י1:
והתשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה.
פרק שני – התבוננות והעמקה במבט הגדול
• העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות
• שלושת מעגלי התשובה
• חשיבות המבט הגדול לדורנו
נפילת העולמות
כדי להבין יותר מדוע אנו מתייחסים להתקדמות כחזרה ושיבה למקור יש לעמוד על יסוד נפילת העולמות.
ישנו שינוי בולט בהזכרת שם שמים בין הפרק הראשון בתורה לבין השני. בפרק א מופיע כל פעם השם "אלקים" לבדו ואילו בפרק ב "ה' אלקים". רש"י מביא על כך את המדרש שמקורו בתנחומא (מדרש ילמדנו ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות א):
רש"י בראשית א, א:
ברא אלהים - ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:
הווה אומר, שיש הבדל בין הרצון האידיאלי לבין אופן בריאת העולם בפועל. מצאנו שיש להבדל זה אפילו ביטוי בצד הגשמי באופן בריאת העולם.
רש"י בראשית א, יא:
עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:
שינוי נוסף שאינו מתואר כשינוי מיידי בעת הבריאה אלא כתהליך שאירע מעט לאחר מכן, מתואר בגמרא במסכת חולין ס ע"ב:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס עמוד ב:
רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב: את המאור הגדול ואת המאור הקטן! אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה: מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני? אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה ליה: יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' - אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
הרב זצ"ל עוסק בטענתה של הלבנה באורות הקודש (חלק ג עמ' קמ) בפיסקה החשובה "בקשת האני העצמי", ומתייחס גם לטענה זו כאל חטא.
חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה. וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד של הפרט ושל הכלל.
העולם הוא גילוי והופעה של שכינת הקב"ה, אולם הקב"ה הוא אינסופי ואורו הגדול אינו יכול להופיע כפי שהוא בעולמנו הגשמי, ולפיכך הוא השתלשל מעולם לעולם כאשר כל עולם מאפיל ובכך מצמצם את הופעת אורו עד שצומצם ברמה כזו בה יוכל להופיע בעולמנו. מטרת עולמנו היא להתעלות ולהזדכך באופן ששם ה' יוכל להופיע בו באופן גדול יותר, אך זהו תהליך שהעולם צריך לעבור ולא היה מסוגל להיבראות מיד בתחילתו כמצבו האידיאלי, וזוהי המשמעות של נפילת העולמות אותה פגשנו במדרשים. זו משמעות הפער בין הרצוי למצוי, בין ציווי ה' לעומת האופן בו הופיע העולם בפועל. פער זה הוא "שטח" העבודה שלנו בעולם הזה, ותפקידנו הוא לזכך את העולם ולהשיבו למקורו האלוקי.
הרב מתייחס לתהליך נפילת העולם ולתפקידנו בהעלאתו, בדבריו בפרק יא סעיף ד:
מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות - שהיא כמו השפלה ו'מיתה' נוראה - אשר כל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מרבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה... אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העליה כרוכה כבר בה, ותהום רבה של המשפט והררי אל של הצדקה יחדיו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו והיא דוגמא לכל היש ברום רוממות ובשפל תחתיות. "ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם'.
את התוכן של דברי הרב ניתן למצוא במדרש בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתלד):
חסד ואמת נפגשו. אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת אדם הראשון, נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע, מה אתה מבזה תכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח.
שלושת מעגלי התשובה
הרב יעקב פילבר שליט"א, בהקדמתו לאורות התשובה מיטיב לאפיין את ספרו של הרב ומבאר שישנן שלושה מעגלי תשובה: נפילת העולם, חטא אדם הראשון וחטא האדם הפרטי. כל הספרים העוסקים בעניינה של התשובה מתמקדים במעגל השלישי ואילו הרב עוסק בכולם ורואה בכולם חלק ממהלך מאוחד.
חשיבות המבט הגדול לדורנו
הרב ציין בהקדמתו: "מוכרח אני לדבר על דבר התשובה... להבנת התוכן שלה בדורנו". מדוע המבט הגדול של הרב על התשובה חשוב דווקא לדורנו?
