ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהי ארץ ישראל עבורנו? ;">

דף הבית ספריה אמונה כתבי הראי"ה שיעורים בספר אורות אורות ארץ ישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשס"ח

מהי ארץ ישראל עבורנו?

אורות ארץ ישראל, פרק א



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּה דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקַת קִיּוּמָהּ הַחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר־חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלּוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי־אִם בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכָל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמַזְרַחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל־פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעְיוֹן וַעֲמֻקֵּי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית. הַמַּחֲשָׁבָה עַל־דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא רַק עֵרֶךְ חִיצוֹנִי כְּדֵי הַעֲמָדַת אֲגֻדַּת הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּדֵי לְבַצֵּר עַל־יָדָהּ אֶת הָרַעְיוֹן הַיַּהֲדוּתִי בַּגּוֹלָה, כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת צִבְיוֹנוֹ וּלְאַמֵּץ אֶת הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה וְהַחִזּוּק שֶׁל הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּצוּרָה הֲגוּנָה, אֵין לָהּ הַפְּרִי הָרָאוּי לְקִיּוּם, כִּי הַיְסוֹד הַזֶּה הוּא רָעוּעַ בְּעֵרֶךְ אֵיתָן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בּוֹא יָבוֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צְפִיַּת הַיְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ־הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ.


א

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּה דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקַת קִיּוּמָהּ הַחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר־חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלּוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.

ארץ ישראל - מטרה עצמית

אפשר להסתכל על ארץ ישראל כאמצעי - ראשית כל אמצעי להתאגדות האומה, מקום שהאומה יכולה להתרכז יחד. כשהיינו בחוץ לארץ לא יכולנו להתקיים כעם. יחד אנו יכולים להתקיים במובן החומרי, והקיום החומרי הוא כמובן אמצעי לקיום הרוחני. אפשר היה גם לחשוב שלארץ יש מעלות רוחניות שעוזרות לנו לממש את המטרות הרוחניות שלנו, שכן ישנן מצוות התלויות בארץ שלא ניתן לקיימם בחוץ לארץ. בארץ ישראל יכול עם ישראל לקיים הרבה יותר מצוות. אמנם, ההסתכלות הזו נכונה, אך איננה שלמה. ודאי שארץ ישראל עוזרת לקיום החומרי והרוחני של עם ישראל, אך באמת יש בה משהו עמוק יותר. ארץ ישראל איננה אמצעי אלא המטרה בעצמה. החיבור שלנו עם ארץ ישראל הוא חיבור עצמי.

אשתמש בדוגמא שבה היה משתמש הרצי"ה זצ"ל - לימוד תורה. אמרו חכמים 1 : "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". האם לימוד התורה הוא אמצעי על מנת שנוכל לקיים את המצוות יותר בשלמות, או הלימוד הוא מטרה לעצמה? לכאורה יש התלבטות בין החכמים, האם התלמוד גדול או המעשה גדול. המהר"ל מסביר את המאמר הזה באופן עמוק מאוד. "גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה" אין הכוונה שהתלמוד הוא אמצעי למעשה, אלא הוא מושך אחריו את כל המעשים, כפי שאומרים חז"ל "מצוה גוררת מצוה" 2 . אם מושכים חוליה אחת של השרשרת, כל השרשרת נגררת אחריה. כל המצוות קשורות אחת בשניה. כשאדם מתקרב לדבר ה' הוא מתקרב לכל המעשים הקשורים בכך. התורה היא השורש של כל המצוות, ועל כן כשאדם עוסק בה כל המצוות נמשכות אחריה. אם כן, התורה איננה אמצעי לעשיית המצוות אלא לב המצוות. כשאתה מתרומם מבחינה רוחנית, ממילא אתה נעשה אדם אחר וכל התנהגותך משתנית, וממילא אתה מקיים את כל המצוות בצורה יותר שלימה.

