בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חיוב ההודאה על נס
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס

"נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים פרק ס), נס הוא לשון הרמה, והקב"ה עושה לנו נסים כדי לרומם אותנו..."

undefined

הרב דוד דב לבנון

ה באיר תשס"ו
10 דק' קריאה
"נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים פרק ס), נס הוא לשון הרמה, והקב"ה עושה לנו נסים כדי לרומם אותנו, וכך מפרש רמב"ן (שמות פרק יד ה)
"וזה טעם ובני ישראל יוצאים ביד רמה (פסוק ח), שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם",

מוסיף "שפת אמת" הקב"ה נותן לנו נס כדי להרים אותנו מבחינה רוחנית וזהו "לְהִתְנוֹסֵס" והדבר תלוי בנו, אם נפנים את מהות הנס ונתנוסס נזכה שהוא יתמיד בנו במידת האמת הנצחית וזהו "מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" (קושט =אמת, סלה = לנצח).
זכינו בדור זה להקמת מדינת ישראל, נס שציפו לו דורות אלפיים שנות גלות, לאחר שואה איומה מתאפשר תהליך של קבוץ גלויות. מדובר כאן על נס בקנה מידה שאין לו אח ורע בכל ההיסטוריה העולמית. שעם יחזור לארצו לאחר גלות כ"כ ארוכה, ויתקיימו דברי התורה בדיוק כפי שנאמר בספר דברים על הגלות באחרית הימים (פרק כח):
(סד) וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן:
(סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְקֹוָק לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ:
(סו) וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:
(סז) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(סח) וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה: ס

תיאור זה תואם את השואה האיומה שארעה בדורנו באירופה, והסיום "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה", הוא תיאור השמדת היהודים שלא נתנה להם ההזדמנות של "העבודה משחררת" ...

ואחרי זה קיום דברי הנבואה על קבוץ גלויות (דברים פרק ל):
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ג) וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:

התורה מבטיחה שלאחר הצרות שישראל יעברו יתחיל תהליך של תשובה שראשיתה קבוץ גלויות, "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" פירש המגיד הגדול רבי דוב בֶר ממזריטש זצ"ל אם ישאר ביהודי באחרית הימים אפילו קצת שמימיות הוא יזכה לשוב ולהיגאל, ורק אחר כך אחרי שישובו אל הארץ יתחיל תהליך של תשובה אל ה' "וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וגו' ". וכבר כתב הרמב"ן (דברים פרק לב מ) על שירת האזינו "ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי הא-להים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום", ומאות שנים לאחר הרמב"ן אנו עומדים נפעמים איך הנבואות של התורה הולכות ומתגשמות לעינינו.
שיבת ישראל לארצם התאפשרה בגלל נס נוסף, שהארץ שמרה לנו אמונים במשך כל הגלות, כפי שנאמר בתורה " ושממו עליה אויביכם " ומפרש רמב"ן ע"פ חז"ל (ויקרא פרק כו טז)
"ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

ואנו רואים עין בעין בקיום ההבטחה הזאת, שארץ ישראל נשארה חרבה במשך כל הגלות, ולא היה בה שום שלטון עצמי אחר, כך שיתאפשר לנו לשוב ולקבל את הבעלות על הארץ.
נדמה שהנס הגלוי של קבוץ גלויות ותקומת מדינת ישראל הוא כל כך גדול, שמי שפוקח את עיניו ומתבונן בכך יכול להגיע לאמונה שלימה בקב"ה יותר לא פחות מנס יציאת מצרים.
למרות כל זאת יש שמתקשים לשמוח בגלל בעיות רוחניות קשות ובגלל מה שעברנו השנה בגוש קטיף. ואעפ"כ התהליך של קבוץ גלויות שהתחיל ולא פסק הוא כל כך עוצמתי שהקשיים שהתעוררו שמדינה שבדרך אינם יכולים לבטלו חלילה, והסיבה לשירת ההודיה בעינה עומדת.
כדי לקבל מושג להגדרה של יום טוב למרות הצללים הרבים המסתירים את אורו ניקח לדוגמה את ט"ו באב שעליו אמרו חז"ל (תענית דף ל ב) " אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ". כמה טעמים נאמרו על ט"ו באב שמזכירים לנו את יום העצמאות: א. "(אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר ". לאחר שנגמרה הגזירה על חטא המרגלים שגזרה מיתה וגלות, עדין לא נכנסו לארץ אבל השמחה על בטול גזירת הגלות מילאה את לב ישראל, שמחה שעליה מצאו לנכון לקבוע יו"ט שלא היה יום שמח כמותו בכל המועדים. בעקבות זה חזר דבור הנבואה למשה, "שנאמר (דברים ב') 'ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי', אלי היה הדבור", שאין השכינה שורה מתוך עצבות, ועתה חזרה עליהם השמחה. יום עצמאותנו לאחר שואה כל כך איומה שפסקו למות, נתבטלה גזירת הגלות "שלא לעלות בחומה".
ב. " אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל "
אחוד השבטים בימינו הוא נס קבוץ הגלויות שנאספו מארבע כנפות הארץ ומתערים זה בזה, תופעה פלאית ממש.
ג. " עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל", לאיזה שירצו יעלו ". ביום העצמאות הכרזת המדינה נפתחו גבולות הארץ ונתאפשר לכל יהודי בחוק השבות להגיע לארץ והיות אזרח בה.
ד. "רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שנתנו לקבורה ". מופלא הדבר שלאחר שואה כזאת של הרוגי ביתר, כאשר הם הובאו לקבורה תקנו חז"ל את הברכה השמחה ביותר "הטוב והמטיב", מפני שראו שהקב"ה לא השליכם מעל פניו וחסדו עדין נטוי עליהם. על אחת כמה וכמה ביחס לישועות זמנינו שרואים בעליל את חסדי ה', שגם אם יש בהם תערובת של כאב, עלינו לא להסיח דעת מהטוב והמטיב לנו.
ונראה להעמיק בכך יותר, הנה ברכת הטוב והמטיב נאמרת בברכת המזון. יש מחלוקת אם היא מן התורה או שהיא מדרבנן וביבנה תקנוה (ברכות דף מח ב)
"תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: (דברים ח') 'ואכלת ושבעת וברכת' - זו ברכת הזן, 'את ה' א-להיך' - זו ברכת הזמון, 'על הארץ' - זו ברכת הארץ, 'הטובה' - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר: (דברים ג') 'ההר הטוב הזה והלבנון', ''אשר נתן לך' - זו הטוב והמטיב ... רבי אומר: ... הטוב והמטיב - ביבנה תקנוה".