אנחנו נמצאים בדור שמחפש ונמשך לאידיאלים גדולים. חלק גדול מתהליך ההתרחקות בתקופת ההשכלה נבע מכך שחיפשו את הגודל ונתקשו לראות אותו בפרטי התורה וההלכה2. גם המשכילים חיבבו מאוד את האגדה ואת הרעיונות הגדולים המוסריים של התורה, אך לא קיימו את פרטי ההלכה. לפיכך אפיין אותם חיבור ליושר והצדק וכן לאהבת האומה באופן כללי, כפי שמתאר הרב באגרת שלב:
הרע שבהם איננו כי אם חיצוני, ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש. על כן הם מתעוררים לכמה מחשבות של יושר וצדק אע"פ שהם תועים בדרכם ולא זו הדרך ולא זו העיר. מכל מקום הרבה מהם דבקים באומה בכללה ומתפארים בשם ישראל.
לדור כזה צריך להראות את הגודל שבתשובה, להראות איך היא הרבה מעבר לחרטה וחזרה מהעבירה הפרטית שאדם פרטי עשה, אלא מהלך כולל שראשיתו בבריאת העולם וסופו בהעלאת העולם כולו למקורו. תפיסה עמוקה ורחבה כזו מחזקת מאוד את הרצון. דוגמא לדבר, נניח שישנם שני טכנאים שעבודתם הטכנית מאוד דומה, שניהם מסובבים ברגים, מחברים חוטי חשמל וכד', אולם אחד מהם טכנאי מכונת כביסה ואילו חברו טכנאי של חללית. פשוט הוא שטכנאי החללית מרגיש חשיבות הרבה יותר גדולה בעבודתו ויש לו מוטיבציה מאוד גדולה להשקיע ולהתאמץ, משום שהוא שייך למשהו מאוד גדול.
בנוסף לכך, תיקון מתוך מבט כולל על העולם שייך במיוחד לדור הגאולה, משום שהוא בא לאחר כל הדורות הקודמים ועבודתו היא להשלים את התיקונים הנותרים. נביא גם לכך משל. אדם שבונה "פאזל" (תצרף), בתחילת הדרך, כאשר הוא מתחיל את מלאכתו בחלקים הראשונים, הוא עסוק רק בדימוי כל חלק לזה שלידו. לעומת זאת, בחלקים האחרונים, כאשר התמונה כבר מתבהרת, הוא בוחן את מיקומו של כל חלק בעיקר על ידי התבוננות במבט כללי על התמונה. כך בדור הגאולה, אנו פועלים מתוך הבנת המשמעות הגדולה של מעשינו, ומכח ההבנה של התהליכים חובקי העולם שעל השלמתם אנו עמלים.
פרק שלישי – דגשים נוספים של הרב בנושא התשובה, והבנתם מתוך המבט הגדול
• הכרחיות התשובה
• תשובה מאהבה
• התבוננות בעולם
א. הכרחיות התשובה
הרב בפרק ה, בפרט בסעיפים א ו-ג כותב שהכרחי שיהיה תהליך תשובה. חז"ל אומרים שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ולכאורה לפי זה התשובה אינה הכרחית, ובכל זאת אומר הרב שעם זאת מוכרחת התשובה לבוא.
סעיף א:
התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החמרים המזיקים פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגויה כשהיא שלמה בתכונתה, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו, של כל מחשבה רעה ושל כל רחוק מהתוכן האצילי האלהי בכלל, שהוא יסוד לכל רע, לכל גסות וכעור, מוכרחת היא לבא, כשהאורגן בריא מצדו הרוחני והגשמי יחדיו.
סעיף ג:
העולם מוכרח הוא לבא לידי תשובה שלמה. אין העולם דבר עומד על מצב אחד כי אם הולך הוא ומתפתח, וההתפתחות האמתית השלמה מוכרחת היא להביא לו את הבריאות הגמורה, החמרית והרוחנית, והיא תביא את אור חיי התשובה עמה.
דברי הרב יובנו היטב לאור מה שנתבאר עד כה, כי תהליך התשובה אינו תהליך פרטי של אדם שחטא, אלא תהליך עולמי של שיבת העולם לטבעו. לכן הרב משווה זאת לבריאות הגוף, וכמו שכאשר גוף חולה יש תהליך טבעי שהגוף מרפא את עצמו כך גם לגבי הרוח, טבע הנשמה להיות זך ולשאוף לטוב, ולכן גם אם יתכן שאדם פרטי יתכחש לטבעו וישקע עד שיתקלקל טבעו מלהירפא, העולם כולו מוכרח הוא לשוב לטבעו. לכן לא פלא הוא, שמבטו של הרב על התשובה מלא "אימון".
