בית המדרש

  • בין אדם לחברו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

מצוות הלוואה חלק א'

חובה להלוות, האיסור להיות כנושא, מעלת גמילות חסדים מעל צדקה,מהו שיעור ההלוואה? לכמה זמן צריך להלוואות? לצורך מה מותר לקחת הלוואה? למי אסור להלוות?תוכנית "שילובים", מוסר מבעל "החפץ חיים", אסור להלוות בלא עדים. אין לפחד להלוות.

undefined

הרב אליעזר מלמד

י"ד טבת תשס"ח
9 דק' קריאה 41 דק' צפיה
א - יסודות המצווה
מצוות עשה מן התורה להלוות כסף לאדם שנזקק לו, שנאמר (שמות כב, כד): "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי". ואמנם כל מקום שנאמר בתורה'אם' , הכוונה היא רשות, אם תרצה תלווה ואם לא תרצה לא תלווה, אבל כאן אמרו חכמינו במכילתא, שזהו אחד משלושת המקומות שהתורה השתמשה בלשון 'אם' אע"פ שהכוונה למצווה שחובה לקיימה. והאמת היא שהמילה 'אם' אינה מופנית כלפי המצווה, אלא מוסבת על סוף הפסוק, שאם תלווה ולא יהיה ללווה כסף להחזיר, לא תהיה לו כנושה (אהבת חסד א, סק"ב). המסקנה היא אם כן, שכשם שישנה מצווה להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע, כן ישנה מצווה חיובית להלוות כסף לאדם הנזקק לו (שו"ע חו"מ צז, א).
ואמרו חכמים במסכת שבת (סג, א), שמצווה זו גדולה יותר ממצוות הצדקה. וכן כתב הרמב"ם בספר המצוות (קצ"ז): שצוונו הא-ל להלוות לעני כדי להקל לו מעוניו ולהרחיב לו, וזו מצווה יותר חזקה ויותר מחויבת מכל מצוות צדקה, כי מי שנתגלה כבר עוניו ברבים והוא פושט ידו לצדקה, אין צרתו ובושתו כמו צרת העני המסתתר, שרוצה להיעזר קודם שיתגלה עוניו ברבים ויתבזה. ולכן מצוות ההלוואה קודמת ועדיפה על מצוות הצדקה, באשר יש בה התחשבות יתירה בסבלו של הזולת.
ועוד יתרון יש במצוות ההלוואה על מצוות הצדקה הרגילה, שמצוות ההלוואה היא גם לעניים וגם לעשירים, ואילו צדקה רק לעניים (סוכה מט, ב). כלומר החסד המתבטא במצוות ההלוואה הוא יותר כללי ומקיף, ונוגע לכל מערכות היחסים שבין אדם לחבירו, ואילו הצדקה היא ביטוי של חסד רק כלפי סוג מסוים של אנשים. ואף שנאמר בפסוק: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", אין הכוונה שאין מצווה להלוות לעשיר, אלא הכוונה שאם באו עשיר ועני להלוות, יש להקדים את העני לעשיר, מפני שהצורך שלו בהלוואה הוא צורך גדול יותר (ב"מ עא, א. שו"ע חו"מ צז, א).
ולולי היתה התורה אומרת, שיש להקדים את העני, היו רוב האנשים מעדיפים להלוות לעשירים, מפני שיש יותר בטחון שהעשירים יוכלו להחזיר את הכסף, ואף לגמול בעתיד טובה תחת טובה, מה שאין כן העני שאין לו אפשרויות לכך. לכן הוצרכה התורה להדגיש - "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", להקדים עני לעשיר (אהבת חסד א, א).

