בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • אורות ארץ ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל

אורות ארץ ישראל, פרק ו

כוחה של הציפיה לארץ ישראל

נשמות קשורות / התבטלות לצדיק / תהליך הגאולה / ללא מלים / קשה להיות בחוץ לארץ.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

תמוז תשס"ח
8 דק' קריאה
פְּעֻלַּת רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הַנִּקְלֶטֶת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל פּוֹעֶלֶת הִיא תָּדִיר, גַּם אִם נִזְדַּמֵּן הַדָּבָר וְיָצָא הָאָדָם חוּצָה לָאָרֶץ, עַל־יְדֵי טָעוּת אוֹ עַל־יְדֵי אֵיזוֹ סִבָּה מֻכְרַחַת. הֲרֵי גַּם הַנְּבוּאָה כְּשֶׁחָלָה כְּבָר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת גַּם בְּחוּץ־לָאָרֶץ. "הָיֹה הָיָה דְבַר ד' אֶל יְחֶזְקֵאל בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, – הָיֹה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה כְּבָר". שִׁפְעַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֻתְחֲלָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מְלַקֶּטֶת הִיא אֶת כָּל בֵּרוּרֵי הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִים בְּחוּץ־לָאָרֶץ בְּכָל הַמַּעֲמַקִּים, וּמְקָרַבְתָּם בְּכֹחָהּ הַמּוֹשֵׁךְ אֵלֶיהָ. כָּל מַה שֶּׁקָּשֶׁה יוֹתֵר לִסְבֹּל אֶת אֲוִיר חוּץ־לָאָרֶץ, כָּל מַה שֶּׁמַּרְגִּישִׁים יוֹתֵר אֶת רוּחַ־הַטֻּמְאָה שֶׁל אֲדָמָה טְמֵאָה, זֶהוּ סִימָן לִקְלִיטָה יוֹתֵר פְּנִימִית שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, לְחֶסֶד עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר לֹא יֵעָזֵב מִמֶּנּוּ מִי שֶׁזָּכָה לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֶלְצַח שֶׁל אֶרֶץ חַיִּים, גַּם בְּהִתְרַחֲקוֹ וְנוּדוּ, גַּם בְּגָלוּתוֹ וְאֶרֶץ נְדִידָתוֹ. הַזָּרוּת שֶׁמַּרְגִּישִׁים בְּחוּץ־לָאָרֶץ הֲרֵי הִיא מְקַשֶּׁרֶת יוֹתֵר אֶת כָּל חֵשֶׁק־הָרוּחַ הַפְּנִימִי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּקְדֻשָּׁתָהּ, הַצְּפִיָּה לִרְאוֹתָהּ מִתְגַּבֶּרֶת וְצִיּוּר חֲקִיקַת תַּבְנִית הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ד' בָּהּ תָּמִיד, מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, מִתְעַמֶּקֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעֹמֶק תְּשׁוּקַת־הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חִבַּת צִיּוֹן, שֶׁל זְכִירַת הָאָרֶץ, שֶׁכָּל חֲמוּדוֹת בָּהּ קְשׁוּרוֹת, כְּשֶׁהִיא מִתְגַּבֶּרֶת בִּנְשָׁמָה אֲפִלּוּ יְחִידִית, הֲרֵי הִיא עוֹשָׂה פְּעֻלַּת נְבִיעָה מַעְיָנִית לְכָל הַכְּלָל, לְרִבְבוֹת נְשָׁמוֹת הַקְּשׁוּרוֹת עִמָּהּ, וְקוֹל שׁוֹפָר שֶׁל קִבּוּץ נִדָּחִים מִתְעוֹרֵר וְרַחֲמִים רַבִּים מִתְגַּבְּרִים, וְתִקְוַת חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל מִתְנוֹצֶצֶת, וְצֶמַח ד' הוֹלֵךְ וּפוֹרֵחַ, וְאוֹר יְשׁוּעָה וּגְאֻלָּה מִתְפַּצֵּל וּמִתְפַּשֵּׁט, כְּשַׁחַר פָּרוּשׂ עַל הֶהָרִים.