והנה הגמ' שם אמרה שגם הברכות שהם בודאי מן התורה, נוסחם לא נקבע מיד בסיני אלא במשך הדורות לפי התפתחות הגאולה, כך עלה בלבם של חז"ל להוסיף תוכן לברכת המזון שמעוגן בתורה. ולפיכך ברכת הזן תקן משה, ברכת הארץ תקן יהושע כשנכנסו לארץ, ברכת ירושלים תקנו דוד ושלמה כשנבחרה ירושלים ונבנה המקדש, ולפי זה צריך עיון מתי נתחברה ברכת הטוב והמטיב למ"ד שהיא ברכה שמקורה בתורה? נראה לומר שגם למ"ד שברכת הטוב והמטיב היא מהתורה ביבנה תקנוה. וראיה ממה שמובא שם שלמדו מאותם המילים "אשר נתן לך" שהיו מקור לברכת הטוב והמטיב
"רבי מאיר אומר: מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה? תלמוד לומר: אשר נתן לך ה' אלהיך - דיינך, בכל דין שדנך, בין מדה טובה ובין מדה פורענות"

הרי לנו רמז מובהק להרוגי ביתר, ולפי זה המחלוקת אם הטוב והמטיב היא מהתורה או מדרבנן אבל אין ספק שביבנה תקנוה. נמצא שלאחר הרוגי ביתר נתחדש תוספת הבנה לתהליך הגאולה שגם במצב כזה אפשר לראות את השגחת ה' ולצפות לגאולה ויש לקבוע על כך ברכת הודיה. ונראה עוד שקביעת החכמים שבאותו הדור בענין הטוב והמטיב, הכריעה שאלה חמורה נוספת, האם לאחר חורבן ירושלים יש מקום לברך בברכת המזון את ברכת ירושלים, וכיון שהרוגי ביתר הובאו לקבורה, החליטו שיש לברך על ירושלים גם בחורבנה, והברכה מסתמה שונתה במקום הודיה על בנינה של ירושלים, לנוסח שלנו " ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו ".
ה. "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך, דמוסיף - יוסיף, ודלא מוסיף – יסיף, מאי יאסף? אמר רב יוסף: תקבריה אימיה ".
כאן אפשר למצוא משמעות סימלית של סימני גאולה בכך שתשש כוחה של חמה שמסמלת את אומות העולם, ומכאן ואילך יש להוסיף בשירת האמונה כי אם יפסיק אותה ח"ו הוא גורם בכך להמשך הגלות, וקובר את ציפית האומה לגאולה. וכל המתאבל על ירושלים מתוך אמונה וצפיה לבנינה זוכה ורואה בנחמתה.
והנה אמרו חז"ל (סנהדרין דף צד א) "
'למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' 1 אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר (ישעיהו כ"ד) 'מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'. אמר שר העולם לפניו: רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה! - יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי. אמר נביא: אוי לי, אוי לי, עד מתי?" 2 .

