בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • יתרו
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
7 דק' קריאה
וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא?
פרשת השבוע פותחת בפסוק
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א).


אומר רש"י:
" וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". הרי כתוב בפירוש בהמשך "כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"?
ובהמשך אומר רש"י: " את כל אשר עשה - להם בירידת המן ובבאר ובעמלק".


מפשט דברי רש"י משמע שיתרו שמע את השמועות הללו עוד בהיותו במדיין. ובאמת שמועת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק פשטה בכל העולם כולו.
קריעת ים סוף - חז"ל אומרים בשעה שנקרע הים לישראל, נקרעו כל מימות שבעולם, וכמו שאומר רש"י על הפסוק "ויבקעו המים" - "כל מים שבעולם" (רש"י שמות יד, כא).
כלומר, אפילו אם אדם בקצה העולם החזיק כוס מים בידו, ראה שהמים שבכוס נבקעים לשניים.

מלחמת עמלק - התפרסמה בעולם, כי משה רבנו העמיד את השמש בשמים וכולם ראו זאת (כמו שיהושע עתיד להעמיד את השמש בכובשו את הארץ) עיין רש"י שמות פרק י"ז פסוק י"ב "שהיו עמלקים מחשבים את השעות באצטרולוגיה באיזה שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות", עכ"ל רש"י שם.

והוסיף רש"י ששמע יתרו "את כל אשר עשה - להם בירידת המן ובבאר ובעמלק". היינו יתרו שמע לכאורה דברים אחרים.
ירידת המן - על המן כתוב (שמות טז, כא) "וחם השמש ונמס". אומרים חז"ל: שהתורה כתבה זאת כדי ללמדנו את השבח שהיה במן, כי בשעה שנמס היו באים צבאים המצויים במדבר ושותים ממנו, וכשהיו צדים אותם היו טועמים בבשרם טעם מיוחד וידעו שזה בזכות המן שאכלו בני ישראל (עיין לרש"י שם, ולתרגום יונתן בן עוזיאל).
באר - בארה של מרים, ומי ששתה ממי הבאר היה חכם, והתפלא יתרו על חכמת ישראל שאמרו "נעשה ונשמע". וידוע המעשה של האר"י ז"ל עם מהרח"ו.

וכתוב "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל " (שמות יח, ח).

בתחילה אמר לו יתרו שכל מה שעשה הקב"ה הוא עבור משה רבנו, אבל משה רבנו אמר לו "על אודות ישראל" - כל מה שעשה הקב"ה לפרעה ולמצרים היה למען עם ישראל דוקא.
וידוע, שכשאדם מספר חוויה שעברה עליו הסיפור יותר מוחשי וחי, בניגוד לאדם שמספר את סיפור החוויה של חברו. יתרו שמע את כל מה שאירע לישראל, את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק וכו', אבל אינה דומה שמיעה ששומעים מאנשים אחרים, לשמיעה מבעל הנס עצמו.

ולכן אמרה התורה "וישמע יתרו" - ששמע מבעל הנס עצמו, וגם שכל הנסים נעשו עבור עם ישראל.

כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה
כתוב
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א).


ידוע שבכל מקום שכתוב בתורה "אלקים" זה רומז למידת הדין. שואל הרב חיד"א ע"ה, מדוע היתה מידת הדין במה שעשה ה' למשה ולישראל בשעה שיצאו ממצרים? והוא מבאר, בשעה שרצה משה רבנו לחזור למצרים אחרי ששהה במדין, הוא רצה לקחת עימו את אשתו ובניו. אמר לו אהרן: לא די בצרות שפקדו את עם ישראל במצרים ואתה מבקש לקחת את אשתך ובניך לשם, שלח אותה! ושמע משה לקול אהרן וכתב לציפורה גט, וזהו שכתוב אחרי כן "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה " (שמות יח, ב), מלשון "ושלחה מביתו", שגירש אותה משה רבנו, כי חשש שמא פרעה יזיק לו, והיא תישאר עגונה.
והנה בשעה שסירב משה רבנו ללכת למצרים לגאול את עם ישראל, אמר לו הקב"ה "הלוא אהרן אחיך הלוי", ואמרו חז"ל שאמר הקב"ה למשה: אתה היית ראוי להיות כהן, ואהרן לוי - "והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי" (עיין לרש"י שמות ד, יד), על כן היתה מידת הדין.
מששמע כך יתרו שמח שמחה גדולה שכן כל עוד היה משה ראוי להיות כהן הוא לא רשאי להחזיר את גרושתו, שהרי כהן אסור בגרושה, אבל משעה שנועד אהרן להיות כהן, ומשה רבנו ללוי, הוא יכול להחזיר את ציפורה, על כן לקח יתרו את ציפורה ואת בניה עמו למשה רבנו (עיין לרש"י שמות יח, ב, ועיין לחיד"א ב'פני דוד' שהקשה כיצד החזיר משה שהיה כהן את ציפורה? והשיב: "שעל תנאי גרשה").

ויחד יתרו - על כל הטובה
וכאשר יתרו שומע את דברי משה הוא מתפעל ביותר "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם" (שמות יח, ט).

יש משמעות נוספת פנימית להתפעלותו של יתרו, וכדברי רש"י : " על כל הטובה - ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה מסוגרת ואלו יצאו משם ששים רבוא".

