ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- יציאה לחוץ לארץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
סימה רקובסקי
אבל נראה לנו סביר כי אם אמנם אמר הדברים הללו שנמסרו בשמו, כוונתו היתה לאלו שבחוץ לארץ שיבואו אליו ממקומותיהם בחוץ לארץ. אבל לא עלה על דעתו הטהורה שבשביל מטרה זו ינטשו את ארצנו, כי יציאה זו מנגדת וסותרת מה שכתוב בגמרא שלנו. כמובן לא יגיד ולא יצוה זאת אדם קדוש כמוהו. ונוכיח כאן טענותינו בעז"ה, וכל בן תורה המחשיב את התורה יעיין וישקול הדברים. (ולא מדובר כאן על "חדשים מקרוב באו" שחיו עד כה חיי חילוניות בזלזול קיום התורה ועכשיו באו להתעלות, ואין להם קשר הראוי לדברי חז"ל והלכה פסוקה. עליהם כמעט אי אפשר להשפיע, כי רק רגש שליט בהם ולא הגיון).
כאשר שלמה המלך ייסד את בית המקדש, האריך בתפילה נפלאה ומרתקת על מעלת המקום (מלכים א, פרק ח):
(כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אלוקי לִשְׁמועַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:
(כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻוחות אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמועַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:
(כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻוחות אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמועַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:
וגם אם יצאו בני ישראל למלחמה, עליהם להתפלל דרך ירושלים:
(מד) כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אויְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:
ולכן פסקו חז"ל: "היה עומד בחוץ לארץ, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר 'והתפללו אליך דרך ארצם'. היה עומד בארץ ישראל, יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר 'והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת'" (ברכות ל ע"א).
מכאן נוהגים כל בית ישראל כי מי שנמצא בחצי הצפוני של העולם, מפנה את גופו לכיוון דרום כדי שפניו יהיו נגד ארץ ישראל. ומי שהוא בחצי הדרומי של העולם, מפנה את גופו לכיוון צפון כדי שפניו יהיו כנגד א"י. ומי שהוא במזרח העולם, מסדר שגופו יהיה פונה בתפילה לכיוון מערב, מול א"י. ומי שהוא במערב העולם, מפנה גופו לכיוון מזרח, כדי שיהיה גופו מול א"י (רמב"ם הל' תפילה פרק ה, שו"ע או"ח סי' צד). ולכן ירושלים נקראת "תלפיות", כלומר "תל שכל פיות פונים לו" (ברכות ל.). ובכן כיצד יעלה על הדעת שמי שכבר נמצא בארץ הקודש, והוא קרוב אל שער השמים, יעזוב את המקום כדי להתפלל בארצות ניכר, על אדמה טמאה? ודאי דבר כזה לא עלה על דעת ר' נחמן זצוק"ל.
גדול בישראל שמו של ר' יעקב עמדין, והמפורסם אינו צריך להוכחה. והוא פוקח את עינינו בסגנון בהיר שלו: "ידוע שחובת המתפלל לכוין גופו כנגד ירושלים וכו'. ולא יספיק הרושם והרמז שאנו עושים לזכר ודוגמא בעלמא אלא היכא דלא אפשר. אז תעלה לנו הכוונה והמחשבה הטובה ותצטרף למעשה הנמנע [מאותו המתפלל] מפני האונס והסכנה וכו'. אמנם לא ישובח ולא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור. ולזה צריך כל אדם מישראל לעשות בלבו הסכמה קבועה ותקועה לעלות לדור בארץ ישראל ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל מלך; אע"פ שחרב, לא זזה שכינה ממנו" (סידור ר' יעקב עמדין, מהד' אשכול, ח"א עמ' מג). וחזר על זה שם (בעמ' נ') "חזרנו לענין, מי שעושה בלבו הסכמה מוחלטת לעלות לא"י כשתשיג ידו, ומתעכב בחו"ל מפני ההכרח, אז (!) תועיל לו כוונתו הטובה ותעלה לו, ותקובל תפילתו כאילו עומד בא"י נגד שער השמים".
