ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יצירה ישראלית אמיתית ;">

דף הבית ספריה אמונה כתבי הראי"ה שיעורים בספר אורות אורות ארץ ישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ח

יצירה ישראלית אמיתית

אורות ארץ ישראל, פרק ג



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל

יְצִירָה עַצְמִית יִשְׂרְאֵלִית, בְּמַחֲשָׁבָה וּבְתֹקֶף הַחַיִּים וְהַמִּפְעָל, אִי־אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. לְעֻמַּת זֶה, כָּל הַנַּעֲשֶׂה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִתְבַּטֶּלֶת הַצּוּרָה הַכְּלָלִית שֶׁבּוֹ לְגַבֵּי הַצּוּרָה הָעַצְמִית הַמְיֻחָדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ אֹשֶׁר גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל וְלָעוֹלָם. הַחֲטָאִים שֶׁגּוֹרְמִים גָּלוּת הֵם הֵם שֶׁמְּדַלְּחִים אֶת הַמַּעְיָן הָעַצְמִי, וְהַמָּקוֹר מַזִּיל הַזָּלוֹת טְמֵאוֹת, "אֶת מִשְׁכַּן ד' טִמֵּא". וּכְשֶׁהַמָּקוֹר הָעַצְמִי הַמְיֻחָד נִשְׁחָת, מִתְעַלָּה הַמְּקוֹרִיּוּת הַיְסוֹדִית לְאוֹתוֹ הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן הַתַּמְצִיתִי, שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בִּסְגֻלַּת הָאָדָם, וְזֶה נִשְׁאָב דַּוְקָא בַּגָּלוּת, וְהָאָרֶץ מִתְחָרֶבֶת וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת וְחֻרְבָּנָהּ מְכַפֵּר עָלֶיהָ. הַמַּעְיָן פּוֹסֵק מִלְּהַזִּיל וְהוּא מִסְתַּנֵּן קִמְעָא קִמְעָא, וְהַהוֹפָעוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמַּחֲשָׁבָה יוֹצְאוֹת דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא פָּזוּר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, "כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם", עַד אֲשֶׁר הַהַזָּלוֹת הַטְּמֵאוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִתְפַּסְּקוֹת וְחוֹזֵר כֹּחַ הַמָּקוֹר לְטָהֳרָתוֹ. וְאָז נִמְאֶסֶת הַגָּלוּת לְגַמְרֵי וַהֲרֵי הִיא מְיֻתֶּרֶת, וְהָאוֹרָה הַכְּלָלִית חוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת נוֹבַעַת מֵהַמַּעְיָן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי בְּכָל חֵילוֹ, וְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְקַבֵּץ נִדָּחִים מַתְחִיל לְהוֹפִיעַ, וְקוֹל בְּכִי תַּמְרוּרִים שֶׁל רָחֵל הַמְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מִתְמַתֵּק עַל־יְדֵי שִׁפְעַת תַּנְחוּמִים, שֶׁל "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם ד', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ד', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". וִיצִירַת הַחַיִּים הַמְיֻחָדִים, בְּכָל מְאוֹרָם וְחֲטִיבִיּוּתָם הַמְיֻחָדָה, רְווּיָה בְּטַל הָעֹשֶׁר הַכְּלָלִי שֶׁל הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, בִּרְכַּת אַבְרָהָם, חוֹזֶרֶת הִיא דַּוְקָא עַל־יְדֵי שִׁיבָה זוֹ לְהִתְגַּלּוֹת. "וֶהְיֵה בְּרָכָה – בְּךָ חוֹתְמִים".


יְצִירָה עַצְמִית יִשְׂרְאֵלִית, בְּמַחֲשָׁבָה וּבְתֹקֶף הַחַיִּים וְהַמִּפְעָל, אִי־אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. לְעֻמַּת זֶה, כָּל הַנַּעֲשֶׂה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִתְבַּטֶּלֶת הַצּוּרָה הַכְּלָלִית שֶׁבּוֹ לְגַבֵּי הַצּוּרָה הָעַצְמִית הַמְיֻחָדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ אֹשֶׁר גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל וְלָעוֹלָם.


