ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • מדורים
  • פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • ואתחנן

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור
undefined
0
10 דק' קריאה
שיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
בס"ד אב התשפ"ו מפטיר נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ) פרשת וָאֶתְחַנַּן עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת וָאֶתְחַנַּן 122 פסוקים = מְּלַבֵּן בפרשת ואתחנן 12 מצוות, מתוכן 8 מצוות עשה ו-4 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך) עשה: אחדות ה' • אהבת ה' • תלמוד תורה • קריאת שמע שחרית וערבית • תפילין של יד • תפילין של ראש • מזוזה • הריגת שבעה עממין. לא תעשה: שלא להתאוות למה שביד אחר • שלא לנסות נביא אמת • שלא לחון עובדי עבודה זרה • שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה. חמשה ימים בשנה שיזדרז האדם לקום בהשכמה כתבו הקדמונים שבחמשה ימים בשנה יזדרז האדם לקום בהשכמה יותר משאר ימים, וסימנך (בראשית כב ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. א – איכה הוא תשעה באב. ב – בראשית, תחילת התורה שניתנה בחג השבועות. ר – ראש השנה. ה – הושענא רבה. מ - מגילה הוא פורים. (דבש לפי מערכת ה אות ו) שבת נחמו ושבעה דנחמתא שבת הראשונה שאחרי תשעה באב היא שבת של שמחת הנחמה המקווה, קוראים לה שבת נחמו על שם ההפטרה בנביא נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ). שבע שבתות של נחמה בזו אחר זו וסימנך נו"ע ארק"ש. נַחֲמוּ נַחֲמוּ (26 פסוקים), וַתֹּאמֶר צִיּוֹן (27 פסוקים), עֲנִיָּה סֹעֲרָה (12 פסוקים), אָנֹכִי אָנֹכִי (24 פסוקים), רָנִי עֲקָרָה (10 פסוקים), קוּמִי אוּרִי (22 פסוקים), שׁוֹשׁ אָשִׂישׂ (23 פסוקים). בכל שבע ההפטרות של נחמה סה"כ מאה ארבעים וארבעה פסוקים. כנגד מאה ארבעים ושלושה פסוקים של התוכחה שנאמרו בתורה בפרשות בחוקותי תבוא נצבים ושירת האזינו, ועוד יתרת הנחמה על התוכחה הגדולה ממנה פסוק אחד. למה שבע נחמות – אחת שהקב"ה מצוה לצדיקים שינחמו את ירושלים. שניה – הנחמה שאברהם אבינו מנחם את ירושלים, שלישית - שיצחק מנחם לה. רביעית - שיעקב מנחם לה. חמישית – שמשה רבנו מנחם לה. שישית – שירושלים מבקשת תנחומים אחרים ואינה מקבלת תנחומי הצדיקים. שביעית - שהקב"ה בכבודו ובעצמו מנחם לציון וירושלים. שנאמר אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. (התודעה) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. (ג כג) פרש"י - דָּבָר אַחֵר זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְרֵאת תְּפִלָּה, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי. שאלה – יש להבין מתוך עשרה לשונות למה נקט דווקא לשון וָאֶתְחַנַּן, ומאי בָּעֵת הַהִוא דייקא, וגם לֵאמֹר מהו הלֵאמֹר, למי יאמר הקב"ה. תשובה – בָּעֵת הַהִוא דייקא כשנתן ארץ סיחון ועוג לראובן וגד וחצי שבט מנשה. כתב מרן האריז"ל (שער הפסוקים מטות) שהוצרכו להישאר מחוץ לגבול ארץ ישראל, ראובן על שהיה מחשבת יעקב ברחל, דכתיב (בראשית כט כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה. וכן בגד נאמר (בראשית ל ט) וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה וגו' וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב, ולא נמלכה ביעקב, ומנשה נולד מאסנת בת דינה שנתעברה משכם, נמצא יוסף כולו קודש, אסנת חציה קודש, ושני בנים נולדו להם, על כן חצי השבט נשאר מחוץ לגבול. והנה בָּעֵת הַהִוא כשראה שאלו השבטים נשארו מחוץ לגבול לפי שבתולדותם היה קצת מיחוש, הנה אז בָּעֵת הַהִוא התחיל משה להתפלל שהוא יבוא לארץ, שהרי תולדתו הוא בקדושה עצומה ובייחוס, וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב א), הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' (סוטה יב.). ואם כן ראוי הוא מאוד שיכנס לארץ. וזהו שאמר לשון וָאֶתְחַנַּן היינו הזכיר מדת וְחַנּוּן, דבתורה שבע"פ הוא כנגדו מדת 'בנין אב', דהשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מידות שהתורה נדרשת בהם , הם נגד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מידות של רחמים. וזהו לֵאמֹר לדורות, מה מאוד מועיל לאדם בנין אב שלו, היינו כשנבנה בקדושה וטהרה ובייחוס. (ליקוטי מהרצ"א, אות רה) לכך נקט דווקא לשון וָאֶתְחַנַּן לפי שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין וָאֶתְחַנַּן. (דעת זקנים) משה התפלל תקט"ו תפילות כמנין ואתחנ"ן, ואילו היה מתפלל עוד תפלה אחת היה נענה, רק שאמר לו הש"י רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף וכו' (דברים ג כו). והנה יש טעמים כמוסים לזה על פי הסוד. והטעם הפשוט תקט"ו הוא ט"ו פעמים ת"ק כמן הארץ עד לרקיע השביעי, דמן הארץ לרקיע ת"ק שנה, ועוביו של רקיע ת"ק, והארץ היא גם כן ת"ק, וכן בין כל רקיע ועובי כל רקיע (חגיגה י"ג ע"א), והנה הם ט"ו פעמים ת"ק, ואילו היה מתפלל עוד תפלה אחת, היה מגיע תפילתו למעלה מערבות והיתה מתקבלת תפילתו. וז"ש וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹוָה בָּעֵת הַהִוא, שכבר היה לי תפלת מנין ואתחנ"ן, התחננתי לֵאמֹר שיתנו לי רשות לאמר עוד תפלה אחת. (אגרא דכלה) וָאֶתְחַנַּן גימטריא 'התיק' וגימטריא 'תפלה' וגימטריא 'ישרה', רמז כשיתפלל האדם לפני השי"ת צריך לנענע את גופו שהוא תיק של הנשמה כדי שיתכוין בתחנוניו. אֶל יְ-הֹוָה לומר בכוונה מה שהוא רוצה לאמרו ובזה לא יטעה בתפלתו ואז תהיה ישרה. וזהו הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְ-הֹוָה. (רבינו אפרים) ומהר"י סרוק והרמ"ע ז"ל דאסרו הנענוע, יש לומר הרמז 'התיק' גימטריא 'הישר' גימטריא 'תפלה' רמז 'התיק' שהוא הגוף יהיה ישר שלא יתנועע בעת התפילה. (נחל קדומים) שאלה – יש לשאול מאחר שידע משה שהיא גזירה שיש עמה שבועה איך הוא עומד ומתפלל. תשובה – לזה אמר בָּעֵת הַהִוא אחר שמניתי את יהושע, כמו שאמר (ג כא) וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת וגו' לפי שהשבועה היתה (במדבר כ יב) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. אחר שמניתי את יהושע איני מביאם אדרבה הוא מביאני. (שפתי כהן) ובמדרש (ספרי במדבר פיסקא קלח) – וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (דברים ג כג) שאין תלמוד לומר לֵאמֹר מה תלמוד לומר לֵאמֹר ? אמר לו: הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו. עד שהשיבו המקום: וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֵלַי רַב לָךְ. (שם כו( רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הקב"ה לַהֲשִׁיבוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁאֵלוֹתָיו אִם לָאו. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר ב יג). הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ אִם לָאו. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ-הֹוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (שמות ו יב) הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָם אַתָּה אִם לָאו. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל י-ְהֹוָה לֵאמֹר. (במדבר כז טו) יִפְקֹד יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָס אִם לָאו. (ספרי) שאלה – איך הטיח חלילה משה רבינו כלפי מעלה כביכול להכריחו להשיב. תשובה – משה ביקש מהקב"ה שיאמר לו פירוש הנבואה הקדומה. כי היה לו ספק בביאורה ורצה ללמוד להבינה היטב. וזה כשאמר (שמות ה ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וגו', האם היתה הכוונה להיות נגאלים מיד או לאחר זמן, כי מחמת ההכבדה נולד לו הספק על כן אמר הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָם אַתָּה וכו'. וכן במרים קרא הקב"ה פִּתְאֹם צְאוּ שְׁלׇשְׁתְּכֶם (במדבר יב ד) ועם משה לא דיבר, והיה מסופק האם בגלל שהם לא היו מוכנים לנבואה שעסקו בדרך ארץ, ע"כ הוצרך הנבואה להתפשט דרך משה, או שעשה הש"י זה כדי לזלזל אהרן ומרים, ומשה שומע ואז זלזולם יותר ממה כשהיה בסתר, ועשה כן הש"י כדי שיהיה להם כפרה. אבל אח"כ כשראה משה שמרים לקתה בצרעת ביקש שיאמר לו הקב"ה מה הקריאה שקרא אותו הש"י משמש, וכשאמר לו תִּסָּגֵר כי לא נתכפרה מרים אז הבין משה שטעם הקריאה לא היה מהטעם הזה רק מכח הטעם הראשון. וכן ביִפְקֹד אמר הש"י למשה (שמות כא א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם לפני מומחין. אם פירוש הנבואה היא משה נקרא אֱלֹהִים ונסמך מה' יתברך אח"כ הוא יסמיך אַחֵר וכן לדורות, או הקב"ה בכל דור ודור יפקוד. השיב לו השי"ת (במדבר כז יח) וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ. וכן וָאֶתְחַנַּן דימה שהותר הנדר, ורצה להתבונן למפרע השבועה של (שם כ יב) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ. (אוצרות השל"ה) הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' (סוטה יב.) שאלה – למה יחסו מלאכי השרת אל יוכבד את השמחה יותר מבעלה. תשובה – מפני שבעלה נשאר זקן אך היא חזרה לנערותה ויש לה שמחה שלימה וראשי תיבות אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה (תהילים קיג, ט) 'אשה' דכיוונו בזה על חוה שנתגלגלה ביוכבד כידוע. גם רמזו ב'הַבָּנִים' על משה רבינו ע"ה שהיה גלגול הבל ושת ונח ושם בן נח וגם שלו עצמו הרי חמשה וזהו אֵם ה"א בָּנִים. או הַבָּנִים 'שְׂמֵחָה' אותיות 'חמשה'. גם אֵם הַבָּנִים יוכבד אמם של אהרן ומרים שמרקדים שְׂמֵחָה. גם הושיבה באפריון עמו ביחד כדי ליחד בזה אותיות י־ה אשר באיש ואשה ואהרן ומרים שהם כנגד ו"ה מרקדים הרי השם שלם אז אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה כי ו"ה לשון שמחה. (בן יהוידע) והיתה יוכבד בת ק״ל שנה לרמוז שהגלות היה על ניצוצי אדה״ר בק״ל שנה וע״י השעבוד המה יעלו וכן יוכבד גימטריא מ״ב כי כל שם מ״ב הוא להעלות. ור״ת וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ גימטריא צ״א כמנין הוי״ה אדנ״י רמז שזיווגם היה ליחד הדודים למעלה בצדקת חיבורם. (חומת אנך) אֲ-דֹנָי יֱ-הֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גׇּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵ-ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. (ג כד) שאלה – מה הטעם שנקט בכפל אֲ-דֹנָי יֱ-הֹוִה ולא סגי באחד מהם, ואמאי אמר אֶת גׇּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, וידך החזקה הוא שבח גדול יותר. תשובה – שני שמות האלה הנהגת העולם, שם הוי-ה מהוה הכל היינו הליכות הטבע, ושם א-דני בא לשדד הטבע כאדון העושה בשלו מה שרוצה. ביקש משה שיכנס לארץ באיזה מדה שתהא, אם אינו זוכה שתהיה במידת תפארת כימין משה במדבר היינו מעל הטבע, תהיה בהליכות הטבע כמו שהחל בשנת הארבעים וכמו שכתוב בפרשת חוקת דאז החל להשתנות לאט לאט, וזהו סגולת התפילה להזכיר השם המיוחד לאותו דבר כשמבקשים. אֶת גׇּדְלְךָ היא גדולת הטבע וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה לשדד הטבע, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ הוא הליכות הטבע וְכִגְבוּרֹתֶךָ שלא בדרך הטבע כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו אתה אין מי שימחה בידך אם תמחול לי ותבטל את גזרתך. (העמק דבר) רמזים בפרשה לאליהו הנביא ז"ל הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ (ד מ) ר"ת אותיות אליהו. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ (ד לט) וַהֲשֵׁבֹתָ בגימטריא תשבי. וַהֲשֵׁבֹתָ אותיות תשובה, ואותיות הבושת. כלומר אם אדם מתבייש מן העבירה ושב בתשובה ישראל נגאלין שנאמר (ישעיה ל טו) בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (ה יא) ר"ת אליה, בזכות שבת תזכו לביאת אליה. כדאיתא במדרש (שמו"ר כה יב) - אמר רבי לוי אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו יום אחד בן דוד בא למה שהיא שקולה כנגד כל המצות. (רבינו אפרים) בזכות שבת יבוא הגואל, דאמר מר אלמלא שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה מיד היו נגאלין. (שוחר טוב מזמור צה) (שפתי כהן) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְ-הֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. (ה ד) שאלה – כשהקב"ה אמר לאהרן ומרים (במדבר יב ו-ח) אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה וגו' פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וגו'. ביאר הרמב"ם (יסוה"ת פ"ז ה"ו) שזה אחד מהחילוקים שבין משה רבינו לשאר הנביאים, ואיך כתב כאן גבי בני ישראל פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְ-הֹוָה עִמָּכֶם. תשובה – כאן לא כתב פָּנִים אֶל פָּנִים רק פָּנִים בְּפָנִים. הכוונה כמו שכתוב במדרש (פס"ר פכ"א סימן ו) פָּנִים בְּפָנִים פנים בינוניות למשנה, פנים מסבירות לתלמוד, פנים משחקות לאגדה. (טעמא דקרא) א"נ יבואר ע"פ המדרש (שהש"ר ב ב) כתיב (דברים לג ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצוות הווי בגימטריא תּוֹרָה עולה שש מאות ואחת עשרה מצוות דבר עמנו משה. ברם 'אָנֹכִי' ו'לֹא יִהְיֶה לְךָ' לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב"ה הווי יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זהו פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְ-הֹוָה עִמָּכֶם. (החזקוני) א"נ אע"פ שהיה כבוד ה' בהר וישראל בארץ, יתכן היות פניו כנגד ישראל, אך בעבור שלא יחשב מזה שהיה כטעם (שמות לג יא) וְדִבֶּר יְ-הֹוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, שב לבאר אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְ-הֹוָה וּבֵינֵיכֶם להודיענו איך דבור ה' עם ישראל היה ע"י אמצעי הוא משה. (אוצר פירושים - כספי) וְאָהַבְתָּ אֵת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ. (ו ה) ״בְּכָל לְבָבְךָ״ — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע. (ברכות נד.) שאלה – מה הביאור בזה כיצד אפשר לעבוד את השם עם היצר הרע וכן ביחד עם שניהם. תשובה – דלפעמים יש להשתמש ביצר הרע לטוב, כמו לאכול דבר מצוה וכן להיפך יש פעמים שאסור להשתמש ביצר הטוב כגון ללמוד תורה במבואות המטונפות או ללמוד בשבת לאור הנר או לאור החשמל המיוצר ע"י יהודים שמחללים שבת וכיו"ב. (טעמא דקרא) א"נ יש מצוה שצריך לעשייתה התעוררות מיצר הטוב, וגם התעוררות מן יצר הרע, כגון: מצות עונה, וכן מצות עונג שבת ויום טוב וכיוצא, שצריך שיהיו ב' התעוררות אלו למצוה, מכח אהבת האדם בהשי"ת, אבל מצוה שהתעוררות שלה מיצר הטוב דוקא, כמו ציצית ותפילין ומזוזה וכדומה, זו לא אצטריך למימר פשיטא הוא כן. (בניהו – ברכות נד.) א"נ עבודת יצר הטוב היא עשיית המצות ועבודת יצר הרע הוא שיכבוש יצרו המתגבר עליו וזו היא העבודה שלו מה שאדם יכול לעבוד לבוראו ביצר הרע. עוד נוכל לומר שיצר הטוב הוא מדת הרחמנות וכיוצא בזה ויצר הרע נברא לאכזריות. וכשאדם אינו מרחם על הרשעים והוא אכזרי להם נמצא שהוא עושה מצוה גדולה ועבודת השם עם יצר הרע. (שטמ"ק בשם תלמידי רבינו יונה - שם) א"נ מה שברא הקב"ה יצה"ר לאדם, הוא גם כדי שיקבל שכר על שכפה את יצרו, אבל גם משום שבלא יצה"ר הוא לא היה נשאר חי. שהרי