בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • שבת
  • שיעורים במסכת שבת
undefined
7 דק' קריאה
מרקד מקור הדיון במלאכה מלאכת מרקד היא ניקוי הקמח ע"י נפה, ועל פניו נראה שהיא ממש כבורר. ואכן הגמ' עצמה (עג, ב) שואלת שאלה זו ומתרצת:
היינו זורה היינו בורר היינו מרקד! אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהויא במשכן, אף על גב דאיכא דדמיא לה - חשיב לה.
אם כן, דומות הן המלאכות במהותן, והיא הפרדת פסולת מאוכל. ועם זאת יש צורך להגדיר את השונה ביניהם. וכפי שנראה להלן שני כיוונים מרכזיים בדברי רבותינו הראשונים. מקור מרכזי נוסף בדין זה, הנותן פתח להבנת המלאכה שייך לבירור האיסור בפעולה של סינון היין מהשמרים – משמר. וכך אומרת הגמרא (קלח, א):
משום מאי מתרינן ביה [במשמר]? רבה אמר: משום בורר. רבי זירא אמר: משום מרקד. אמר רבה: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של בורר - נוטל אוכל ומניח הפסולת, אף הכא נמי - נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. אמר רבי זירא: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של מרקד - פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה, אף הכא נמי - פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה.
על גמרא זו יש לשאול כמה שאלות: האם רבה ורבי זירא נחלקו באופן מוחלט או שמא אם יַתְּרוּ במשמר משום המלאכה השניה, אכן יתחייב? האם אלו האם המאפיינים המרכזיים של המלאכות? הערה על דברי רבה הערה ראשונה המופיעה בראשונים על המח' במשמר נוגעת לדברי רבה 'מה דרכו של בורר – נוטל אוכל ומניח פסולת'. וקשה שכן הגמ' אומרת שדרכו של בורר הוא פסולת מאוכל ולא אוכל מפסולת?! התוס' במשמר (ד"ה מה דרכו) ובבורר (עד, א ד"ה בורר ואוכל) מעמידים שכאשר הפסולת היא מועטת, כמו במצב של משמר, אזי נטילת האוכל היא הברירה האסורה. לעומתו תירץ הריטב"א (ד"ה מה דרכו) שהגמרא לא 'נחית אי נוטל אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך אוכל', - אלא רבה רק ציין את העקרון הכללי של בורר והוא הפרדת אוכל מפסולת. נשוב לברר את חילוקי המלאכות. שיטת ר"ח כפי שכתבנו, מצינו כיוונים שונים בחילוקים בין מלאכות ה'ברירה', אם כי יש לציין שיתכן ואין הרבה נפק"מ בין המלאכות. על שאלת הגמרא 'היינו זורה היינו בורר היינו מרקד' כתב ר"ח (עד, א):
אם נטל בידו אדם תבוא' בתיבנא ובפסולת שיש בה וניפח בה ברוח פיו ובירר חשוב הוא כזורה. פי' בורר נוטל פסולת מבין האוכל ומשליכ' או נוטל האוכל ומניח הפסולת. מרקד שמטיל את האוכל והפסולת בכברה ונשארת האוכל ואם האוכל דק והפסולת עבה כמין תבן יוצא האוכל ונשארת הפסולת בכברה.
לפי דברי ר"ח נראה שההבדל הוא באופן עשיית המלאכה והיינו: זורה הוא ברוח, בורר הוא ביד ומרקד הוא בכלי. אך לפי זה קשה שכן הגמ' בתוך סוגיית בורר אומרת ששימוש בנפה וכברה מחייב חטאת, ובפשטות הדברים אמורים ביחס למלאכת בורר, ואילו לפי ר"ח השימוש בנפה הוא מלאכת מרקד? ועוד, אם מרקד הוא בכלי, מה טעמו של רבה האוסר משמר משום בורר?! נבאר את השאלה השניה, ומזה נתרץ גם את הראשונה. יש להבין לפי ר"ח מהו מרקד לפי רבה. שכן כ' ר"ח בפירוש, וכ"כ תוס' (עג, ב ד"ה משום זורע), שרבה אינו מסכים עם רבי זירא כלל, ואם התרו במשמר משום מרקד לא יתחייב. אז מה היא א"כ מלאכת מרקד? וראיתי שני כיוונים שאפשר להסביר דרכם את שיטת רבה. בחידושים המיוחסים לר"ן (קלז, ב ד"ה רבא אומר) מובא הסברו של הרא"ה לשיטת רבה, והוא שמרקד שייך רק בדברים יבשים כקמח, אך בדברים לחים כשמרי יין לא שייך מרקד. וצ"ע מה הסברא בזה. וחשבתי שניתן לחלק כך שבדברים יבשים יש צורך ממשי ב'ריקוד' הנפה, עבודת המנפה הינה הכרחית. אך בדברים לחים, הסינון נעשה ממילא, וכמעט ואין צורך בהתערבות נוספת. ועל כן, יש לומר שמשמר דומה לבורר דווקא. ולפי הסבר זה רבה חולק על רבי זירא ולא מודה לו. סברא זו האחרונה דומה וקרובה להסבר נוסף המובא בבה"ל בביאור שיטת רבה (שי"ט, ד"ה משמרת):
טעמיה דרבה דלא דמי למרקד, דמרקד עושה כל זמן הרקדתו פעולה בפסולת ואוכל ביחד שמנענע הכברה ועי"ז נברר מין אחד מחבירו משא"כ בזה שבעת הבירור אין נעשה פעולה כלל בהשמרים שמונחים במקומם והיין זב מהן ע"כ דמי יותר לבורר שנוטל את האוכל והפסולת נשאר מונח במקומו דבכה"ג הוי נמי דרכו של בורר.
