ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משגל

דף הבית ספריה אמונה מוסר מלכים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

משגל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל

ישישו הגבורים וכובשי היצר הם החסידים והצדיקים המושלים ביצרם שכל חפצם ושאיפתם בכל מעשיהם, שיחם והגיגם, מחשבותיהם ותנועותיהם, כולם קדש להפיק רצון ממנו יתב"ש, וזאת משאת נפשם כל הימים. ואפילו הדבר המגושם מיסודו, מקדשים ומטהרים אותו ומעלים אותו לדרגא רוחנית עד שנעשה אצלם כאחת ממצוות התוה"ק, כמו שנבאר להלן בס"ד.
דבר ידוע שיש שלשה סוגים במשגל:א. לקיים מצות פריה ורביה.ב. משום רפואה.ג. תאוה בהמית (הראב"ע ז"ל, ויקרא י"ח כ', פסוק ואל אשת עמיתך, ועיין הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש שער הקדושה דף קט"ז, ד"ה ועתה יש עלינו לדעת, מ"ש בענין זה עש"ב). ביאור הדברים:
א. חסידי עליון הקדושים מבטן ומהריון רואים בזה כאדם הפורע את חובו לקיים מצות פו"ר, ללא כל תערובת של מחשבה זרה או תאוה גשמית, ואין אצלם הבדל בין מצוה זו לשאר מצוות התורה שלכולם מטרה אחת ויחידה, לעשות רצונו יתב"ש ולקיים מצוותיו הישרים. אולם ברור הדבר שרק יחידי סגולה שבדור זוכים להגיע לדרגא רמה זו ע"י הכנעת החומר תחת הצורה, והגברת הצורה על החומר, ובקדושתם הגיעו למסקנא האמיתית שכל קניני ועניני העוה"ז הגשמיים הבל ורעות רוח, ואינם אלא אמצעי לתכלית שהיא עבודתו יתב"ש. ובעצם, תכלית הנשואין בשביל קיום המין, ולכן לא מברכים שהחיינו על הנשואין (שו"ת מוהריק"ו שורש קכ"ח, הלק"ט ח"א סי' זאיין).
ב. גוף האדם מטבעו מלא לחות, ואם תתרבה הלחות, ירגיש גופו כבד ותנועותיו כבדות. ולכן בכדי להקל הלחות מן הגוף, יש צורך במשגל בתור רפואה, שיהיה בריא בגופו לעבודת בוראו יתב"ש (ראה הרמב"ם ז"ל הלכות דעות פ"ג ה"ב, וכן כשיבעול וכו').
ג. יש בני אדם מגושמים שכל מטרתם בזה למלאות הנאתם הגשמית ותאותם הבהמית.
והנה ידוע מ"ש שהמע"ה אל תתן לנשים חילך (משלי ל"א ג'). להורות שרבוי המשגל מתיש כח האדם ובריאותו הגופנית מתרופפת וכ"ש הרוחנית. ובכ"ז התשוקה והתענוג הרגעיים מסנורים עיני שכלו, לבל יתבונן בנזק העצום שגורם לעצמו בעטים. ולו יהיה מתאפק ומתגבר על יצרו, היה מרויח בריאות גופו וטהרת נפשו (ראה הרמב"ם שם פ"ד הי"ט). והיות ותאות בשרים היא הגורם הראשי לכל עון ולכל חטאת, ובלימתה וריסונה היסוד הראשוני לקדושת כל מעשה, ובפרט כשהדבר שהוא כשלעצמו מותר שמתגברת בו התאוה ביתר שאת ומתעטפת במעטה של היתר והאדם עלול להתפתות ולהלכד במלכודת אשר פרשה לרגליו, לכן הרוצה להנצל ממנה, עליו להתעמק במחשבות טהורות ויזכור דברי רז"ל שאמרו קדש עצמך במותר לך (יבמות כ' ע"א), כלומר להתנהג בקדושה ופרישות גם בדבר המותר לך, ולא להיות נבל ברשות התורה, כהגדרת רבינו הרמב"ן זלה"ה (ויקרא י"ט א'). וישים נגד עיניו תמיד מאמרם ז"ל, אבר קטן יש לו לאדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע (סוכה נ"ב ע"ב). ויכיר הגבול המותר לו, לבל ישחית נפשו וישפילה לדרגת בהמה.
ומכלל הזהירות, לקיים מ"ש רז"ל עונתם של ת"ח מליל שבת לליל שבת (כתובות ס"ב ע"ב). ולאו דוקא ת"ח, אלא כל אחד רשאי לעשות עצמו ת"ח לענין זה (ראה לח"מ הלכות דעות פ"ה ה"ד). וכמו כן, יש ימים שאסורים במשגל, פרט לליל טבילה שאם חל בהם ליל טבילתה מותר, והם שני לילות של ראש השנה, ליל שמיני עצרת, ליל שבועות, ליל ראשון של פסח (ראה הבאה"ט או"ח סי' ר"מ סק"ד).
כלל הדברים, האיש החפץ חיים בזה ובבא, אל ילוזו מנגד עיניו דברי רבותינו הקדושים ואזהרותיהם הנאמנות, ויתגבר על יצרו לכבוד יוצרו יתב"ש, וירסן התאוה הגשמית והתשוקה הרגעית, ההורסת בריאות גופו ושלימות נפשו. וכבר הודיעונו ז"ל שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג' ע"א). ותכלית הכל שיהיו כל מעשיו לשם שמים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il