פְּעֻלַּת רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הַנִּקְלֶטֶת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל פּוֹעֶלֶת הִיא תָּדִיר, גַּם אִם נִזְדַּמֵּן הַדָּבָר וְיָצָא הָאָדָם חוּצָה לָאָרֶץ, עַל־יְדֵי טָעוּת אוֹ עַל־יְדֵי אֵיזוֹ סִבָּה מֻכְרַחַת. הֲרֵי גַּם הַנְּבוּאָה כְּשֶׁחָלָה כְּבָר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת גַּם בְּחוּץ־לָאָרֶץ. "הָיֹה הָיָה דְבַר ד' אֶל יְחֶזְקֵאל בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, – הָיֹה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה כְּבָר". שִׁפְעַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֻתְחֲלָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מְלַקֶּטֶת הִיא אֶת כָּל בֵּרוּרֵי הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִים בְּחוּץ־לָאָרֶץ בְּכָל הַמַּעֲמַקִּים, וּמְקָרַבְתָּם בְּכֹחָהּ הַמּוֹשֵׁךְ אֵלֶיהָ.


מספרים על ר' שמחה בונים מפשיסחה, אחד מגדולי החסידות, שהיה הולך לגרמניה על מנת להשפיע ולקרב אנשים ליהדות, כיון שהייתה אז בארצות המערב נפילה רוחנית. ר' שמחה בונים היה הולך אפילו לבתי מרזח ומקומות בילוי נמוכים ומושך משם אנשים. והיה אומר שכשהוא נמצא במקומות הללו הוא יכול להתרומם מאוד כי אין שם הרבה צדיקים, אז כל ניצוצות הקדושה מתקבצים אליו, ולא מתפזרים בין הרבה צדיקים כמו בארצות המזרח.

כָּל מַה שֶּׁקָּשֶׁה יוֹתֵר לִסְבֹּל אֶת אֲוִיר חוּץ־לָאָרֶץ, כָּל מַה שֶּׁמַּרְגִּישִׁים יוֹתֵר אֶת רוּחַ־הַטֻּמְאָה שֶׁל אֲדָמָה טְמֵאָה, זֶהוּ סִימָן לִקְלִיטָה יוֹתֵר פְּנִימִית שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, לְחֶסֶד עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר לֹא יֵעָזֵב מִמֶּנּוּ מִי שֶׁזָּכָה לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֶלְצַח שֶׁל אֶרֶץ חַיִּים, גַּם בְּהִתְרַחֲקוֹ וְנוּדוּ, גַּם בְּגָלוּתוֹ וְאֶרֶץ נְדִידָתוֹ.


יתכן שהרב כותב את הדברים על עצמו, לאחר שנאלץ לצאת לחוץ לארץ להשתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל ונשאר שם כל שנות המלחמה, תרע"ד-תרע"ט.
הַזָּרוּת שֶׁמַּרְגִּישִׁים בְּחוּץ־לָאָרֶץ הֲרֵי הִיא מְקַשֶּׁרֶת יוֹתֵר אֶת כָּל חֵשֶׁק־הָרוּחַ הַפְּנִימִי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּקְדֻשָּׁתָהּ, הַצְּפִיָּה לִרְאוֹתָהּ מִתְגַּבֶּרֶת וְצִיּוּר חֲקִיקַת תַּבְנִית הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ד' בָּהּ תָּמִיד, מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, מִתְעַמֶּקֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעֹמֶק תְּשׁוּקַת־הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חִבַּת צִיּוֹן, שֶׁל זְכִירַת הָאָרֶץ, שֶׁכָּל חֲמוּדוֹת בָּהּ קְשׁוּרוֹת, כְּשֶׁהִיא מִתְגַּבֶּרֶת בִּנְשָׁמָה אֲפִלּוּ יְחִידִית, הֲרֵי הִיא עוֹשָׂה פְּעֻלַּת נְבִיעָה מַעְיָנִית לְכָל הַכְּלָל, לְרִבְבוֹת נְשָׁמוֹת הַקְּשׁוּרוֹת עִמָּהּ, וְקוֹל שׁוֹפָר שֶׁל קִבּוּץ נִדָּחִים מִתְעוֹרֵר וְרַחֲמִים רַבִּים מִתְגַּבְּרִים, וְתִקְוַת חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל מִתְנוֹצֶצֶת, וְצֶמַח ד' הוֹלֵךְ וּפוֹרֵחַ, וְאוֹר יְשׁוּעָה וּגְאֻלָּה מִתְפַּצֵּל וּמִתְפַּשֵּׁט, כְּשַׁחַר פָּרוּשׂ עַל הֶהָרִים.