ב. תשובה מאהבה
בדברי הרב מודגש עניין התשובה מאהבה.
בפרק א מתאר הרב את שלוש מערכות התשובה, זו למעלה מזו, ובשיאן המערכת השלישית של התשובה השכלית, עליה כותב הרב:
לא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש, גורמים הם את התשובה, כי אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רשומיה. תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות...
תשובה זו היא כמובן תשובה מאהבה, כפי שכותב הרב, שאינה באה מפחד עונש וכד', וכפי שניתן ללמוד מהמשך דבריו שהיא מהפכת את החטאים לזכויות, וכידוע כך כותבים חז"ל לגבי תשובה מאהבה.
גם דגש והכוונה זו יובנו לאור תפיסת הרב. כאשר אין ביטחון וישנן חששות מוכרחים להשתמש בדרך היראה כדי לשמור על האדם ועל העם שלא יסור מן הדרך, אולם כאשר יש ביטחון שתהליך התשובה קיים והולך ומתגבר ניתן ועדיף לבסס את תהליך התשובה על דרך האהבה ובכך להרוויח את גודלה של תשובה זו.
יתירה מזו, אם התשובה אינה חזרה של אדם פרטי מחטאו אלא תהליך שלם מראשית הבריאה ועד אחריתה, של העלאת העולם עד לתכלית בה מלאה הארץ דעה את ה', הרי ודאי שהתכלית היא עבודת ה' מתוך ידיעתו ואהבתו ולא מיראת העונש, ומעבר לכך, עצם המבט על התשובה כתהליך שמטרתו לרומם את העולם ולהשיבו למקורו כבר מביאנו לידי תשובה מאהבה.
ג. התבוננות ברזי התורה ובהכרה פנימית של העולם ותפקידו
השלכה נוספת, פרטית יותר, לגבי דרך התשובה, ניתן למצוא בדברי הרב בפרק י אות א:
תשובה שלמה באמת צריכה היא להסתכלות עליונה, להתעלות ליקר העולם המלא אמת וקדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי עסק מעמקי התורה והחכמה האלהית ברזי עולם.
בשונה מהרמח"ל במסילת ישרים המסביר את הדרך בשער הזהירות – מצד אחד להתבונן בהלכה כדי לדעת מה לעשות ומצד שני להתבונן במעשיו ולעשות חשבון נפש לברר אם אכן עושה את מה שצריך – הרב כותב בפרק י אות א שהדרך היא להתבונן בעומק העולם ובמטרתו. כמובן קומה זו באה על גבי קומת הרמח"ל. כפי שראינו למעלה, בפרק א מבאר הרב שתשובה מאהבה היא תשובה שכלית, תשובה הנובעת מתוך הבנה של תכלית העולם ותפקיד כל הנבראים והיצורים. לפיכך ההתבוננות בעולם ובפרט בהכרת עומקו ותפקידו, על ידי העסק בעמקי התורה ורזי עולם, היא זו המביאה את האדם לידי תשובה מאהבה.
פרק רביעי – הרצון
• כח הרצון וחשיבותו
• עיקר האדם – רצונו
• הרצון – בלתי מוגבל
• הרצון עצמו פועל
• הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי
כח הרצון וחשיבותו
פרק ז סעיף ה:
...התשובה, אמנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה, אכל לידי גאולה שלמה באה הנשמה דוקא ע"י ההוצאה לפועל את התשובה שבכח. ומכל מקום כיון שהרעיון קשור לקדושה ולחפץ התשובה אין מה לפחד כלל, ודאי יזמין השי"ת את כל הדרכים, שהתשובה הגמורה, המאירה את כל המחשכים באור חייה, היא נקנית על ידם.
ובסעיף ו:
צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם"...
עיקר האדם – רצונו
בשני סעיפים אלו רואים שהרב מלמד אותנו לראות את הגודל העצום שיש כבר בהרהור של תשובה.
שורש הדברים מופיע כבר בגמרא בקידושין מט ע"ב:
על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור - מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו.
