ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- ברכות
- כללי ברכות
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ד - תערובת שיש בה מין דגן
כל מה שלמדנו שהולכים בתערובת מאכלים אחר הרוב הוא בתערובת רגילה, אבל אם אחד המינים שמרכיבים את התערובת הוא מחמשת מיני דגן, ברכתה 'מזונות'. למשל, עוגה, אף שרוב מרכיביה מסוכר, ביצים, אגוזים ושוקולד, אם יש בה קמח מחמשת מיני דגן, ברכתה 'מזונות'. וכן פשטידת ירקות שעירבו בה מעט קמח כדי להשביח את טעמה, הקמח עיקר, ומברכים על הפשטידה 'מזונות'. וזאת משום שחמשת מיני דגן הם החשובים שבמאכלים, שמהם עושים לחם ומזונות, לפיכך, כל אימת שהם נמצאים בתערובת הם קובעים את הברכה. וכן דין סלט איטריות (נודלס) וכרוב, שהואיל ומעורב בסלט מין דגן, גם כשהדגן מיעוט, ברכתו 'מזונות'.
ודין הברכה האחרונה מורכב יותר כי הוא תלוי באכילת כ'זית'. ולמעשה, אם הדגן היה רוב התערובת, ואכל מהכל יחד כ'זית', מברך 'על המחיה'. וגם אם הדגן היה מיעוט, אלא שבפועל אכל מהדגן כשיעור 'זית' (חצי ביצה) בזמן של 'אכילת פרס' (שש דקות), מברך 'על המחיה'. למשל, אם הקמח היה שליש מכלל המרכיבים, אם אכל מהפשטידה כשיעור שלושה זיתים במשך שש דקות, כיוון שאכל מהדגן כשיעור 'זית' - מברך 'על המחיה'. אבל אם מה שאכל היה כ'זית' שרק מיעוטו דגן - יברך 'בורא נפשות'. ובעוגה הדין שונה, שהואיל וכל שאר המרכיבים נועדו להטעים את הקמח, הם בטלים לגמרי לקמח, ואפילו אם הקמח מיעוט, כל שאכל מהעוגה כשיעור 'זית', מברך 'על המחיה' (ובתנאי שהקמח יהיה לפחות שמינית מהתערובת כמבואר לעיל י, ט). 1
וכל מה שלמדנו שמאכל שיש בו מין דגן מברכים עליו בתחילה 'מזונות', הוא בתנאי שהדגן נועד לתת טעם במאכל או כדי להשביע, אבל אם תפקידו של הדגן להדביק את מרכיבי התבשיל או המאפה, הרי שהדגן טפל למרכיבים האחרים, ואין בידו כוח לקבוע את הברכה. לפיכך, פשטידת ירקות שעירבו בה קמח כדי להדביק את הפשטידה, מברכים עליה 'האדמה' (שו"ע רח, ב-ג). וקציצת דג או בשר שעירבו בה פירורי לחם כדי להגדיל את נפחה ולעשות אותה רכה, פירורי הלחם טפלים לבשר או לדג, ומברכים על הקציצה 'שהכל' (אבנ"ז או"ח לח).
ופעמים שיש ספק אם המאכל שלפנינו הוא מאכל אחד שיש בו כמה מרכיבים וממילא צריכים לברך על העיקר ולפטור את הטפל, או שהוא צירוף של כמה מאכלים שצריך לברך על כל אחד מהם בנפרד. למשל, חמין (טשולנט) שיש בו גריסים, פשטידת קמח, תפוחי אדמה, שעועית ובשר. וגם כאשר פשטידת הקמח נתפוררה ונתפזרה בכולו, עדיין יש ספק האם החמין נחשב לתערובת אחת שברכתו 'מזונות', או שהבשר ותפוחי האדמה, מפני שהם גדולים, נחשבים כמינים נפרדים, וצריך לברך עליהם את ברכותיהם. וכפי שלמדנו (בהלכה ג), במצב כזה יש לברך בתחילה על כל מאכל בנפרד, על הגריסים 'מזונות', על תפוח אדמה 'האדמה', ועל חתיכת בשר 'שהכל', ואח"כ יאכל את החמין כתערובת.
ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל כ'זית' ממיני הדגן, מברך 'על המחיה'. ולגבי שאר המינים, אם היו מעורבבים לגמרי, עד שלא אכל מהם כ'זית' בנפרד, מפני שכמעט תמיד העלה במזלגו גם מין דגן, יש ספק אם יברך עליהם 'בורא נפשות', שאולי נפטרו בברכת הדגן. אבל אם אכל מהם כ'זית' בנפרד, היינו שבפעמים שהעלה במזלגו מהם בלא דגן היה כ'זית', יברך עליהם 'בורא נפשות'. וכן אם לא היה בדגן שאכל כ'זית', ובשאר המאכלים היה כ'זית', אף שהיו מעורבים - יברך 'בורא נפשות' (ערוה"ש ריב, ב).
ה - מאכלים נוספים (שניצל, קובה, שטרודל, פלפל ממולא, מוסקה)
על שניצל עוף או דג מברכים 'שהכל'. ואף שבציפוי שלו יש דגן שמוסיף טעם, כיוון שאינו מעורב בתוך המאכל, ומגמתו היא רק להטעים את הבשר מבחוץ, הבשר נשאר עיקר. וכן חצילים מטוגנים שמצופים בקמח או פירורי לחם, ברכתם 'האדמה' (כך המנהג. וגם לסוברים שברכתם 'מזונות', הואיל ויש בזה ספק צריכים לברך 'שהכל').
אבל על קובה , שהיא קציצה שיש לה מעטה עבה מאוד של בצק ובתוכה בשר, כיוון שיש לבצק חשיבות עצמית, הוא העיקר ומברך על הכל 'מזונות'.
וכן על שטרודל שמילאוהו בבשר, כיוון שיש למעטה הבצק שנאפה עם המילוי חשיבות עצמית, אף שהוא דק ומועט יחסית לבשר, הבצק עיקר וברכת השטרודל כולו 'מזונות'. ובסוף, אם היה בבצק כשיעור 'זית' (חצי ביצה), יברך 'על המחיה'. ואם לא היה בבצק כשיעור 'זית' אבל ביחד אכל כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. ואם רצה מתחילה להפריד את מעטה המזונות שבשטרודל מהבשר, הרי שהפכו לשני מאכלים, ויברך על המזונות לחוד ועל הבשר לחוד, הן ברכה ראשונה והן ברכה אחרונה.
בלינצ'ס (חביתיות), שעשוי מבצק דק שהוכן על מחבת וממלאים אותו בגבינה או ירקות מרוסקים - גם כשהבצק לא טוגן עם המילוי, כל זמן שאינו מעוניין להפריד את המעטה מהמילוי, הרי זה מאכל אחד, וממילא הבצק עיקר וברכתו 'מזונות' (לגבי ברכה אחרונה דינו כשטרודל).
בוטנים אמריקאים , הם בוטנים שמצופים בשכבה עבה של קמח עם מתיקות, וכיוון שהקמח הוא אחד ממרכיבי המאכל, ברכתו 'מזונות'. ואם אכל מהקמח לבדו כשיעור 'זית', מברך בסוף 'על המחיה'. ואם לא אכל מהקמח שיעור כ'זית', אבל משני המרכיבים יחד אכל כשיעור 'זית', יברך 'בורא נפשות'.
יש מאכלים שקשה לקבוע אם יש ביניהם עיקר וטפל, כדוגמת מוסקה , שהוא מאכל העשוי מפרוסות חצילים ממולאות בקציצת בשר, שהואיל ושני המרכיבים שלו חשובים וניכרים, קשה לקבוע איזה מהם חשוב יותר. לפיכך, יאכל תחילה מהחצילים לבד ויברך 'האדמה', ויאכל מהבשר לבד ויברך 'שהכל', ואח"כ יאכלם יחד.
על פלפל ממולא באורז ומעט בשר מברך 'מזונות', מפני שהאורז עיקר, ותפקיד הפלפל לעוטפו ותפקיד הבשר להטעימו. ואם הפריד את המילוי מהפלפל, כדי לאכול כל אחד משניהם בנפרד, יברך על המילוי 'מזונות' ועל הפלפל 'האדמה'.