נשמות קשורות
אדם אחד שיש בו תשוקה לארץ ישראל, ציפיה גדולה לבוא לארץ ישראל, ואינו יכול לסבול את האויר הטמא של חוץ לארץ, והוא חולם על ארץ ישראל, ולעיני רוחו עומדות מעלותיה של ארץ ישראל - כשהמחשבות והתחושות הללו מתגברות אצל אדם יחיד כזה , בנשמה היחידאית שלו, זה משפיע על הכלל כולו. וביותר הדבר משפיע על רבבות הנשמות הקשורות עימה. כלומר, לכל נשמה יש נשמות שקשורות אליה. החסידות עוסקת בכך הרבה. אומרים שלכל החסידים יש קשר פנימי נשמתי אל הרבי. אין זה רק קשר חיצוני של קבלת מרות וראייתו כמורה הוראה ומכוון, אלא הדברים הרבה יותר עמוקים פנימיים. אם אדם מרגיש ורוצה בקשר עם רבי מסוים, סימן הוא שיש משהו פנימי שמחבר ביניהם. לרבי יש נשמה כללית וכל נשמות החסידים קשורות בה. התעלותו של הרבי משפיעה על כולם. תפילתו פועלת על כולם.

איננו שוללים את ההסתכלות הזו. נשמות של אנשים גדולים הן נשמות כלליות. חז"ל אומרים 1 שמשה רבנו הוא נשמת כל דור המדבר. בעצם הוא מרכז נשמות כל תלמידי החכמים שבכל הדורות, וכשמישהו אומר דבר טוב בגמרא, אומרים לו "משה שפיר קאמרת" 2 . וכן כל דבר הלכה כבר נאמר למשה בסיני. כלומר, הכל גנוז בדבר ה' למשה בסיני. כל הופעת התורה בישראל ניתנה למשה בכוח, וכל החידושים המתגלים במשך הדורות הם התפרטות של הופעת התורה שמשה רבנו השיג. כל אחד קשור במשה רבנו. אם כן, יש בכל דור ודור נציגות של ההופעה הזו 3 . בכל דור ישנם תלמידי חכמים שיש להם נשמות כלליות המשפיעות באופן נסתר. באופן גלוי, אנו יודעים שיש הרבה תלמידי חכמים שרבים מסתופפים בצילם ומושפעים ולומדים מהם הרבה, אך כאן אנו מבינים שהקשר איננו חיצוני. ככל שההתקשרות יותר גדולה ועמוקה, כהתקשרות של חסידים ברבם, גדלה השפעת הנשמה.

התבטלות לצדיק
האם אנו מעודדים את הסדר הזה של התבטלות מוחלטת? הדברים תלויים בגדלות של התלמיד חכם. ככל מה שהוא יותר גדול יש יותר מקום לקבל את דעתו ולהתבטל אליו. וכבר דרשו חז"ל - "את ה' אלוקיך תירא - לרבות תלמידי חכמים" 4 . יראת ה' מתפשטת על תלמידי החכמים. אבל יש לשמור תמיד על הגבול. ההתבטלות איננה יכולה לבטל את העצמאות. לכל אחד יש תפקיד משלו ואחריות משלו. אדם לא יכול לתלות את האחריות על מעשיו ברבו. יתכן שיהיה לו עונש קל יותר אם הוא טעה בגלל הרב, אבל הוא לא נפטר מהאחריות. אם אדם מגיע להתבטלות כזו, שהוא מחשיב את הרבי כאלקים ח"ו, זו כבר לא דרכה של תורה. וכן אם הרבי הוא כזה שלא למד ולא שנה, אלא הוא רק "הבן של הרבי", ודאי שאין להתבטל כלפיו. אך אם הרבי הוא תלמיד חכם גדול, ענק רוחני וצדיק, בהחלט יש מקום להתקשר עמו ולהתבטל כלפיו.

יש צדיקים ויש תלמידי חכמים. יכול להיות אדם תלמיד חכם שאין לו כוחות כשל צדיק. רואים זאת בגמרא 5 . חוני המעגל היה יכול לעשות מופתים. חכמים שלחו אליו לבקש שיתפלל. מדוע לא התפללו בעצמם, הרי הם גדולי הדור? אלא שיש חלוקה בין התחומים. יש מי שהוא עבד של המלך, שיכול להיכנס פנימה ולהסתובב בחדרי החדרים, ויש מי שהוא שר של המלך. השר לא יכול להסתובב באופן חופשי בבית המלך. הוא יתקבל בכבוד בטרקלין ויש לו מעמד גבוה משל העבד, אך לעבד יש מעלות אחרות. הוא יכול לדבר באופן חופשי עם המלך, כיון שהוא רואה אותו בכל המצבים הטבעיים שלו. כך גם העבד יכול לבקש בקשות שונות ולפעמים הוא נענה יותר מאשר השר. אלו שני תפקידים. אם יש מישהו גדול ועצום, שהוא גם עבד וגם שר, זו מדרגה מיוחדת במינה.