מהי "יצירה עצמית"?

"יצירה עצמית" פירושה יצירה מקורית, אותנטית, לא חיקוי. ישנם ציורים מקוריים וישנן תמונות שהן צילום של המקור, ואף על פי שהן דומות מאוד, הן אינן זהות למקור. כך לכל מקום ישנה הסגולה שלו, לכל נברא יש מקום מתאים לו, ששם הוא גדל בצורה הטבעית שלו. מה שמתאים להיות גדל בארצות הצפון לא מתאים לגדול במקום אחר. וכן בעלי חיים - יש כאלה שמקומם במים, יש באויר ויש ביבשה. אם נעביר בעל חי שמקומו ביבשה אל הים, הוא לא יוכל להתקיים, וכן להיפך. עצים הניטעים במקום שאינו טבעי להם - גדלים באופן אחר. כך גם בבני אדם - יש התאמה בין האדם למקומו, ולכל עם יש מקום המתאים לו. ארץ ישראל היא המיועדת לעם ישראל. זוהי ארץ שיש בה השראת שכינה, השגחה מיוחדת. "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" 1 .

מתוך ההנחה הבסיסית הזו, אומר הרב שיצירה עצמית ישראלית היא דוקא בארץ ישראל. היצירה יכולה להיות במחשבה, ברעיון, בדרך, בהשקפה, ויכולה להיות במעשים. דברים אלו תואמים לדברי הרמב"ן בפירושו על התורה 2 , שהמצוות שייכות דוקא בארץ ישראל, ואילו בחוץ לארץ הן בבחינת "הציבי לך ציונים". רק בארץ ישראל יהודי מקיים את המצוות בצורה העצמית שלהן, שכן עיקר הציווי של קיום המצוות הוא בארץ ישראל. המצוות כוללות את כל הופעת התורה. "אין תורה כתורת ארץ ישראל" 3 . כל ההופעה הישראלית המיוחדת תופיע בארץ ישראל בצורה המקורית שלה, בלי שום השפעות זרות ועיוותים.

המשפט השני של הרב משלים את הראשון. ישנם רעיונות שהם לכאורה לא דוקא ישראלים, אלא יכולים לקבל משמעות השייכת לכלל העמים. אך כשישראל יוצרים אותם בארץ ישראל הם מקבלים את המטבע המיוחדת של עם ישראל.

אפשר להבחין בכך שאנשים במדבר נינוחים יותר. הזמן לא אץ להם. חום המדבר והאוירה המיוחדת משפיעים באופן מסוים על הדרים בו. אנשים הגרים בהרים שונים מהם בטבעם, ואנשים הגרים בעמקים שונים מאלו ומאלו. לכל מקום יש השפעה על הטבע החיצוני של האדם ואף על התוכן הרוחני. ה"ירושלמים" הותיקים הוא מושג לעצמו. כך גם ה"צפתים" וה"טברינים". כל אחד מסתכל על העולם במבט המאפיין אותו. קשה להסביר זאת, אבל מי שפוגש אותם מבחין בכך. לארץ ישראל ישנה המיוחדות שלה.

השפעות הסביבה
ודאי הרב מתכוון לדבר נוסף. כשעם ישראל נמצא בארץ ישראל הוא לא משועבד ואינו תחת השפעות זרות, וממילא יכול לגלות את הטבע העצמי שלו. וכשעם ישראל נמצא בארצות אחרות, הוא נמצא בתוך סביבה אחרת, וממילא כל ההסתכלות שלו מושפעת מהסביבה. בכל מקום האדם מושפע מסביבתו, ועל כן ההופעה שלו אינה שלו עצמו.
עכשיו שהתקבצנו מארצות שונות, אפשר לראות שלכל אחד יש מנטאליות שונה. אלה שבאו מארצות המערב לא אוהבים את המנגינות של אלו שבאו מארצות המזרח, ואלה מארצות המזרח לא מתחברים למוסיקה של הבאים מארצות המערב וכו'. אם כן, איפה תוכל להתפתח יצירה עצמית ישראלית? כאשר אנו נמצאים יחד ויכולים למצות את הכוחות שלנו, אחרי שהשתחררנו מהמנטאליות וההרגלים שהוטמעו בנו תחת השפעות העמים האחרים. ההשפעות מבחוץ אינן דוקא שליליות. יתכן שזהו העניין של קיבוץ גלויות, שכל אחד יביא ממקומו את הנקודות המיוחדות שלו, ויחד תיבנה הופעה הכוללת הכל.