ו - מצייה ומה שעליה
המורח גבינה או שוקולד על מצייה או קרקר, גם אם מרח שכבה עבה יחסית, כל זמן שהממרח נועד להטעים את המצייה, למרות שהוא חביב עליו מאוד הוא טפל למצייה, ויברך על המצייה בתחילה 'מזונות', ובסוף, אם אכל מהמזונות כ'זית', יברך 'על המחיה' ויפטור את הממרח. וכן הדין אם הניח על המצייה נקניק כדי להטעים את המצייה.
אבל אם הוא רוצה לאכול את הנקניק מצד עצמו, והוא מניח אותו על המצייה, כי כך טעים לו יותר לאכול את שניהם יחד - אין אחד מהם טפל לחבירו, ויברך תחילה 'מזונות' ויאכל מהמצייה, ואח"כ יברך 'שהכל' ויאכל מהנקניק, ואח"כ ימשיך לאכול את שניהם יחד. וכן הדין אם רצה לאכול את המצייה עם חתיכת דג או עם הרבה גבינה או עם הרבה ירקות, שאם הוא רוצה לאוכלם מצד עצמם, יברך על המצייה בנפרד ועל מה שהוא רוצה להניח עליה בנפרד, ואח"כ יאכל אותם יחד (מ"ב ריב, ו; קסח, מה). ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהמצייה כ'זית' וממה שעליה כ'זית', למרות שאכלם יחד, כיוון שאין אחד מהם טפל לחבירו, ולא אפאם יחד, הרי הם כשני מאכלים, ויברך בסוף 'על המחיה' ו'בורא נפשות'.
וגם כאשר יש לו ספק אם המאכל המצורף למצייה טפל למצייה, יברך תחילה על המצייה בנפרד ועל המאכל הנוסף בנפרד, ואח"כ יאכלם יחד. ואין בזה חשש ברכה לבטלה, הואיל ומתחילה התכוון שלא לפטור בברכה שבירך על המצייה את המאכל הנוסף (עיין הערה 2). ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהמציות כשיעור 'זית', יברך 'על המחיה', ועל המאכל הנוסף לא יברך 'בורא נפשות', כי אולי נפטר בברכת 'על המחיה'. ורק אם יאכל מהתוספת כ'זית' בנפרד, יברך גם 'בורא נפשות'. וכן אם לא היה במציות כ'זית', ובתוספות היה כ'זית', יברך 'בורא נפשות'.
ז - עוגות שונות, גלידה בגביע וקרמבו
עוגה שיש בה מילוי פרי או ירק (שטרודל, כרוכית - פאי), כיוון שהבצק והמילוי נאפו יחד, הרי שמדובר במאכל אחד, וכיוון שיש בו מיני דגן, גם אם הדגן מיעוט הוא העיקר, ולכן מברכים על העוגה 'מזונות'. וכן עוגה שתחתיתה בצק ועליה פרוסות פרי, כיוון שהכל נאפה יחד, הרי שזה מאכל אחד וברכתו 'מזונות'. ולברכה אחרונה, אם אכל מהבצק שיעור כ'זית', יברך על העוגה 'על המחיה'. ואם לא אכל מן הבצק שיעור כ'זית', אבל ביחד עם המילוי אכל שיעור כ'זית', יברך 'בורא נפשות' (עיין לעיל י, 14).
אבל אם אפו תחילה בסיס מבצק, ועליו הניחו קצפת או גלידה או גבינה או ג'לי, אם מה שהניחו על הבצק מרובה, כיוון שלא אפו אותם יחד, גם למה שהניחו על הבצק ישנה חשיבות עצמאית, ולכן צריך לברך על העוגה הזו שתי ברכות (מ"ב קסח, מה). וכן בברכה אחרונה, יברך על כל אחד מהם בנפרד, על כ'זית' מהבצק - 'על המחיה', ועל כ'זית' ממה שמעליו - 'בורא נפשות'.
