ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
חומש במדבר נקרא בשם "חומש הפקודים". הן בראשיתו והן בסופו - סופרים את עם ישראל.
הספירה - שני צדדים יש בה: מחד גיסא יש בה ביטוי של הוקרה והערכה. הכילי, המאוהב בכספו, סופר את מעותיו פעם אחר פעם, ונהנה לעשות זאת בכל פעם מחדש. גם איש האדמה שמח לספור את העצים שנטע. כך, להבדיל, מייחס הנביא גם לקב"ה ביחס לצבא השמים "המוציא במספר צבאם... איש לא נעדר". בספירה מבטא הסופר את הערך המיוחד שהוא מייחס לכל אחד מן הפרטים. כל אחד ואחד חשוב לו עד מאד, והסכום הכולל נוצר כתוצאה מהצירוף של כל הפרטים אחד לאחד, עד להיותם ציבור גדול. אך יש גם צד שני. מספר, גדול ככל שיהיה - יש בו הגבלה. הכמות מגיעה עד לסך מסויים, ותו לא. לפני הספירה ניתן להתרשם מן הכמות באופן כללי; ניתן להעריך אותה ביותר או בפחות. אחריה - הכל מדוייק ומחושב. חכמת הבורא, למשל, איננה מוגבלת. לא ניתן למדוד אותה ב-I-Q. ועל כך אומר הכתוב "לתבונתו אין מספר". ההימנעות מספירה פותחת פתח אל האינסוף. ועל כן הורו חז"ל כי "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".
בעם ישראל - שני הצדדים חשובים. גם ערכו המיוחד של כל אדם ואדם כפרט, כמרגלית נוצצת המאירה בפני עצמה - זה הצד המחייב את הספירה. וגם ערכו האינסופי של כלל ישראל כאומה, המחייב את ההימנעות ממנה. על כן היחס ההלכתי אל מפקד האוכלוסין בעם ישראל הוא כה מורכב. לעיתים הוא נדרש, ולעיתים יש עליו ביקורת חריפה. על מורכבות זו אומר הנביא בהפטרה: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר".
מוציא במספר צבאם
לא פעם אחת סוכם מספרם של בני ישראל בפרשת השבוע, כי אם פעמיים. בפעם הראשונה נמנה כל שבט ושבט בנפרד. בפעם השניה - נמנה כל שבט בכלל הדגל הראשי אליו התייחס, ומספרה של כל שלישייה כזאת סוכם בנפרד. כדי לבאר את טעמה של הכפילות, עלינו לעיין בדברי הרמב"ן. שתי מטרות הוא מביא למניינם של בני ישראל, ושתיהן - מעשיות, וקשורות לכניסה הקרובה לארץ ישראל. המטרה הראשונה היא ארגון הצבא. הרמב"ן מדגיש שהתורה לא תסמוך את דיניה על הנס, ועל כן יש לארגן את הצבא היטב, ולמנות במדוייק את מספר החיילים, על גדודיהם, שבטיהם ודגליהם. המטרה השנייה היא להתכונן לחלוקת הנחלות בארץ לאחר שתיפול לידי עם ישראל לנחלה.
נראה ששתי מערכות הספירה שבפרשה, זו שבפרק א' וזו שבפרק ב', באות לענות על שתי מטרות אלו: הסיכום הראשון, המתמקד בכל שבט לעצמו, בא להכין את חלוקת הנחלות; ואילו הסיכום השני, המתמקד בחלוקת השבטים לדגלים דגלים, בא להכין את הצבא לקראת המלחמה.
ומכאן למדנו שלא די במטרות גדולות כדי לצאת למלחמה. לא פחות מכך נדרש להכין את הצבא כדת וכראוי, כך שיהיה נכון לנצח בקרב אף בדרך הטבע. ועל גבי הכנות אלו תשרה ברכת ה'. "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"...
זכות הבחירה (תשנ"ט)
בפרשה זו, פרשת במדבר, מתמנים נשיאי העדה. הם לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות כפי שמקובל היום. במבט ראשון נראה כי היה זה מינוי ש"הונחת" מלמעלה. בתחילה אומר הקב"ה למשה: "ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותיו הוא", ומיד לאחר מכן: "ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם". מה היה הקריטריון שעל פיו נבחרו הנשיאים?
לדעת ה"כלי יקר", הקריטריון היה אחד: הגינות והעדר משוא פנים. כל אחד מן הנשיאים היה שייך למשפחה מסויימת בתוך השבט. "איש ראש לבית אבותיו הוא". היה חשש שאותו נשיא, שהוא גם בן משפחה וגם נשיאו של כל השבט, יפלה לטובה את קרוביו לעומת אחרים. באחרים - ישלוט ביד רמה ויהיה עליהם לראש (=ראש בראש), ואילו בקרוביו ינהג ביד רכה (=יד ביד). על כן אומרת התורה שכל נשיא, שיהיה "איש למטה" ינהג כ"ראש" גם על קרוביו: "איש ראש לבית אבותיו הוא".
הנצי"ב מוולוז'ין הולך בדרך אחרת. לא רק תכונותיהם האישיות של המועמדים הן המביאות לבחירתם ע"י הקב"ה אלא רצונם של הבוחרים. נקודת המוצא שלו היא קושי כרונולוגי. פרשת במדבר נאמרה בא' באייר (=באחד לחודש השני), ולכאורה רק אז נבחרו הנשיאים. לעומת זאת, בפרשת נשוא רואים אנו שאותם נשיאים הקריבו קרבנות בחנוכת המזבח, שהיתה חודש קודם לכן, בא' בניסן. יתירה מזאת, כבר בפרשת ויקהל - שנאמרה בחודש תשרי, חצי שנה לפני כן - נאמר: "והנשיאים הביאו את אבני השוהם"; ומכאן שהם נתמנו עוד קודם לכן!
מתוך קושי זה מגיע הנצי"ב למסקנה, שהנשיאים הללו נבחרו עוד לפני זמן רב על ידי כל שבט ושבט. וכאן בא הקב"ה ואישר את הבחירה שבחר העם עצמו בנשיאיו. דברי הנצי"ב מתאימים למה שנאמר בספר דברים בפרשת מינוי המלך: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו". בחירת המלך היא אנושית וא-להית כאחד. לאור זה מובן היטב מה שדרשו חז"ל על הפסוק "והמתנשא לכל לראש", ש"אפילו ריש גרגותא" - שהוא האחראי המתמנה על שאיבת המים בבורות - מקבל את מינויו מלמעלה, "משמיא קא מוקמי לה".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.

כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.

שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.

לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.

אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.

יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.

כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.

רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום

אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.

סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
