הרצי"ה זצ"ל היה אומר שיש מדרגות בלימוד תורה לשמה ושלא לשמה. יש לימוד שלא לשמה שהוא גרוע מאוד, שאדם משתמש בתורה כדי למצוא בה חסרונות. על אדם כזה אמרו חז"ל 3 "טוב לו שנהפכה שליתו על פניו", היינו שלא נולד כלל. אך יש אנשים שלומדים שלא לשמה - לא כנגד התורה, אלא בשביל פרנסה, או שאר עניינים חומריים. זה נקרא "לעשות את התורה קרדום לחפור בה" 4 . הדבר דומה ללקיחת ספר תורה, לחתוך ממנו קלף ולעטוף בו אוכל ח"ו. היעלה על הדעת שאדם יעשה דבר שכזה?! השימוש בתורה הרוחנית למטרה נמוכה ושעבודה לחומר הוא חמור משימוש בקלף שמהווה רק אמצעי לתורה. זהו לימוד שלא לשמה חמור מאוד. המדרגה השלישית: ישנם אנשים שלומדים תורה על מנת לפתח ולחדד את השכל. בתקופת ההשכלה, היו תלמידים מישיבות ליטא שהתקלקלו והתרחקו מאמונה, אך אהבו ללמוד. זה היה בשבילם חומר מעניין. מדרגה למעלה מכך - אדם לומד תורה כדי לקיים מצוות. המצוות הן במדרגה גבוהה מאוד, אבל התורה גבוהה יותר. לתורה יש ערך עצמי. אם אדם ילמד שלא על מנת לעשות, הרי זה נגד עניינה של התורה, שצריכה להתגשם גם בפועל ולהתפשט על כל חיי האדם והנהגותיו ולא להישאר בעולם הרוחני הפנימי בלבד. מכל מקום, אין היא אמצעי למימוש, אלא המימוש מתפשט מתוך התורה. אם כן, המדרגה הגבוהה ביותר היא לימוד התורה לשם התורה, לשם ההתחברות עם דבר ה'. אפילו לימוד לשם מטרה רוחנית מקטין את עניינה של התורה. יכול להיות לימוד לשמה שבו אדם לומד לשם התפשטות התורה והופעתה בעולם 5 . זהו גם לימוד לשם התורה. אך ההתפשטות היא פועל יוצא מגדלותה של התורה ולא התורה אמצעי לכך.

בדיוק כך, הסביר מו"ר הרצי"ה, יש להסתכל על ארץ ישראל. ארץ ישראל מביאה להרבה מעלות טובות. זוהי ארץ טהורה וקדושה שכל מי שנמצא בה נהיה טוב יותר. ארץ ישראל נותנת קיום חומרי לאומה ואף משפיעה מבחינה רוחנית, אך היא איננה אמצעי לכך. החיבור שלנו לארץ ישראל הוא חיבור עצמי, כמו איברי האדם המחוברים זה לזה. הידיים אינם אמצעים לרגליים והרגליים אינם אמצעים לידיים. כל האיברים משרתים זה את זה, אך יחד הם מהווים גוף אורגני אחד. הקשר שלנו לארץ ישראל הוא קשר של חיים. מה פירוש הדבר, וכי איננו יכולים לחיות בחוץ לארץ? כיחידים - כן, אך כאומה - לא. עם ישראל לא חי בחוץ לארץ. שם הוא כעצמות מפוזרות, כפי שמתאר הנביא. אין זו מציאות של חיים. כשעם ישראל חוזר לארץ ישראל הוא מתחיל לחיות. הקשר בין עם ישראל לארצו הוא קשר חיים הדדי. ארץ ישראל איננה מוציאה את כוחותיה מהכוח אל הפועל בלי עם ישראל, ואף עם ישראל בלי ארץ ישראל הוא כחצי גוף. עניינו של הקשר הזה מצריך ביאור עמוק מאוד, שיוסבר, בעזרת ה', בהמשך.