ב - מהו שיעור ההלוואה
השאלה המסובכת ביותר במצוות ההלוואה היא, כמה כסף צריך אדם להלוות לחבירו ולכמה זמן. כמובן שאם מדובר באדם עשיר מאוד, שאין לו כל בעיה להלוות, ראוי שיעניק הלוואות לפי הצורך, ואם מבקשים ממנו הלוואה גדולה, ייתן הלוואה גדולה, ואם מבקשים ממנו הלוואה לזמן ארוך, ייתן לזמן ארוך.
אך צרכי עמך מרובים ואין הבור מתמלא מחולייתו, ועדיין לא נמצאו העשירים שיוכלו לספק את כל צרכי העם. ואם כן כשבא אלינו חבר או קרוב בבקשת הלוואה, ואין לנו אפשרות לעזור לו כפי צורכו, מתעוררת השאלה: כמה כסף עלינו להלוות, או עד כמה צריך האדם לחסוך בהוצאותיו כדי לעזור לחבריו. האם צריך, למשל, להפסיק תוכניות חסכון והשקעה כדי לתת את אותו הכסף בהלוואה, או האם מצווה להפסיק לקנות מעדני חלב, או לוותר על נופש בבית מלון.
ראשית צריך לומר, שברור שאי אפשר לקבוע בהלכה זו שיעורים ברורים, הואיל וישנם הבדלים גדולים בין אדם לחבירו, הן בהכנסות והן בהוצאות, וממילא לא ניתן לקבוע בזה שיעורים. וגם אי אפשר ללמוד דבר מדין הצדקה. שעל הצדקה אמרו חכמים שאסור לאדם לתת לצדקה יותר מחמישית נכסיו, שמא יהיה עני ויצטרך לבריות (כתובות נא, א). אבל הלוואה אינה דומה לצדקה, שבצדקה הכסף אינו חוזר, ואילו בהלוואה האדם עתיד לקבל כספו בחזרה, ולכן ודאי שאפשר לתת יותר מחמישית. ומצד שני, לא יתכן לומר שאת כל הכסף הפנוי צריך לתת להלוואה, כי הרי יתכן שבעתיד הקרוב יזדמן לפניו איזה עסק טוב במיוחד ויצטרך לכסף. ועוד, שאם לא יתן את כספו בהלוואה יוכל להשקיע אותו ולהפיק ממנו רווחים. וכן ישנו סיכון מסוים שהכסף לא יוחזר. ולכן לא יתכן לומר שאת כל כספו יצטרך לתת בהלוואה. ומנגד, ודאי שגם אי אפשר להשתמט ממצוות ההלוואה בתואנה שאנחנו צריכים את כל הכסף כדי לגלגלו ולהפיק ממנו רווחים, כי אם כן, מה יהיה על מצוות ההלוואה?!
גם לא ניתן לקבוע מהן הוצאות מיותרות שנכון לקצץ בהן כדי שיהיה לאדם כסף לתת לחבירו בהלוואה, ומה אינו מותרות, מפני ששמחת החיים תלויה בהם. והדבר משתנה מאדם לאדם.
הואיל ואי אפשר לקבוע בזה שיעורים קבועים, צריך להדגיש את הכלל: כל אחד צריך להשתדל לעזור לחבריו כמה שיותר, בלי לפגוע בצרכיו הבסיסיים. וכדי שההחלטה אם הוא יכול להלוות או לא תהיה נכונה, חשוב מאוד ללמוד על הערך הגדול שבמצוות ההלוואה, וכן על הערך הכללי של גמילות חסד, ומתוך כך אפשר לשקול באופן נכון כמה כסף להלוות.

ג - משך זמן ההלוואה
למרות שאמרו חכמים (מכות ג, ב), שסתם הלוואה היא לשלושים יום, ודאי הוא שאין כוונתם לומר שאין מצווה להלוות ליותר משלושים יום, אלא הכוונה היא, שאם לא סיכמו ביניהם את מועד התשלום, אזי צריך להחזיר את ההלוואה כעבור שלושים יום, כי כך הוא משך סתם הלוואה. אך דין זה אינו קשור לעצם מצוות ההלוואה, והכל תלוי באמצעים, ולכן מי שפנו אליו בבקשת הלוואה לזמן ארוך, אם יש לו אפשרות, מצווה עליו להלוות לזמן ארוך. וכן אם יש לו אפשרות לתת הלוואה רק לימים מספר, ברור שאין הוא מצווה לתת את ההלוואה לזמן ארוך יותר ממה שהוא מסוגל (אהבת חסד א,ו).
כמה פעמים ילווה לאותו אדם? כתב ה"חפץ-חיים" (אהבת חסד א, ז), שהואיל ומצוות ההלוואה שייכת למערכת המצוות הכלולות בגמילות חסדים, ממילא דינה הוא שאין לה שיעור. וכשם שבכל המצוות של גמילות חסדים, בכל פעם שמתעורר צורך חדש, ישנה מצווה לעזור, כך גם הדין לגבי הלוואה. וכמו שאין לומר לחולה הנזקק לעזרה: סליחה, הואיל וכבר עזרתי לך פעם אחת היום, יצאתי ידי חובתי, ומעתה תסתדר לבד, כך גם אין להימנע מלהלוות לאדם אחד כמה פעמים. ואפילו אם בא אדם לחבירו, וביקש ממנו הלוואה, וזמן קצר לאחר שפרע את ההלוואה ביקש הלוואה נוספת ואפילו עד מאה פעמים, בכל פעם ופעם, אם יש באפשרותו להלוות, ילווה מתוך שמחה וחביבות. ויחשוב שבכל פעם שהוא מלווה הוא מקיים מצווה, ואם כן מה אכפת לו להלוות שוב ושוב. וכי אם היה בעל חנות, והיה אדם מתדפק על דלתי חנותו שוב ושוב, בכדי לקנות את אותה הסחורה, וכי היה כועס עליו, וטוען כלפיו, הלא כבר קנית פעם אחת היום, מדוע אתה בא פעמיים?! ודאי שלא, שהרי על כל קנייה וקנייה הוא מרוויח. כך גם צריך לחשוב אדם שמעניק הלוואה, שבכל פעם שהוא מלווה הוא מקיים מצווה, ולכן הוא המרוויח הגדול מכך שזכה להלוות לחבירו.

