^ 1. לגבי סדר הקדימה במיני פת שונים, עיין לעיל ג, ב. ושם בהערה 1 מקורות לדינים שכאן. ושם בהערה נזכר עוד כלל, שהנקי קודם, כלומר פת מקמח מנופה קודמת לפת קיבר. וכלל זה נמצא בחשיבותו אחר כלל החביב, ובעצם הוא התפרטות שלו. ובלחם זהו מדד מרכזי לחביבותו, ולכן נקבע ככלל בפני עצמו. אבל בשאר מאכלים, יש מספר מדדים לחביבות, כגון בדגים, סוג הדג, איכותו, יוקרתו, ולכן לא פירטתי את כלל החביב. ונחלקו הראשונים בהגדרת החביב, לרמב"ם ואו"ז, היינו החביב עליו עתה, ולתר"י והרא"ש, החביב עליו בדרך כלל למרות שעתה השני חביב עליו יותר, ולכך נוטה שו"ע ריא, א. וכתב הגר"ז סדבה"נ י, טו, שרשאי האדם לבחור כמי לנהוג.
וכשיש מאפה מזונות ותבשיל מזונות, עדיף לברך על המאפה, מפני שהוא דומה יותר ללחם (גר"ז סדבה"נ ט, ז). וכמובן חיטה קודמת לשעורה, ואח"כ כוסמין, שיפון ושבולת שועל. ואח"כ אורז קודם ליין, ולמרות שאינו משבעת המינים, יש לו חשיבות שהוא מזין וברכתו מבוררת (אהע"ז, אמנם הפמ"ג כתב להקדים את שבעת המינים). ובין יין למיץ ענבים, יין קודם, שהוא חשוב יותר.
ואם לפי הכללים עליו לברך על המאכל החשוב והחביב, ואילו הוא מעוניין לאכול בתחילה מהפחות חשוב וחביב, יברך על החשוב, ואח"כ יאכל כפי שיחפוץ (מ"ב ריא, י).
^ 2. נחלקו במשנה (ברכות מ, ב), לר' יהודה מין שבעה קודם, ולחכמים חביב קודם. לרוה"פ הלכה כר' יהודה, וכ"כ בה"ג, תר"י, תוס', רא"ש, סמ"ג, ראב"ד, מרדכי, מהר"ם ועוד. ולרב האי גאון, ר"ח, רמב"ם, ראבי"ה ועוד, הלכה כחכמים. וכאשר אין ביניהם מין חביב, לכל הדעות שבעת המינים קודמים. ואמרו בגמרא (מא, א), שכל הקודם בפסוק קודם לברכה. ולכאורה רימון קודם לתמר, שכן הרימון הוא חמישי והתמר שביעי, אלא שאמר רב המנונא (ברכות מא, ב), שהחשיבות תלויה בסמיכות למילה 'ארץ', ואם כן רימון הוא חמישי ל'ארץ' הראשונה, ואילו תמר שני בסמיכותו ל'ארץ' השנייה, ולכן התמר קודם. שנאמר (דברים ח, ח): אֶרֶץ חִטָּה (1) וּשְׂעֹרָה (2) וְגֶפֶן (3) וּתְאֵנָה (4) וְרִמּוֹן (5), אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן (1) וּדְבָשׁ (2)" (דבש הוא תמר). ועיין בדברי מרן הראי"ה (עין איה שם), שביאר ששתי פעמים נזכר 'ארץ' כנגד שני סוגי קרבה לארץ: א) רוחנית, ב) טבעית-לאומית. והסוג הראשון קודם וחשוב מהשני, וגם השפעתו ארוכה יותר עד חמישה מינים. מ"מ הקרוב יותר לארץ השנייה, קודם למי ששייך לארץ הראשונה, אבל קרבתו אליה פחותה. ולכן זית ותמר קודמים לגפן, תאנה ורימון.
ולגבי חיטה ושעורה, ממילא למדנו, ש'המוציא' ו'מזונות' קודמים לברכת הפירות. וכן כוסמין, שיפון ושיבולת שועל, שמברכים עליהם 'המוציא' ו'מזונות' קודמים לפירות שבעת המינים (שמינים אלו נגררים בדיניהם אחר חיטה ושעורה, מ"ב ריא, כד-כה).
^ 3. בין מיני 'העץ' ו'האדמה', לדעת הרא"ש אין שום עדיפות, ששתיהן ברכות מבוררות. ולדעת הרי"ף והרמב"ם ועוד רבים, יש להקדים את החביב, ואפילו כנגד מין שבעה. ולבה"ג ועוד רבים, פרי עץ קודם לאדמה, שברכתו מבוררת יותר, וכן דעת א"ר, בא"ח מטות ג, וכה"ח ריא, ו ויד. ולבאו"ה (ריא, א, 'וי"א'), ככלל יש להקדים 'העץ' ל'האדמה', ורק כאשר מין האדמה נחשב חביב לכל הדעות, היינו תמיד נחשב כחביב יותר, וגם עתה הוא רוצה בו יותר, יקדים לברך על פרי האדמה (וע' בהערה 9).