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי־אִם בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכָל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמַזְרַחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל־פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעְיוֹן וַעֲמֻקֵּי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.

מדרגות רוח הקודש
יש מושג של כלל שהוא שורש הפרטים, נשמת האומה הכללית שמופיעה בפרטי עם ישראל. רק על ידי רוח האומה בכללה ניתן להשיג את גדולת המעלה של סגולת קדושת ארץ ישראל. מהמקום השורשי-פנימי-נשמתי הזה נשלחים קוים ומתפשטים אל כל יחיד ויחיד.

יש יחידים בישראל שהם קדושי רעיון, עמוקי מחשבה, שהם משיגים את השפע, את הגודל של עניינה של ארץ ישראל. זה לא דבר שכל אחד יכול להשיג. ככלל, מושג הקדושה אינו מושג רציונאלי. זהו שפע עליון רוחני. יש מציאות של רוח הקודש, שפע אלוקי, שמופיעה לפעמים באופן שכלי. יכול להיות מצב שבו לפתע מתבהר לאדם רעיון מסוים בצורה מאוד מובנת, כביכול הוא קיבל מתנה, ידיעה חדשה, לא מתוך עמל עצמי וחתירה להבנת הדברים. זהו ניצוץ של רוח הקודש. כלומר, האדם משיג השגות שכליות מובנות שמתחילות בהברקה של רוח הקודש. יתכן שבכל בירור והשגה של קדושה יש בחינה של רוח הקודש. בארץ ישראל הופעת הקודש יותר זכה וצלולה. אמנם, גם ארץ ישראל עוד לא בקדושתה העליונה, כיון שעדיין לא רוב יושביה עליה.

ויש מדרגות שבהן אנשים זוכים לרוח הקודש באופן אחר, כגון ששומעים קול מדבר אליהם 6 , כמו הבית יוסף שהיה לו מגיד שלימד אותו תורה, ובעקבות כך הוציא ספר שלם, "מגיד מישרים", המכיל את הדברים שלמד ממנו. הגאון מוילנא אמר לר' זלמל'ה, אחיו של ר' חיים מולאז'ין, שיכול להיות שעוד מעט יתגלה אליו מגיד ויבקש ללמדו תורה אך הוא לא יסכים, משום שעל דברי תורה יש לעמול ולא לקבלם במתנה. מלבד זאת, אמר לו הגאון, המגידים בחוץ לארץ אומרים דברים משובשים, שחלקם נכונים וחלקם לא, וכן אנו נמצאים בדורות מאוחרים מדורו של הבית יוסף שהם פחותים מדורו. כמו כן, הבית-יוסף עלה אחר כך לארץ ישראל וחזר בכל שבוע על שישה סדרי משנה. מי לא רוצה שיבוא אליו מישהו שילמד אותו בבת אחת את כל התורה?! חז"ל מספרים לנו 7 ששלמה המלך היה בן שתים עשרה כשנהיה מלך ובלילה אחד קיבל רוח חכמה. אנשים אוהבים מתנות, אבל הגר"א אומר "שונא מתנות יחיה", גם מתנות רוחניות. טוב יותר שאדם ישיג את התורה בעצמו. יש כאלה שאוהבים גם לקבל מתנות וגם לעמול. בכל אופן, אם הגר"א אמר זאת לר' זלמל'ה מולאז'ין, יש להניח שהוא עצמו פגש תופעות כאלה. בסידור הגר"א מופיע באחד הפירושים - "כך שמעתי מיעקב אבינו". זכור לי שתלמיד אחד הראה לרצי"ה את המשפט הזה, ושאל אותו על כך. הרצי"ה ענה לו - "כן, כפשוטו".

