בית המדרש

  • ספריה
  • כללי ברכות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה
ח - סדר הקדימה בברכות השונות
כשיש לפני האדם כמה מאכלים שברכותיהם שונות, נכון להדר ולברך עליהם לפי סדר החשיבות שאמרו חכמים. שכשם שאדם העומד לדבר לפני שר חשוב, מתכנן היטב את דבריו, במה יפתח ובמה ימשיך, כך העומד לברך לפי מלך מלכי המלכים ראוי לו לומר את ברכותיו לפי הסדר המושלם. שני כללים נאמרו לגבי סדר הברכות: האחד, שיש לברך תחילה על המאכל החשוב יותר. והשני, שיש לברך תחילה את הברכה המבוררת יותר, היינו את הברכה המכוונת לסוג מיוחד ומבורר של מאכל.

אולי יעניין אתכם:
>> תרשים קל ומסודר למעקב אחרי דיני הברכות
>> לדוגמאות מעשיות וסיכום דיני הקדימות.
>> למאגר השאלות בנושא ברכות.

לפי זה ברור שברכת הלחם היא הקודמת לכל, הואיל והלחם הוא המאכל החשוב ביותר. וכאשר אין כוונה לאכול לחם, אזי סדר החשיבות בברכות הוא: מ זונות, ג פן, ע ץ, א דמה, ש הכל. ונתנו בזה סימן: ראשי תיבות - מג"ע א"ש. ונפרט יותר:
ברכת 'מזונות' חשובה משאר הברכות, מפני שמאכלי המזונות הם המשביעים ביותר, ולכן הם חשובים משאר המאכלים (ולכן בעת הקידוש מכסים את החלה והמזונות, שלא יראה כמקדים את היין ללחם ולמזונות, עיין פניני הלכה שבת ה, ח).
לאחר מכן, ברכת היין היא החשובה, שהואיל והיין מזין ומשביע, תקנו לו חכמים ברכה מיוחדת (רמ"א ריא, ד-ה).
לאחר מכן, ברכות הפירות - 'העץ' ו'האדמה' קודמות לברכת 'שהכל', הואיל והן מבוררת יותר, שהן נועדו לפירות בלבד, ואילו ברכת 'שהכל' היא ברכה כוללת לכל שאר המאכלים.
ובתוך ברכות הפירות, ברכת 'העץ' קודמת לברכת 'האדמה', הואיל וברכת 'העץ' מבוררת יותר, שכן בדיעבד אם בירך 'האדמה' על פרי עץ יצא, ואם בירך 'העץ' על פרי אדמה לא יצא. אמנם יש לגבי ברכת הפירות עוד כמה כללים, שיש להעדיף את החביב, ואת פירות שבעת המינים, ונפרטם בהלכה י'.
וכל זה שצריך להקדים ברכה אחת לחברתה, הוא בתנאי ששני מיני המאכלים מונחים לפניו והוא רוצה לאכול עתה את שניהם. אבל אם אחד נמצא לפניו והשני בארון, כגון שיש לפניו פירות, ואח"כ הוא מתכוון להביא מזונות ויין, כיוון שעתה הוא אינו מעוניין לאכול משניהם, יכול לכתחילה לברך תחילה על הפירות, ואח"כ כשיביא את המזונות והיין יברך עליהם. וכן מי שהגישו לפניו מרק ירקות ופתיתים, ולפי סדר האכילה שלו, הוא רוצה להתחיל לאכול את מרק הירקות, כיוון שעתה הוא אינו מעוניין לאכול משניהם, יכול לברך תחילה 'האדמה' על מרק הירקות, ואח"כ יברך 'מזונות' על הפתיתים (ריטב"א, שועה"ר רמט, קונ"א ד).