גלידה בתוך גביע העשוי ממיני דגן. אם טעמו של הגביע תפל, וכל מגמתו להחזיק את הגלידה, מברך 'שהכל' על הגלידה ופוטר את הגביע. אבל אם הוא מעוניין בטעמו של הגביע התפל, וקל וחומר כאשר הגביע מוטעם, הרי שגם לגביע יש חשיבות, ולכן יש לברך גם על הגלידה וגם על הגביע. ומצד סדר הקדימה עדיף לברך תחילה 'מזונות' על הגביע, וכאשר לא נוח להתחיל לאכול מהגביע, יברך תחילה 'שהכל' ויאכל מהגלידה, וכשיגיע לגביע, יברך 'מזונות' וינגוס מהגביע. ובסוף, יברך 'בורא נפשות' (ואם ידוע לו שאכל מהגביע כ'זית', יברך גם 'על המחיה'. ועיין לעיל י, יא).
קרמבו : כיוון שיש חשיבות גם לקצפת וגם לביסקוויט שתחתיו, יש לברך על הקרם 'שהכל' ועל הביסקוויט 'מזונות'. ובסוף, יברך על הקרם 'בורא נפשות', ועל הביסקוויט לא יברך, כי אין בו שיעור כ'זית' (חצי ביצה).
אבל על גליליות גדולות העשויות ממזונות ובתוכם גלידה, כיוון שהמזונות עוטפים את הגלידה, הרי הם מאכל אחד, ומברך עליהם 'מזונות'. ובסוף, אם אכל מהמזונות כשיעור חצי ביצה, מברך 'על המחיה' ופוטר את הגלידה. ואם אכל מהמזונות פחות אבל ביחד אכל שיעור חצי ביצה - מברך 'בורא נפשות'. 2
ח - ממתקים
בוטנים מסוכרים, וכן שקדים מצופים בשוקולד, העיקר הוא הבוטן או השקד, והציפוי נועד להטעימו, ומברכים על הבוטן 'האדמה' ועל השקד 'העץ'. ועל סוכריה שיש בתוכה שקד מברכים 'שהכל'. וכן על שוקולד אגוזים מברכים 'שהכל', שהאגוזים טפלים לשוקולד (לעיל ח, ט). בדרך כלל, שם המאכל מצביע על מהותו, שאם הוא נקרא סוכריה או שוקולד, הרי שהפרי שבתוכו טפל, וברכתו 'שהכל'. ואם הוא נקרא בוטן מצופה או שקדים בשוקולד, אזי הפרי עיקר. ומכל מקום גם כאשר הממתק נקרא על שם הפרי, אם מתעורר ספק, שאולי הציפוי עבה והוא העיקר, יברך מספק 'שהכל', שברכת 'שהכל' פוטרת הכל.
גלידה שיש בה חתיכות פרי ואגוזים שנועדו להוסיף בה טעם, הגלידה עיקר, ובברכת 'שהכל' פוטרים את חתיכות הפרי. וכן אם הניחו על הגלידה אגוז, האגוז טפל לגלידה, ובברכת 'שהכל' שעל הגלידה פוטרים את האגוז. ואם לפני שהתחיל לאכול את הגלידה רצה לאכול את האגוז לבדו, יברך עליו 'העץ'.
חטיפים רבים כיום מורכבים מוופל שסביבו שכבה עבה מאוד של שוקולד. מצד אחד ברור שעיקר המאכל הוא השוקולד, ומנגד, כיוון שהוופל ממין דגן יש לו חשיבות. להלכה, הדין תלוי במגמת הוופל, בדרך כלל הוא נועד לתת טעם, וממילא ברכתו 'מזונות'. אבל אם הוא נועד רק כדי להעמיד את השוקולד וליצור לו מרקם מיוחד, נכסס, אזי הוופל טפל, וברכת החטיף 'שהכל'. למעשה, זה שאוכל צריך להחליט האם יש בוופל חשיבות עצמאית ויברך 'מזונות', או שהוא רק מסייע וטפל לשוקולד ויברך 'שהכל'. ואין לחשוש כל כך לטעות, כי בשני האופנים יוצאים ידי חובה (שעה"צ רח, לא. ולגבי ברכה אחרונה עיין הערה 5).