יש סיפור על הגאון מוילנא 8 , שהופיע אצלו אדם מוילנא שראה עתידות ומראות על טבעיים. הדברים לא מצאו חן בעיני הגאון. הוא אמר שזה בא ממקורות לא טובים ולא רצה להיפגש איתו. אותו אדם אמר לגאון - אני יודע שלפני שבועיים ישבת כאן, כשמצד אחד ישב ר' שמעון בר יוחאי ומצד שני האר"י ז"ל ולמדתם תורה. הגאון ביקש להוציא אותו ואמר ששבועיים קודם לכן אף אחד לא היה בבניין, ולא יתכן שמישהו ראה מה שהיה שם.

לאנשים ענקים יש לפעמים השגות עליונות. אם כן יש סוג השגות שבהן רואים בעליל שמישהו בא ומלמד. באחד הימים בהם ביקר הרב חרל"פ בכותל המערבי הייתה לו תחושה של גילוי, שבו אמרו לו שהקשר שלו עם הרב קוק הוא חשוב מאוד ויש לו השפעות גדולות בעולם, ועוד כל מיני אמירות של חיזוק בסגנון המגיד של הבית יוסף. הרב חרל"פ כותב את הגילוי במכתב 9 אל הרב קוק, ששהה אז בלונדון, ומתאר שיש צינור של אויר טהור מהכותל המערבי אל המקום שבו הרב נמצא, כלומר שהרב יונק מהאוויר הטהור של מקום קודש הקודשים. שאלתי פעם את הרצי"ה מה הרב ענה על הגילוי הזה. באותו זמן עוד לא יצא לאור הספר אגרות ראי"ה חלק ג. הרצי"ה לא אהב לדבר על גילויים, דברים נסתרים וכדומה, אך הוא ענה לי שהרב כותב ש"מזמן לזמן יפקד חביבי הדרת כת"ר בקול מקודש" 10 . זאת אומרת שזה לא דבר חד פעמי. והוסיף הרצי"ה שמן הסתם אצל הרב זה לא היה כל כך נדיר, אבל הרב אף פעם לא דיבר על כך. נראה יותר שהיו לו השגות מעין בהירות של הבנה, שזו מעין רוח הקודש המופיעה בשכל וברגש, בתחושות האנושיות, באופן גדול מאוד. רוח קודש מעין זו אינה מופיעה כקול חיצוני אלא כקול פנימי מתוך הנשמה. בספרים כתוב שגילויים כאלה, הבאים מעומק הנשמה, גדולים יותר ממלאך חיצוני המלמד את האדם.

כאן הרב מרמז על הדברים הללו. כדי להשיג את מעלותיה של ארץ ישראל יש צורך בחיבור עם משהו על-רציונאלי, עם השגות עליונות, שקדושי הרעיון ועמוקי המחשבה זוכים להן, וכל מי שלא משיג צריך לסמוך עליהם. על כל פנים, ודאי מעלת קדושתה של ארץ ישראל עליונה לאין ערוך.

הַמַּחֲשָׁבָה עַל־דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא רַק עֵרֶךְ חִיצוֹנִי כְּדֵי הַעֲמָדַת אֲגֻדַּת הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּדֵי לְבַצֵּר עַל־יָדָהּ אֶת הָרַעְיוֹן הַיַּהֲדוּתִי בַּגּוֹלָה, כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת צִבְיוֹנוֹ וּלְאַמֵּץ אֶת הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה וְהַחִזּוּק שֶׁל הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּצוּרָה הֲגוּנָה, אֵין לָהּ הַפְּרִי הָרָאוּי לְקִיּוּם, כִּי הַיְסוֹד הַזֶּה הוּא רָעוּעַ בְּעֵרֶךְ אֵיתָן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בּוֹא יָבוֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת.

