ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' " (שמות ו, ב). ידוע ששֵם אלוקים - הוא דין, ושם ה' - הוא רחמים.
הקב"ה פונה למשה בשם אלוקים "וידבר אלוקים אל משה", אומר רש"י (שם): "דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה". בסוף פרשת שמות, בא משה רבנו כביכול בטרוניא לקב"ה ואמר לו
"לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג),
וכששמעו המקטרגים את דבריו החלו לקטרג על משה.
מייד אמר לו הקב"ה: "אני ה' " - רחמים. נכון שלא היית צריך לומר "למה הרעותה", אבל כיון שאמרת זאת מתוך צער שפרעה הרע לעם הזה עוד יותר, לכן אני אהפוך לך למידת הרחמים.
ארבע לשונות של גאולה
בפרשה מוזכר ארבע לשונות של גאולה:
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם". וכל המטרה היא: "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
(שמות ו, ו-ח)
(שמות ו, ו-ח)
העיקר היא הידיעה בעומק הלב והמחשבה.
השלך את מטך
כתוב
"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם" (שמות ז, ט-יב).
פרעה אינו מתרגש מהעניין, וקרא למכשפיו לעשות בלהטיהם כן. חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א שתיאר את אותו מעמד כך: הנה באו המכשפים כאשר כל אחד חשוב יותר מהשני, ולכל אחד מטה מיוחד התואם את מעמדו ואת עושרו. לאחד היה מטה שראשו היה זהב, ולשני היה מטה שראשו כסף, ולשלישי היו בראש המטה מקובעות אבנים טובות ומרגליות יקרות, וכן על זה הדרך. ומטה אהרון היה מטה רגיל מעץ. כאשר השליכו החרטומים את המטות שלהם הם נהפכו לתנינים, ובא מטה אהרן ובלע את מטותם ולא נודע כי באו אל קרבו, כי הוא נשאר במדתו כפי שהיה ולא תפח כלל, והיה זה אות שכוחו רב, וכלשון האבן עזרא (על פסוק יב): "ור' ישועה אמר כי אחר ששב בלע מטותם וזה פלא גדול".
לאחר אותו מעשה, באו המכשפים ובקשו את מטותם היקרים בחזרה כי דאגו על רכושם. אמרו להם משה ואהרן: "איננו יודעים היכן הם, כי נבלעו בתוך המטה, ואדרבה אם אתם מכשפים חזקים, תוציאו אותם בחזרה", ולא יכלו לעשות כן - וכאן נתגלה כוחה של הקדושה.
הנה יוצא המימה
פרעה היה עושה עצמו שהוא אלוה - "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג), והיה אומר שכל מה שאוכל ושותה אינו מוציא. אבל הוא נהג להשכים בבקר בהחבא כדי ללכת לנילוס לעשות צרכיו.
שמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע משם בעל הבא"ח שתיאר זאת כך, כתוב שהקב"ה אומר למשה (שמות ז, טו) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה" אומר רש"י: "ה נה יצא המימה - לנקביו שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו".
פרעה יוצא בבקר לכיוון היאור, ובדרך פוגש אותו משה רבנו ואומר לו: שלום עליכם, מה שלומך אדוני המלך? איך אתה מרגיש? מה מצב הכלכלה והביטחון ? וכו' והאריך בדיבורו, והתעלם מאי הנוחות ששידר פרעה. אומר לו פרעה: נו.. נו.. ומה אתה עוד רוצה ? אך משה האריך עוד בדברים. אומר לו פרעה אני צריך ללכת. אומר לו משה להיכן ? לנוחיות ? תגיד שאתה הולך לנוחיות. ואמר לו משה: אתה רואה שאינך אלוה, אלא בן אדם, עתה נודעה רמאותך, וכבר תתפרסם בכל מצרים. שלא רק שעושה צרכיו, אלא עושה את זה בתוך היאור שהוא ע"ז שלהם.
הכרת הטוב
כתוב
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם" (שמות ז, יט).
כתב רש"י:
"אמור אל אהרן - לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן". וכל זה כדי שלא להיות כפוי טובה.
גם במכת כינים מצינו את מידת הכרת הטוב של משה רבנו. כתוב "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים" (ח, יב).
אומר רש"י :
"אמור אל אהרן - לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול (שהחול נפתח ונעשה בור וטמן את המצרי, כי לא היה בידו מכוש או מגרפה) ולקה ע"י אהרן".
ממכת דם העשירו בני ישראל
כתוב "וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר" (שמות ז, כא).
אמרו חז"ל (מדרש רבה ט, י)
ממכת הדם העשירו ישראל, שהרי היה המצרי נוטל צלוחית מים והם נהפכים לדם. ראה המצרי ילד יהודי ובידו בקבוק מים ואמר לו: 'תן לי'. לא נתן לו. חטף המצרי את בקבוק המים מהילד והנה נהפכו המים לדם. החזיר וביקש שיתן לו את המים. אמר לו הילד: 'הואיל וציערת אותי וחטפת לי את הבקבוק מהיד, תשלם מחיר גבוה עבור המים'. והמצרי שהיה צמא שילם. ומזה העשירו בני ישראל (ועיין בדברי אוה"ח הקדוש על פסוק כב).