הסיבה לכך היא שעיקר האדם הוא רצונו. בעולם המעשה ישנן מגבלות שהן מעבר ליכולתו, אך עיקר המבחן בו ייבחן האדם בפני בוראו הוא רצונו. אמת, פעמים רבות ההצלחה המעשית היא מדד לחוזק רצונו, כי אם אינו מספיק רוצה הוא לא מתאמץ ולא מצליח, אך זהו רק מדד, וגם אין זה מדד מדוייק כלל, כי כאמור פעמים רבות למרות הרצון העז ישנן מגבלות אמיתיות שאינן מאפשרות לאדם להוציא את רצונו אל הפועל (חסרון כישרון, חסרון ממון, דברים שתלויים גם באנשים אחרים וכו').
הרצון – בלתי מוגבל
בהמשך אורות התשובה יוחד פרק שלם העוסק בערך הרצון המתגלה ע"י התשובה – פרק ט. שם מתבאר שהרצון הוא לא רק התחלה חשובה של התשובה כפי שמצאנו עד כה לגבי הרהור תשובה, אלא שהרצון עצמו הוא דבר עצום, בלתי מוגבל, והוא פועל גדולות ונצורות בעולם. רושם מגודלו נוכל לקבל בסעיף ב שם:
אופק ההבטה מתרחב ע"י התשובה, היסוד הרצוני האידיאלי מתארך ומתפשט , מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית, עד סוף כל הדורות. ומתוך גדלו וארכו, רחבו, רומו ועמקו, של מבט חודר זה, מתגלה הטוב והחסד האלהי באמתתו, והחיים הפרטיים והכלליים הולכים ומתבססים על יסוד היושר הגמור. הפגימות, הנראות בסדרי החיים, נעשות מוכרות בתור קמטים המתישרים ומתפשטים, בגודל החיים של הרצון הטוב, השוטף כנהר גדול מאד למשך דורות ותקופות, שרק גלויי חיים קטעיים מתגלים בכל דור מיוחד והשלמתם באה במרוץ כל הדורות, שהרצון החודר והמקיף של התשובה מביא לכולם חיים שלום וברכה מלאת עדנים בהגלותו מתגלה, שהאושר והעליזה הצודקת קובעים את מקומם מתחילתו ומעיקרו, וכל מה שהיה נראה למצער, וכל מה שהיה מן הכעור בעבר, - מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות התשובה.
הדברים מבוארים בהרחבה כנושא שלם באורות הקודש חלק ג' – "הרצון הכללי הפועל".
סעיף כט:
אי אפשר להבין את פליאת הרצון של האדם, בכל פאר חופשו, רק בתור ניצוץ אחד מהשלהבת הגדולה של הרצון הגדול שבכל ההויה כולה, הופעת רצון רבון כל העולמים, ברוך הוא. בהתקדשותו של הרצון הרי הענף דומה לשרשו הגדול, יונק ממנו ומתחבר אליו ומתמלא מאורו שפעת חייו, מתמלא אותו המילוי הנצחי והשלם שלו. ובהעתק הרצון הפרטי, בהשתקעותו בהקטנות והפרטיות של השביה החלקית שהוא אסור בה, הרי הוא מנתק את רצונו ממקור החיים שלו, ומביא בזה אפסיות, חלישות כח, וחשכה על מהותו היותר פנימית של עצמיותו, שהוא רצונו, שהוא כבודו. וכל עמל המוסר, וכל ההופעות הרוחניות שבעולם, מכוון הוא למטרתה העליונה של גאולת הרצון, והשבתו למקור חייו היסודיים, להשתל בבית ד', לשא ענף ופרי, ולהציץ ציצים ופרחים, ורב תבואות, להתאחד באחדות שלמה וחיה באמתת הרצון הכללי, שהוא אור ד' וכבודו, אשר בנשמת היקום כולו.
הרב מציין כאן שרצון האדם הוא פלא. מהו אותו פלא? הפלא הוא שהרצון יכול להגיע כמעט לאינסופיות, לגבהים אדירים. לכן כותב הרב שפלא זה יכול להיות מובן רק אם הרצון האנושי נתפס כהתגלות והופעה של הרצון האלוקי שמתגלה דרך האדם.
נקודה נוספת שניתן ללמוד מדברי הרב היא שכל עבודת המוסר של האדם היא בעצם לגאול את הרצון.
הרצון עצמו פועל
בהמשך שם עומד הרב על קומה נוספת לגבי חשיבתו של הרצון, והיא שהרצון אינו חשוב רק כי זהו עיקר האדם ובכך הוא נמדד, ולא רק כי הוא בלתי מוגבל, אלא כי הוא עצמו יכול לפעול.
