בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

תפילת נשים

תפילת חנה, הודאה של לאה, תפילת אשתו של אבא חלקיה, למדנו יראת חטא מתפילתה של נערה , למדנו שכר פסיעות לבית הכנסת מהנהגה של אשה אלמנה, בנות לוד ובנות ציפורי שהיו מתפללות בבית המקדש, חיוב נשים בתפילה.

undefined

הרב שמואל אליהו

סיון תשס"ח
10 דק' קריאה

תפילת חנה
הרבה הלכות מהלכות תפילה נלמדים מתפילה של אשה. בגמרא (ברכות לא.) "אמר רַב הַמְנוּנָא, כַּמָּה הִלְכְתָא גַּבְרְוָתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מֵהַנֵי קְרָאֵי דְּחַנָּה" - כמה הלכות חשובות וגדולות לומדים אנו מתפילתה של חנה. "הִלְכְתָא גַּבְרְוָתָא". הלכה ראשונה שהמתפלל צריך לכוון את ליבו שנאמר "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ". הלכה שנייה שהמתפלל צריך לחתוך את התפילה בִּשְׂפָתָיו – "שפתיה נעות". הלכה שלישית שהקול לא ישמע – "וקולה לא ישמע". אלו הלכות בסיסיות לכל אדם שמתפלל תפילת שמונה עשרה. הגמרא לומדת עוד כמה וכמה הלכות חשובות מתפילת חנה. אנחנו מתחילים כל בוקר את התפילה בתפילת חנה. תפילה שמדברת על מלכות בית דוד. על בית המקדש. על כבודו של הקב"ה.



הודאה של לאה


בתפילה מתחילה בהודאה לאלוקים. גם הדרך להודות לה' נלמדת מאשה – מלאה. "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאתה לאה והודתה שנאמר "הפעם אודה את ה'". הסביר רש"י כיון שילדה בן רביעי הודתה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה לדעתה רק שלשה ילדים. ברגע שנולד הבן הרביעי – יהודה, אמרה "הפעם אודה את ה'" ומה המיוחד בהודאה זו שלא הייתה מיום בריאת העולם, הרי הרבה לפניה הודו לאלוקים?
יש הודאה ויש הודאה. כל מי שמצליח בעסקיו אומר: "עשיתי וה' עזר לי", זאת לא הודאה שלימה. לאה הודתה "הודאה שלימה" בלי לחשוב שמגיע לי ואני בטובי אומרת "תודה". אלא, הודאה מתוך מחשבה שלא מגיע לי וקיבלתי. בזכותה זכו כל בניה לדעת להודות לה': "לאה תפשה בהודיה, עמדה זרעה בהודיה אחריה. היא אמרה "הפעם אודה את ה'", יהודה בנה אחריה - "יהודה אתה יודוך אחיך", דוד – "הודו לה' כי טוב", דניאל - מצלי ומודה (תנחומא ויצא פרק ו).

עם השנים נוספה לשבט "יהודה" גם משמעות של "מודה על האמת" מודה בטעות. כאשר יהודה עומד להפסיד את כל מעמדו הציבורי במעשה עם תמר, יש לו יכולת לשמור על "כבודו" אם יעשה ח"ו שקר בנפשו וישתוק. הוא לא מהסס להודות: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" היסוס קל שלו היה עלול לעלות בחיים של תמר ושני תאומיה. שני הבנים שמהם יצא בסופו של דבר דוד המלך, וגם.. מלך המשיח.
בזכות התכונות האלה שעברו במסורת המשפחה, והתגלו אצל דוד, זכה דוד לקנות את מקום המקדש ולהכין את כל החומרים והתשתית לבנין הבית. זה המקום שאליו באו אלה שרוצים להודות לה', שרוצים להודות בטעות ולתקן את מה שקלקלו. שרוצים להתקרב אל ה'. זה המקום שבו שרים את שירי בני קורח שמשולבים בתהילים של דוד המלך. אנשים שיודעים להכיר בטעות, שיודעים איך לתקן. הם יכולים ללמד את כולם איך לחזור בתשובה אפילו מהמקום הכי נמוך שיש. מהשאול.