כלומר, במרקד נעשית פעולה ממשית בשני חלקי התערובת, הניפוי מזיז ונוגע הן באוכל והן בפסולת, אלא שהאוכל נופל. וזאת בשונה מבורר בו עסוקים רק בחלק אחד ממנה, בהוצאת הפסולת. לפי זה ניתן לבאר את השאלה הראשונה ששאלנו על ר"ח, מהו איסור נפה וכברה בבורר? אמנם יש מתרצים שאכן לפי ר"ח אין ברירה בנפה וכברה חייב משום בורר אלא משום מרקד, אלא שהגמרא לא נחית לפרש זאת. אך נראה שאפשר לתרץ באופן יותר מתיישב. האג"ט שואל גם הוא על ר"ח מדוע יש לפי רבה בורר במשמר והרי זה בכלי? ועונה כך:
ונראה דרבה הכי קאמר כיון דמרקד הוא פסולת מתוך אוכל שהסובין נשארין בידו אין ללמוד משמר ממרקד וע"כ תולדת בורר הוא. ואף דבורר הוא ביד הלא כל שדרכו ביד ועשהו בכלי חייב ווא אב מלאכה כאלו עשהו ביד. ור"ז אמר דאין ללמדו מבורר ביד שאין הבורר ביד כמו המשמר בכלי שהמשמר בכלי אוכל למטה ופסולת למעלה ולא כן הבורר ביד. וע"כ מרקד הוא ולמידין אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל.
דברים אלו עדיין לא מוסברים עד הסוף, ולא בירר בדיוק מדוע א"א להשוות בורר למרקד. ונראה הסבר דברי האג"ט הוא כך, שלפי ר"ח רבה לא מדמה למשמר משום שמרקד משאיר בידו את הפסולת, ואילו במשמר נשאר בידו הוכל, היינו היין הנשפך; המלאכה נעשית בעצם השפיכה ומחזיקים את הכלי המקבל. ולכן דומה לבורר שהדבר שבידו הוא הפסולת שמוציא. ומה שבורר בעקרון הוא ביד, היינו בכלי שמהווה תחליף ליד הוי בורר. אך בכלי שעוסק בשני הדברים יחד הוא מרקד, עפ"י יסוד בה"ל הנ"ל. שיטת רש"י ברש"י – מצאנו בו שתי הגדרות למרקד: א. קמח (עה, ב) ב. אוכל נופל ופסולת נשארת. ופשוט שמרקד הוא בכלי. ויתכן שצריך את שתי ההגדרות הנ"ל בשביל מרקד, דברים כעין קמח, והיינו שמרים, ואוכל היוצא מלמטה. ומדוע חולקים בכלל והרי לכאורה פשוט שהוא מרקד? כותב האגלי טל:
דבורר הוא בחיטין קודם טחינה ומרקד הוא בקמח לאחר טחינה וזהו בחיטין שיש בהן טחינה הטחינה מחלקת הבירורים הבירור שקודם טחינה הוא בורר ושלאחר טחינה הוא מרקד אבל ביין שאחר דריכה דהיינו דישה אין בו עוד דבר שפיר יש לחייבו משום בורר כמו משום מרקד וגם היין אינו דומה לא לחיטין ולא לקמח ע"כ יש לחייבו משום זה כמו משום זה.
מח' רבה שהולך עם המעשה כמו במו"ק ב, ב ותוס' שם. ורבי זירא שהולך עם התוצאה. ושמא הבנת רש"י שנח' בגדרי התראה, האם יש בזה לעג, כפי שהסביר התוס'. סיים האגלי טל שהעיקר נראה שמשמר כמרקד, משום שזה ודאי להרבה ראשונים וכן הוכיח מהירושלמי. עיי"ש. ואם כן, ניגש לנקודה הלכתית השייכת למרקד והיא סינון משקים. סינון משקים אומרת הגמ' (קלט, ב):
משנה. נותנין מים על גב השמרים בשביל שיצולו. ומסננין את היין בסודרין, ובכפיפה מצרית... גמ' אמר זעירי: נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש. אבל עכורין - לא. מיתיבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: טורד אדם חבית של יין, יינה ושמריה, ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש! - תרגמה זעירי: בין הגיתות שנו.