ד - אין להשתמש בהלוואה לצורך מותרות
הלכה חשובה מובאת ב'שולחן-ערוך' (חו"מ צג, ד): "אסור ללווה לקחת הלוואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה, עד שלא ימצא המלווה ממה לגבות חובו. ואם עושה כן - נקרא רשע. וכשהמלווה מכיר את הלווה שהוא בעל מידה זו, מוטב שלא להלוות לו, ממה שילווהו ויצטרך לנוגשו אח"כ ויעבור בכל פעם משום לא תהיה לו כנושה".
כלל חשוב למדנו בסעיף זה, שאסור ללווה לקחת הלוואה ולהוציאה שלא לצורך על כל מיני מותרות, שמא לאחר מכן לא יוכל להחזירה. וכן הסביר בעל ספר "מאירת-עינים' (סק"ה), שכוונת ה'שולחן-ערוך' היא, שכל דבר שאינו צורך גדול לאדם, נחשב שלא לצורך, והמשתמש בהלוואה שלא לצורך נחשב כמאבדה. ונוספה ב'שולחן-ערוך' הערה חריפה: שהלווה המבזבז את כספי ההלוואה על דברים שאינם חשובים - נקרא רשע. והטעם לכך, שבכל הלוואה ישנו סיכון מסוים שמא הלווה לא יוכל להחזיר את הכסף, ולסיכון הזה אנו מצווים על פי התורה להיכנס כדי לעזור לחבר לעמוד ולהתקיים, אבל לא ציוותה אותנו התורה להסתכן כדי לעזור לחבר לקנות מותרות או כדי לממן את הטיולים והנסיעות המיותרות שלו.
ואפילו אם ודאי לו ללווה שיוכל להחזיר לבסוף את החוב, גם אז אסור לו להשתמש בהלוואה לצורך מותרות ללא רשות מפורשת מהמלווה, כי כאמור, בדרך כלל נותנים הלוואה כדי לקנות דירה או כדי להתקיים ולעבור כמה חודשים קשים, אבל לא כדי לבזבזה על מותרות.
ומה נחשב למותרות ומה אינו מותרות, תלוי בתקופה ובחברה שאליה משתייכים המלווה והלווה. למשל, מי שמעוניין לקחת הלוואה מחבירו או מגמ"ח כדי לקנות מכונית חדשה, ודאי שעל פי ההלכה הוא צריך להודיע זאת למלווה בפירוש, ולבקש ממנו את ההלוואה כדי לקנות מכונית חדשה. ומנגד, מי שמבקש הלוואה לצורך קניית מקרר פשוט, אינו צריך לבקש רשות מפורשת מהמלווה להשתמש בהלוואה לצורך זה, מפני שהמקרר אינו נחשב כיום למותרות.