תפילת אשתו של אבא חלקיה


הגמרא מספרת על כוח תפילתו של אַבָּא חִלְקִיָה ואשתו בעת עצירת גשמים, אבא חלקיה היה נכדו של חוֹנִי הַמְּעַגֵּל ויש לו זכות אבות גדולה. הגמרא מספרת שהוא היה שכיר יום, פועל שלא רצה לדבר עם חכמים בזמן העבודה שלא לגנוב את זמנו של בעל הבית. בסופו של אותו סיפור אומר אבא חלקיה לאשתו אני יודע שחכמים באו לבקש על הגשמים. בואי נעלה לעליה להתפלל על כך לפני שיבקשו מאיתנו. אולי ה' יתרצה לנו וירד גשם ולא יחזיקו לנו טובה.
עלו לגג והתפללו הוא בצד אחד והיא בצד שני. העננים החלו להגיע מהכיוון של אשתו. אחרי שירד גשם ירד אבא חלקיה לחכמים ושאל אותם למטרת בואם. אבל הוא לא כל כך הצליח וחכמים אמרו לו אנחנו רוצים ללמוד כמה וכמה הנהגות שעשית. תורה היא וללמוד אנו צריכים ללמד לדורות הבאים. התרצה אבא חלקיה והסביר להם את דרכו. לבסוף שאלוהו למה העננים הגיעו מכיון אשתו לפני שהגיעו מהכיוון שלו. אמר להם "מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא שְׁכִיחָא בְבֵיתָא, וּמְקָרְבָא הַנָיָתָּהּ לֶעָנֵי יוֹתֵר מִדְּגַּבְרֵי. אִי נַמֵי בִּרְיוֹנֵי שְׁכִיחֵי בְשְׁבֵיבוּתָן, אֲנָא קְבָּעִינָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ דְּנֵימוּתוּ, וְאִיהִי הֲוָת קָא בַעְיָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ דְּלִהַדְּרוּ בִתְשׁוּבָה וְאַהֲדַרוּ: פירוש – משום שאשה מצויה בבית וכשעני מבקש לאכול היא נותנת אוכל ואני נותן כסף. אצלי העני נשאר רעב עד שמוצא מה לקנות ואצלה הוא אוכל מיד ומשביע את רעבונו. עוד סיפר להם שהיו בשכנותו בריונים שהפריעו לו. הוא התפלל שימותו והיא התפללה שיחזרו בתשובה. וחזרו.



למדנו יראת חטא מתפילתה של נערה


למדנו מכך על כוח תפילתה של האשה שלפעמים הוא יותר מכל התפילה של האיש. ובגמרא למדנו על שכר פסיעות מתפילה של אשה. וגם למדנו על יראת חטא מתפילת של בתולה. במסכת סוטה (כב.) "וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה, וְקִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה - דְּרַבִּי יוֹחָנָן שָׁמְעָה לְהַהִיא בְּתוּלָה, דְנָפְלָה עַל אַפָּהּ וְאָמְרָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ גַּן - עֵדֶן, בָּרָאתָ גֵּיהִנּוֹם, בָּרָאתָ רְשָׁעִים, בָּרָאתָ צַדִּיקִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם. המיוחד בתפילה שלה שרבי יוחנן – מרה שארעא דישראל לומד הוא שהיא לא מתפללת על עצמה. היא מתפללת שהאנשים לא יהיו רשעים בגללה. שלא יפסידו הם את החלק שלהם בגן עדן בגללה. תפילה של ממש על אחרים.



למדנו שכר פסיעות לבית הכנסת מהנהגה של אשה אלמנה.


עוד מספרת הגמרא משם רבי יוחנן שלמדנו הלכות על קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה - דְּהַהִיא אַרְמַלְתָּא דַהֲוָאִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשֵׁיבְבוּתָהּ, וְכָל יוֹמָא הֲוָה אַתְיָא וּמַצְלָא בֵּי מִדְרָשָׁא דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ, בִּתִּי, לָא בֵּית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ בְּשֵׁבְבוּתֵךְ?! אָמְרָה לוֹ, רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ?!
תרגום: הייתה אלמנה שהייתה מתפללת בבית המדרש של רבי יוחנן. פעם אחת שאל אותה רבי יוחנן והלא יש בית כנסת בשכנותך? למה את באה להתפלל בבית המדרש שלי? אמרה לו: והלא יש שכר פסיעות? ממנה למד רבי יוחנן מהו המאמץ שצריך לעשות לקבלת שכר.



