- שבת ומועדים
- האבילות על החורבן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הגמרא במסכת יומא 1 עוסקת בסיבות החורבן, של בית ראשון ושל בית שני:
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב כי קצר המצע מהשתרע, מאי קצר המצע מהשתרע א"ר יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. והמסכה צרה כהתכנס א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן דכתיב ביה כונס כנד מי הים נעשית לו מסכה צרה. גלוי עריות דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה, יען כי גבהו בנות ציון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא עיניהן הלוך וטפוף תלכנה שהיו מהלכות עקב בצד גודל וברגליהן תעכסנה א"ר יצחק שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצר הרע כארס דעכנא. שפיכות דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים.
בהמשך, הגמרא מבארת את התלות בין החטא לעונש - התיקון:
ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם.
הסוגיא חותמת בהשוואת בין דור בית ראשון לדור בית שני:
אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים. א"ל ריש לקיש אדרבה, אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה! אמר ליה בירה (בית המקדש) תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? אמר להם תנו עיניכם בבירה איכא דאמרי אמר להם עידיכם בירה.
ההקבלה בין סיבות חורבן הבית לדין 'יהרג ואל יעבור'
כדי להבין את משמעות שלש העבירות כסיבה לחורבן בית המקדש, נשים לב למכנה המשותף של עבירות אלו, שאלו הן אותן שלש עבירות שעליהן נאמר יהרג ואל יעבור 2 .
נעיין עוד בגמרא במסכת שבת 3 :
תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו', רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם. לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו' אמר עולא אין ירושלים נפדה אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
בגירסא שלפנינו במסכת יומא 4 מופיע חלק דומה לדברי הגמרא בשבת: רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בקב"ה, אתאן למקדש ראשון, דכתיב ראשיה בשוחד ישפוטו... לפיכך הביא עליהן הקב"ה שלשה גזרות כנגד שלשה עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש..."
על אלו עבירות אומרת הגמרא שבעטיין 'ציון שדה תיחרש' וכו'? בדברי הגמרא בשבת ברור שמדובר בעבירות של שופטי ישראל עליהן מוכיח הנביא מיכה 'ראשיה בשוחד ישפוטו' וכו'. אולם בגמרא ביומא ניתן להבין שמדובר על שלש העבירות שגרמו לחורבן הבית, וכך מפרש המהרש"א (וכן מבואר בדברי המהר"ל שיובאו להלן). יש לציין שלחלק מהמפרשים, גם לפי הגמרא ביומא נאמרו הדברים על העבירות של שופטי ישראל.
במסכת סנהדרין 5 מבואר שאפילו על אביזרייהו' נאמר יהרג ואל יעבור, כלומר גם דברים שאינם גוף העבירה ממש אלא קשורים אליה. גם בעניין זה נמשכת ההקבלה בין דין יהרג ואל יעבור לבין שלש העבירות שעליהם חרב הבית, כפי שנאמר בגמרא ביומא, שגילוי העריות שבגללו חרב הבית הוא שבנות ישראל הלכו בצורה שגירתה את יצרם של בחורי ישראל.
משמעות שלש העבירות החמורות
נתבונן: הכלל שבידינו בדרך כלל הוא 'וחי בהם - ולא שימות בהם'. ומבאר רש"י הטעם "דיקרה בעיניו נשמה של ישראל". אם כן, משמעות ההלכה שיש עבירות שעליהם יש למסור את הנפש היא, שעבירות אלו הן כה חמורות, עד שגם לחיי היהודי יש פחות ערך. הפגיעה שתיפגע המציאות כתוצאה מעבירות אלו חמורה יותר. מציאות של עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות אינה מציאות של חיים, גם לא לרוצח עצמו, ולכן עליהם חרב ביהמ"ק - שכן עניינו של ביהמ"ק הוא חיים . מציאות בית המקדש אינה מציאות של אבנים! בית המקדש מבטא את מצבו הרוחני של העם, את הנשמה, וממילא אם עם ישראל רק נראה כאילו הוא חי אך באמת אינו מבטא את חייו האמיתיים - אין כל משמעות לקיומו של בית המקדש.