סעיף לא:
הרצון הטוב ההולך במעלות קדשו למעלה למעלה, המגיע עד מרומי החופש של המרחב העליון, במקום שכל עין של תבונה מתעששת, הוא הוא הכח היותר פועל, בכל עת, גם בהיותו במעמד הטמיריות, וקל וחומר בהגלותו בתכונה אלהית, של גילוי רצון לתורה ומצוה, ומוסר טהור של הדמות הצורה ליוצרה, שהוא המשכת האדם להטוב המוחלט והעדין. כל מה שיתבררו יותר הדברים, וכל מה שהתרבות האנושית תתבסס יותר ויותר, תהיה יותר ראויה לשמש לחומר לגלות על ידה את הוד הגוונים העשירים מלאי החיים, של הפעולות העולמיות, השופעות והולכות מפלגי נחלי שפעת הברכה, של עזוז כחו של הרצון הטוב והקדוש, שאוצריו מתגלים בנשמותיהם של צדיקים, כבירי כח לב, יסודי העולם, מעדניו ומאיריו, באור אלהי עולם, אלהים חיים, ההולך ואור עליהם תמיד, על פי התפתחות עדינות רצונם, ההולך ועולה, המתיחד ומתאחד ברצון קונם, המתברך בטל החיים של חסד עליון, אשר בו עולם יבנה, אשר ממנו חיים מתגברים, אשר מתוכו עדנים מתפשטים, אשר ממקורו שמחות וגילות לאין חקר הולכות ומתנשאות. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.
אנו רגילים להתייחס ולהחשיב רק פעולות בעולם המעשה, אולם הרב מלמד אותנו כאן שגם הרצון כשלעצמו הוא כבר פועל בעולם ויכול לקדם אותו, או חלילה להפך. היכולת לפעול על ידי הרצון נתון בעיקר לצדיקים, וככל שאדם צדיק יותר כך גדלה יכולת פעולתו על ידי הרצון.
גודל פעולת הרצון מתואר עוד יותר בסעיף לב:
היכולת האלהית בחפצו קשורה, והיכולת האנושית נועדה היא לבא להמדה האלהית הזאת, להיות קשורה בחפצו, אני אמרתי אלהים אתם. ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם, והוא הולך ומוכר, עד כדי המדה של ותגזר אמר ויקם לך. זוהי מדת הצדיקים, ולפי צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל באומר, ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הוה הוא היסוד האיכותי שלו, שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל, הוא היסוד החיוני של הלוד, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחית המתים, בעלמא דעתיד לאתחדתא. וכפי ההתנערות של היסוד הרצוני במדת הצדק, להיות כלול במהות הצדקות, ככה היא הופעת הפעולה הרצונית בגבורתה, בהשיגה מדת תחית המתים, שבאו אליה כל מנחלי תורה שבעל פה, זוטרא דאית בכו מחיה מתים.
כאן מתואר גודלו של הרצון אצל הצדיקים שמגיע עד מידה של ותגזור אומר ויקם לך, ואפילו עד כדי החייאת מתים. המקור ממנו שואב הרב את דבריו הוא מהסיפור המובא במסכת עבודה זרה י ע"ב. מסופר שם על רבי חנינא בר חמא שהחייה את עבדו של אנטונינוס, ועל כך אמר אנטונינוס: "ידענא, זוטי דאית בכו מחיה מתים!" 3.
הדרכות מעשיות
אחר שלמדנו על גודל מעלת הרצון, נביא שתי הדרכות מעשיות המורגלות בפי מו"ר ראש הישיבה, הרב זלמן מלמד שליט"א, הנוגעות לעניין הרצון.
רצון דרצון
ראינו שגם אם אדם לא מצליח להביא את רצונותיו לידי מימוש עליו לדעת שעצם הרצון הוא דבר עצום. דא עקא, לפעמים אתה כואב על כך שאינך רוצה מספיק. במקרה זה חשוב להבין שאף אם אינך רוצה מספיק, כאבך על כך מורה שיש לך "רצון דרצון", כלומר, אתה רוצה לרצות, וגם זה דבר גדול. עליך להתמקד בהבנת הגודל של הרצון לרצות, ומתוך כך גם הרצון לאט לאט יגדל ואף ההצלחה המעשית תיתן פירותיה4.
