ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- האבילות על החורבן
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
הזוהר הקדוש על הכתוב:
"ויקרא ה' א-לוהים לבכי ולמספד ..." - על חורבן הבית
ומובא בזוהר הקדוש (ח"א, דף רי/א ע"פ "מתוק מדבש"): "רבי חייא הקדים לפרש מה שאמר הנביא (ישעיה שם) על ישראל כשיחזרו מן הגולה: 'שמחו את ירושלים (בבואכם אליה), וגילו בה כל אוהביה (כל מי שאהב אותה ותאב לראותה בבניינה), שישו איתה משוש (כל המתאבלים עליה, בעת חורבנה)'. ואמר: בא וראה כשנחרב בית המקדש וגרמו העוונות שגלו ישראל מן הארץ, נסתלק ועלה הקב"ה למעלה למעלה ... (שסילק השגחתו מישראל בסוד ואנוכי הסתר אסתיר פני מהם), ולא השגיח על חורבן בית-המקדש ועל עמו שגלו בגלות, ואז השכינה גלתה עימהם, כשירד הקב"ה ... השגיח על ביתו וראה שנשרף, הסתכל על עמו וראה והנה גלו, שאל על השכינה וראה שניתגרשה וגלתה עם בניה. על אותו הזמן נאמר (ישעיה כ"ב, י"ב): 'וַיִּקְרָא ה' א-לוהים צבא-ות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק' (שנצטער בצער חורבן בית המקדש ובצער השכינה ובצערן של ישראל שגלו), והיא גם היא (היינו גם השכינה) מה כתוב בה (יואל א', ח'): 'אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (פירוש: עשי קינה כמו בתולה הנישאת לאיש ומת שחוגרת שק ומקוננת על בעלה הנישאת לו בנעוריה) ... ואפילו שמיים וארץ כולם נתאבלו ... וגם מלאכי מעלה כולם נתאבלו על חורבן בית המקדש ... וגם שמש וירח נתאבלו וחשך אורם ... וכל העליונים והתחתונים נתאבלו על החורבן, מה טעם הדבר? לפי שהסיטרא אחרא שלט על ארץ ישראל הקדושה וזה גרם שליטה כביכול על השכינה ... ולפי שמלכות שמיים נכנעה והושפלה ומלכות הרשעה התגברה, לכן יש לכל אדם להתאבל עימה ולהיות בשיפלות עימה, כדי שכאשר השכינה תזדקף ותתעלה שאז העולם יהיה שמח, ישמח גם הוא עימה שכתוב (ישעיה שם): "שישו איתה משוש - כל המתאבלים עליה" (פירוש: כל אלו שהתאבלו עליה בעת שיפלותה)". ע"כ.
הזוהר הקדוש על הכתוב:
"קול צופייך נשאו קול - יחדיו ירננו"
עוד אמרו בזוהר הקדוש (ח"ב, דף נה/ב): "'קול צופייך נשאו קול - יחדיו ירננו' (ישעיה נ"ב, ח'). כל המצפה אימתי ירחם הקב"ה לבנות ביתו, ובוכה ומרים קולו על חורבן ביתו של הקב"ה - יזכה לראותו ביישובו בשמחה - יחדיו ירננו". ע"כ. הנה לימדונו חז"ל מהכתובים, גודל החיוב להתאבל ולבכות על חורבן בית-המקדש, והודיענו שרק המתאבלים על ירושלים - יזכו לראות בשמחתה.
הריטב"א: תחיית המתים מיוחדת, בבניין בית-המקדש -למתאבלים על ירושלים
ויש להבין, הלוא לאחר שאמרו חז"ל (תענית שם) שמי שאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה, אמרו: תניא נמי הכי (וכן שנינו גם בברייתא) וכו', והביאו ברייתא של 'ותהי עוונותם על עצמותם' (יחזקאל שם). ולכאורה קשה, היכן הוזכר בברייתא שלא יראה בשמחתה של ירושלים? ועל זה בא הריטב"א לפרש: "שאין לעצמותיו תחיה בתחיית המתים העתיד להיות בבנין בית המקדש - לאותן שמתו בגלות וחיכו לישועה, שעליהם אמר הכתוב: 'אשרי המחכה ויגיע לימים' (דניאל י"ב, י"ב). אבל עדיין אפשר שיש לזה תחייה ביום הדין שהוא אחר ימות המשיח". ע"כ. דהיינו , שתהיה תחיית המתים מיוחדת לאלה שהתאבלו על ירושלים ומתו בגולה, כדי שיוכלו לראות בשמחתה. ומי שאינו מתאבל על ירושלים - אין לעצמותיו תחייה בתחיית המתים המיוחדת למתאבלים על ירושלים. וזהו: 'ותהי עוונותם על עצמותם' (יחזקאל שם).
ועל תחיית המתים המיוחדת למתאבלים על ירושלים, לכאורה מרומז בקינות לתשעה באב (בד"ה ציון עטרת צבי), וזו לשונו: "שוכני קברים מחכים ומצפים ליום ישעך, ואז יצמחו יחיו ישניך". ע"כ. והיינו , שהמתאבלים על ירושלים, שכבר מתו, מצפים ליום ישועתה של ירושלים, בו יקומו לתחיית המתים כל המתאבלים על ירושלים, כדי שיראו בשמחתה. ודוק .
