ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"לא תקום..." ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ר"ח אייר תשס"ח

"לא תקום..."


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד


מצות לא תעשה שלא לנקום מחברו, שנאמר: "לא תקום" (ויקרא י"ט).


סיפורה של מצוה
קשובים ודרוכים שלא להפסיד אף מילה, ישבו שומעי השיעור לפני רבם הנערץ - החזון אי"ש זצ"ל. במהלך השיעור שעסק בדיני האיסור לנקום, לפתע, השתתק הרב. כולם הרימו את ראשיהם בציפייה להמשך הדברים, כשהופתעו לשמוע: "דעו לכם כי פעם אחת אני נקמתי...". ההפתעה הייתה גדולה: החזון אי"ש נקם?! כיצד?! במה מדובר?!
וכך סיפר הרב: בצעירותו ישב רבי אברהם ישעיהו בבית כנסת קטן בווילנא ולמד בהתמדה עצומה. איש לא הכירו, וכך יכל ללמוד בשקט וללא הפרעות. יום אחד ניגש אל ארון הספרים במטרה לקחת משם גמרא לה נזקק לצורך עיונו. אולם שמש בית הכנסת שהיה אדם קפדן במיוחד, גער בבחור הצעיר: "הספריה שלך, שאתה מעז ככה לקחת גמרא ולבלגן את בית המדרש"?! וחטף ממנו את הגמרא ברוגז רב. לאברך הצעיר הייתה עוגמת נפש גדולה מכך שלא יכל לעיין בספר שרצה, ומהבושה שנגרמה לו על ידי אותו שמש. בליבו גמלה החלטה לנקום בשמש!
סקרנותם של שומעי השיעור הייתה עצומה - איך נקם החזון אי"ש באותו אדם?!
המשיך החזון איש וסיפר: למחרת בבוקר במהלך תפילת שחרית עבר השמש בין המתפללים עם קופת הצדקה. אנשים עניים היו מתפללי בית הכנסת, כך שיותר ממטבע קטנה לא היה ביכולתם לתרום. לכן, הפתעתו של השמש הייתה גדולה, כשמאן דהו שלשל מטבע גדולה וכבדה לקופה. הוא הרים את עיניו, והופתע לראות את האברך עליו צעק אמש, מזדרז ותוחב מטבע גדולה נוספת לקופה. מופתע רצה השמש להמשיך בדרכו אולם החזון אי"ש עיכבו תוך שהוא משלשל מטבע נוספת, וכך המשיך המעמד כשלתוך הקופה הצטרפו לא פחות מחמשה עשר מטבעות גדולים. המשיך החזון אי"ש וסיפר: "מיד עם תום התפילה ניגש אלי השמש בדחילו ורחימו, כשבידו הגמרא בה רציתי לעיין בערב הקודם, תוך שהוא מכריז קבל עם ועדה כי הספריה עומדת לרשותי לכל ספר לו אזדקק".
*
"סגור את החלון!" נשמעה הפקודה בחלל הרכבת. רבי ישראל מסלנט קם ממקומו, וסגר את החלון למרות שלא הוא זה שפתחו. "תזיז את המזוודה שלך, היא מפריעה לי!" המשיך האיש. רבי ישראל הזיז את המזוודה למרות שהייתה מונחת במקומו שלו. וכך לכל אורך הנסיעה המשיך האיש, שלא ידע כי לצידו יושב קדוש ישראל, להתנהג בגסות ובחוצפה.
כשהגיעו ליעדם נפרדו דרכיהם. אולם האיש ששמע כי בעיר מתארח הצדיק רבי ישראל מסלנט, השתוקק לפגושו. עוד באותו יום פנה אל האכסניה בה התגורר הרב ונכנס אל הרב בדחילו ורחימו. ההלם שאחזו כשראה שהרב אינו אחר מהאיש שישב לידו ברכבת, אותו איש אליו התייחס בגסות ובזלזול, היה בלתי ניתן לתיאור. המילים נעתקו מפיו וחיוורון עטה את פניו. אולם רבי ישראל חייך אליו חיוך רחב כאל מכר ותיק. האיש החל בסדרת התנצלויות לרב על היחס המזלזל אותו הפגין כלפיו, אולם רבי ישראל הרגיעו ואמר כי אינו מקפיד ואין לו על מה לבקש סליחה, עד שנרגע. לפני צאתו של האיש, שאלו הרב מדוע בא לעיר זו. האיש ענה לו כי בא לקבל תעודת סמיכה לשחיטה, מקצוע בו הוא מעוניין לעסוק על מנת לפרנס את משפחתו. רבי ישראל אמר לו כי היות ובנו הוא רב העיר הוא יסייע בידו לזרז את התהליך. ואכן, עוד באותו יום, ישבו דייני בית הדין של העיר, על מנת לבחון את ידיעותיו של האיש, לראות האם אכן ראוי הוא לקבל כתב סמיכה. אולם בבחינה התברר שידיעותיו בנושא היו מועטות, ולא נמצא ראוי לקבל את הסמיכה. מששמע זאת רבי ישראל שלח שליח אל מעונו של האיש וביקשו לסור אליו מיידית. האיש שכבר היה עסוק באריזת חפציו עזב הכל ובא לפני רבי ישראל. הרב אמר לו כי שמע כי לא עבר את הבחינה, והציע לפניו אברך איתו דיבר, שיֵשב עימו בתקופה הקרובה ויחד ילמדו את כל הלכות השחיטה היטב, עד שיוכל לקבל כתב סמיכה. האיש לא ידע את נפשו מרוב הפתעה ושמחה. וכך היה, הוא ישב עם אחד מאברכי העיר עד שידע את הלכות שחיטה על בוריים וזכה לתעודה המעידה כי הינו שוחט מוסמך.
תלמידי הרב שעקבו אחר השתלשלות הדברים שאלוהו על מעשיו התמוהים. מילא לסלוח לו על התנהגותו - זה ברור. אולם מה העניין לעזור דוקא לו, הרי מן הסתם ישנם עוד כאלו שניסו לקבל סמיכה ולא עלתה בידם?!
הרב הסביר להם כי לאחר שהאיש התנצל בפניו הרגיש כי בליבו עדיין ישנה תרעומת מסויימת על האיש: "חששתי שאפילו יש בי מעט רצון לנקום באדם, לכן על מנת לעקור כל מחשבה שכזו מליבי החלטתי לעזור לו ככל יכולתי וכך לוודא כי אין בי שום כעס על היהודי".
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il