- הלכה מחשבה ומוסר
- מצוה גדולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
שלא לעשות עבודה זרה לעבוד, שנאמר: "לא תעשה לך פסל" (שמות כ').
בצעדים מדודים פסע הצדיק ר' מנחם מנדל משקלוב ברחובות ירושלים. ליבו היה חצוי, מיעוט היהודים אותם פגש עם עלייתו ארצה, העזובה הרבה בכל חלקי העיר וריבויים של הנוכרים ובתי התיפלה שלהם, מילא את ליבו בצער גדול - צער על החורבן וגלות השכינה. אולם זיכרון דבריו של רבו הגדול - הגאון מוילנא, בדבר גאולת ישראל ההולכת ומתקדמת, הפיחו בליבו תקווה גדולה. לא היו אלו דיבורים בעלמא, הגר"א הרי שלחו עם תלמידים רבים להתחיל בפועל ליישב את ארצנו הקדושה, שקיבלה אותם בזרועות פתוחות.
כעת, בהליכתו לכיוון הכותל המערבי, לומר שם תיקון חצות, נפשו ריחפה בהרהורים על בית המקדש החסר, על מרבית עם ישראל שטרם חזרו לארץ אבותיהם, על המלאכה הרבה כל כך העומדת בפני מיעוט היהודים בארץ, להכינה לקראת המוני בית ישראל שיעלו אליה בקרוב לקראת ביאת משיח צדקנו.
עם היותו שקוע בהרהורים לא שם את ליבו להיכן רגליו מוליכות אותו. הרב התרחק כליל מהדרך המובילה אל עבר הכותל ופנה לכיוון שער האריות. לפתע שמע קול מאחריו. הרב ננער ולפני ששם לב תפסוהו שתי ידיים גברתניות מאחור. הכומר הרוסי שתפס את רבי מנחם מנדל החל לצעוק עליו, שעכשיו שתפסו יימסרהו למשטרה שודאי תגרשו מהארץ. הרב שניסה להשתחרר מהתפיסה החזקה ניסה להבין באיזו אשמה נתפס, ומה רוצה ממנו הכומר הרוסי. ברוסית עילגת ניסה להסביר כי לא עשה כל רע וכי אין הוא מבין על מה נאשם. הכומר החל לצחוק: "אני משער כי לא באת אל הקבר הקדוש של משיחנו על מנת להתפלל, ולכן אני מבין כי באת לכאן לשם אחת מן השתיים - או לגנוב מפה דברים או לחלל את המקום הקדוש לנו". הרב החל להתבונן סביבו והבין כי ככל הנראה טעה בדרכו, והגיע למקום האחרון אליו היה רוצה להיקלע. הוא ניסה להסביר לכומר כי רק בטעות הגיע למקום זה, וכי לא עלתה על דעתו לפגוע בשום אופן במקום. אולם הכומר אטם את אוזניו משמוע והחל גורר את רבי מנחם מנדל אל עבר תחנת המשטרה. רבי מנחם מנדל שהבין כי צרה גדולה עלולה לצמוח לו ממקרה זה, ניסה שוב ושוב לשכנע את הכומר. לאחר הליכה ארוכה הכומר החל להתעייף, ואמר לעצמו כי לשם מה לו כל העניין, לכן פנה אל הרב ואמר לו כי אם יחזור עימו את הקבר ויעשה שם 'מי שברך' ליש"ו, יסכים לוותר לו. "אולם שלא יהיה ספק, אני מכיר היטב היטב את נוסח ה'מי שברך' של היהודים ואוי לך אם תשנה ממנוולו במעט". הרב בהבינו כי אין בפניו ברירה נאלץ להסכים. כשהגיעו "לקבר של אלוהים" החל להגיד: "מי שברך.. הוא יברך את..." כאן פנה אל הכומר ואמר לו: "אנו נוהגים במי שברך להזכיר את שם האיש ושם אביו, את שמו אני יודע, אולם אנא אמור לי מיהו אביו מולידו..." הכומר שהבין היטב את העוקץ בדבריו של הרב, השאירו לבדו ועזב את המקום במהירות.
*
לא היה זה עשה שבכל יום שהגרי"ח זוננפלד נפגש עם ראשי השלטון הבריטי של אותם ימים. לכן כשהלך לפגישה עם תומאס מסריק, רבים מבני ירושלים ליוו אותו עד לפתח הבניין בו התקיימה הפגישה. המלווים שמו לב כי קודם כניסתו לבניין הרב הוריד את כובעו ונכנס פנימה ללא כובעו על ראשו. הדבר עורר תמיהה, שכן אם רצה לנהוג על פי כללי הנימוס, היה על הרב להוריד את כובעו עם כניסתו לחדר בו ישב הסֶר. במהלך הפגישה הרב החזיק את כובעו בידו (כפי שניתן לראות בצילום נדיר של הפגישה), ורק בצאתו חבש שוב את הכובע לראשו.
מסתבר כי הרב חשש כי מסריק יענוד על גופו צלב, ונמצא כי אם יוריד את כובעו לכבודו אזי הוא מכבד גם את הצלב שעל גופו. לכן בחר הרב להכנס מראש ללא הכובע על ראשו, ולא להיכשל בשום אופן ודרך בנתינת כבוד לעבודה זרה.
מצוה גדולה (111)
הרב שמואל הולשטיין
72 - "ולא תעבדם"
73 - "לא תעשה לך פסל"
74 - "ואלהי מסכה לא תעשו לכם"
טען עוד
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך עושים קידוש?
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?