בנות לוד ובנות ציפורי שהיו מתפללות בבית המקדש


על הפסוק באיכה רבה (פרשה ג ג) "גדר בעדי בגזית" מספר המדרש על קפיצת הדרך שהייתה לבני ישראל קודם חורבן הבית. הדוגמא שלו הוא מתפילת נשים. המדרש מספר על בנות לוד שהיו קמות בבוקר לשות עיסתן ועולות ומתפללות בבית המקדש ויורדות חזרה ללוד עד שלא החמיצה העיסה. ולוד היא קרובה לירושלים מהלך יום אחד. אבל בנות ציפורי שגרות בגליל הרחוק מרחק הליכה של שבוע ימים כמעט היו קמות בבוקר, עולות ומתפללות בירושלים ומספיקות לחזור לציפורי בגליל ולא היה אדם מספיק להגיע לעצי התאנה לקטוף פרי לפניהם.
האי ספרא דמגדלא (החזן שגר במגדל - ליד טבריה) הוה מסדרא קנדיליה בכל ערובא שובא (מכין נרות שבת) סליק שבח ונחת ומדליק יתהון (עולה ומתפלל בבית המקדש וחוזר להדליקן). ואית דאמרי ספרא הוה בכל ערובא שובא הוה סליק ופשט סדריה בבית מיקדשא ונחית שבית בביתיה (יש אומרים שהיה מכין פרשת השבוע בכל יום שישי בבית המקדש ומספיק לחזור לביתו במגדל לפני שבת).


חיוב נשים בתפילה
חיוב נשים בתפילת י"ח


המשנה במסכת ברכות (כ.) אומרת: "נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפלין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון". תפילה האמורה כאן אינה סדר התפילה הרגיל שכתוב בסידור, מדובר כאן רק על תפילת שמונה עשרה.
לפי פשט הגמרא נשים חייבות שלוש פעמים ביום להתפלל שמונה עשרה, שהרי הגמרא אומרת מפני מה חייבות בתפילה? "דרחמי נינהו! שזו בקשת רחמים וגם הן צריכות להתפלל לבקש רחמים באותה מידה שגברים חייבים בה. ולמרות שהיה מקום לחשוב שהן פטורות כיון שהתפילה היא תלויה בזמן שהרי כתוב בה "ערב ובקר וצהרים" - קא משמע לן שחייבות בתפילה.
גם מרש"י משמע כך שאמר "דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים". והסביר השאגת אריה (סימן יב) ש"כיון דנשים חייבות בעיקר תפלה של תורה, אותן התפלות שתיקנו רבנן לזמן קבוע אף על גב דהווא ליה זמן גרמא - תיקנו נמי לנשים, הואיל וחייבין בעיקר תפלה של תורה. ובגמ' אמרינן (שם כ, ב) וחייבין בתפלה דרחמי נינהו כו', כלומר אע"ג דתפלה הוי ליה מצוות עשה שהזמן גרמא וכמו שכתבנו, מכל מקום הואיל ורחמי נינהו תיקנו אף לנשים".
המגן אברהם (או"ח קו, ס"ק ב) טוען שלשיטת הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע, החיוב אינו מתייחס לתפילה שתיקנו חז"ל אלא לבקשה אחת בכל יום. ואילו לרש"י, לרמב"ן, לרא"ש ולטור חיוב הנשים זהה לחיוב הגברים, לכל הפחות שתי "עמידות" ביום, שחרית ומנחה. (חיוב על תפילה ערבית הוא פחות, כיון שערבית בבסיסה היא תפילת "רשות" שגברים קיבלו על עצמם כחובה. אפשר לומר שנשים לא קיבלו על עצמם תפילת ערבית בתור "חובה").
וכך מביא בבן איש חי שנה שניה פרשת בראשית (יח). שם הוא דן בשאלה האם נשים יכולת לאכול קודם קידוש בשבת בבוקר כמו גברים. וכתב שם: "יש אומרים הנשים קיימי אדינא דאורייתא שאין להם נוסח רבוע ולא זמן קבוע לתפלה ובפעם אחד ביום שיאמרו נוסח תפלה יצאו ידי חובה. ואם כן לדידהו אין הקידוש תלוי בתפלה ולפיכך משעלה עמוד השחר אסורין לטעום מים קודם קידוש". (למעשה מו"ר אבי אומר שלגבי קידוש זה תלוי במנהג של אותה אישה. אם היא רגילה להתפלל שחרית בשבת, היא יכולה לשתות מים קודם התפילה. כיון שבשבילה זמן התפילה קבוע והקידוש חל רק אחרי התפילה. אבל אם היא לא רגילה להתפלל בשבת בבוקר, חלה עליה חובת קידוש מיד כשהיא קמה ולכן היא לא יכולה לשתות כלום קודם תפילה אם היא מתפללת).
לשיטת המגן אברהם נשים לא חייבות לומר את כל נוסח הי"ח ברכות של תפילת י"ח. אלא כדין דאורייתא שיכולות לומר רק נוסח של בקשה אחת בבוקר. וכמו שכתב הבן איש חי על בברכות השחר שהבקשות הראשונות של ברכות השחר הם הבקשות שבהם אדם יוצא ידי חובת תפילה דאורייתא. אולם פשט לשון הרמב"ם והשו"ע הוא שנשים חייבות בתפילה כמו הגברים. ומה שחכמים תיקנו זמן  ונוסח לתפילה אין זו מצוה חדשה אלא זה אותה מצוה שהיא מן התורה שחכמים אמרו שצריך לקיים אותה בנוסח מדוייק ובשעה מסויימת. ולפי שנשים חייבות בתפילה מן התורה עליהן ליישם מצוה זו כמו שתיקנו חכמים. (עיין בן איש חי ויקהל ל"ז) רק שנשים שלא יודעות להתפלל תפילת י"ח אחת לפחות ביום, לפחות שיבקשו בקשה אחת בלשונם. לצאת ידי חובה של תפילה לפי השיטה המקילה ביותר, שיטת המגן אברהם.