המהר"ל 6 מתייחס אף הוא לזיקה שבין דין 'יהרג ואל יעבור' לבין חורבן בית המקדש. המהר"ל מביא את דברי הגמרא בשבועות, שהציעה לומר שפר יום הכיפורים, עליו נאמר "וכפר על המקדש מטומאות בני ישראל - מכפר גם על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שכן עבירות אלו נקראו כולן בתורה טומאה. אולם הגמרא דוחה זאת, שנאמר 'מ טומאות בני ישראל' - ולא כל טומאות. למרות שנאמר "השוכן איתם בכל טומאותם", זה רק בשוגג, אבל כאשר עם ישראל עובר על שלש העבירות החמורות במזיד - לא תיתכן השראת שכינה.
ביאור זה שייך לעניין שהזכרנו קודם: טומאה, כידוע, מבטאת העדר של חיים. דרגות שונות לטומאה - מת, שהוא אבי אבות הטומאה, שרץ - שכבת זרע, ראשון ושני, ומשמעותן היא עד כמה קיים הריחוק מהחיות. מכל מקום, הצד השווה שבכל דרגות הטומאה הוא שקיימת איזושהי דרגה של ביטול מדרגת החיים. המכנה המשותף של 3 העבירות החמורות הוא שהן מטמאות, יש בהם ביטול של חיות. השראת שכינה היא חיים, וזהו עניינו של בית המקדש - להזרים את החיים למציאות. לא שייכת הזרמת חיים למי שאין לו כל בסיס של חיים.
המילה טומאה היא משורש אטם - סתם. עניינו של בית המקדש הוא להוות אורו של עולם, מקום הזרחת האור במציאות, אבל כאשר יש מקום סתום אין הוא יכול לקלוט את האור, ובית המקדש מאבד את כל עניינו.
שלש מדרגות הקדושה בבית ראשון
הגמרא ממשיכה: "מי גדול ממי? בירה תוכיח". מהי העדיפות של הראשונים? נתבונן בפסוק שמביאה הגמרא "לכן בגללם ציון שדה תיחרש..." מבאר המהר"ל כי שלש מדרגות קדושה נזכרו בפסוק: ציון, ירושלים, הר הבית. ציון הוא בית המקדש - מחנה כהונה, הר הבית הוא מחנה הלויה, וירושלים היא מחנה ישראל. מדרגת ישראל בבית הראשון היתה השלמה וכל המסגרות היו בה.
זוהי המעלה של המקדש הראשון, בו ניתן להבחין במדרגות שונות. גם באדם שלם, יחד עם שלמותו הכוללת, אפשר להבחין באיברים שונים: המח, הלב והכבד. הכבד שייך למערכת הגופנית, הלב למידות, המח לשכל. כל עבירה משלש העבירות החמורות פוגעת באחד מצדדים אלו: גילוי עריות בתחום הגופני, שפיכות דמים בתחום המידותי - הנפשי, ועבודה זרה בשכל. כדי להבין עד היכן הגיע הפגם השכלי, נתבונן בדברי הגמרא על הפסוק "ראשיה בשוחד ישפוטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסומו, ועל ה' ישענו". הגמרא אומרת "רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בקב"ה". העיוות המחשבתי היה כה נורא עד כדי שלא ראו סתירה בין שלש העבירות לבין הביטחון בה', וזהו פשר דברי הגמרא "קצר המצע מהשתרע שני רעים כאחד" - לא ראו סתירה בין עבודה זרה בהיכל לבין הקרבת קרבנות!
משמעות הפגיעה בשלש הכוחות היא שאין כאן אדם. וכשאין אדם - אין שכינה.