הצפרדעים ומסירות נפשם
כתוב במכת צפרדע "וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים" (שמות ז, כט).
אומר רש"י : "ובכה ובעמך - בתוך מעיהן נכנסים ומקרקרין".
אומר בעל הטורים :
ג' פעמים מוזכר בתנ"ך את המילה ' ובכה' ולא כמו שרגילים לכתוב 'ובך'. הראשונה כאן, השניה "כי בכה ארוץ גדוד" (שמו"ב כב, ל), מלמד שבאו בהם הצפרדעים גדודים גדודים. והשלישית "בכה חסיתי" (תהלים קמא, ח).
פעם דרשתי את הפסוקים הללו, והיה באותו מעמד הרה"ג שבתאי יודלביץ' זצ"ל הקרוי 'המגיד הירושלמי', והוא עמד לדרוש והמחיש באופן נפלא כיצד היתה מכת הצפרדעים ומהו גדודים גדודים שכתב בעל הטורים, וכך הוא אמר: הנה כתוב שהקב"ה מבשר לפרעה שבו עצמו תתחיל מכת הצפרדעים. בשמוע פרעה כן, ציווה לבנות בביתו חדר אטום לחלוטין, והוא סתם כל חריץ וכל סדק, וגם בחור של המנעול דחס בצק בכח, וכך היה בטוח ב"מקלט" שהכין לעצמו, ובאופן זה חשב למנוע חדירתה של כל צפרדע שהיא לביתו, ומשעשו עבדיו כן, היה שבע רצון. והנה, בשעה שהגיעו הצפרדעים, באו ואמרו לו מאחורי דלת ה"מקלט" שלו שהגיעו הצפרדעים. הוא שאל אותם "כמה"? אמרו לו שבאה רק צפרדע אחת. מייד ציוה פרעה שיהרגו אותה. והנה ניסו להרוג אותה עם מקלות, אבל בכל מכה שמכים אותה יוצאים נחילי צפרדעים.
הסתכל פרעה מחלונו המשוריין ורואה המון עצום של צפרדעים שצועדים בקצב שוה ואומרים 'שמאל ימין שמאל! שמאל ימין שמאל!', ועל ראשם חבוש כובע לבן. התבונן לראות מה זה, ורואה שהם גדוד של חיל הים! לאחר מכן ראה תהלוכה דומה של צפרדעים ולראשם כובע אדום, כי הם היו מגדוד של חיל צנחנים. ועוד תהלוכה כזו ולראשם של הצפרדעים כובע שחור, והם היו מהתותחנים, וכך ראה שעוברים מליוני צפרדעים מכל סוגי החילות. יבש גרונו של פרעה מהמחזה וביקש לאכול את ארוחת הבקר שלו, והנה מהלחם קופצת לו צפרדע לתוך פיו וישר נבלעה לתוך בטנו, והתחילה לקרקר בעוז. התחיל פרעה לצעוק, אבל החדר היה אטום לגמרי ואף אחד לא שמע את צעקותיו.
מדוע ביקש פרעה להסיר את הצפרדעים רק למחרת?
כשפרעה לא יכל כבר לסבול את הצפרדעים קרא למשה ולאהרן ואומר להם (שמות ח, ד) "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'". פרעה דואג קודם לעצמו - ויסר ממני, ורק אח"כ "ומעמי".
משה רבנו נענה לבקשת פרעה ואומר לו (שם, ה) "הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה". כלומר, לאיזה יום תרצה שיכרתו?
כששמע פרעה את שאלתו של משה הרהר מעט ואמר (שם, ו) "לְמָחָר".
ולכאורה שאלתו של משה רבנו תמוהה ביותר, מדוע הוא שואל את פרעה מתי הוא מעוניין שיצאו הצפרדעים, ועוד יותר תמוהה תשובתו של פרעה שאמר למשה "למחר", לכאורה היה צריך לומר: הסר את הצפרדעים עכשו !
אלא, פרעה היה ראש האפיקורסים ורשע גדול, ואמר בליבו אם משה שואל אותי למתי ארצה שיצאו הצפרדעים הרי שהוא יודע שהם יסורו בעוד כשעה, והוא בודאי מצפה שאבקש ממנו להסירם מעלי עכשיו, ויאמר שזה נס, בו בזמן שהכל מתוכנן, על כן אמר לעצמו שהוא "יסדר" את משה רבנו ויאמר לו שברצונו שיסורו הצפרדעים למחרת, ובכך חשב לשבש את תוכניותיו של משה, ולהראות לכולם שאינו דובר אמת.