ט - מרק שיש בו כמה מינים
מרק ירקות המקובל כיום, הוא מרק שעיקר טעמו נוצר מאבקת מרק, לפיכך ברכת המים שבו 'שהכל', וברכת הירקות שבו 'האדמה' (לעיל ח, יד). ואם אחד מהם עיקר והשני טפל, מברך על העיקר ופוטר את הטפל. ודין זה נחלק לשלושה מצבים:
א) אם רובו הגדול של המרק נוזלים, ויש בו מעט מאוד ירקות, הם טפלים למרק, ומברך על המרק 'שהכל' ופוטר בברכתו את מעט הירקות שבו (שעה"צ רח, כז). ב) אם רובו נוזל ומיעוט חשוב ירקות, למרות שהירקות הם מיעוט, כיוון שיש להם חשיבות, אין כאן עיקר וטפל, וצריך לברך על המרק שתי ברכות, על הירקות 'האדמה', ועל הנוזלים 'שהכל'. ג) אם קרוב לחצי מהמרק הוא ירקות, עד שברור לו שהם העיקר והנוזלים טפל, מברך על הירקות 'האדמה' ופוטר את הנוזלים (מ"ב רב, נד; רה, יג). ואף אם אחר שיסיים את הירקות עוד ישארו כמה כפות נוזלים, הם טפלים לירקות ואין צריך לברך עליהם בנפרד. ולגבי ברכה אחרונה, על המים לא יברך, הואיל ולא שתה מהם 'רביעית' ברציפות (כמבואר לעיל י, י), ואם אכל מהירקות כ'זית' בכדי 'אכילת פרס', היינו כשיעור נפח חצי ביצה בתוך שש דקות (כמבואר לעיל י, ז), חייב לברך עליהם 'בורא נפשות'.
מרק כופתאות (קניידלאך), אם היו בו הרבה כופתאות, ובדרך כלל הוא אוכל את המרק עם הכופתאות, הכופתאות עיקר ומברך 'מזונות' ופוטר את המרק. ואם היו בו מעט כופתאות, יברך על הכופתאות 'מזונות', ועל המרק 'שהכל'.
על מרק שיש בו איטריות וירקות שקשה לבודדם, מברך בתחילה 'מזונות' ובסוף 'על המחיה'. וגם כשהאיטריות מיעוט, הואיל והן מיני דגן - הן העיקר (שו"ע רח, ב). אבל אם היו במרק חתיכות ירק ניכרות שאפשר לבודדן, יש ספק שאולי הן אינן נחשבות כחלק מהתערובת וממילא אינן טפלות לאיטריות. כדי לצאת מהספק, יברך בתחילה על האיטריות 'מזונות', ועל הירקות 'האדמה', ורק אח"כ יאכל משניהם יחד (כמבואר לעיל הערה 4). ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהאיטריות כשיעור חצי ביצה (במשך 6 דקות), יברך 'על המחיה'. ואם אכל מהירקות בנפרד כשיעור חצי ביצה, יברך גם 'בורא נפשות'. ואם אכל מהאיטריות פחות אבל מהירקות אכל שיעור חצי ביצה, אפילו אם לא אכלם לחוד, מברך 'בורא נפשות'. 3
חלב או לבן שהניחו בו מיני דגן שברכתם 'מזונות', והם מעורבבים עד שברוב הפעמים עולה בכף גם ממיני הדגן, יברך על הכל 'מזונות' (לעיל ד). אבל אם אינם מעורבים כל כך, עד שפעמים רבות יאכל לבן או חלב בלא דגן, יברך על הדגן 'מזונות' ועל החלב 'שהכל'. ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהדגן כ'זית', יברך 'על המחיה' ויפטור את הלבן או החלב. ואם לא היה במה שאכל כ'זית' דגן, אבל יחד עם הלבן היה שם כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. ואם אכל את הדגן עם חלב, לא יברך בסוף כלום, שהואיל ואכלם בכף, לא יתכן שהספיק לשתות מהחלב 'רביעית' בזמן שמחייב ברכה אחרונה (עיין לעיל י, י. ולגבי דין שלווה בחלב, עיין לעיל ו, יד).