היצה"ט מוכן לוותר מצדו אפילו על אכילה שתיה ונשיאת אישה, ואו אז לא היה מתקיים העולם, ולא היו יכולים לעבוד את ה'. לכך ניתן היצה"ר לאדם ע"מ שידאג לקיום גופו. זהו שאמרו ״בְּכָל לְבָבְךָ״ — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, היינו גם הדברים מצד היצה"ר תהא כוונתך לשם שמים. (פניני הגר"א) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. (ו ח) שאלה – מה הטעם שנוהגים להאפיל היינו לכסות בטליתו על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד. תשובה – משום דכתיב (שמות יג ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת ולא לאחרים לאות, שלא יראו החוצה. (זכור לאברהם, ט"ז על שו"ע או"ח כז ב, טעמי המנהגים) שאלה – מה הטעם שנהגו בתפילת שחרית בסיום קריאת שמע כשאומרים לָעַד וּלְעולְמֵי עולָמִים בתיבת לָעַד לנשק את הציצית ולהניחה מידיו. תשובה – לפי שהתיבה לָעַד עולה בגימטריא ק"ד כמספר הציצית שעולים ק"ד, כי ארבע פעמים שמונה עולה ל"ב וכל ל"ח חוטים הם שזורים, ב' פעמים ל"ב עולה ס"ד, וחמשה קשרים כפולים בכל ציצית שהם עשרה קשרים בכל ציצית עולים ארבעים, מ' וס"ד עולה ק"ד, באופן שתיבת לָעַד עולה מנין הציצית. (טעמי המנהגים בשם מדרש תלפיות אות כ) וּנְתָנָם יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחׇנֵּם. (ז ב) פרש"י - לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. אָסוּר לוֹ לָאָדָם לוֹמַר: כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה. דָּבָר אַחֵר: לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בָּאָרֶץ. ג' דברים נפקא לן מ'לֹא תְחׇנֵּם' לא תתן להם חן ולא תתן להם מתנת חנם ולא תתן להם חניה בקרקע. (ע"ז כא.) (ספר החינוך) שאלה – כיצד כרת ברית שלמה המלך עם חירם. דכתיב (מלכים א ה כו) וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם. תשובה – שמא כריתת ברית לעבודה זרה דווקא אסר הכתוב. או שמא חירם גר תושב היה, א"נ לא אסר אלא ז' עממין, א"נ ברית של שלום קאמר. (פענח רזא) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. (ישעיה מ כו) מפטיר נוהגים אנשי מעשה להסתכל בשמים בשעת יציאת הכוכבים שמתחילים להאיר ואומרים 'מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְ-הֹוָה כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ' (תהלים קד כד). ובפרט כשמתחיל החמה להאיר אזי צריך האדם להסתכל לשמים כצאת השמש בגבורתה, כי אז הסט"א וחיצונים ודינים מתעוררים על ידי תוקפא דשמשא. (קב הישר פ"ב) טוב לאדם לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע, כדי שתמיד בכל עת ורגע יגביה עיניו לשמים ויביט בנפלאותיו יתברך בבריאת שמים וארץ, וכענין מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ח) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וגו' מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וגו'. וענין זה מחכים האדם ומכניס יראת ה' טהורה בלבו אם יתמיד וירגיל עצמו בזה. (עבד המלך בשם האריז"ל שער המצוות ואתחנן לז ובשער רוה"ק דף ט) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
undefined

רבנים שונים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
     הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
  • הרה"ג דוב ליאור
     הרה"ג דוב ליאור
  • הרב ינון גרוסברג
     הרב ינון גרוסברג
  • הרב יהודה לייב גרונר
     הרב יהודה לייב גרונר
  • הרב הראשי ישראל מאיר לאו
     הרב הראשי ישראל מאיר לאו
  • ר' יעקב כץ (כצל'ה)
     ר' יעקב כץ (כצל'ה)
  • הרה"ג יעקב אריאל
     הרה"ג יעקב אריאל
  • הרב משה אליה
     הרב משה אליה
  • הרב שלמה שושן
     הרב שלמה שושן
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il