ט - סדר הקדימה בברכות שוות
הרוצה לאכול כמה מיני מאכלים שברכתם שווה, נכון שיאמר את הברכה על המאכל החשוב יותר, שכך הוא כבודה של הברכה שתיאמר על המאכל החשוב, ותפטור בכך את שאר המאכלים שברכתם שווה.
וכמה כללי חשיבות ישנם: א) המאכל השלם קודם לחתוך, לפיכך המברך על עוגיות, למשל, ויש שם עוגיה שלימה ושבורה, יברך על השלימה. ב) החביב קודם, שאם היו שם שתי עוגיות מסוגים שונים, יברך על העוגיה החביבה עליו יותר. ג) הגדול קודם לקטן, שאם היו לו שתי עוגיות, שתיהן שלימות וחביבות בשווה, ואחת גדולה יותר, יברך על הגדולה.
וכן במיני בשר ודגים, שברכתם 'שהכל', השלם קודם לחתוך, והחביב קודם לפחות חביב, והגדול קודם לקטן.
וכאשר ישנה התנגשות בין הכללים הללו, הראשון דוחה את השני, והשני את השלישי. למשל, אם יש לו עוגיה שלימה שפחות חביבה, ומנגד עוגיה שבורה וחביבה, עדיף לברך על השלימה. 1

י - סדר הקדימה בברכת הפירות ושבח ארץ ישראל
שבעה מינים הזכירה התורה בשבח ארץ ישראל, שנאמר (דברים ח, ז-ח): "כִּי ה' אֱלוֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". וכיוון שמינים אלו נזכרו לשבח, הרי שכאשר אדם עומד לאכול שני מיני פירות, מצווה שיברך על הפרי שנשתבחה בו ארץ ישראל, ובברכתו יפטור את המין השני. למשל, אם הביאו לפניו ענבים ותפוחים, יברך על הענבים ויפטור בברכתם את התפוחים.
ואם באו לפניו שני מינים משבעת המינים, יברך על הקרוב יותר למילה 'ארץ', שכל הקרוב יותר ל'ארץ' חשוב יותר. לפיכך סדר הקדימה הוא כדלהלן: זית, תמר, ענבים, תאנה ורמון.
ואם יש לפניו שני מיני פירות, האחד משבעת המינים והשני אינו משבעת המינים אבל הוא חביב עליו יותר. לדעת הרמב"ם, מוטב שיברך על הפרי החביב עליו, שכיוון שהוא חביב עליו, ההודאה עליו חשובה יותר מבחינתו. אולם לדעת רוב הפוסקים, מוטב לברך על הפרי שנשתבחה בו ארץ ישראל. וכך ראוי לנהוג (שו"ע ריא, א-ב, מ"ב ריא, לג). 2
ואם יש לפניו פירות אדמה ופירות עץ - אם שניהם חביבים עליו במידה שווה, כבר למדנו שעדיף לברך על פרי העץ תחילה, כי ברכתו מבוררת יותר. וקל וחומר שאם אחד הפירות הוא משבעת המינים, אם הם חביבים בשווה, יקדים לברך על הפרי שמשבעת המינים. אבל אם פרי האדמה חביב עליו יותר, למרות שפרי העץ הוא משבעת המינים, עדיף לברך תחילה על פרי האדמה, שהואיל והוא אינו פוטר את פרי העץ בברכתו, מוטב שיקדים לברך על מה שחביב עליו יותר. 3