אך הרב לא מתכוון רק להשפעת הסביבה האנושית, אלא גם להשפעת המקום בעצמו. יש ארצות שיש בהן השפעה של שכחה, כבבל. שם קיימת עדיין השפעתו של מגדל בבל 4 . ישנן ארצות שיש בהן השפעה של נטיות שליליות 5 . ישנם מעיינות שמשפיעים על אנשים השפעות כאלה ואחרות, כפי שאומרים חז"ל 6 . על כן, אומר הרב, יצירה עצמית ישראלית אינה יכולה להיות אלא בארץ ישראל - הן מבחינה חברתית והן מבחינת המקום המשפיע על הטבע האנושי ועל התוכן הרוחני. הגוון הישראלי המיוחד מוסיף לעולם ולישראל אושר גדול.

הַחֲטָאִים שֶׁגּוֹרְמִים גָּלוּת הֵם הֵם שֶׁמְּדַלְּחִים אֶת הַמַּעְיָן הָעַצְמִי, וְהַמָּקוֹר מַזִּיל הַזָּלוֹת טְמֵאוֹת, "אֶת מִשְׁכַּן ד' טִמֵּא". וּכְשֶׁהַמָּקוֹר הָעַצְמִי הַמְיֻחָד נִשְׁחָת, מִתְעַלָּה הַמְּקוֹרִיּוּת הַיְסוֹדִית לְאוֹתוֹ הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן הַתַּמְצִיתִי, שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בִּסְגֻלַּת הָאָדָם, וְזֶה נִשְׁאָב דַּוְקָא בַּגָּלוּת, וְהָאָרֶץ מִתְחָרֶבֶת וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת וְחֻרְבָּנָהּ מְכַפֵּר עָלֶיהָ.


עונש מתאים
מה שהחטאים גורמים גלות אין זה עונש סתמי, אלא העונש תואם את החטאים. אלו הם חטאים שגרמו לטומאה וקלקול בהופעה העצמית של ישראל בארץ ישראל. כעת יש צורך בהפרדה בין עם ישראל לארצו, משום שהחיבור גרם לתוצאות שליליות. כאשר החטאים מקלקלים, הרי זהו כמו מעיין שמתחיל להתלכלך ולהזדהם, שאז אי אפשר לשאוב ממנו מפאת הסכנה. אין ברירה אלא להפסיק להשתמש במעיין זה, ולחפש דרך עקיפה לשאוב ממקור אחר. מהו המקור האחר שניתן לשאוב ממנו? השפע הרוחני שיש על כל העולם כולו, על כל האומות . עם ישראל הוא לא רק עם בפני עצמו, אלא גם חלק מן האנושות כולה. ישראל נאלצים לעזוב את הצינור הפרטי שלהם ולשאוב מהצינור הכללי שממנו יונקים כולם, מן המקור העליון הרוחני שקשור בכל האנושות כולה. בצינור הכללי יחפשו ישראל את מה שמתאים להם, ואף על פי שעדיין נשמרת הישראליות, הרעיונות וההשקפות יונקים מהצינור הכללי. הדבר יכול להתאפשר רק כאשר ישראל בגלות ומעורבים עם שאר העמים, או אז הם יונקים ממקור היניקה של כולם.