צריך להבין, מדוע באמת לא אמר חזקיהו שירה? ומאידך גיסא מצאנו בברייתא שחזקיהו כן אמר את שירת ההלל, הגמ' (פסחים דף קיז א) דנה " הלל זה מי אמרו ?" 3 , ובין הדעות המובאות שם "רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו, בשעה שעמד עליהם סנחריב". ועוד שלפי רש"י הטענה על חזקיהו היתה שלא אמר שירה "שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו", ובפירוש מצאנו שאמר שירה מופלאה כשנתרפא מחוליו 4 ? וכן צריך להבין מדוע כדי שיהיה ראוי להיות משיח הוא צריך לומר שירה? וכן צריך להבין את טענת הארץ "רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח ", כיצד הארץ יכולה למלא את מקומו של חזקיהו באמירת השירה?
והנה חז"ל עמדו על כך במדרש (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ג)
"וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב (דברי הימים) 'ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו, (למה), כי גבה לבו', את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו? אלא גבה לבו מלומר שירה. אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה י"ב) זמרו ה', אמרון ליה למה (שם /ישעיהו י"ב/) 'כי גאות עשה', אמרון ליה כבר 'מודעת זאת בכל הארץ', א"ר אבא בר כהנא: אמר חזקיהו, תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה, א"ר לוי: אמר חזקיהו, מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקב"ה עד סוף העולם".

נראה לבאר, ששיר ההלל על הנסים אינו יכול להיאמר על העבר בלא יחס להווה ולעתיד, מהות השירה בהיותה שירה חדשה, כפי שמופיע בכל מקום הצירוף "שיר חדש" (תהלים פרק צו א) "שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ", וכן התורה (דברים פרק לא) "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת", נאמר ועתה להדגיש ששירה צריכה להיות על דבר שמתרחש עתה. והנה חזקיהו אמר שירה על הנס הגדול של מפלת סנחריב, אבל לא המשיך מכח השירה הזאת לומר שירה על המשך השגחת ה' על ישראל ועל גילוי רצונו לגאול אותם, הוא ראה בגילוי השגחת ה' בטבע דבר מובן מאליו שאין צורך לשיר עליו. מצאנו שחזקיהו לימד תורה את ישראל עד שלא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה 5 , ומכאן הבינו חז"ל שחזקיהו חשב שגדולה תורה לכפר על השירה, כלומר למוד התורה הוא העיקר ואין צורך לומר שירה על גאולת הארץ. ולפי זה מובן איך הארץ בקשה ללמד עליו זכות בכך שהיא כבר שרה שירה זו 'מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ', בעצם הפריחה והפירות שיוצאים ממנה, אבל הקב"ה לא הסתפק בכך, כי מתפקידו של מלך המשיח להראות ולגלות את הליך הגאולה ולהוציאו מן העלם אל הגילוי, וכיון שחזקיהו לא עשה כן לא זכה להיות משיח, ונשארו הדברים סתומים ומכוסים (מ"ם סתומה) "רזי לי רזי לי", בחינת סוד נעלם, וכך נגוזה הגאולה והיא מחכה לגואל שיגלה אותה על ידי שירה, שיכיר ויבחין בשירת הארץ שמראה איך אין לך קץ מגולה מזה 6 .
השירה היא בבחינת "נֵּס לְהִתְנוֹסֵס", מחזקת את האמונה ונותנת כח להמשיך את תהליך הגאולה, וכך מצאנו בזמן בית שני שבוני המקדש התמודדו עם קשיים מרובים הן של עוני וחוסר אמצעים והן של סכנת אויבים, והעם שעלה עם עזרא היה מועט וגם מבחינה רוחנית היה נחשל מנשואי תערובת ומעשרה יוחסין שעלו מבבל שהיו בהם פסולי קהל, וכיצד הם יתגברו על כל הקשיים האלו? מסופר שעזרא העמיד את הלוים שינגנו לפני הבונים (עזרא פרק ג) "לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' " וכפירוש רש"י (תהלים פרק ד א) "נצוח נופל במתחזקים בעבודה כענין שנא' (עזרא ג) יעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה' ". "וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה' "
"נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" נזכה שהנסים שזכינו להם יביאו אותנו להתנוסס ולהתרומם ולומר לפניו שירה חדשה רוממות של קדושה ושל תורה שתביא לגאולתנו השלימה.


^ 1 ישעיהו פרק ט "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵ-ל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְ-בָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת".
^ 2 רש"י מסכת סנהדרין דף צד עמוד א מ"ם - שבתיבת למרבה המשרה סתום, לכך נסתם, לומר, נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה, לישנא אחרינא: שביקש הקדוש ברוך הוא לסתום צרותיהן של ישראל שבקש לעשותו משיח, ומורי רבי פירש: לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה. כל הנסים הללו - שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו. שמענו צבי לצדיק - שר העולם שאמר: עשה צביונו של צדיק. רזי לי רזי לי - נסתרות שלי הן, ואני יודע על מה מעכב.
3יש דעות רבות בחז"ל מי אמרו וזה מתחיל במשה רבנו "רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים", ולפי פירוש אחד ברשב"ם אין מחלוקת בין החכמים וכל אחד מוסיף על חברו.
^ 4 ישעיהו פרק לח "מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ: אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי: וגו' חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ: יְקֹוָק לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה'".
^ 5 מובא בגמ' (סנהדרין דף צד ב) "(ישעיהו י') 'והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן', אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".
^ 6 (סנהדרין דף צח א) "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' ".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il