חיזוק היהדות בגולה
הרב מתייחס לאנשים שחושבים שכל תפקידה של ארץ ישראל הוא מסגרת חיצונית ששומרת על האומה כאומה ומאגדת אותה לאגודה אחת, כיון שעם מפוזר בין העמים אינו עם. ארץ ישראל איננה דבר הכרחי, הם אומרים, אלא אמצעי טוב, ובאמת אפשר לשמור על היהדות גם בלעדיה. היו תלמידי חכמים גדולים שהתבטאו באופן כזה, שאלפיים שנה חיו בלי ארץ ישראל, ולעומת זאת בלי תורה אי אפשר לחיות. כביכול ארץ ישראל איננה משנה את הופעת התורה כלל.

לעתים מחשבה כזו באה מתוך רצון לחזק את היהדות בגולה, שכן אם אנשים יחשבו שלא ניתן לשמור על התורה בגלות, הדבר יחליש את העם היושב בגולה. העם יבוא לידי תחושה שאין תכלית להמשכת החיים בגלות, אך מאידך גיסא אין אפשרות לעלות לארץ ישראל ויישארו במצב של ייאוש. מחשבות אלו היו בתקופה של טרום או תחילת ההתעוררות לעלייה לארץ ישראל, כשלא היה נראה שהעלייה תקיף את כל עם ישראל. יש אנשים שיצרו אידיאולוגיה בעקבות מחשבה זו - שיש לעם ישראל תפקיד מאוד מרכזי בחוץ לארץ, וגם ללא ארץ ישראל יש לאומה תפקיד חשוב. הם עשו זאת לשם שמים, על מנת לשמור על האמונה והיראה ולחזק את המצוות המעשיות.

אומר על כך הרב, שאין למחשבה כזו קיום. אם אדם חושב שכך הוא יציל את היהדות בחוץ לארץ הוא טועה, כיון שהנחת היסוד רעועה. וכאן בא הרב ומפרט כיצד כן ניתן לחזק את היהדות בגולה. החיבור, השאיפה לארץ ישראל, היא זו שתיתן ליהדות בגולה את הגודל והמשמעות שלה. עם ישראל יקבל את התכונות העצמיות שלו דוקא בארץ ישראל.

צְפִיַּת הַיְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ־הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ.

"הכח המעמיד"
יש מושג הלכתי בענייני מאכלות אסורות, שנקרא דבר המעמיד 11 . ישנם חומרים המייצבים את הנוזל והופכים אותו למוצק, כמו תעשיית הגבינה המשתמשת במיץ קיבה. הדין הוא שכל דבר אסור בטל בשישים, אבל דבר המעמיד, מכיון שהוא גורם לשינוי משמעותי, יש לו חשיבות ועל כן יש לו גדר של איסור אף בפחות מאחד בשישים. על כן, אסור להשתמש בחומרים אסורים, כגון מיצי קיבה של בהמות אסורות, כדי להעמיד גבינות, כגון הג'לטין העשוי מעורות, מעיים וכדומה של בהמות אסורות. אם כן, כאן משתמש הרב בביטוי זה על מנת לבאר מה ישמור על היהדות בגלות שלא תדרדר - צפיית הישועה.

לא מקורי
בפרק ג נסביר את מושג "התכונות העצמיות" ביתר הרחבה, אך כעת נבאר את הדברים בקצרה. אם ניקח דבר שטבעו לגדול במקום מסוים ונגדל אותו במקום אחר הוא ישתנה. לכל דבר ישנו המקום המתאים לו, האקלים הטבעי שלו. מה שגדל במים לא מתאים להיות גדל ביבשה, באוויר - לא מתאים להיות גדל במים וכדומה. כך גם באופן רוחני, לכל עם ישנו המקום הטבעי לו. המקום אינו משפיע רק על התכונות הגשמיות אלא גם על התכונות הרוחניות. לכל מקום ישנן סגולות המיוחדות לו, הופעת הניצוץ האלוקי המיוחד לו.