ה - להלוות לאנשים נאמנים ובאופן בטוח
קורה שאדם רוצה להיות טוב ולגמול חסד עם חבירו ולהלוות לו כסף, אולם העניינים מסתבכים והלווה כופר בהלוואה ומסרב להחזירה. ולעיתים הלווה אינו כופר בהלוואה, אלא טוען שאין לו כסף להחזיר, ויחד עם זאת אינו מתאמץ כלל לעבוד ולהרוויח כסף כדי להחזיר את חובו, וכך לאחר שהמלווה רודף אחריו, הוא נאות להחזיר לו מפעם לפעם חלק מסוים מההלוואה. ובסופו של דבר, רק נזק יצא מאותה הלוואה, המלווה מפסיד כסף וזמן, ובנוסף לכך נגרמת לו אכזבה ממעשי החסד, ואילו הלווה נחשב רשע, שנאמר (תהילים לז, כא): "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם". כדי שלא להגיע לכך, פסק ה'שולחן-ערוך' (חו"מ צז, ד), שאין להלוות כסף לאדם בעל מידות רעות, בזבזן או לא אחראי, שיש חשש סביר שלא יחזיר את חובו.
וגם כאשר מלווים לאדם הגון, קורה שלא בכוונה הוא שוכח מן ההלוואה, ואח"כ כשבא המלווה לתובעו, הוא מכחיש את ההלוואה. כדי למנוע מצב כזה, נפסקה הלכה (שו"ע ע, א), שאסור להלוות בלא עדים, שמא הלווה ישכח את ההלוואה ולא ישלם, ויעבור על גזל. ואם אין עדים או כשרוצים לשמור את עניין ההלוואה בסוד, ישנן עוד שתי אפשרויות, או להלוות בשטר, כך שהכל כתוב ורשום - מהו סכום ההלוואה ומתי צריך להחזירה, או להלוות על המשכון, שוודאי במקרה כזה הלווה לא ישכח את ההלוואה, ואפילו אם ישכח - המשכון יזכיר לו. ומוסיף ה'שולחן-ערוך', שאפילו אם ההלוואה מיועדת לתלמיד חכם, שוודאי אין לחשוד בו שיכפור במזיד בהלוואה ויסרב לשלם, בכל זאת חייבים להלוות בעדים או בשטר או על משכון, והטעם הוא, שתלמיד חכם מחמת טרדתו ושקיעתו בלימוד, עלול לשכוח את ההלוואה. וכדי שלא להגיע למקרה לא נעים שכזה, מצווה להלוות רק עם שטר או עדים או משכון.
ואם המלווה אינו עושה כן, כתב ה'שולחן-ערוך' שעובר משום "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד), וגורם קללה לעצמו, שהבריות יקללוהו ויאמרו, הנה זה אדם התובע מחבירו מה שאינו חייב לו.
ואם יבוא אדם וישאל: האם גם כאשר אני מלווה לחברי סכום קטן לנסיעה, למשל, עלי לטרוח להביא עדים או לכתוב שטר, הרי אי אפשר לחיות בצורה מסובכת כל כך? התשובה לכך היא, שעומדות בפני המלווה שתי אפשרויות, או לכתוב שטר כפי שכתוב ב'שולחן-ערוך', או להחליט בליבו, שאם הלווה ישכח את ההלוואה, אזי הוא מוותר לו בלב שלם, וההלוואה תיהפך למתנה. ואז, גם אם באמת הלווה ישכח את ההלוואה, לא יעבור על איסור גזל. וודאי גם שהמלווה והלווה לא יסתכסכו ביניהם, הואיל והמלווה הסכים כבר בליבו למחול. וכן הדין לגבי אשה המלווה לחברתה גבינה וכיוצא בזה, או שירשמו את ההלוואה, או שהנותנת תסכים בדעתה, שאם השכנה תשכח את ההלוואה, אזי היא מוחלת לה בלב שלם.