הרי כותב דברים כדרבנות: "לא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור". ושוב: " אז (!) תועיל לו כוונתו הטובה ותעלה לו, ותקובל תפילתו". זאת אומרת מי שיכול לעלות ואינו עולה לא"י, כל מה שהוא מפנה גופו לכיוון א"י הוא מעשה לעג, פולחן חיצוני, כי הרי אין לבו שם. ואיך תגיע תפילתו לשער השמים? והרי כך מפורש במדרש (תהלים, מזמור צ"א) על הפסוק "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים" (בראשית כח, יז). "מכאן אמרו: כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר "וזה שער השמים" עכ"ל. ובכן העוזב מקום סגולה עליונה לתפילה, עיר הקודש ירושלים, והוא מפנה עורף וחוזר אחורה לצאת לחו"ל (ובמיוחד שכביכול הולך לארצות הגוים דוקא כדי שיקובלו תפילותיו) ודאי עושה נגד הדרכת התורה. מה נאמר על זה אם עושה זאת אפילו בראש השנה, שאז זקוקים אנו לתפילה אמיצה ומוצלחת ביותר להועיל לנו לכל השנה?!
יש הבנה בנגלות התורה. ויש הבנה בסתרי התורה. ודאי אלו שיודעים פנימיות התורה הם במעלה העליונה להדריך לאחרים, לייעץ ולהועיל לאחרים. מגדולי המקובלים הקדמונים, מתלמידי הרשב"א, היה ר' יוסף ג'קטיליה. דבריו כה עליונים שבשתי הלכות פסק כמוהו ר' יוסף קארו בבית יוסף ושו"ע שלו (לענין תפילין במוסף ראש חודש, ולענין ברכת הירח רק אחרי ז' ימים). והרי מכאן שהוא בר סמכא.
ר' יוסף ג'קטיליה כותב בענין מעלת התפילה בא"י. ובהמשך דבריו כותב: "אבל כשישראל בחו"ל, כמה מערערים וכמה מקטרגים [כלומר מלאכי מעלה, השוטנים את ישראל] אצל תפילות הציבור, כל שכן אצל תפילת היחידים. שהרי כשישראל הם בחו"ל הם ברשות שרי האומות [הערת המעתיק: עיין רמב"ן, ויקרא יח, כה] ואין דרך לעלות תפילתם, שאין שערי שמים אלא בארץ ישראל! וכן הוא אומר ביעקב 'מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים'. ואם כן בחו"ל הכל סתום אצל השמים. וכו' וכו'. וכל המקטרגים של ישראל [כלומר המלאכים] בארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ והשמים, כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם נקראים "ענן המפסיק" וכו'. המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות מעכבות בגלות". וכו'.
[וממשיך דבריו:] "דע כי תפילת א"י דומה למי שהוא צריך לדבר עם המלך וביתו קרוב למלך, ואין שטן ואין פגע רע ולא משחית בדרך. ותפילת חוצה לארץ דומה למי שצריך לדבר עם המלך וביתו רחוק מאד מן המלך, ויש בדרך כמה ליסטים, וכמה פגעים רעים וכמה חיות רעות. עתה ראה כמה אדם צריך ליזהר כדי שימלט מנזק הדרך. [ומסיים ענין זה] "דע כי כמה מעכבין ומקטרגים יש לתפילות ישראל, כשהן הולכות [מחו"ל] לירושלים, ע"י הכוחות הטמאות של עובדי כוכבים. ולפיכך יש לך להתבונן כמה אנו חייבים לטהר עצמנו ולהתכוון בתפילותינו בהיותנו מתפללים בחו"ל כדי שנהיה ראויים להתקבל לפני השי"ת". ("שערי אורה", סוף הספירה התשיעית).
אין לי ספק כי הרב הגדול, הרב משה מטראני (המבי"ט, בן דורו של ר' יוסף קארו) ראה דברים אלו הנ"ל של ר' יוסף ג'קטיליה, ועל פי זה כתב בספרו "בית אלוקים" (שער התפילה, פרק חמישי) כי גם הנמצא בחו"ל, ככל שהוא קרוב יותר לא"י יש פחות מקטרגים מלמעלה על תפילתו. ולכן גם הנמצא בחו"ל אל לו להתרחק למקום גיאוגרפי רחוק עוד יותר! (לעניננו: אוקראינה).