וכדברי האבן עזרא : "אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה היה יודע זה. וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים ע"כ נסהו והאריך ואמר למחר".
כלומר, פרעה מוכן לסבול - והעיקר לא להודות.
אבל משה רבנו לא חת ולא חשש ואמר לו (שם) "כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ". ומשום כך, כשיצא משה מלפני פרעה כתוב (שם, ח) "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה", משה רבנו היה צריך לצעוק אל ה' כדי שהצפרדעים יצאו בזמן שקבע פרעה, ובכך יתקדש שמו של הקב"ה ביותר בעולם.
אצבע אלוקים היא
במכת כינים, אמרו החרטומים "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא" (שמות ח, טו) כי אין השד יכול לשלוט על דבר שהוא פחות מכשעורה, והם לא יכלו לברוא כינים.
הגמרא בירושלמי מספרת שבתקופתו של רבי שמעון בן שטח היו שמונים מכשפות במערה ליד אשקלון. והוא לקח שמונים בחורים ונתן לכל אחד מהם כד חרס וא"ל שכשהוא יתן להם סימן כולם יכנסו למערה וכל אחד ירים מכשפה אחת, וכן עשו ותלו את המכשפות. כי כשהמכשפות באויר אין להם יכולת לעשות כשפים (עיין ברש"י מסכת סנהדרין דף מ"ד ע"ב ד"ה דבעיא מכסא).
במכת כינים אמרו החרטומים "אצבע אלוקים היא" מהטעם המובא לעיל. וזאת ועוד, כי בעת שהם דורכים על הכינים אין הם דורכים על הארץ, וזה כמו שעומדים באוויר.
ורב מהיות קולות
כשהחלה מכת ברד נאמר "וה' נתן קולות וברד" (שמות ט, כג).
פרעה קורא למשה ולאהרן ואומר להם (שמות ט, כח) "העתירו אל ה' ורב מהיות קלת אלוקים וברד ואשלחה אתכם" וכו'. ואומר משה רבנו לפרעה (שם פסוק כט) "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ". וכתוב (שם פסוק לג) "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה" ושוב פרעה מקשה את לבו, וכתוב (שם ט, לד) "וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויוסף לחטוא".
ויש לשאול, מדוע פרעה נרעש ונפחד מהקולות והברד ?
אלא ידועים דברי הגמרא בברכות (דף נ"ט ע"א): "אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו".
הקב"ה ברא את הרעמים, כדי שאדם ישמע אותם ויאמר "ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם" ויישר עקמומית שבלבו, אך פרעה אינו רוצה להיות ישר, אינו רוצה להיות דתי, וכשהוא התחיל להרגיש בלבו מעט חרטה על מה שעשה לעם ישראל, מיד הוא לא רוצה לשמוע את הקולות שגרמו לכך.
לפני כמה שנים היה ויכוח בין ישיבת 'פורת יוסף' לישיבת 'גור', למי שייך שטח אדמה בן ארבעה מטרים הנמצא בסמיכות לבנין הישיבות. לבסוף החליטו כי ראש הישיבה והאדמו"ר מגור יפסקו בנידון. ונמצא פתרון שיניחו באותו השטח גנראטור שיספק חשמל בשבת לשתי הישיבות. ובזמנם לא כל תושבי שכונת 'גאולה' היו שומרי תו"מ, ויש שהתלוננו שרעש הגנראטור מטריד את מנוחתם. כששמע זאת ראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה זצ"ל, אמר: איזה רעש? הגנראטור צועק "שבת, שבת" ! אמר האדמו"ר מגור: הגנראטור צועק "שבֵּעס שבֵּעס". אמר אחד מהנוכחים: אני אעשה פשרה בין שני הרבנים, שאם זה שנוסע בשבת הוא ספרדי - הגנראטור צועק "שבת שבת"! ואם הוא אשכנזי - הוא צועק שבֵּעס שבֵּעס".
למחר יהיה האות הזה - רמ"ח מצוות עשה
במכת ערוב נאמר ""וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הָזֶּה" (שמות ח, יט).
אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א (ש"ר פתיחה לפרשת וארא): "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר - אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם, ר"ל ע"י זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני וע"י זכות רחם שיש בינהם יהיה האות הזה של הפדות".
וכידוע שאין אפשרות לאחד מישראל לעשות את כל הרמ"ח מצוות עשה, אך על ידי אהבה שיש בישראל, בין אדם לחברו, יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חברו. ולכן רמ"ח הם אותיות רחם , כי "רחם" בארמית תרגום של אהבה.
וידועים דברי האר"י הקדוש שטוב לאדם לקבל על עצמו לפני התפילה לאהוב כל אדם מישראל, ועל ידי זה תיכלל תפלתו בתפילות כל ישראל ויאמר: "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי" (מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד פא). וגם ידוע שעל ידי מידת האהבה, שתהיה שלמות בישראל, תהיה הגאולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