נעמוד כאן על ג' הוראות: א. משנה – מסננין מים בסודר. ב. זעירי – מסננין מים ויין צלולין בסודר. אך לא עכורין. ג. מסננין יין מגתו במשמרת. ויש ברבותינו הראשונים מח' באופן ביאור ויישוב ג' הוראות אלו. נביא את דברי הרשב"א המבאר בשיטת רוב הראשונים. וכך לשונו (קלט, ב ד"ה ומסננין):
ומסננין את היין בסודרין. פירוש יין עכור דאי אפשר לפרש שמרים דהא יין קתני, ואף על פי שמשנה כיון שהוא בורר גמור אסור, וכן אי אפשר לומר יין צלול דאם כן אפילו במשמרת [שרי] כזעירי, אלא על כרחין ביין עכור, דכיון דאפשר למשתייה הכין אין כאן משום בורר וכיון דמשני קצת ומסננן בסודרין שרי.
וביאורו הוא כך: המשנה מלמדת על משקה הניתן לשתיה, על כן קרוי יין, אך הרוב לא שותים כך, ולכן התירו בשינוי של סינון בסודר ולא כרגיל במשמרת. אך מה שא"א לשתות כלל – אסור אפילו בשינוי. זעירי ורשב"ג דנים על מצב בו הרוב שותים באופן הזה (מים ויין צלולים או יין מגתו בשעת בין הגיתות) ועל כן מותר אפילו במשמרת. אך יש לשאול על כך מדוע התירו במשמרת, הרי סוף סוף הוא מסנן?! ואין לומר שלא אכפת ליה, דא"כ מדוע עושה זאת? ונראה שהביאור הוא מש"כ רש"י (ד"ה בין הגתות) ש'אין כאן תיקון' והיינו שאע"פ שרוצה האדם לשבח את משקהו, תיקון קלוש שכזה לא נחשב לתיקון. אם לא ניתן היה לשתות, או אפילו אם כן אך בדוחק, אזי יש לראות את התיקון כמשמעותי. אך בלא"ה – אין כאן כלום כאמור. וחשבתי על ראיה לסברא זו מההיתר הגמרא לנער בגד אם אינו מקפיד עליו. ואף כאן יש לשאול, אם אינו מקפיד אז מדוע מנערו? אלא כנראה זו אינה תיקון אלא העדפה ונוחות, ולא נחשב כמלאכה. וראה שולחן שלמה שב, סעיף א, אות א. שיטת הרמב"ם הרמב"ם הבין את הגמרות באופן אחר (שבת ח, יד):
המשמר יין או שמן או מים וכן שאר המשקין במשמרת שלהן חייב, והוא שישמר כגרוגרת, אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר, ונותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו, ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל, חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחו בין ביד בין בכלי, וכן יין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודרין, שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא, וכן החרדל וכל כיוצא בו.
וביאור דבריו הוא שאין לסנן כלל במשמרת, אפילו משקה צלול, שמא יבוא לידי חטאת. ומה שאינו צלול אפילו בסודר אסור. מהמשנה שהתירה יין בסודר נלמד שאפילו דבר הראוי לשתיה (שם יין עליו) התירו רק בסודר. ובא זעירי לפרש את המשנה, דמה שהתירו ביין היינו יין צלול, אך עכור אפילו קצת אסור לגמרי. ומש"כ זעירי מותר במשמרת הוא לאו דווקא, דא"כ תקשי על רשב"ג בברייתא שהתיר משמרת מהמשנה שכתבה דווקא סודרין ולא משמרת. ועצם ההיתר של הסינון בסודר מותר משום שרואים את כל התערובת של היין כגוף אחד שמותר להפרידו ואין בזה מרקד. שיטת הט"ז לט"ז דרך שלישית בביאור הסוגיא: אם מדובר במשקה שהכל שותים ממנו, אזי מותר במשמרת משום שיש כאן רק הפרדת פסולת חיצונית. וזה למדנו מדברי זעירי. אם לא הכל שותים אלא הרוב שותים כן, אזי מותר לתקן כדי שהכל ישתו, אך כיון שיש בזה מימד של תיקון אזי מותר בשינוי והוא דווקא בסודר. וזה למדנו מהמשנה. ומדברי רשב"ג למדנו שאם הכל גוף אחד אזי נחשב לצלול לגמרי, ולכן מותר לחלקו.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il