לגלות יש תפקיד להפסיק את הקלקול שנוצר בזמן החיבור של עם ישראל לארץ. כאשר מפסיקים לשאוב מהמעיין, הוא מתחיל להירגע, הזוהמה שוקעת ולאט לאט המעיין מזדכך. ההפרדה הזו, הניתוח הזה, הכרחיים, כדי שעם ישראל יחד עם ארץ ישראל לא יוציאו את התוצאות המעוותות שנגרמו על ידי החטאים המטמאים את הארץ והעם.

הַמַּעְיָן פּוֹסֵק מִלְּהַזִּיל וְהוּא מִסְתַּנֵּן קִמְעָא קִמְעָא, וְהַהוֹפָעוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמַּחֲשָׁבָה יוֹצְאוֹת דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא פָּזוּר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, "כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם", עַד אֲשֶׁר הַהַזָּלוֹת הַטְּמֵאוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִתְפַּסְּקוֹת וְחוֹזֵר כֹּחַ הַמָּקוֹר לְטָהֳרָתוֹ.


המעיין מזדכך
המעיין חוזר להזדכך משתי סיבות: א. עם ישראל לא נמצא בארץ ישראל. ב. ארץ ישראל לא נמצאת עם עם ישראל. החיבור הוא זה שיוצר את הקלקול. דוגמא לכך ניתן למצוא בדברי הרב על התפילה "ותרחיקנו מאדם רע ומחבר רע". מסביר הרב בעולת ראיה 7 , שלפעמים יש שני אנשים שכל אחד בפני עצמו מתנהג כראוי, אבל כאשר הם מתחברים הם עושים דברים רעים. החיבור יוצר תוצאות לא טובות, משום שהם מוצאים דווקא נקודה שלילית משותפת. לא מדובר כאן רק על אדם רע שאם מתחברים איתו יכולים להיות מושפעים ממנו, אלא גם על מצב שבו עצם החיבור הוא זה שמביא אותם לעסוק בדברים לא טובים. כך ארץ ישראל בעצמה היא טהורה, וכן עם ישראל בעצמו . אך החיבור יכול להביא לשלטון גשמי, שכשהוא מעוות הוא מביא לתוצאות מאוד חמורות. על כן עם ישראל מתנתק מהארץ, מהחיים החומריים, וכך הוא נעשה יותר רוחני ומזוכך. אכן, במשך התקופה שעם ישראל היה בחוץ לארץ, הוא נעשה שלם יותר, התרחק מעבודה זרה ומהקלקול שדבק בו בארץ - ונטהר. וכן כאשר הארץ שוממה, כמובן שאינה חוטאת.

לארץ יש סגולה, יש עוצמות. אם מישהו מקולקל ומחובר לעוצמה הזו אזי הקלקול אף הוא עוצמתי. אם לא משתמשים במעלות של ארץ ישראל לטובה, גם הקלקול גדול. כמו כששותלים גידולים רעים בקרקע הם גדלים ומתרבים. ולעומת זאת, כשעם ישראל הולך בדרך טובה, הוא מוציא בארץ את הכוחות הגדולים והעליונים ביותר, כי ארץ ישראל נותנת לו כוח אדיר, כוח עליון, כוח אלוקי.

העם חוזר לארצו
עם ישראל היה בארץ ישראל, יצא לגלות וכעת הוא מתעורר לחזור לארצו. איך הרב רואה את המהלך הזה? "מפני חטאינו גלינו מארצנו" 8 - היחד היה גרוע, יש לעשות הפרדה שתביא להבראה וליכולת להתחבר חזרה בגדלות אל המציאות היותר שלמה. לפתע, באחד הימים, עם ישראל מתחיל להתגעגע לארץ ישראל, אחר דורות על גבי דורות שישב בגלות. בכל התקופה הזו הייתה כמיהה אך לא מעשית, לא כזו שבאה לידי ביטוי בהתארגנות לחזור לארץ. והנה מתעוררת התארגנות לבניית עם ישראל מחדש. התופעה הזו מתרחשת מפני שהגיעה שעת ההבראה. עד עתה לא יכול היה העם לאכול מאכלים רגילים, והיה זקוק לאינפוזיה של גלות. אך כעת, עם ישראל איננו זקוק יותר לגלות.