ארץ ישראל היא המקום המתאים לעם ישראל וכשהעם נמצא בארצו הוא מופיע בצורתו הטבעית המקורית. בחוץ לארץ עם ישראל מתנהג באותו אופן, אך זהו חיקוי בלבד. כל עבודת אלילים היא דמויות ופסלים המתדמים לדבר עליון, אך באמת אין בהם נשמה, אין מהות פנימית. החיים בחוץ לארץ הם חיים דמיוניים. על כן, אומרים חז"ל, שהמצוות הנעשות בחוץ לארץ הן מעין תרגילים 12 . הן אמיתיות, אך לא כמו האמיתיות של המצוות בארץ ישראל. אנו מצווים לקיים מצוות בחוץ לארץ, רק בתורת "הציבי לך ציונים", התרגלות, כפי שילד מתרגל להניח תפילין לפני בר- המצוה. כך אנו תוקעים בשופר במשך כל חודש אלול על מנת להתרגל לשופר של ראש השנה. לפעמים עושים חזרה גנרלית על ארוע שעומד להתרחש. החזרה נראית בדיוק אותו דבר, חוץ מהעיקר - הקהל. כך בחוץ לארץ אנו מקיימים מצוות, חיים חיים יהודיים, הכל אמיתי, כביכול, אך אין אלו חיים עצמיים. רק בארץ ישראל אפשר לפתח את המחשבות העצמיות, את האידיאלים העצמיים, את האופי האמיתי הטבעי של עם ישראל.

הצורך בפנימיות התורה
על מנת להבין את עומק קדושתה של ארץ ישראל חייבים לעסוק בלימוד פנימיות התורה, שאם לא כן לא ניתן להבין דברים שמעל לשכל. יש למדנים גדולים, דרשנים ובעלי מוסר, שלא עוסקים בפנימיות התורה ואף לא מכירים בערכה. בצורה זו הם בוחנים את הדברים באופן חיצוני וממילא לא מבינים באמת את ערכה של ארץ ישראל, כיון שארץ ישראל איננה נבחנת בחיצוניותה. אף אחד לא יכול להבחין במעלותיה ביחס לארצות אחרות אם אין לו השגות של קדושה. גם בשויצריה יש הרים יפים. גם הנהרות הזורמים שם יפים, אולי אפילו יפים יותר, באופן חיצוני, אך אין שם קדושה, אין שם רוממות. דברים אלה לא ניתנים להיבחן בעין חיצונית, כי אם בעין המסוגלת לראות את נשמת הדברים, בעין המסוגלת לראות את השורש שלהם, את העומק שלהם.

אכן, ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש אף במובן הפשוט, אך זה נובע ממעלותיה הרוחניות המיוחדות. משום כך בלט השפע הגשמי דוקא כשעם ישראל היה בארץ ישראל. ארץ ישראל נקראת ארץ הצבי 13 , שכיון שגלו ישראל הצטמצמה והפסיקה לתת את פירותיה, "ושממו עליה אויביכם" 14 . התורה בצידה הנגלה עוסקת בעיקר בצד הנגלה של הארץ. בפרשת בחוקותי יש ביאור רחב של המפרשים מדוע לא נזכר עולם הבא בתורה, שהוא השכר הכי גדול שיש לאדם המקיים מצוות. התורה כותבת "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו... ונתתי גשמכם בעיתם והארץ תיתן יבולה וכו'" 15 ולא מספרת לנו על העולם הבא. וכך גם מתוארים העונשים הגשמיים ולא ההפסדים הרוחניים. יש להבין שבמבט עמוק, בתוך הדברים החיצוניים כלולים גם הדברים הפנימיים. "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה" - יש בה גם המעלות הגשמיות, הנובעות מתוך המעלות הרוחניות.

הדברים אמורים גם לגבי הכרת מעלת הקדושה של עם ישראל. יש אנשים שאינם מסתכלים על ערכו של עם ישראל באופן הסגולי אלא באופן הגלוי. אם עם ישראל שומרים תורה ומצוות הרי הם עם ישראל ואם לא - הם לא נחשבים עם ישראל ח"ו. העיקר בעם ישראל הוא שמירת תורה ומצוות, אך יש לדעת שכל יהודי בעצם מציאותו הרי הוא קדוש, יש בו סגולה אלוקית. על ידי קיום תורה ומצוות מוציא האדם מישראל את סגולתו מהכוח אל הפועל, מופיע ומגדיל אותה, אך היא קיימת גם קודם לכן, "אף על פי שחטא - ישראל הוא" 16 .