מדרגת הבית השני
צורת האדם השלם לא חזרה לבית השני. הפגיעה שפגענו בעצמינו, ביטול צורת האדם, לא תוקנה בבית השני. למרות שהיה בית מקדש, קיומו לא נבע מהמדרגה השלמה אלא - בלשון המהר"ל - מ"מעלתן של ישראל כאומה", החיות הכוללת. אין כבר מעלת אדם שלם. בעוד שאצל אדם שלם המערכת הכוללת עובדת ויחד עם זאת אפשר גם לראות את הכוחות המיוחדים שבתוכו, בבית שני היתה רק המדרגה הכללית, ללא הפירוט. כיון שזו נקודת החיות של בית שני, ברגע שיש שנאת חינם היא מתבטלת והבית חרב.
הגמרא אינה מביאה מקור לקיומה של שנאת חינם, להיפך - היא תמהה מדוע הבית חרב. בהקשר זה יש להזכיר את הגמרא בנדרים "על מה אבדה הארץ? דבר זה נשאל לחכמים ולא פירשוהו, נשאל לנביאים ולא פירשוהו, עד שבא הקב"ה ועצמו ואמר על שלא בירכו בתורה תחילה". על כך היה אומר הרב צבי יהודה זצ"ל שהעם לא הבין את משמעות הבחירה בישראל, הבאה לידי ביטוי בברכה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". הבחירה בישראל אינה מותנית בקבלת התורה. כך גם מובא בשם הגר"א, שהתורה באה על גבי הבחירה בישראל כעם סגולה. כיון שלא הבינו זאת כראוי, מובן כיצד הגיעו גם לשנאת חינם, והתבטל בסיס הקיום של בית המקדש השני, המדרגה הכוללת של עם ישראל.
'ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם'. מבאר המהר"ל שאדם שהוא בר מעלה הריהו משאיר חותם. אדם גדול משאיר רושם. עניינו של המקדש הראשון אינו רק העובדה שעם ישראל כעם מתפקד כעם, אלא גדלותו באה לידי ביטוי בכל חלק וחלק. הראשונים השאירו חותמת, וחותמת זו היא חותמת כזו שנותנת מקום לגלות את הקץ. אבל אחרונים 'לא נתגלה עוונם', הם לא היו בעלי מעלה. וזאת 'בירה תוכיח': בפשט הגמרא פירוש הדבר שבית המקדש לא חזר לאחרונים, וכפי שמסביר רש"י. ניתן להוסיף עוד, שגם עצם מדרגת הקדושה של הבית השני היתה שונה מהראשון - היו חסרים חמשה גילויים של השראת שכינה. מדרגת הבית היא ביטוי למציאות העם, וממילא כאשר חסרים לבית גילויי שכינה הרי זה מראה שגם מדרגתו של העם חסרה.
'אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קיצם'. זמן הגאולה הוא מוסתר. בגמרא מובא משפט זה כחיסרון של האחרונים ביחס לראשונים, אולם המהר"ל בנצח ישראל מבאר את צד החיוב שבדבר: הסיבה לכך שהקץ לעתיד אינו מגולה היא שעתידה לבוא הוויה חדשה לגמרי, לפני הלידה וההתהוות צריך לבטל את המצב הקודם. על כן "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו חכה למשיח". כל הדברים שנראים לנו היום כטומאה הם ההוכחה הגדולה ביותר שאנו עומדים לפני גילוי של עולם נעלה הרבה יותר מהקיים. ויהי רצון שנזכה לחזות בכך במהרה בימינו.
בכיה של חינם ובכיה של דורות
יום עיון בישיבת בית אורות.
הרב דני איזק | כ' תמוז תשע"ה
מפני מה נחרב בית מקדשנו
הרב בן ציון מוצפי | כ"ב תמוז תשע"א
לראות את הנהגת ה' בעולם
הרב שמואל אליהו | כ"ו תמוז תשפ"ד
מימי התענית לימי השמחה
הרב יצחק בן יוסף | ד אב תשפ"ד
אנחנו בצד של החזקים!
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כל ההתחלות קשות
סינון פסולת בשבת
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
מתנות בחינם
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
מה זה אומר בחזקת בשרי?