וְאָז נִמְאֶסֶת הַגָּלוּת לְגַמְרֵי וַהֲרֵי הִיא מְיֻתֶּרֶת, וְהָאוֹרָה הַכְּלָלִית חוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת נוֹבַעַת מֵהַמַּעְיָן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי בְּכָל חֵילוֹ,

במשך הרבה דורות חיו ישראל בגלות. היו בודדים שניסו לעלות ארצה, כמו הרמב"ם, הרמב"ן וגדולים אחרים, אך היו אלה תופעות פרטיות. לפתע הופיעה התעוררות כללית של עם ישראל לשוב לארצו. הרבה הסטוריונים ניסו להסביר את תהליך ההתעוררות כתהליך חיצוני. הייתה התעוררות לאומית של עמים רבים ששאפו לחופש, ועם ישראל הושפע מכולם, או שהקשיים והרדיפות שפגעו בעם ישראל בחוץ לארץ, גרמו להם לרצות לחזור לארץ ישראל. לא היה זה תהליך פנימי רוחני עצמי של צימאון לחזור לעצמיותנו, כי אם בריחה מהגלות, משום שהיא רעה קשה ומסוכנת. יש שהגדירו את החזרה לארץ כחיפוש אחר מקלט לאומי מהרדיפות. יתכן שהיו גם שאיפות פנימיות לחזור לארץ, אך לא זה היה הגורם המרכזי והמשמעותי, לטענתם.

בא הרב ומסביר את התופעה הזו בצורה עמוקה יותר. ההתעוררות נבעה מכך שהסתלקה סיבת הגלות. עם ישראל בתוך תוכו ציפה וחיכה כל הזמן לחזרה ארצה, אך עדיין לא היה מוכשר וראוי לכך. ברגע שנגמרה התקופה של הצורך בהפרדה, פתאום הדבר נמאס, פתאום איננו טוב עוד. משל לאדם חולה שצריך להיות בבית הבראה. כל זמן שהוא שם, רצונו להיות שם, כי הוא מרגיש שהשהות עוזרת לו ומרפאה אותו, אך לפתע הוא אומר - "די, אני רוצה לחזור הביתה!". זה בא מעומק פנימי.

וְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְקַבֵּץ נִדָּחִים מַתְחִיל לְהוֹפִיעַ, וְקוֹל בְּכִי תַּמְרוּרִים שֶׁל רָחֵל הַמְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מִתְמַתֵּק עַל־יְדֵי שִׁפְעַת תַּנְחוּמִים, שֶׁל "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם ד', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ד', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

גאולה אידיאלית?!
האם אכן אנו באים עכשיו לארץ ישראל וכולנו בעלי תשובה? לכאורה, רק אם באמת היו כולם חוזרים בתשובה מלאה כבר בגלות ומגיעים מזוככים לארץ, היה התיאור של הרב מדויק. והנה, המציאות אינה כזו. יש אומרים שהמצב של עם ישראל היום גרוע מאי פעם. אף פעם לא היה ריחוק מתורה ומצוות כפי שישנו כעת. הרי "מפני חטאינו גלינו מארצנו", והחטאים עדיין קיימים. אם כן, לשם מה אנו חוזרים לארץ? הרב מתעלם מהשאלה הזו ועוסק בהסתכלות העמוקה שלו, כאילו השאלה איננה קיימת.

