שנאה | הרב מישאל דהאן זצוק"ל | בית המדרש

ספריה
מוסר מלכים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

2 דק' קריאה

ישרי השכל וברי הלבב, אשר כל תכלית מעשיהם ומחשבותיהם במשך כל ימי חייהם עלי אדמות, להגיע למטרה אחת ויחידה, לעשות רצון בוראם יתב"ש, מקיימים את הצו האלהי העליון שצונו יוצרנו יתב"ש באמרו לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י"ט י"ז), מתוך הבנה גמורה והזדהות מלאה לתוכן המצוה הנעלה הזאת והגשמתה בחיי יום יום. וכדברי רבותינו הקדושים ז"ל, שאמרו בשנאה שבלב הכתוב מדבר (ערכין ט"ז ע"ב), וכונתם לומר, שכלפי חוץ מראה לו אהבה וידידות, ובקרבו שונא אותו ומחכה להזדמנות להנקם ממנו ולהפילו בפח. שנאה סמויה זאת קשה להזהר ממנה, והיא קשה מאד, יותר משנאה גלויה (ראה ספר החינוך מצוה רל"ח), וכפתגם ההמוני האומר, אנא ה' שמרני מידידי, כי מאויבי אשמר אני, וכמ"ש המפרשים ז"ל עה"פ ה' לי בעזרי ואני אראה בשנאי (תהלים קי"ח ו'), כידוע היו לדוד המע"ה הרבה שונאים, ובתוכם כאלה שמראים לו שהם אוהביו וריעיו, ובקרבם ישימו ארבם, וז"א ה' לי בעזרי, שמרני מאלה המראים עצמם שהם עזרי וידידי, ואני אראה בשונאי, מהשונאים הגלויים אני אשמר בעצמי, ע"כ.
והנה המדה הגרועה הזאת של שנאת הלב, נובעת מיסודה מאחד משלשה דברים, וכ"ש בהצטרפם יחד, והם:א. חוסר אמונה.ב. גאוה.ג. אנוכיות. ביאור הדברים:
א. חוסר אמונה. אדם המאמין באמונה איתנה ומוחלטת בהשגחתו יתב"ש הכללית והפרטית החובקת זרועות עולם, והמקיפה כל היקום, וכל סתרי וסדרי החיים הכלליים והפרטיים, יודע שכל מה שמתרחש בעולם, בין לטוב בין למוטב, הכל מאתו יתב"ש. אדם כזה אינו נוטר שנאה בלבו כלל לחבירו שפגע בכבודו או בממונו, או שגרם לו צרות ועגמת נפש, ביודעו נאמנה שעונותיו הם שגרמו לו, ולא חבירו שאינו אלא שליח ושבט של השולח והמכה, ולכן הוא מאשים את עצמו ולא את חבירו כאמור. וכדברי שבטי יה שאמרו אבל אשמים אנחנו וכו' (בראשית מ"ב כ"א) ולא תלו הדבר במקרה, וכן אמר המלך החסיד ע"ה הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה' (שמואל ב' ט"ז י"א).
ב. גאוה. השנאה היא ענף מענפי הגאוה, חוטר וגזע ממנה, ושורש משרשיה הרבים המתפצלים לכמה עברים. הענו האמיתי, לא רואה את עצמו נפגע מדברי או ממעשה חבירו כלפיו, וממילא אינו נוטר שנאה בלבו עליו.
ג. אנוכיות. אהבת האדם את עצמו במדה מופרזת, מסנוורת עיני שכלו שעליו לדאוג רק לטובת עצמו בלבד מבלי להתחשב בטובת חבירו. מדה זו משניאה אותו גם על קרוביו וידידיו הטובים ביותר, ומביאה אותו בהכרח לשנוא אותם על שאינם מוכנים להסכים ולהשלים עם דעותיו האנוכיות.
תכלית הדברים. פרט לרשעים שמצוה לשנאותם אחרי שיוכיחם על מעשיהם הרעים ולא יחזרו בהם מרשעם, אין לשנוא אף אחד מבני ישראל כלל וכלל. ומי שנגוע במחלה זו של השנאה, מלבד שהיא אוכלת אותו מבפנים וכרקב בעצמותיו, נוסף לכך רעתו רבה ועונשו כבד. כי הוא כאילו גונב דעת המקום ב"ה ודעת הבריות, שמראה תומה ותחתיה ערמה, ועליו להתאמץ לעקור אותה כליל מן השורש, ע"י מחשבות טהורות, התבוננות מעמיקה, והתרכזות השכל. כ"ז מדובר בשנאה שאינה מחמת קנאה, כי שנאה מחמת קנאה, כמו שנאת אומות העולם לישראל, אין לה תרופה לעולם. ולכן התמימים והישרים בלבותם, לבם נקי וטהור תמיד מכל שמץ של שנאה, ובזה נוחלים שני עולמות, העוה"ז והעוה"ב, והם ידידי האל ואוהביו יתב"ש לעו"ע ולנצח נצחים.
* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר, להזמנות: 5244664 050.

מוסר מלכים