ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, והדש, והזורה, הבורר הטוחן והמרקד, והלש, והאופה. הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות. הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו. הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, המוציא מרשות לרשות. הרי אלו אבות מלאכות, ארבעים חסר אחת.
העובר על כל אחת מן המלאכות חייב אף אם המלאכה נעשתה ללא הכנה למלאכה אחרת. אך בשתי מלאכות מופיע במפורש במשנה שחייב רק בעשה על מנת מלאכה אחרת – קורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב. ואם כן מלאכת מתיר, שכתובה כרוב המלאכות ללא תנאי של על מנת, נראה שחייבים עליה, אף בהתיר בלבד ולא ע"מ לקשור.
שיטת תוס' ורא"ש
ואמנם התוס' בסוגיא מסתפק בדבר (שם ד"ה הקושר) לשיטתו אין לדקדק מכך שלא נזכר תנאי של 'על מנת' במתיר, שהרי במלאכת סותר הגמ' מחייבת שיהיה ע"מ לבנות, וזאת על אף שלא מוזכר כן במשנה. והסיבה שאכן לא מוזכר מוסברת בתוס' עצמו בפרק שני (לא, ב) וכך כותב:
וא"ת כיון דסותר ומכבה בעינן ע"מ לבנות ולהבעיר א"כ בפרק כלל גדול דתנן המכבה והסותר הוי ליה למיתני המכבה ע"מ להבעיר והסותר ע"מ לבנות, כי היכי דקתני המוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות. וי"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למיתני שיעורא דשתי אותיות ושתי תפירות, אבל במכבה וסותר על מנת להבעיר ולבנות כל שהוא מיחייב לא איצטריך למיתנייה.
כלומר רק במקום בו היה צורך ללמד על שיעור המלאכה נכתב התנאי של ע"מ.
גם הרא"ש (פרק טו, סו"ס ו) מסתפק אך מכריע בסוף:
מה שנסתפק ר"י אם בעינן מתיר ע"מ לקשור אי לא, יראה דלא מיחייב אלא דומיא דהואי במשכן מתיר קשר של קיימא ע"מ לקשור קשר של קיימא כעין ציידי חלזון:
וטעמו הוא שלמדים את המלאכות כפי שהיו במשכן, ובמשכן התרת החבלים היתה ע"מ שיוכלו לקשור אותם שוב.
מקור אחר ממנו ניתן ללמוד שצריך ע"מ במתיר, מופיע בגמ' הדנה במלאכת קושר ומתיר במשכן (עד, ב). שם אומרת הגמרא 'שרי חד וקטר חד' – רש"י שם מפרש – מתיר אחד ומשאיר אחד קשור. אך תוס' כותב שהוא קשה. וברורה קושייתו שכן הביטוי 'קטר' הוא פועַל, ומשמע שהוא מעשה ולא השארת מצב על כנו. ומוכח אם כן שלומדים התרה הדרושה עבור קשירה.
ונראה שרש"י מבין את הגמ' שמדובר על שני חוטים שונים כפשט לשון הגמרא 'דאי מתרמי ליה תרי חוטי קיטרי בהדי הדדי', ואילו תוס' מבארים עפ"י ר"ח וירושלמי שמדובר על שני קשרים באותו החוט.
שיטת רמב"ם
לעומת שיטת תוס' ורא"ש, הרמב"ם לא מחייב את התנאי של 'על מנת' אלא כותב בסתמא (י, ז):
כל קשר שחייבין על קשרו כך חייבין על התירו וכל קשר שהקושר אותו פטור כך המתיר אותו פטור, וכל קשר שמותר לקשרו כך מותר להתירו.
ובתפארת שמואל על הרא"ש הסביר מקור וטעם לדבריהם (אות ז):
אבל הרמב"ם וסמ"ג לא חלקו אלא סתמא כתבו לחיובא, וכן נראה בעיני מלשון המשנה כל קשר שאתה מחייבו משום קישורו כך אתה מחייבו על התירו משמע דבכל ענין מחייב. ועוד דאפילו הוי במשכן ע"מ לקשור מ"מ אין סברא לומר שלא ע"מ לקשור דפטור דבשלמא סותר וקורע ומוחק כולן מקלקלין הן ומכח סברא אוקימנא אמלאכת המשכן דלא מחייב אלא כמו שמצינו לשם ע"מ לתקן אבל מתיר מלאכה בפני עצמה היא ותיקון הוא כמו שארי מלאכות מאיזה טעם נצריך להיותה דוקא ע"מ לקשור לפי דהוה במשכן כה"ג.
מקורם הוא פשט לשון המשנה שלא מציינת את התנאי של ע"מ במתיר, וכן ממה שכתוב במשנה (קיא, ב) ללא סייג – 'כל קשר שאתה מחייבו משום קישורו כך אתה מחייבו על התירו'. ומצד הסברא, נראה שאין סיבה שלא לחייב בסתם מתיר. שאין לדמות לקורע, מוחק סותר שבמהותן הן מלאכה הבאה לשנות מצב קיים, או מדויק יותר, להחזיר מצב לקדמותו – אך באופן של קלקול. אבל מלאכת מתיר היא תיקון בפני עצמו.
ונראה לי בהסבר הדברים שאין מושג של מחיקה אא"כ יש כתיבה, וכן אין סתירה א"א יש בנייה. אך התרה היא מציאות רצויה כמו שקשירה היא רצויה. לפעמים רוצים לחבר ולפעמים לנתק – וזאת מלאכה עצמאית.
לימוד מהמשכן
אמנם הרא"ש מסיים שהעיקר הוא מצד לימוד מהמשכן. ועל זאת כתב תפארת שמואל שאם אין סיבה מיוחדת להצמד דווקא לאופן המלאכה שהיתה במשכן, אזי כל הדומה לה אסור.
ובביאור המחלוקת ראיתי בברכת אברהם (עג, א) שמסביר את ספקו של תוס' כך:
תוס' מספקא ליה אם המטרה בזה חלק מהגדרת המלאכה או דאינו אלא שכן היה צורת תיקונו, אבל כיו"ב כל שבעבורו היה תיקון סגי בזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