אם אדם יקח גויה לאישה, שלא בדרך נישואין אלא כפילגש, יש דעות הסוברות שלא יעשה שום איסור 17 . לעומת זאת, אם יתחתן עם בחורה יהודיה חילונית הוא יעבור כל הזמן על איסורי כרת, כיון שהיא איננה טהורה. אם כן, מה עדיף? לקחת גויה או להתחתן עם יהודיה שאיננה שומרת על טהרת המשפחה? על פניו יהיו שיאמרו עדיף לקחת את הגויה ולא לעשות איסורים, וגם אם אלו איסורים הרי הם לאווים החמורים פחות מכרת. כשההסתכלות היא חיצונית השכל מתעוות. אם אדם לומד רק שולחן ערוך, יתכן שכך הוא יפסוק. אך מי שלומד קצת יותר את עומקה של התורה, יודע שמי שמתקשר עם גויה הוא פוגם בנפשו וכאילו מוציא עצמו מכלל ישראל. אין כאן עניין של איסור - זה כל כך לא מתאים ולא שייך, שאין צורך להטיל איסורים. יש להסתכל על הדברים בפנימיותם.

אנשים חושבים שבארץ ישראל יש בעיה של שמיטה, מעשרות, טבל, כלאים ועוד, ואילו בחוץ לארץ אין שום בעיה. כך גם בחוץ לארץ אין בעיה של שבת, שכן אפשר להשתמש בחשמל ואין צורך בגנרטור, וכן יש שם גוי של שבת לכל הצרכים. אם כן, שם אפשר להדר בכל המצוות בלי גבול, ואילו כאן יש שאלות הלכתיות רבות. כאן צריך לשרת בצבא, וישנם כל מיני עיסוקים המפריעים ללימוד התורה, ואילו בחוץ לארץ אין דאגות. היינו, מי שרוצה לחיות חיים הכי מהודרים של תורה ומצוות, שיחיה בליקווד. יש שם כולל גדול, אוירה של תורה. גם בניו יורק יש שכונות חרדיות- יוצא מן הכלל.