תהליך הגאולה
על כל פנים, אומר כאן הרב, שכל נשמה קשורה בכלל ישראל, שכן כל אחד ערב לכל ישראל. על כן, כשמתגברים בנשמה האהבה והקישור לארץ ישראל - הדבר משפיע על הכלל, ובמיוחד על רבבות הנשמות הקשורות עימה. כתוצאה מן ההשפעה, "קול שופר של קיבוץ נדחים מתעורר וכו'".
"מתפצל ומתפשט" - הרב רומז כאן למה שכתוב על הגאולה שהיא מתפצלת כקרני ראמים לכמה שלוחות וענפים 6 .

ודאי שהרב אינו מתכוון לגאולה שלמה, אבל זו הדרך שבה מתפתחת הגאולה. זמן רב עובר עד שאדם מחליט לעלות לארץ ישראל. בתחילה הוא רק מהרהר בכך ואחר כך שוכח. לאחר מכן מתעורר שוב לעניין וחושב כיצד יוכל להסתדר בארץ ישראל. זהו תהליך ארוך של חודשים ואפילו שנים, שבמהלכו הוא צריך לשכנע את כל משפחתו ולבחון את כל התנאים והאמצעים. המון המון מחשבות מתעוררות. יתכן ששמע פעם שיחה ממישהו על מעלת ארץ ישראל, ופתאום היא התנוצצה אצלו, והוא החליט להתחמם לאורה. ואם האדם עולה לארץ, גם הסביבה שלו מתחילה לחשוב על כך. זהו תהליך ארוך, נפשי ופנימי, שהולך ומסתעף אל כל חלקי הנפש, עד שאדם מתיישב בדעתו וקובע שכך הוא רוצה לפעול ולכך הוא שואף, ומתגברת בו האהבה לארץ ישראל, החשק לגור בה והנכונות להקריב ולוותר בעבורה, לרדת ברמת חיים אם צריך וכדומה. התהליך הגדול הזה מתרחש בתוככי הנפש, ולאחר מכן גורם לתהליך דומה גם אצל השכנים. והוא לוקח זמן רב. זהו תהליך רוחני שבסופו של דבר הולך ומתפשט. לכך מתכוון כאן הרב - קול השופר של קבוץ הנדחים הוא בתוך הלב, לפני ולפנים. "ורחמים רבים מתגברים" - האדם זקוק להרבה סיוע מן השמים לשם כך. כל עלייה של אדם לארץ ישראל היא דבר עצום. דומה לכך אדם החוזר בתשובה, שעובר דרך ארוכה של עשרות קילומטרים רוחניים, מהלכים ובירורים, מחשבות ומעצורים, הרים ובקעות וייסורים רוחניים רבים עד שמתקרב אל ה'. אם כן, הרב מדבר כאן על התעוררות רוחנית פרטית, אך בסופו של דבר זוהי ההתעוררות המביאה אחר כך למימוש הגאולה.

ללא מלים
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ואילו היוצאים מן הפה ולחוץ אינם נכנסים אל הלב. אדם שיש לו עומק רוחני מסוגל להשפיע השפעות עצומות במלים קצרות, ואילו אדם שיגיד את אותם המלים, אך ללא העומק הפנימי העומד מאחורי הדברים מילותיו לא יעוררו, משום שהמלים הללו חיצוניות. כאשר האומר הוא אדם בעל גדלות תורנית, דברי התורה עמוקים יותר ומכילים בתוכם את כל הפרשנות הפנימית שלהם, והלב השומע מרגיש זאת. כאן הרב מדבר על מדרגה גבוהה יותר, שאפילו שאדם לא דיבר על תשוקתו לארץ ישראל, הנשמות הקשורות עם נשמתו חשות בהתרוממותו. הגמרא אומרת 7 - "איהו לא חזי, מזלייהו חזי" (הם לא ראו, מזלם ראה). כלומר, אין אדם יודע תמיד מה שנפשו הפנימית רואה. הוא נבהל ממשהו, ולא מבין ממה כיון שהוא לא רואה כלום. יש לאדם כוחות פנימיים על-הכרתיים, שהם גדולים יותר מהכוחות הגלויים שהם כיסויים של הכוחות הפנימיים.

