ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
גם לאחר שעברו שנים מרובות דור הראשונים נפטר עדיין רואה אותם התורה כאילו רק עכשיו היגרו למצרים "הבאים מצרים" ולא "שבא" לשון עבר. את הדבר ניתן להסביר בהמשך למה שאמרו רז"ל: "שלא שינו את שמם", כדרך ששמות שבטי י-ה, הגדרה מיוחדת היתה לכל אחד ואחד: "ראובן" - ראה ה', "שמעון" - שמע ה' וכו'. כך גם דורות אחרונים שמותיהם מוגדרים: אליצור, שדי אור, שלומיאל, צורי שדי וכו'.
אף גם זאת רז"ל קבעו ששלשה שמות לאדם: אחד שקראו לו אביו ואימו, ואחד שקראו לו בני אדם ואחד שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו.
אדם העומד ברשות עצמו, מייחד את שמו על פעולותיו וזוכה לשם, מה שאין כן אדם שאינו עומד ברשות עצמו - אינו זוכה שיצירותיו יקראו על שמו. הדבר נוגע ליחיד וגם לעם. עם המצוי בגלות יצירותיו למען האחרים ועל שם האחרים הם נקראים.
גדלותם של ישראל קדושים שהיו בגלות מצרים שמרו על זהותם ועל מהותם והגם שבנו ערי מסכנות לאחרים - שמם נקרא על יצירתם, לא הם ולא אחרים הצליחו לטשטש את שמם. ואולי גם היה מקור השנאה של פרעה וכל עבדיו. שנאה שמקורה בקנאה, שחלוף השנים לא גרם לחליפת השם, אלא שמות בני ישראל הבאים.
(התשמ"ז)
ב'
בשני דברים נשתנה סופו של הפסוק מראשיתו: בראשיתו - "בני ישראל", בסופו - "את יעקב", בראשיתו - "הבאים" לשון הווה, וסופו - "באו" לשון עבר. ואין לנו אלא להסביר לעצמנו את מה שרצתה התורה ללמד בשינויים אלה. וגם אם עומק רב לדברי תורה ושבעים פנים להם, ומי יכול לאמר לזה ורק לזה התכונה, אסור לנו למנוע עצמנו מלעיין בדברים וללמד מהם.
בית יעקב ירד למצרים, שלא על מנת להשתקע בה: "לגור בארץ באנו" ואף על פי שידעו יפה מאד על הגזירה של "גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה", לא ציפו שזה יהיה דוקא במצרים שהיתה "ערות הארץ", מי שפדה את אב האומה מאור כשדים, לא למען הגלות את בניו למצרים הוציאו ואותה חרדה שהיתה ליעקב בירידתו והקב"ה צריך היה לעודדו "אל תירא" אותה חרדה היתה גם לבניו - את יעקב איש וביתו באו בעבר, חרדה ודאגה בלב. לפני הקב"ה היה גלוי "כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל", יעקב גם במצרים ישאר כ"איש תם" ועל כן הגילוי האלוקי אליו בירידתו היתה: "ויאמר אלוקים לישראל ויאמר יעקב יעקב" - הגם שהנך רואה עצמך כתולעת יעקב במהותך אתה ישראל ועל כן אל תירא. והבנים אשר בעבר בירידתם, היתה להם חרדה כחרדתו של יעקב אביהם - אחרי התקופה של שנות חיי השבטים, ראו את עצמם כאילו עכשיו באו עם אותו מטען של "ישראל" והחרדה פגה והיא שגרמה לכשלון "כי אל תאמין בעצמך"...
(התשנ"ו)
ג'
אימרה שגורה בפי הבריות: לכל אחד מאתנו שלשה שמות: השם שנתנו לו אביו ואימו בשעת לידתו, השם שהבריות מעניקות לו והשם שזוכה לו עקב פעילותו ותרומתו לאנושות. יש והשם שההורים נותנים לו משתבח והוא נשאר בשם שהבריות נתנו לו, כך נדמה ניתן לפרש את מה שמצאנו בתורה ביחס לעשרת הדורות הראשונים אצל כלם מודגש שמו של הנולד פרט ללמך שאצלו כתוב ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן. מה השם שנתן - לא מוזכר ולא ידוע, כשגדל ועשה מה שעשה למענם של האנשים - "ויקראו שמו נח לאמר זה ינחמנו". לשם זה הוא זכה ובשם זה קראו לו הבריות.
בני ישראל - שבטי י-ה השמות שקבלו בעת לידתם, הוא בא לידי ביטוי גם אח"כ עקב אורחות חייהם והתנהגותם והוא נשאר חרות בלבבות של צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם. אותם השמות שנקראו בעת בואם למצרים, באותם השמות מיחסת אותם התורה בעמוד העם לפני היציאה לחרות.
"שלא שינו את שמם" - שתי משמעויות לכך. כשם שכל שם ושם שנתנו האבות היתה לו משמעות מיוחדת, כך גם הדורות שבאו לאחר מכן, כל שם שניתן היתה לו משמעות: פדהצור, צורישדי וכו'. יתר על כן, השם הזה גם הבריות אשרוהו, וגם מעשיו שלו תאמו זאת.
(התשס"ד)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