כשמסתכלים באופן חיצוני הכל יכול להשתבש. באופן אמיתי, כשעם ישראל מופיע כעם בארצו אז מופיע גילוי שכינה באמת. ישנם ילדים שלא רוצים לבוא הביתה מחשש שיתפרצו על אביהם ויעברו על כיבוד הורים, ועל כן הם גרים רחוק, אינם מתקשרים ואינם באים, כדי לא לפגוע. ואילו האב אומר - תבוא, תריב, העיקר שתהיה איתי. גם אם תעשה לפעמים משהו קצת מרגיז, עדיף שתהיה לידי מאשר שלא אראה אותך כלל. חז"ל אומרים 18 שכך אומר הקדוש ברוך הוא - תבואו הביתה, אפילו אם לא תהיו שלמים, העיקר שתהיו איתי. יש להבין את הגודל של הופעת הכלל, ולא להסתכל על כל דבר בפרטיות. מטרת עבודת ה' איננה רק שכל אחד יהיה שלם באופן פרטי, אלא ישנה הופעה של כלל ישראל כאומה במקומה הנכון. כאן מופיע כבוד ה' הגדול. על כן, היחס לעם ישראל בארץ ישראל שונה מהיחס ליהודים בחוץ לארץ. כל האנטישמיות ממוקדת היום בעיקר כלפי מדינת ישראל. בגלל מדינת ישראל פוגעים לפעמים גם ביהודים שבחוץ לארץ. אם במדינת ישראל יש בעיות זה מעורר תסיסה כנגד כל היהודים בעולם, כי השורש הוא מדינת ישראל, הם רואים במדינת ישראל את ההופעה של עם ה'. ונגד הקב"ה הם נלחמים כיון שהוא מפריע להשקפת עולמם – של הנצרות, האסלאם ושאר הדתות. הם רואים בקיום עם ישראל סכנה לעמם ולאמונתם. מדינת ישראל שראשיה חילונים מפחידה אותם יותר מאשר קהילות הקודש החרדיות בכל מקום בעולם, משום שזהו העם היהודי. אלה שבחוץ לארץ הם פרטיים, לא ידוע אם הם יתקיימו, אבל במדינת ישראל מופיע כלל ישראל. כלל ישראל זוהי מציאות אחרת לגמרי, וארץ ישראל שבה מופיע עם ישראל זוהי גם מציאות אחרת לגמרי. מי שלא מבין ערכו של כלל לא יכול להבין זאת. הסיבה לאי הבנת ערך הכלל היא, שעם ישראל היה בגלות אלפיים שנה וחי חיים פרטיים, ועל כן חושב שזהו הסדר. התרגלו לכך. לא מבינים מהי מציאות של אומה, מהו קידוש השם שיש במדינה, בצבא ובשאר המסגרות המדיניות, ובייצוג של עם ישראל בין האומות. זה נראה מיותר לחלוטין, שכן העיקר הוא לימוד התורה והמצוות, ואם אפשר שאחרים ידאגו לכל המסגרות - מה טוב. אף שההופעה של המדינה עדיין איננה שלמה, הגויים רואים זאת כמציאות של מדינה לעם ה'. הם מבינים לאן המהלך מוביל וחוששים מכך. "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" 19 . זוהי הופעת דבר ה' בעולם באופן הגדול ביותר. בתוכנו יש חוסר הבנה - לשם מה יש צורך בעבר הירדן ובלבנון? אבל בתורה כתוב שהם שייכים לנו, והגויים מפחדים שניקח את חבלי ארצנו, והם צודקים. הם יודעים שכך יקרה בסוף. כל הדיבורים שלנו על ויתורים ופשרות אינם אמיתיים.



^ 1.קדושין מ, ב. בבא קמא יז, א.
^ 2.אבות ד, ב.
^ 3.ירושלמי ברכות ו, ב. ועיין בבבלי ברכות יז, א ובתוספות שם ד"ה העושה.
^ 4.אבות ד, ה.
^ 5.עיין נפש החיים שער ד, פרק ב. ועוד באורות התורה פרק ב, סעיף א "ענין תורה לשמה - לשם התורה. כי מציאות החכמה הוא רצון השם יתברך שתהיה בפועל, ואין מציאות יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להחשב".
^ 6.עיין בספר השל"ה בתחילת מסכת שבועות, שם מספר ר' שלמה אלקבץ שלפתע הופיע קול מגרונו של הבית-יוסף: אשריכם שאתם לומדים משנה וכו'.
^ 7.סדר עולם רבה יד.
^ 8.עיין הקדמת ר' חיים מואלאז'ין לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא.
^ 9.הד הרים, אגרת לב.
^ 10.אגרות ראי"ה חלק ג, אגרת תתקט. ועיין גם באגרת תתעו.
^ 11.עיין שו"ע יו"ד פז, יא ברמ"א שם.
^ 12.עיין דברים יא, יח ברש"י וברמב"ן שם. מקור הדברים בספרי.
^ 13.גטין נז, א.
^ 14.ויקרא כו, לב.
^ 15.ויקרא כו, ג-ד. ועיין בכלי יקר שם בפסוק יב בעניין עולם הבא.
^ 16.סנהדרין מד, א.
^ 17.עיין שו"ע אה"ע טז, א.
^ 18.ילקוט איכה תתרל"ח.
^ 19.תהילים קכו, ב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il