וממשיך יתרו ואומר "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח, יא).
אומר רש"י :
" עתה ידעתי - מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר. מכל האלקים - מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עֲבָדָה. כי בדבר אשר זדו עליהם - כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים...בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו".



יתרו בירך על נס של אחרים
כתוב
"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם"
(שמות יח, ט - י).


אומרת הגמרא במסכת סנהדרין (צד ע"א): "תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך, עד שבא יתרו ואמר ברוך ה' ויחד יתרו".
הגנאי הוא - ברור שכל אחד הודה לה' ואמר 'ברוך שעשה לי נס", אבל יתרו בירך על אחרים שעשה להם נס, בבחינת "נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו" (תהלים ד, ח) - אנו שמחים כשלאחרים טוב.

הפעם אודה את ה'
כי הרי כתוב על לאה כשילדה את בנה הרביעי אמרה "הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה". אומרים חז"ל (ברכות ז' ע"ב):
"ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה'".

ויש לשאול, והרי גם אדם הראשון הודה לה' והקריב קרבן לה' שנאמר (תהלים סט) "ותיטב ה' משור פר מקרין מפריס", וגם נח הודה לה' והקריב קרבנות, וכי רק לאה הודתה ?
אלא אומרים חז"ל (עיין רש"י שם):
לפי שראתה לאה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים, אם כן כל אשה צריכה ללדת שלשה ילדים, וכיון שילדה לאה בן רביעי, הודתה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה, וקראה שמו יהודה. ולכן זכתה ויצא ממנה דוד המלך ע"ה.


זאת ועוד, עד שבאה לאה, היו כולם אומרים: שכל מה שיש להם בא בגלל עבודתם, ובצירוף סייעתא דשמיא - "ה' לי בעזרי". אבל לאה אמרה, שהכל מאיתו יתברך שמו ויתעלה, ולכן זכתה ויצא מיהודה דוד המלך.

הודאה לה' בכל מצב
אנחנו אומרים ב'הלל' "אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא אנא ה' מלטה נפשי" - זה כשאדם נמצא בצרה.
וכשנמצא בטובה אומרים: "מה אשיב ה' כל תגמולוהי עלי, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ".

אנו אומרים בהגדה של פסח את המשנה במסכת ברכות "מזכירים יציאת מצרים בלילות" (פ"א משנה ה'). רמז, גם כשאדם מיצר, גם כשאדם חושב שמצבו אבוד, גם כשעם ישראל נמצא במ"ט שערי טומאה, ניצלו ויצאו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה.

טוב לחסות בה'
ועוד אנו אומרים ב'הלל': "טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים". לכאורה, "לחסות" זה פחות "מבטוח", ואף על פי כן "טוב לחסות בה'" מאשר לבטוח בבני אדם. ו"טוב לחסות בה'" מבטוח בנדיבים - "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

אחדות - תנאי לקבלת התורה
כתוב
"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב).


אומר רש"י :
" ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת".


מכאן אנו למדים מהו כוחה העצום של האחדות. הנה בכל הפסוק כתוב בלשון רבים, "ויסעו", "ויבואו", "ויחנו", אבל בהגיעם לקבל את התורה כתוב "ויחן" בלשון יחיד, וכדברי רש"י לעיל "כאיש אחד בלב אחד". מכאן, שכל זמן שהיו מפורדים, לא היתה להם זכות לקבל את התורה, אבל כשהתאחדו והיו כאיש אחד לפני הר סיני, או אז יכלו לקבל את התורה.

ומה שאדם עושה מצווה מסוימת והשני מצווה אחרת, כל עם ישראל שותפים בזה.
על פי דברי האר"י ז"ל טוב לקבל עליו לאהוב כל אדם מישראל לפני התפילה. ולכן אם יש אדם מישראל בצרה - יתפלל עליו כל יום בפירוש, ועל ידי זה תכלל תפילתו בתפלות כל ישראל, ותעשה פרי למעלה (בא"ח מקץ אות ה) ויזהר לומר זאת בלב שלם:
"הריני מקבל עלי מצות עשה של: 'ואהבת לרעך כמוך'. והריני אוהב את כל-אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי. והריני מזמן את פי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" (ראה בסידור 'קול אליהו' בעמוד פא - 81).

ואביא אתכם אלי
כתוב
"וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (שמות יט, ג-ד).


התורה מלמדת את המדרגה העצומה אליה זכו בני ישראל שהקב"ה העלה אותם ממ"ט שערי טומאה וקידשם קדושה כל כך גבוהה שהגיעו אליו ממש, ולולא הדברים כתובים בתורה אי אפשר לאומרם מרוב עוצמתם. הקב"ה בכבודו ובעצמו יקח אותנו למעלה למעלה, ולא תחת כנפי השכינה אלא אלי ממש על יד כסא הכבוד, ובלבד "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", ואז תזכו "והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" - מעלה על גבי מעלה"
(שם פסוקים ה - ו).
ומשה רבנו עומד ותוהה, כיצד העם הזה שהיו עבדים לפרעה, והיו גוי מקרב גוי יגיעו למעמד של "והייתם לי סגולה מכל העמים", ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש". אומר לו הקב"ה: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". אומר רש"י:
"אלה הדברים - לא פחות ולא יותר". כי עם ישראל הם בני אברהם, יצחק ויעקב ועתידים לקבל תורה ומגיע להם כל השבחים הללו, ובפרט שבעת שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן וקבלו ואמרו "נעשה ונשמע".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il