ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מותרות

בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה הדרכות ונושאים בעבודת ה' שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

מותרות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל האן זצוק"ל

יוצר הגשם ובורא הרוח יתב"ש ברא את האדם מגשמיות ורוחניות, הגוף גשמי והנשמה רוחנית, והכין מזון לשניהם, המזון הגשמי שהוא האוכל, לגוף, והמזון הרוחני שהוא ידיעת התורה וקיום מצוותיה והתעמקות במושכלות אלהיות, לנשמה. וכידוע קיימת ביניהם התחרות בלתי פוסקת במשך כל חיי האדם, מי יגבר על מי, הגוף החומרי רודף תמיד אחרי התאות הגשמיות, והנשמה אחרי התענוג הרוחני כאמור. אם יתגבר החומר, מכניע הרוח תחתיו, ואם יתגבר הרוח, מכניע החומר תחתיו, כי כשזה קם, זה נופל. והאדם המורכב משניהם מוצא את עצמו לחוץ בין שתי הקצוות בין הפטיש והסדן, וזאת היא המלחמה התמידית הפנימית שעל האדם לנהל כל ימי חייו עלי אדמות ולהכריע הוא בעצמו במה הוא בוחר.
אולם האיש השלם במדותיו ובדיעותיו מוצא תמיד את הדרך הנכונה, מספק לגוף את צרכיו ההכרחיים, ואינו מענגו ומעדנו פרט לשבתות וימים טובים, וגם בהם לא יותר על המדה, ביודעו נאמנה שתענוגי העולם הבל המה ואין בם מועיל, וכן מגרעותיו ומגבלותיו של הגוף הגשמי. והתועלת מזה היא כפולה,א. טהרת שכלו.ב. בריאות גופו. ביאור הדברים:
א. ברור הדבר שרבוי המאכלים והתענוגות, מעיבים ומחשיכים אור השכל, וגורמים להתעבותו והאפלתו, וההתנזרות מהם גורמת להזדכות השכל וטהרתו. וכאמרם ז"ל ברוח קדשם, ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על דברי תורה שיכנסו לתוך מעיו, מ"מ יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו, שנאמר הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני (ישעיה מ"ח), מה כור זה אפילו אתה נותן בו כל העצים שבעולם הרי זה שורפן ומפסידן, כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן בו כל אכילות יפות שבעולם הוא בולען ומפסידן (תדא"ר פרק כ"ו, וראה תוספות כתובות ק"ד ע"א ד"ה לא נהניתי, שמכאן המקור לדבריהם ע"ש). ורצונם ז"ל להורות בזה, שאדם שלא זכה לידיעת והבנת התורה, יגביר השכל על החומר, וזה אומרם יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו, כי הם המטמטמים את אור השכל הבהיר, ואז יזכה לדעת עמקי התוה"ק וסוד תעלומיה (ראה הרב מאורי אש שם בתדא"ר אות סמ"ך, ובספר מגיד מישרים למרן הקדוש זיע"א, פרשת לך לך, וא"ו ע"א ד"ה ליל שבת, ע"ש).
ב. האיש המרגיל את עצמו ואת בני ביתו למדת ההסתפקות, חי לו חיי אושר ושלוה, כי אינו שואף להיות כאחרים המבלים ימיהם באכילה ושתיה ותענוגים, המניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, ואינו נושא את עיניו ללמוד ממעשיהם, ואדרבא בז להם בלבו, שהם חיים בשביל לאכול, והוא אוכל בשביל לחיות, וכאמרם ז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות פ"ד). ולדאבון הלב בתקופתנו זאת רבת ההפקרות, רוב ההמון ובפרט הנשים שדעתן קלה, נפתים לעצת יצרם הרע, שכל מגמתו רק לטפח הגוף לענגו ולדשנו כאילו הוא העיקר, והנשמה הנצחית שהיא העיקר באמת נזנחת עזובה ושכוחה כאילו אינה קיימת במציאות כלל, וכל העמל והיגיעה בימים ובלילות רק לספק תאות הגוף החולף והבלה ולמלא כל דרישותיו. אין ספק שזאת תוצאה של חסרון ידיעה וריקנות פנימית המביאים את האדם להפוך העיקר לטפל והטפל לעיקר, וגורמים לאשליה עצמית. ה' הטוב יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה.
תכלית הדברים, האיש החפץ חיים בזה ובבא, והדואג באמת לטובת נפשו וגופו, יחנך עצמו ואת אנשי ביתו להסתפק במועט, ולא יבזבז הזמן היקר באכילה ושתיה וצבירת הון, ושאר צרכי הגוף, ומגורים בעליות מרווחים ומשכנות מבטחים, שכל זה הבל וריק. ואל ילוזו מנגד עיניו דברי רבותנו הקדושים הנ"ל הנאמרים באמת מפי נביא האמת והצדק, ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il