הנשמות נפגשות זו עם זו. פעמים רבות קורה שמזכירים מישהו, ולפתע הוא מגיע. דבר זה קורה פעמים רבות כל כך, שקשה לומר שזה מקרי. יתכן שלפעמים נובע הדבר מכך שהנפש מרגישה שפלוני בא וזה מעורר בה את המחשבות עליו. הקשר בין הנפשות מוכח במציאות. ידוע שאצל תאומים כאשר אחד סובל השני מרגיש בכך. יש גם נפשות תאומות. יש מקרים שקרוב משפחה חושב שקרה משהו לקרובו, ואחר כך מגלה שאכן כך קרה. אלו דברים מצויים. ישנם מחקרים שעוסקים בקשרים הפנימיים הללו. המציאות הזו עדיין עמוקה מכדי להגדירה בכלים מדעיים, אך היא ודאי קיימת.

בכל התעוררות של אדם לאהבת הארץ ולאהבת התורה, ובכל התחזקות רוחנית פנימית של אדם, הוא אינו לבד. הוא מחובר עם הכלל. וכשהוא מתעורר ומתעלה הוא מעלה את כולם, וח"ו גם להיפך, משום שעם ישראל קשורים זה בזה, אלא שהשפעות של קדושה הן חזקות יותר. זאת נשמה אחת גדולה כללית שמתפשטת בכל גופי ישראל. זו אחריות המוטלת על כל אדם. ויתכן שככל שאדם גדל -גם נשמתו גדלה ומתקשרת יותר עם מקור הנשמות, וממילא גם משפיעה יותר ופועלת על הכלל.

קשה להיות בחוץ לארץ
השפעת ארץ ישראל הטבעית היא בעיקר כאשר אדם חי בארץ ונושם את האויר הקדוש והמחכים של ארץ ישראל, אך היא יכולה להיות גם בחוץ לארץ. ובעיקר אם אדם כבר היה בארץ ישראל וזכה במדרגה הזו, הוא יכול לשמר אותה גם אם הוא נמצא בחוץ לארץ, כמובן בתנאי שהוא נמצא שם בעל כרחו.

כשהייתי תלמיד בשנים הראשונות במרכז הרב, הרב רענן, חתנו של הרב קוק, נסע לחוץ לארץ על מנת לטפל בענייני הכספים של הישיבה. המשרד של הישיבה בחוץ לארץ היה מוזנח, וכנראה שהשתמשו בכספים למטרות רוחניות אחרות. עבור הרב רענן - הנסיעה לחוץ לארץ הייתה אולי כמו להיכנס לביוב כדי לתקנו. אז הוא הסכים לנסוע לשבועיים בלבד. אנשים בחוץ לארץ רצו לארגן עבורו פגישות עם אנשים רבים, וקשה לארגן פגישות מהיום להיום. אמרו לו שהוא חייב להישאר בחוץ לארץ, ואז יוכלו לקבוע מפגשים עם עשירים נוספים ויוכלו לשפר את מצבה הכלכלי של הישיבה. אז הוא נעתר לשבועיים נוספים, ולאחר מכן הסכים רק לשבועיים נוספים, ושוב לשבועיים נוספים... ולבסוף היה נאלץ לשהות שם חצי שנה. כשהוא חזר לארץ הוא היה כל כך נרגש. נסענו במונית עם הרצי"ה ועם ביתו כדי לקבל את פניו בלוד. ראינו אותו כל הזמן ממלמל - "חזרתי, חזרתי, חזרתי...". הרצי"ה שאל אותו כל הזמן מה הוא ממלמל. הוא הרגיש כאילו הוא יצא מהביוב, יצא לאויר הצח של ארץ ישראל, לנשום אוירא דארץ ישראל. כל כך היה קשה לו להיות בחוץ לארץ. זוהי אישיות מיוחדת במינה.

אין זה אומר שאין בחוץ לארץ דברים יפים. ריבונו של עולם ברא את כל העולם. הרב קוק אומר שאף על פי שבשווייץ יש הרים מאוד יפים, הנשמה, הרוח הפנימית, איננה. מה שאפשר להרגיש בהרי ארץ ישראל אי אפשר להרגיש בשווייץ, תחושה של קישור עמוק שאין בשום מקום אחר 8 .



^ 1.שיר השירים רבה א, סד.
^ 2.שבת קא, ב; ביצה לח, ב ועוד.
^ 3.עיין לקוטי אמרים פרק מב. "ועוד זאת ויתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבנו ע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש".
^ 4.פסחים כב, ב. קדושין נז, א ועוד.
^ 5.תענית כג, א.
^ 6.ילקוט שמעוני תהילים, רמז תרפה. "למנצח על אילת השחר - מה אילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן אף השחר מפצל לכאן ולכאן".
^ 7.מגילה ג, א.
^ 8.עיין שבחי הראי"ה עמוד קכ, קלח.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il