^ 1. עיין לעיל י, 14, שכאשר אכל כחצי 'זית' שברכתו 'מעין שלוש' וכחצי 'זית' שברכתו 'בורא נפשות', חוששים לדעת המחמירים ואינם מצטרפים לחייב ברכת 'בורא נפשות'. אבל אם הם מאכל אחד, שאינו מעורבב לגמרי כאחד, כדוגמת עוגה עם מילוי, או סלט איטריות (נודלס) וכרוב, אם ביחד יש שיעור כ'זית' - מברכים 'בורא נפשות'. ואם הוא מאכל אחד שמורכב משני מינים, כמו פשטידה, ואכל כ'זית', הולכים אחר הרוב. ועיין שם בהרחבות בביאור הדין. ועיין לעיל י, ט, בדין בעוגה.
^ 2. קסטה - גלידה שבתוך שני ביסקוויטים, אף שהמזונות חשובים, כיוון שהגלידה בכמות גדולה, יש לה חשיבות עצמית, ולמדנו במ"ב קסח, מה, שאם לא נאפו יחד אינם מאכל אחד, וכן למדנו בח"א נא, יג, שכל ששני המינים ניכרים, אין אחד טפל לחבירו. לפיכך יברך תחילה 'מזונות' ויטעם מהביסקוויט, ואח"כ יברך 'שהכל' ויטעם מהגלידה. ולבסוף, אם אכל כ'זית' מהמזונות יברך 'על המחיה', ויפטור את הגלידה, הואיל ואפשר לומר שהם מאכל אחד. ואם לא היה במזונות כ'זית', אבל יחד עם הגלידה היה כ'זית', כיוון שהם מאכל אחד, יברך 'בורא נפשות' (כמבואר לעיל י, 14). אבל לגבי גלידה בגביע שהוזכרה לעיל, אין היא והגביע מאכל אחד (שקוטר הגביע גדול ובדרך כלל הגלידה גבוהה מהגביע), ולכן אם היה בכל אחד מהם כ'זית', יברך על כל אחד את ברכתו.
^ 3. וכדין איטריות כך דין שקדי מרק, שאם קשה לבודד את שאר מרכיבי המרק, וכבר הניח את שקדי המרק בתוך המרק, ובדרך כלל הוא מעלה בכף מרק ושקדי מרק יחד - יברך על הכל 'מזונות'. אבל לכתחילה, לפני שיערבב את שקדי המרק במרק, נכון שיברך עליהם 'מזונות' ויאכל מהם, ועל המרק את ברכתו ויאכל ממנו, ואח"כ יאכלם ביחד. וזאת משום שפעמים רבות יש ספק אם שקדי המרק בכמות מספקת ומעורבבים לגמרי במרק עד שהופכים את כולו לטפל להם. וכדין ירקות כך דין בשר.
לגבי ברכה אחרונה, אם לא היה בשקדי המרק שיעור כ'זית', אין הירקות מצטרפים להשלים לשיעורם, מפני שספק אם הם מאכל אחד. עיין לעיל י, 14.
^ 2. קסטה - גלידה שבתוך שני ביסקוויטים, אף שהמזונות חשובים, כיוון שהגלידה בכמות גדולה, יש לה חשיבות עצמית, ולמדנו במ"ב קסח, מה, שאם לא נאפו יחד אינם מאכל אחד, וכן למדנו בח"א נא, יג, שכל ששני המינים ניכרים, אין אחד טפל לחבירו. לפיכך יברך תחילה 'מזונות' ויטעם מהביסקוויט, ואח"כ יברך 'שהכל' ויטעם מהגלידה. ולבסוף, אם אכל כ'זית' מהמזונות יברך 'על המחיה', ויפטור את הגלידה, הואיל ואפשר לומר שהם מאכל אחד. ואם לא היה במזונות כ'זית', אבל יחד עם הגלידה היה כ'זית', כיוון שהם מאכל אחד, יברך 'בורא נפשות' (כמבואר לעיל י, 14). אבל לגבי גלידה בגביע שהוזכרה לעיל, אין היא והגביע מאכל אחד (שקוטר הגביע גדול ובדרך כלל הגלידה גבוהה מהגביע), ולכן אם היה בכל אחד מהם כ'זית', יברך על כל אחד את ברכתו.