^ 1. לגבי סדר הקדימה במיני פת שונים, עיין לעיל ג, ב. ושם בהערה 1 מקורות לדינים שכאן. ושם בהערה נזכר עוד כלל, שהנקי קודם, כלומר פת מקמח מנופה קודמת לפת קיבר. וכלל זה נמצא בחשיבותו אחר כלל החביב, ובעצם הוא התפרטות שלו. ובלחם זהו מדד מרכזי לחביבותו, ולכן נקבע ככלל בפני עצמו. אבל בשאר מאכלים, יש מספר מדדים לחביבות, כגון בדגים, סוג הדג, איכותו, יוקרתו, ולכן לא פירטתי את כלל החביב. ונחלקו הראשונים בהגדרת החביב, לרמב"ם ואו"ז, היינו החביב עליו עתה, ולתר"י והרא"ש, החביב עליו בדרך כלל למרות שעתה השני חביב עליו יותר, ולכך נוטה שו"ע ריא, א. וכתב הגר"ז סדבה"נ י, טו, שרשאי האדם לבחור כמי לנהוג.
וכשיש מאפה מזונות ותבשיל מזונות, עדיף לברך על המאפה, מפני שהוא דומה יותר ללחם (גר"ז סדבה"נ ט, ז). וכמובן חיטה קודמת לשעורה, ואח"כ כוסמין, שיפון ושבולת שועל. ואח"כ אורז קודם ליין, ולמרות שאינו משבעת המינים, יש לו חשיבות שהוא מזין וברכתו מבוררת (אהע"ז, אמנם הפמ"ג כתב להקדים את שבעת המינים). ובין יין למיץ ענבים, יין קודם, שהוא חשוב יותר.
ואם לפי הכללים עליו לברך על המאכל החשוב והחביב, ואילו הוא מעוניין לאכול בתחילה מהפחות חשוב וחביב, יברך על החשוב, ואח"כ יאכל כפי שיחפוץ (מ"ב ריא, י).
^ 2. נחלקו במשנה (ברכות מ, ב), לר' יהודה מין שבעה קודם, ולחכמים חביב קודם. לרוה"פ הלכה כר' יהודה, וכ"כ בה"ג, תר"י, תוס', רא"ש, סמ"ג, ראב"ד, מרדכי, מהר"ם ועוד. ולרב האי גאון, ר"ח, רמב"ם, ראבי"ה ועוד, הלכה כחכמים. וכאשר אין ביניהם מין חביב, לכל הדעות שבעת המינים קודמים. ואמרו בגמרא (מא, א), שכל הקודם בפסוק קודם לברכה. ולכאורה רימון קודם לתמר, שכן הרימון הוא חמישי והתמר שביעי, אלא שאמר רב המנונא (ברכות מא, ב), שהחשיבות תלויה בסמיכות למילה 'ארץ', ואם כן רימון הוא חמישי ל'ארץ' הראשונה, ואילו תמר שני בסמיכותו ל'ארץ' השנייה, ולכן התמר קודם. שנאמר (דברים ח, ח): אֶרֶץ חִטָּה (1) וּשְׂעֹרָה (2) וְגֶפֶן (3) וּתְאֵנָה (4) וְרִמּוֹן (5), אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן (1) וּדְבָשׁ (2)" (דבש הוא תמר). ועיין בדברי מרן הראי"ה (עין איה שם), שביאר ששתי פעמים נזכר 'ארץ' כנגד שני סוגי קרבה לארץ: א) רוחנית, ב) טבעית-לאומית. והסוג הראשון קודם וחשוב מהשני, וגם השפעתו ארוכה יותר עד חמישה מינים. מ"מ הקרוב יותר לארץ השנייה, קודם למי ששייך לארץ הראשונה, אבל קרבתו אליה פחותה. ולכן זית ותמר קודמים לגפן, תאנה ורימון.
ולגבי חיטה ושעורה, ממילא למדנו, ש'המוציא' ו'מזונות' קודמים לברכת הפירות. וכן כוסמין, שיפון ושיבולת שועל, שמברכים עליהם 'המוציא' ו'מזונות' קודמים לפירות שבעת המינים (שמינים אלו נגררים בדיניהם אחר חיטה ושעורה, מ"ב ריא, כד-כה).
^ 3. בין מיני 'העץ' ו'האדמה', לדעת הרא"ש אין שום עדיפות, ששתיהן ברכות מבוררות. ולדעת הרי"ף והרמב"ם ועוד רבים, יש להקדים את החביב, ואפילו כנגד מין שבעה. ולבה"ג ועוד רבים, פרי עץ קודם לאדמה, שברכתו מבוררת יותר, וכן דעת א"ר, בא"ח מטות ג, וכה"ח ריא, ו ויד. ולבאו"ה (ריא, א, 'וי"א'), ככלל יש להקדים 'העץ' ל'האדמה', ורק כאשר מין האדמה נחשב חביב לכל הדעות, היינו תמיד נחשב כחביב יותר, וגם עתה הוא רוצה בו יותר, יקדים לברך על פרי האדמה (וע' בהערה 9).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il