אנו שואלים בכל זאת, איך יתכן שאנו חוזרים לארץ ועדיין העיוותים קיימים? אך אדרבה, יש לשאול - כיצד יתכן לומר שהקלקול עדיין קיים אפילו שאנו חוזרים לארץ? כנראה, שמכל מקום משהו תוקן. מוכרח להיות שהמצב השתנה. ואמנם, יש שאומרים וטוענים שכנראה זו לא הגאולה, ואנחנו במקרה חוזרים לארץ, אין כאן שום תהליך פנימי רוחני, לא ריבונו של עולם מנהל את המהלך הזה, אלא אנשים ציוניים עצמאיים, חצי מתבוללים, הפועלים מתוך סיבות חיצוניות, לאומיות וחילוניות והם שבו ארצה. לעומתם, אומר הרב, שהעולם אף פעם לא מתנהל בעצמו, על אחת כמה וכמה ישראל שהם ליבו של העולם, ויותר מכך - תופעה כזו של חזרה של עם ישראל לארצו, שהיא שורש כל הציפיות שלנו לגאולה, היא למעלה מכל ספק השגחה אלוקית. לא יתכן שאין לזה שום שייכות להכוונה אלוקית. זהו חוסר אמונה לחשוב שהקדוש ברוך הוא לא מנהל את העניינים בעולם. על כן, במבט אמוני אנו יודעים שהכל מנוהל על ידי הקדוש ברוך הוא, ובודאי תהליך זה קשור בהכוונה אלוקית של גאולה, של תיקון.
אנו חייבים ללמוד את פנימיות התורה ולראות מה קורה לפני ולפנים, מה מתרחש בנשמה הפנימית. שם כתוב שבדורות האחרונים הנשמות הן גדולות 9 - מבחוץ הכל מקולקל ומבפנים יש טהרה פנימית. "טב מלגו וביש מלבר" 10 . ההתנהגות איומה ונוראה אך הנשמה הפנימית טהורה. כיצד יש להבין זאת?

אנו רגילים להסתכלות חיצונית, "האדם יראה לעינים" 11 – בראייה שלנו אם אדם מתנהג באופן לא טוב, כנראה שכך הוא גם בפנימיותו. לא מתקבל על הדעת, שאדם שנשמתו טהורה תהיה התנהגותו מקולקלת. צריך לומר, על-פי דברי הזוהר, שישנו תהליך של תיקון בפנימיות, ומבחוץ להיפך - יש התדרדרות. שני התהליכים הללו חופפים. היינו, כשעם ישראל מתחיל לחזור לארץ, הנשמה הפנימית הכלל ישראלית השתפרה, תוקנה, והיא כבר ראויה לשיבה לארץ. הכלל עולה והיחידים יורדים.

אנו רואים שלפני כחמישה עד עשרה דורות רוב האנשים לא ידעו קרוא וכתוב. הקריאה והכתיבה אינה רק עניין חיצוני של יכולת שנרכשת בכיתה א', אלא ודאי הדבר משפיע גם על יכולת ההסתכלות הגדולה והרחבה על העולם ועל המציאות. ההתפתחות הזו גורמת גם להתפתחות פנימית בתורה. כשיש יותר הבנה, הציבור מכיר יותר את התורה ועובד את ה' בצורה יותר מושכלת. האמונה מזדככת מכל מיני סיגים של אמונות טפלות ילדותיות שהצטברו מחוסר ידע. האמונה נבחנת, נדחפת ומתעלה בגלל הביקורות, בגלל החופש והאפשרות לשאול שאלות, והנסיון להבין לעומק את הדברים. כך מזדככת האמונה ונעשית יותר ויותר מופשטת. אנשי האמונה הולכים ומתפתחים הודות לכל אותם הכופרים. כשאנו מסתכלים על כול הסובב את התהליך הזה, נראה שיש תהליך של ירידה, כיון שמתרבות השאלות ואנשים רבים חוזרים בשאלה. ולמעשה עדיין הציבור המאמין קטן ביחס לציבור החילוני.

אך באמת, אין להשוות את האמונה של היום לעומת האמונה שהייתה בעבר. יש להסתכל על העיקר ולא על הצדדים החיצוניים. בעומק הדברים, הבירורים הללו עושים את האנשים מתוקנים יותר גם בעניינים שבין אדם לחברו. אמנם יש קלקולים פרטיים, אבל המהלך הכללי של האומה הישראלית הולך ועולה. עם ישראל הולך ומתחבר אל אלוקיו באהבה וברצון, מתוך בחירה חופשית. הגיעה השעה בה עם ישראל מסוגל לחזור לעצמו.
הדרך חזרה מלאה חתחתים, עיכובים, מבוכות ובלבולים, כפי שמתארת הגמרא בסנהדרין 12 את ימי "עקבתא דמשיחא", אלא שלפני ולפנים מתרחש תהליך של התקדמות.