"אשרי המחכה ויגיע לימים"
הנה הריטב"א למד ענין זה, שעתידה להיות תחיית המתים, בבנין בית-המקדש, לאותן שמתו בגלות וחיכו לישועה, מהכתוב בסוף דניאל (י"ב, י"ב): "אשרי המחכה ויגיע לימים". ופירש שם המצודות ציון: "ענין תקווה". והיינו , אשרי המקווה בכל ליבו לגאולה השלימה, ביאת הגואל, בנין בית-המקדש וכו'. והסימן של מחכה ומקווה באמת לבנין הבית וכו', הוא התאבלותו ובכייתו של האדם תמיד על חורבן הבית וכו', והכתוב מבטיח לכל המחכה לגאולה ולבנין בית המקדש וכו', שיגיע לימים - שיזכה לראות את ירושלים בשמחתה וכו'. ולכאורה קשה, הלוא אלפי רבבות מאחינו בית ישראל חיו את חייהם, במשך הדורות, בתקווה עצומה לזכות לגאולה ולבנין בית-המקדש וכו', ומכל מקום מתו בגלות ולא זכו לראות בשמחתה, והכתוב הבטיח - "ויגיע לימים". אלא צריך לומר שאם הכתוב הבטיח - "ויגיע לימים", בודאי יגיע. ואף-על-פי שמת טרם נבנה הבית, בודאי יקום לתחייה כשיבנה הבית, כדי לראות בשמחתה. כי הקב"ה יזמין לשמחתה של ירושלים כל קרוביה וידידיה האמיתיים, הקשורים אליה בכל ליבם, ואשר מרוב תשוקתם ותקוותם לראות בבניינה, היו מתאבלים ובוכים תמיד על חורבנה. כי לעולם לא ישמח האדם שמחה לבבית אמיתית על שמחת הזולת, אלא אם כן יש לו קשרים אמיתיים ולבביים איתו. ולשמחתה של ירושלים לא יוזמנו אלא אלו שהם באמת קשורים לה בלב ונפש, כי רק הם ישמחו באמת שמחה לבבית, בבניינה.
ולפי זה יש לומר שמכמה טעמים לא יראה, מי שאינו מתאבל על ירושלים, בשמחתה. א' - שאין לו זכות לראות בשמחתה, כי צריכים להתאבל בפועל על ירושלים, ואם אינו מתאבל - אין בידו במה לזכות לראות בשמחתה. ב - כי אפילו אם אדם זה היה נוכח בשמחתה של ירושלים, לא היה שמח בכל ליבו, יען לא היה לו קשר לבבי ונפשי לירושלים ולמקדש וכו' במשך חייו. ולא יוזמן לשמחתה של ירושלים כי אם זה שישמח בכל ליבו ונפשו כשיראה אותה בבניינה. ולכן אמר הכתוב: "אשרי המחכה", המקווה בכל ליבו לראות בבנין ירושלים והמקדש, ולכן מתאבל ובוכה על חורבנם, מקרב ליבו. ויגיע לימים, איש כזה יזכה לראות בשמחתה. ואפילו אם נפטר מהעולם כבר מזמן, יקום במיוחד לתחיית המתים כדי לראות ולהשתתף בשמחתה.
הגר"א: יתקבצו כל הגלויות,
וכולם ישאגו: "שובי, שובי" וכו'
את הכתוב (שיה"ש ז', א'): "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך", פירש הגר"א: "אמר ד' פעמים שובי שובי, נגד ד' גלויות, ונגד ד' כנפות הארץ, שיתקבצו ישראל וישאגו כולם שובי כו'. ע"כ. והיאך לא יתרגש ויתפעל האדם, בכל ליבו ונפשו, בהעלותו על רעיונו המחזה הנשגב והנורא הזה, כשיתקבצו כל הצדיקים שבכל הדורות שעברו, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, וכל השופטים וכל הנביאים, דוד המלך ושלמה בנו, התנאים והאמוראים, הגאונים והראשונים והאחרונים, וכל המון בית ישראל, שומרי תורה ומצוות, שבכל הדורות, שהיו מתאבלים על ירושלים ומצפים לישועתה, יחד עם כל שלומי אמוני ישראל שיישארו בדור האחרון בכל תפוצות הגולה. כולם יחד יתקבצו סביבות הר הבית, להתחנן לקב"ה שיוריד שכינת עוזו לשכון בינינו בקביעות. וכולם יחד ישאגו, מקרב ליבם, לשמים: "שובי, שובי, השולמית" - השכינה הקדושה. "שובי, שובי, ונחזה בך", ונזכה לגילוי שכינה. ואז תרד השכינה מן השמיים, לעיני כל ישראל, ויקויים בהם הכתוב (ישעיה ל"ה, י'): "ושמחת עולם על ראשם". מי יכול שער גודל השמחה העצומה שישמחו אז כל ישראל יחד, וקב"ה ושכינתיה, ושמיים וארץ וכל העולם כולו. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. מי מישראל לא ירצה לזכות לראות ולהשתתף בשמחה זו. אמנם רק המתאבלים על ירושלים, במשך הדורות - יזכו לראות ולהשתתף בשמחתה. וכל מי שאינו מתאבל על ירושלים - לא יראה בשמחתה, רחמנא ליצלן.
הנביא ירמיה אומר (ירמיה ל', י"ז)
שאומות העולם מגנות את ציון ואומרות:
"כי נידחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה"
(כלומר, שאין אדם נותן לב לדורשה ולִרצותה) ... -
"מכלל דבעי דרישה (משמע שהיא טעונה דרישה)" (סוכה מא.)
* * *
"גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה
ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותינו,
כמה שנאמר (תהלים ק"ב, י"ד - ט"ו): 'אתה תקום תרחם ציון,
כי עת לחננה, כי בא מועד -
כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" -
זאת אומרת: ירושלים לא תיבנה
כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה
עד אשר יחוננו אבניה ואת עפרה"
(ספר הכוזרי לריה"ל - מאמר חמישי, סוף סעיף כ"ז)
(נלקט ונערך - בתוספת נופך - בעיקר מתוך הספר "יבנה המקדש" לג"ר שלמה ברעוודה שליט"א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