אותם "בעלי תשובה" הרוצים קרבת ה', דואגים על חטאיהם שעשו בהיותם חילונים. מה שמיוחס להרב מוהר"ן שהוא הבטיח להוציא אותם מגיהנם, פועל עליהם השפעה חזקה ביותר. אבל יש להם להתבונן כי לא ייתכן שיצליחו ע"י עבירה, שעוזבים את ארץ הקודש ומקום הנורא ההוא ירושלים ששם שער השמים. כיצד נעשה מצוה ע"י עבירה? ובמיוחד שלפי תנאי הנסיעה בימיו של מוהר"ן, לא היתה אפשרות לבני א"י לבוא עד אומן (לא היו אניות נוסעים בתחבורה מסודרת, וגם היו שודדי ים בדרך שתפשו יהודים ומכרו אותם כעבדים או עבור פדיון נפש בכסף רב). ודאי כי כוונת מוהר"ן היתה שיבואו אליו אנשים ממרחק סביר של שלושים או ארבעים ווערסט (ק"מ).
גם ידוע כי יש קבוצה (אמנם קטנה) של כמה מחסידי ברסלב הנמנעים מלצאת לאומן, והם מתפללים בבית כנסת ברסלב שבעיר הקודש ירושלים. הם הם המקיימים בחרדת קודש דברי חז"ל בגמרא שיש לעשות כל מאמץ להגיע לשער השמים, זו ירושלים, או לפי דברי המבי"ט להיות כמה שאפשר קרוב לו. אבל לצאת מאדמת הקודש? הס מלהזכיר. ועליהם אני ממליץ הלכה שאמרו חז"ל לענין חלוקת "פאה" ממה שגדל באילנות. ידוע כי עץ אגוזים הוא גבוה וחלק, וקשה לטפס עליו להגיע לענפיו, כי חלק מהמטפסים עליו יחליקו ויפלו. כאשר באים מאה עניים כדי לקבל מתנות עניים, רובם דורשים מבעל העץ שהוא עצמו (או שלוחו) יטרח ויעלה למעלה, יקטוף אגוזים ויוריד למטה, ויחלק בין המאה בצורה מסודרת. אבל אותו עני שהוא בריא, צעיר ורענן, הוא מכחיש אותם ואומר שאין זו מחובת בעל העץ, אלא כל עני יטפס ויקח לעצמו. והמוכשרים ירוויחו. אומר ר' שמעון (בר יוחאי) "אף בחליקי אגוזים, אפילו תשעים ותשעה אומרים 'לחלק' (ח' מנוקדת פתח) ואחד אומר 'לבוז' [כל אחד יחטוף ביזה לעצמו], לזה שומעים שאמר כהלכה!" (פאה, פ"ד מ"א).
כלומר כשהדין ברור, אין ללכת אחרי הרוב, כי טועים הם. גם בעניננו, אותם מקצת חסידי ברסלב האוחזים בשיטה שאין לעזוב את ארץ הקודש [כי לדעתם ר' נחמן מעולם לא התכווין לזה] הם הצודקים, ולא הרוב אפילו יהיו מאות ואלפים.
ועל הענין שב"שערי תשובה" (לשו"ע או"ח סי' תקס"ח) ו"שדי חמד" הביאו דיעה כי אין איסור לצאת לחו"ל לקברי צדיקים, כבר בארנו במאמר קודם כי דבריו בנויים על טעות מצערת. אותו אחרון חשב כי כמו שיש כהנים הפוקדים קברי צדיקים, גם טומאת חו"ל מותרת להם. אבל מה לעשות? גם לכהנים זוהי עבירה גמורה, כדברי כמעט כל הפוסקים. וממילא אין לו שום ראיה להיתר יציאה לחו"ל. בביטול הראיה בטל לימוד זכות שלו. עיין דברי הגאון ר' יצחק יוסף (בנו של ר' עובדיה) בספרו "שארית יוסף", חלק ב, עמ' נד. [ומה שהחיד"א מביא בספר "ברכי יוסף", איננו לראיה שסבור כמותם אלא הוא מפנה לשם בקיאות בלבד. כך כתב "בן איש חי" (שו"ת רב פעלים ח"ד חלק יורה דעה, סי' כח). והרב "שדי חמד" אמר זאת על עצמו על כל מה שכתב בספרו (כללי הפוסקים, סי' טו ס"ק ו)].
חזרנו לענין. אינני יודע אם שכנעתי יהודים שהם "חדשים מקרוב באו" ורחוקים מריח התורה. אבל ירא שמים ובן תורה בודאי יחוש לדברינו, ולא יצא מא"י, ואפילו כדי להתפלל. בפרשתנו כתוב "תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'" (דברים יב, כו). איזה מקום הוא זה? זהו ירושלים, ולא אומן!
עוד עיין קישור למאמר קודם: "יציאה לאומן, מעשה ראוי או לא?
עוד קישור מאמר: עוד בירור בענין היציאה לחו"ל לבקר קברות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