קרובים או רחוקים מה'?
הדורות האחרונים קטנים לעומת הדורות הראשונים, אך הם קרובים יותר אל המגמה. נשתמש במשל של כור ההיתוך שהיה במצרים 13 . שם קרה אותו תהליך. לכאורה ישראל הולכים ויורדים עוד ועוד עד שמגיעים למ"ט שערי טומאה 14 , ואז נגאלים. האם כך היה מתאים להיגאל? לכאורה היה יותר מתאים שקודם יחזרו כולם בתשובה. מאידך גיסא, הפסוק אומר שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מכור הברזל. כור הוא כור היתוך, טיהור המתכת והוצאת כל החלקים והסיגים המעורבבים עד שיוצא זהב טהור. והיכן הזהב הטהור במצרים? יש הבדל בין מה שקרה בפנים למה שקרה בחוץ. החפץ של עם ישראל כשהיה במצרים לחזור למקורו היה עמוק מאוד, אבל הסביבה לא נתנה להוציא את התחושות העמוקות האלה אל הפועל. התוצאה הייתה, שמבחוץ התרגלו למצרים והושפעו מהם, אך בתוך תוכם חיכו לרגע הגאולה. הדבר דומה לבני זוג שהפרידו ביניהם בכוח, ולאט לאט התרגל כל אחד לסביבה שלו ולאוירה שלו, וכבר איננו זוכר את הקשר העמוק שהיה ביניהם. אולם, אם יפגשו בעתיד - ככל שיעבור זמן רב יותר הפגישה תהיה עוצמתית יותר. אף על פי שהרגשות הלכו ונתקהו, לפני ולפנים יש נקודה בלב שהיא בוערת ומכוסה בכיסויים רבים. פתאום נפגשים ודוקא בגלל הריחוק מתפרצת החיבה בכפל כפלים. אפשר להמשיל זאת לקפיץ - ככל שמותחים אותו יותר הקצוות מתרחקים, אך כשעוזבים - מהירות ההתחברות תהיה חזקה יותר. אם תהיה מתיחות חזקה מידי הוא יקרע. זה מה שאומרים חז"ל שהגיעו למ"ט שערי טומאה. עוד שער אחד וכבר לא היה ניתן להציל את המצב, אבל המקום הזה היה שיא הריחוק שמביא לחיבור החזק ביותר.

כך עם ישראל מחכה לגאולה בתוך תוכו. בינתיים הוא התרגל והושפע מכל מיני השפעות זרות. ישנם אנשים שלא מרגישים קרובים לדת, אך מכריזים שאם יבוא המשיח ילכו אחריו. ואלה שלא מכריזים, זה קיים אצלם בפנים. לכולם זה חבוי בתוך תוכי הלב, והולך ומתעצם הרצון לגאולה השלמה. ואמנם המציאות משפיעה שבהתנהגות זה לא ניכר אצל רבים.
כך רואה הרב את הדברים. לפני ולפנים יש כבר התבשלות ומוכנות, ואורו של משיח כבר דוחק ודוחף את ישראל לחזור לארץ ישראל.