דע! הפער רצוי!
פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו בקונפליקט ובמבוכה. יש לנו שאיפות ורצונות גבוהים, אך יש פער בין הרצוי למצוי, ופער זה גורם לתסכול רב עד שבמשך הזמן גורם לייאוש מן השאיפות הגבוהות. מה לעשות כעת? האם תוותר על השאיפות? אדם ששואף גבוה זה גורם לו גם להגיע גבוה בהצלחותיו המעשיות, גם אם הוא עדיין רחוק משאיפותיו, ואם כן אם יוריד משאיפותיו ירד גם בעולם המעשה. לדוגמא: השואף לאלף יגיע לחמש מאות, אך אם ישאף רק לחמש מאות יגיע למאתיים וחמישים בלבד. מאידך, אם תמשיך לשאוף גבוה, השאיפות רק יובילו אותך לייאוש ומשם הדרך לכישלון מהירה.
הפתרון לכך הוא שעליך להפנים את ההכרה בכך שאמור וצריך להיות פער בין השאיפות לבין ההצלחות בפועל. הכרה זו תעודד אותך להמשיך לשאוף גבוה בלי להתייאש מן הפער בין הרצוי למצוי. יחד עם זאת, חשוב שיהיה לך קו נוסף של שאיפות מציאותיות לטווח הקרוב יותר, שאיפות שאתה מאמין שביכולתך להשיג אותם בטווח הקצר. כך יהיה לך קו של שאיפות גבוהות מאוד לטווח העתידי – מעין "אור מקיף" שמרומם אותך גם אם הוא מקיף אותך מבחוץ ואינך יכול לגעת בו, וקו נוסף בבחינת "אור פנימי" של השאיפות שהן ברות השגה, והן נותנות לך מוטיבציה מיוחדת להתאמץ ולהשיגן כבר היום.
^ 1.
וכן מבואר בפיסקה המפורסמת באורות הקודש חלק ג – "בקשת האני העצמי".^ 2.
ראה אריכות על כך בספר אוהב ישראל בקדושה (חלק ד', בעיקר עמ' 121), על הקשר בין הרב זצ"ל למשורר ביאליק ועל העיסוק שלהם בנושא החיבור בין הלכה לאגדה.^ 3.
ה"ל ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה לבית רבי, כל יומא הוה מייתי תרי עבדי, חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה, א"ל: בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך. יומא חד אשכחיה לר' חנינא בר חמא דהוה יתיב, אמר: לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך? א"ל: לית דין בר איניש. א"ל: לימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי. אזל ר' חנינא בר חמא אשכחיה דהוה קטיל, אמר: היכי אעביד? אי איזיל ואימא ליה דקטיל, אין משיבין על הקלקלה! אשבקיה ואיזיל, קא מזלזלינן במלכותא! בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה. אמר: ידענא, זוטי דאית בכו מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך.^ 4.
ר' שפת אמת לך לך (שנת תרל"ה ד"ה במנחת): "במנחת שבת הוא עת רצון כמ"ש דבי' רעוא דרעוין ולית זעפין. דהנה בכל איש ישראל יש רצון אליו ית'. ומי שאין לו רצון כראוי יש לו רצון לבוא לרצון אמת. וכמו כן בשמים כביכול הקדוש ברוך הוא רוצה בישראל. אף כשאין ראוין חפץ להיות לו רצון עליהם והוא רעוא דרעוין. והפי' שמקבל עתה גם זה הרצון שיש בפשוטי בנ"י לבוא אל הרצון כנ"ל ולכך לית זעפין".
וכן מבואר בפיסקה המפורסמת באורות הקודש חלק ג – "בקשת האני העצמי".^ 2.
ראה אריכות על כך בספר אוהב ישראל בקדושה (חלק ד', בעיקר עמ' 121), על הקשר בין הרב זצ"ל למשורר ביאליק ועל העיסוק שלהם בנושא החיבור בין הלכה לאגדה.^ 3.
ה"ל ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה לבית רבי, כל יומא הוה מייתי תרי עבדי, חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה, א"ל: בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך. יומא חד אשכחיה לר' חנינא בר חמא דהוה יתיב, אמר: לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך? א"ל: לית דין בר איניש. א"ל: לימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי. אזל ר' חנינא בר חמא אשכחיה דהוה קטיל, אמר: היכי אעביד? אי איזיל ואימא ליה דקטיל, אין משיבין על הקלקלה! אשבקיה ואיזיל, קא מזלזלינן במלכותא! בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה. אמר: ידענא, זוטי דאית בכו מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך.^ 4.