חיוב נשים בשאר חלקי התפילה


נשים חייבות בברכות השחר וברכות התורה בשם ומלכות. רק ברכת "שלא עשאני אשה" מברכות "שעשני כרצונו" בלי שם ומלכות. (בא"ח וישב יב) כי לא מברכים ברכה על יצירה חיובית "שעשני יהודי". "שעשני בן חורין" שנוח לאדם שלא נברא משנברא. אם לא ברכו בבוקר כשקמו - יברכו כל היום.
עוד חייבות הנשים להתכונן לתפילה שתהיה בכוונת הלב. במיוחד שכל עניין כוונת הלב בתפילה נלמד מחנה "וחנה היא מדברת על ליבה". לכן ראוי שתגיד פסוקי דזמרא שהם הכנה לתפילה שיש חיוב גם על הנשים להתכונן לתפילה כדבעי. גם קריאת שמע של ערבית היא לפעמים באה אצל גברים לצורך הכנת הלב. כגון כשהם מתפללים ערבית מוקדמת והם צריכים לקרוא קריאת שמע פעם נוספת קודם השינה, בתפילה המוקדמת הם קוראים קריאת שמע בשביל הכנת הלב. להכנס לתפילה מתוך הכנה. (מפרשים על ברכות ב.)
גם לטעם של הטור (אורח חיים סימן נא). שאומרים "ברוך שאמר כדי להיות מאלה שנאמר עליהם בפרק כל כתבי "יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום". ואומרים אשרי כדי לקיים מה שאמר רבי אלעזר "אמר רבי אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים, מובטח לו שהוא בן העוה"ב" וכן דרש ר' שמלאי: "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל". וטעמים אלו שייכים גם באשה. ולכן רצוי וחשוב שתאמר את פסוקי דזמרא. אמנם אם לא אמרה אותם – יצאה ידי חובה כמו איש שבדיעבד יצא ידי חובת תפילה ג בלי פסוקי דזמרא.



מה חיוב הנשים על קריאת שמע?


נשים פטורות מקריאת שמע כי היא מצוות עשה שקשורה לזמן, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא הנשים לא חייבות בה. ובשולחן ערוך (אורח חיים ע) כתוב כי למרות שהן פטורות מקריאת שמע "נכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים" וכתב על זה הרמ"א "ויקראו לפחות פסוק ראשון".
כתב בעל כף החיים (או"ח סימן ע' ס"ק א בסופו): נשים חייבות לומר אמת ויציב כיון שיש בו זכירת יציאת מצרים. ובזה נשים חייבות. (מגן אברהם מובא בכף החיים ע.) וכן אמת ואמונה בערבית. מובא בבית עובד בדיני ק"ש של ערבית. לדעת הפרמ"ג החיוב עליהם הוא מדרבנן כיון שזה מצווה שתלויה בזמן. יש חיוב ביום ויש חיוב בלילה וזה שני חיובים שונים שקשורים בזמן. והבית עובד חלק עליו וסובר שזה דאורייתא. ומ"מ כתב כף החיים "אפילו למ"ד פטורים אם הם מקימים המצווה יש להם שכר כמו מי שאינו מצווה ועושה. ואם רצו לברך – גם שאר הברכות של קריאת שמע וגם פסוקי דזמרא וברכותיה הרשות בידם" כך כתב שו"ע הרב.