^ 3. וכדין איטריות כך דין שקדי מרק, שאם קשה לבודד את שאר מרכיבי המרק, וכבר הניח את שקדי המרק בתוך המרק, ובדרך כלל הוא מעלה בכף מרק ושקדי מרק יחד - יברך על הכל 'מזונות'. אבל לכתחילה, לפני שיערבב את שקדי המרק במרק, נכון שיברך עליהם 'מזונות' ויאכל מהם, ועל המרק את ברכתו ויאכל ממנו, ואח"כ יאכלם ביחד. וזאת משום שפעמים רבות יש ספק אם שקדי המרק בכמות מספקת ומעורבבים לגמרי במרק עד שהופכים את כולו לטפל להם. וכדין ירקות כך דין בשר.
לגבי ברכה אחרונה, אם לא היה בשקדי המרק שיעור כ'זית', אין הירקות מצטרפים להשלים לשיעורם, מפני שספק אם הם מאכל אחד. עיין לעיל י, 14.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הכל מתחיל בפנים
איך ללמוד אמונה?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רמב"ם וכוזרי
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
לקראת הנישואין הכנה לפגישות
בבסיס הכל - התפילה | גיל החתונה בזמננו | למה להתחתן? | שלב החיפושים | מתי להתחיל? | איך יודעים שזה מתאים? |ההבדלים בין איש לאישה | שלבי התפתחות הקשר | דגשים כלליים לפגישות.
תפילה מהות התפילה: חיבור עמוק לבורא
הרב מסביר כי התפילה אינה רק פעולה טכנית שאנו חייבים לצאת בה ידי חובה, אלא "עבודה שבלב" שנועדה לבטא התבטלות, עבדות ורצון אמיתי לקרבה ולדבקות עם בורא עולם. בנוסף, מודגש כי ההלכות השונות והמבנה הקבוע של התפילות נועדו לרומם את שאיפותינו הרוחניות ולחזק בנו את ההכרה התמידית שכל השפע בחיינו מגיע אך ורק מאת השם.
רביבים חטא המרגלים כמבחן אמונה לדורות
כשם שצום תשעה באב חמור מצום י"ז בתמוז, כך מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל | שני החטאים היסודיים של דור המדבר מלווים את ישראל בכל הדורות | המרגלים חטאו בכך שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה | מי שכופר בערכה של ארץ ישראל, כופר ביכולת לגלות את דבר ה' בארץ | רוב מי שמבינים את ערכה של ארץ ישראל, מוצאים דרכים מעשיות כיצד להחזיק בארץ וליישבה תוך התמודדות עם האתגרים הקשים נדמה שהוויכוח על ארץ ישראל מבוסס על טענות ריאליות, האם ויתור על שטחים ימנע מלחמה או יקרב מלחמה? האם ניתן להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון בלא לתת אזרחות לנוכרים שאינם מזדהים עם המדינה היהודית? אולם בפועל אנו מוצאים עובדה מעניינת. הרוב המוחלט של מי שאינם מבינים את ערכה המקודש של הארץ, מוצאים שיש קושי ליישבה ורוצים לסגת מחלקים ממנה, ולימים מתברר שהביאו אסונות על עם ישראל
אורות ישראל ותחייתו הורדת הרעיונות למעשה
השיעור מדגיש כי רוח ההלכה המעשית, באמצעות התורה שבעל פה, מספקת הדרכה מסודרת המהווה בסיס יציב וחיוני לבניית חיי רוח שלמים וקבועים ללא דילוג על שלבים. לעומת זאת, "רוח סער" המחפשת אידיאלים גבוהים ללא עיגון מעשי בסדרי החיים, כפי שבא לידי ביטוי בנצרות או בגישות קיצוניות, מנותקת מן המציאות ואינה מסוגלת להתקיים לאורך זמן.
כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש אב
אבלות בתשעה באב בשגרת החיים | רמת ההחמרה בכשרות (בדיקת תולעים וחרקים) | קריאת שם לתינוק על שם קרוב משפחה שנפטר | מפגשים ושיח עם הציבור החילוני | אחדות ישראל ושילוב כלל העם (משל החלבנה) | כוונה בתפילה.