ו - אין לפחד מלהלוות
כפי שלמדנו, כשמבקש ההלוואה ידוע כאדם שאינו נאמן, וסביר שלא יחזיר את החוב, אין מצווה להלוות לו. ואף עדיף שלא להלוות לו, הואיל ומהלוואה זו לא יצמחו אהבה ושלום, אלא ריב ומדנים. וגם אם אותו מבקש ההלוואה הוא עני, ובאמת נזקק לכסף, אין לתת לו הלוואה משום"לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" . אבל צריך להשתדל לעזור לו מדין צדקה. ובדרך כלל כשמדובר בצדקה, הסכומים נמוכים יותר, הואיל והכסף אינו עתיד לחזור.
אולם צריך להיזהר מהזהירות, ולא לחשוד יותר מדאי באנשים שמא לא יחזירו את החוב. פעמים רבות הפחד מלהלוות אינו נובע מזהירות אמיתית, אלא מאהבת כסף מופרזת. לגבי דידו של הכילי, שום אדם לא ישמור על כספו, כפי שהוא אכן רוצה שישמרוהו. אבל האמת היא שרוב האנשים נאמנים ומחזירים את חובם, ולכן רק כשידוע שאדם מסוים אינו כזה, אין להלוות לו.
ה'חפץ-חיים', בספרו 'אהבת-חסד', מרבה לבאר את גודל מעלת מצוות ההלוואה, והוא מאריך בדברי מוסר, ואומר שאדם שבאים לבקש ממנו הלוואה, לא יחשוב שהנה קיבל עונש, ונגזר עליו לעזור לחבירו, אלא להיפך, זכות גדולה נפלה בחלקו, לעזור לחבירו. ואם יאמר אדם, מאחר שכבר כמה פעמים הילוותי לחברים כסף והם לא החזירו, אינני רוצה להמשיך להלוות יותר. נענה לו: וכי בעל חנות שהרבה קונים ממנו בהקפה, וכמובן מפעם לפעם ישנם שלא משלמים, האם מפני כך יפסיק את העסק ויסגור את חנותו? ודאי שלא, כך הוא סדר העולם, בכל עסק טוב ישנם גם הפסדים מעת לעת. אותה המחשבה ממש צריכה להיות גם לגבי ההלוואה, הרי זו זכות נפלאה לעזור לחבר, ואין כמעט דבר נעלה ואצילי יותר מאשר מעשה זה. ואם כן, מפני כמה מקרים בודדים של אנשים שלא החזירו את ההלוואה, נפסיד את העסק המוצלח הזה של מצוות ההלוואה?!
זהו רק אחד מהמשלים היפים המובאים בספר 'אהבת-חסד' אודות מצוות ההלוואה והחסד.

ז - הקמת קופת גמ"ח
הואיל ומצוות ההלוואה לנזקקים בלא ריבית חשובה ומרכזית כל כך, טוב שאדם יפריש לחשבון מיוחד סכום קבוע בכל חודש, והכסף שיצטבר בחשבון יהיה מיועד לצורכי הלוואה לנצרכים. וכך כשיבקשו ממנו קרוביו או שכניו או מכריו הלוואה, יהיה הכסף מזומן תחת ידו ויוכל לעזור להם במתן ההלוואה. ודרך אגב, גם אם הוא עצמו יצטרך פעם הלוואה, יוכל לקחת מאותו חשבון, ובתנאי שיחזיר את הכל. שאם לא כן, נמצא שהשתמש לצרכיו הפרטיים בכספים שהיו מיועדים למצווה.
ורבים מעדיפים להתארגן יחד בחבורה, ולהקים קופת גמ"ח. גמ"ח הוא ראשי תיבות של גמילות חסד. כלומר מטרת הקופות הללו היא לעזור לזולת, כל קופה לפי הכללים שקבעו מייסדיה. יש קופות גמ"ח המיועדות לעזרה לחתנים עניים, יש המיועדות לטובת יתומים ואלמנות, ויש לעזרת חולים וכדומה. וישנן קופות שלא הגדירו לעצמן מטרה מסוימת, אלא הן נותנות הלוואה לכל נזקק באשר הוא. כל חבורה רשאית לקבוע לעצמה את מטרת הגמ"ח על פי מה שנראה בעיניה כדבר החשוב ביותר בעת הזאת.
ה'חפץ-חיים', בספרו 'אהבת-חסד' (ח"ב פט"ז), הקדיש פרק שלם כדי לבאר את גודל החיוב שיהיה בכל עיר ועיר גמ"ח קבוע לטובת אנשי אותה העיר. ויש בדבריו חידוש, כי לכאורה מדוע יהיה חיוב להקים גמ"ח, הרי המצווה היא שכל אחד ילווה כפי יכולתו? אלא שיש לכך טעם חזק, שהואיל והמצווה של ההלוואה מוטלת על כל אחד מישראל, אך יחד עם זאת, בדרך כלל אין לאדם אחד יכולת לעזור לחבירו כפי צורכו, לכן צריכים להתארגן יחד בחבורה, כדי להקים קופה גדולה שתוכל להגיש עזרה ממשית לכל אחד מבני אותו המקום שיזדקק לה. וכמובן שבערים הגדולות שלנו אין די בקופת גמ"ח אחת, אלא מצווה להקים גמ"ח בכל שכונה ושכונה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il