ר' שפת אמת לך לך (שנת תרל"ה ד"ה במנחת): "במנחת שבת הוא עת רצון כמ"ש דבי' רעוא דרעוין ולית זעפין. דהנה בכל איש ישראל יש רצון אליו ית'. ומי שאין לו רצון כראוי יש לו רצון לבוא לרצון אמת. וכמו כן בשמים כביכול הקדוש ברוך הוא רוצה בישראל. אף כשאין ראוין חפץ להיות לו רצון עליהם והוא רעוא דרעוין. והפי' שמקבל עתה גם זה הרצון שיש בפשוטי בנ"י לבוא אל הרצון כנ"ל ולכך לית זעפין".
איך עושים קידוש?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד אמונה?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
האם מותר לפנות למקובלים?
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
תשובה התשובה בהשקפתו הגדולה של הרב זצ"ל
הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה" | חידוש הראי"ה במבט על התשובה | העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות | שלושת מעגלי התשובה | חשיבות המבט הגדול לדורנו | הכרחיות התשובה | תשובה מאהבה | התבוננות בעולם | כח הרצון וחשיבותו | עיקר האדם – רצונו | הרצון – בלתי מוגבל | הרצון עצמו פועל | הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי
ארץ ישראל ומצוותיה מצוות יישוב הארץ ותהליך הגאולה
מתוך עיון במשנת הרצי"ה ובמשנת הרב יששכר טייכטהל הי"ד
למה מצוות יישוב הארץ כל כך מרכזית? | האם מצוות יישוב הארץ נוהגת בזמן הזה? | שלוש השבועות | רבנו חיים בתוס' כתובות | השמטת הרמב"ם, מגילת אסתר | האם אנו בתהליך גאולה? | הגאולה לא צריכה להיות נסית? | הדור לא ראוי? | התהליך נעשה על ידי כופרים? | יש חשש שיתקלקלו בארץ מה'ציונים הכופרים'? | האם בסוף המדינה תונהג בדרך התורה? | היחס למדינת ישראל
פנחס מהות התפילה וסוד המנהיגות
שיחת מוצ"ש פרשת פנחס
הרב בוחן את משמעותה העמוקה של התפילה כתחליף לקורבנות, תוך הדגשה על פי הזוהר שדווקא "תפילת העני", הבאה מתוך לב נשבר וענווה, היא התפילה הרצויה והגבוהה ביותר לפני בורא עולם. בנוסף, הרב מסביר שמנהיג אמיתי נמדד ביכולתו להרגיש את רוח העם, להתחבר לרצונות הפנימיים של הציבור ולהוביל אותו מתוך מסירות נפש ואמונה.
יסודות התורה והאמונה משיח בן יוסף, מקורו ומשמעו
הארכנו לבאר את עניינו של משיח בן יוסף לפי הדעות והמסורות השונות, וביארנו מדוע הרמב''ם השמיטו ולא כללו לא בין עיקרי האמונה ולא בכל כתביו. עוד ציינו שלושה פירושים שפרש בענינו מרן הרב, הראי''ה קוק זצ''ל, בשלוש רבנויותיו בזוימל, בבויסק וביפו. ולבסוף למדנו על חשיבות היסודות שלימד מרן הראי''ה בעניינו של משיח בן יוסף, וכיצד הם עומדים בעצמם, אפי' בלא קשר לתלייתם כפירוש למהות משיח בן יוסף.
פנחס פרשת פנחס – זה הזמן שלך
מדוע מקפידה התורה על זמנים ומועדים? למה חובה לקחת הזדמנויות בזמן ולא לאחר? התזמון האלוקי ומשמעותו האישית והלאומית
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
עסקי גוג ומגוג הכנעני שהיה בבית ה'
בסיום נבואת זכריה כתוב שלא יהיה עוד כנעני בבית ה', הכוונה היא שאלו שעמלים רק בתורה יכבדו את אלו שדומים ליהושע בן נון ועמלים בתורה ובצבא, ולא יתייחסו אליהם עוד כאילו הם גויים.
