בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

איך מנהלים מאבקים?

undefined

הרב יוסף כרמל

חשוון תשס"ט
3 דק' קריאה
מלחמת חמשת מלכי ערי ככר סדום בארבעת המלכים המסופוטמיים מופיעה לכאורה בתורה רק בהקשר של הצלת לוט אחיינו של אברהם. עיון מדוקדק בפסוקים מוכיח שיש ללמוד ממלחמה זו דברים נוספים. השבוע נתייחס לביטוי המופיע שלש פעמים בפרשיה זו והמזכיר לנו ביטוי דומה מנבואת עמוס.
בתחילת הפרשיה מספרת לנו התורה:
"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם: עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר: כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח" (בראשית י"ד א-ג).

לאחר מכן מספרת לנו התורה כי:
"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:... וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" (שם ט-י).


אם האזכור הראשון בא ללמד אותנו היכן נערך הקרב, הרי שהאזכור השני לכאורה מיותר וגם השלישי איננו מוסיף דבר.
בנבואת עמוס מצינו :
"כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד:וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר: וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ וְכָל שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ אָמַר יְקֹוָק" (עמוס ב' א-ג).


נחלקו רבותינו בפירוש הביטוי "עֵמֶק הַשִּׂדִּים". לרש"י בעקבות התרגום ברור שהכוונה היא לעמק השדות והפרדסים. לעומת זה "אבן עזרא" מסביר "השדים כמו ושדת אותם בשיד (דבר' כז, ב וד)".

הביטוי בעמוס "עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד" נתבאר בידי רש"י בעקבות התרגום כך:
"פעם אחת נפל מלך אדום ביד מלך מואב ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית ותבע הקב"ה אונאת המלך שנהגו בו בזיון".
הרד"ק מוסיף:
"ופירוש לשיד שריפה גמורה עד שהיו אפילו העצמות אפר כמו השיד, וכן היו עמים משרפות שיד".יתכן ולדברי שניהם הכוונה היא לשריפה כימית המכלה את הגוף ביסורים נוראים ובדרך בזיון. בכל מקרה התביעה כלפי מואב היא על התנהגות לא מוסרית ב"בין אדם לחברו".


האברבנאל קושר כנראה את שני המקורות התורה ובנביא לא רק מבחינה לשונית.. לדעתו פשר הכפילות באזכור המקום בתורה מתאר הליך שהתרחש בשני שלבים. בשלב ראשון המתואר בפסוקים א-ג נערכה מלחמה בין שתי קבוצות המלכים. בשלב מסוים החליטו שני הצדדים לחבור זה לזה וחתמו על הסכם ב"עֵמֶק הַשִּׂדִּים". בהסכם זה התחייבו חמשת המלכים להעלות מס לארבעת המלכים. לאחר ארבע עשרה שנה יצאו ארבעת המלכים למלחמה כנגד עמים אחרים בלי כל כוונה להתקיף את חמשת המלכים. ארבעת המלכים העלו בדעתם כי ינצחו היות וחמשת המלכים היו מותשים מהקרבות ולא ציפו להתקפה מבני בריתם.
וז"ל האברבנאל בקיצור:
"אבל הרעו לעשות עוד והוא שבארבע עשרה שנה בא כדר לעומר והמלכים אשר אתו להלחם עם מלכים אחרים ולא עם מלכי סדום ובנותיה ההם אלא להכות את הרפאים שהיו יושבים בעשתרות קרנים ... ועם היות שלא היה דעתם להלחם במלך סדום וחבריו כי היו יושבים לבטח אתם הנה אז מלך סדום ומלך עמורה ושאר המלכים מחברתם ... יצאו אליהם ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים וזה היה תכלית המרד שיצאו להלחם בארבעתם בהיותם בלתי לוחמים עמהם ובחרו לערוך אתם מלחמה בעמק השדים אותו המקום עצמו שכרתו שם בריתם מקום השבועה והשלום שמה המרד והמלחמה".

ארבעת המלכים נכשלו כיון שפעלו בדרך לא מוסרית.
כך מסכם האברבנאל את הנושא:
"ולפי שהאל יתברך שופט כל הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכמו שאמר בעניני המלכים שפלס ומאזני משפט בידו לשופטם כמו שאמר הנביא (עמוס ב' א') על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו מלך אדום לסיד. לכן נתן שכרם לאותם חמשת המלכים המורדים והוא שנפלו בידי אויביהם".

היוצא מדברינו הוא שיש לנהל מאבקים ביושרה, בהגינות תוך שמירה על כבודו של היריב. אם ביחסים בין גוים דורשת זאת התורה ומוכיח על כך הנביא, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר מדובר בויכוחים בתוכנו, גם אם חילוקי הדעות קשים.

דווקא בימים אלה של מערכות בחירות מקומיות וכלל ארציות, מחלוקות ומאבקים נוספים, יש להפנים מסר זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il