ברכות ברוך שאמר וישתבח, וברכות קריאת שמע


בעניין השאלה אם מותר לנשים לברך על ברכות קריאת שמע או פסוקי דזמרא וברכותיה. זה קשור לשאלה על מצוות עשה שהזמן גרמא כמו ברכת שופר לולב וסוכה. האם מותר להן לברך למרות שהם פטורות. זו מחלוקת בין התו"ס שכתב שמותר לברך למרות שלא מצוות, לבין הרמב"ם והשו"ע (תקפ"ט) שכתבו שלא לברך.
כתב החיד"א בברכי יוסף שבתחילה ערער על מה שנהגו הנשים לברך על לולב בארץ הצבי שהינו ארץ ישראל. כי זאת מצוות עשה שהזמן גרמא. שהרי קיבלנו את הוראת הרמב"ם ושו"ע. אבל אחר כך בא לידו שו"ת מן השמים של רבי יעקב ממויריש ושם כתוב ששאל וענו לו שנשים יכולת לברך על מצוות שתלויות בזמן אע"פ שהן אינם מצוות ועושות. וכתב החיד"א ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבי יעקב ממויריש כמו שהבאתי בברכי יוסף נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב וכמנהג הקדום, והגם שמרן פסק שלא יברכו, נראה שאילו ראה מרן ז"ל את התשובה של רבי יעקב ודאי היה פוסק כן. ולא שייך לא בשמים היא וכו' והאריך להסביר בספרו שם הגדולים למה אין בזה "לא בשמים". וכן כתב הכף החיים עצמו כי במקום מנהג לא אומרים "ספק ברכות להקל". לכן נשים יכולות לברך על לולב כמנהגם.
דעת הרמב"ם היא שנשים לא יכולת לברך כי היאך יאמרו "וצוונו" כאשר היא לא מצווה ועושה. אמנם בתפילה קיל, אפילו למי שלא פוסק כדעת החיד"א כיוון שאין בה אמירת "וצוונו" אין שום מניעה אם תברך. ובודאי שכל מה שפסק השו"ע הוא במקום שבו אין מנהג. אבל כאן נהגו הנשים להתפלל את כל התפילה ובמקום שיש מנהג לא הולכים אחר פסק מר"ן ולא אומרים את הכלל "ספק ברכות להקל". לכן נהגו לברך על לולב ועל הלל ועל כל מה שהוא חלק מהתפילה.
סיכום נושא התפילה: אשה חייבת לכל השיטות בברכות השחר. חייבת לכל השיטות בתפילה אחת ביום. חייבת בהכנה לתפילה. חייבת בקבלת עול מלכות שמים. חייבת בזכירת יציאת מצרים. הטוב ביותר להיכנס לתפילה מתוך קריאת שמע שחרית וערבית וברכותיה, ובשחרית מתוך פסוקי דזמרא. לדעות רבות חייבת בשלוש תפילות י"ח ביום ויש אומרים רק שתים.
וכתב כף החיים: "על כן נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפילה כמו האנשים אין פחות, מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח".



נשים בברכת המזון, זימון וקידוש

נשים חייבות בברכת המזון (או"ח קפו) וצריכות לומר ברית ותורה. למרות שהרמ"א פסק שלא יאמרו, אנחנו נוהגים לומר את כל ברכת המזון כמו גברים. וכשנשים אוכלות בפני עצמן הן יכולות לזמן לעצמן וכך כתב בשו"ע (קצט ז) "נשים מזמנות לעצמן – רשות, אבל כשאוכלות עם האנשים חייבות ויוצאות בזמון שלנו".
נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ויכולות לקדש לעצמם וגם להוציא ידי חובה גברים שלא מקדשים. וכגון שהבעל לא בבית ויש ילדים מעל גיל בר מצווה, לפעמים אומרים לילד שיקדש על היין. אבל באמת האשה יכולה לקדש לעצמה. (או"ח רעא ס"ע ב).
ויהי רצון שהשיעור הזה על הלכות תפילה יעורר על חשיבות התפילה גם לנשים וגם גברים להתעורר והתחזק בתפילה על כל חולי ישראל ובכללם על מו"ר אבי שליט"א שיחזור לבריאותו הראשונה במהרה. אכי"ר.

כל יום בין השעה רבע לשש עד שבע – תהילים של נשים לרפואת הרב בבית הכנסת היכל יעקב ברחוב ריינס – ירושלים.
 

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il