גאולת העולם
כל תהליך הגאולה העולמי מתחיל ונובע מעם ישראל. עם ישראל הוא הלב שבאומות 15 . ראשית כול, הוא לימד את העמים לא להאמין באלילים והכריז בעולם שיש רבון אחד לעולם. עם ישראל הוא תמיד הדוגמא המוסרית העליונה. זו הסיבה לשנאה שמתרכזת כלפיו. האנטישמיות נובעת מכך שעם ישראל בולט במעלותיו. העמים מרגישים שעם ישראל לוחץ אותם להיות טובים יותר והם מקנאים בו וכועסים עליו, כיון שאינם יכולים לעמוד ברמה הזו. כשבאו אנשים מרוסיה הם סיפרו, ששאיפתם של הגויים הרוסים הייתה להתחתן עם בת יהודיה. זו איכות אחרת. זהו גזע אלוקי מיוחד בעל אופי שונה. יש כאלה שפיתחו שנאה כלפי היהודים, והדבר נובע מקנאה. האשימו אותנו בהרעלת בארות, בלקיחת דם לאפיית מצות. האם יש בזה הגיון?! האם היה פעם בסיס אמיתי להאשמות הללו? תמיד היו אלה עלילות דם. עם ישראל מצוין כל כך, שאם יש בו פגם כלשהו הרי זה כאילו הוא שופך דמים. מדקדקים עם צדיקים כחוט השערה. כך גם ביחס לציבור הדתי. אפשר לראות את היחס השונה כלפי דתי שמועל בתפקידו לעומת אדם חילוני. מאדם מאמין נדרש מוסר גבוה יותר. כך גם מסתכלים הגויים על עם ישראל. הוי אומר, שעם ישראל הוא תמיד מוקד העולם, הלב של העולם. גם היום עם ישראל מושך את העולם מעלה, לפעמים בצורה גלויה ולפעמים בצורה סמויה.

וִיצִירַת הַחַיִּים הַמְיֻחָדִים, בְּכָל מְאוֹרָם וְחֲטִיבִיּוּתָם הַמְיֻחָדָה, רְווּיָה בְּטַל הָעֹשֶׁר הַכְּלָלִי שֶׁל הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, בִּרְכַּת אַבְרָהָם, חוֹזֶרֶת הִיא דַּוְקָא עַל־יְדֵי שִׁיבָה זוֹ לְהִתְגַּלּוֹת. "וֶהְיֵה בְּרָכָה – בְּךָ חוֹתְמִים".

הרב אומר, כי כעת בשובנו לארץ ישראל, אנו מביאים עמנו עושר כללי שרכשנו בהיותנו בגלות. זהו עניינו של אברהם אבינו, שהוא אב המון גויים 16 . וכשם שהחתימה של הברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה היא מגן אברהם, כך החתימה של החזרה לארץ ישראל קשורה במדרגת אברהם אבינו, מדרגת האדם הגדול בענקים, שהוא כולל בתוכו גם את העושר הכללי האנושי המצטרף למיוחדות של החיים הישראליים, ומעשיר אותם.



^ 1.דברים יא, יב.
^ 2.דברים יא, יח.
^ 3.בראשית רבה טז, ד. "וזהב הארץ ההיא טוב. מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל".
^ 4.סנהדרין קט, א.
^ 5.קדושין מט, ב. "י' קבים זנות ירדו לעולם, ט' נטלה ערביא".
^ 6.מדרש תנחומא בלק יז. "וכן אתה מוצא מימות אברהם לא נפרץ אחד מהם בזנות, וכיון שבאו לשיטים ושתו מימיו נפרצו בזנות".
^ 7.כרך א, עמוד פא. "ויש שמצד עצמו לא היה נוטה אל העזות, אלא שההצטרפות שלו עמנו ותכונת ההתנגדות שבמדות ובאופי, היא גורמת לו שיהיה נוטה להיות עז פנים. זהו חבר רע".
^ 8.מוסף לשלושה רגלים.
^ 9.עיין אגרות ראי"ה, אגרת תקנ"ה, הערה 24א.
^ 10.תקוני זוהר, תיקון ס.
^ 11.שמואל א טז, ז.
^ 12.צז, א. ועיין גם סוטה מט, ב.
^ 13.דברים ד, כ. "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה".
^ 14.זוהר חדש יתרו, אות ג. "דודאי ישראל כד הוו במצרים, אסתאבו ואתנטפו גרמיהון בכל זיני מסאבים עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חיילי דמסאבותא".
^ 15.עיין כוזרי מאמר שני, לו.
^ 16.בראשית יז, ה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il