^ 1. ברכות מא, ב: "אמר רב פפא: הלכתא, דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה - טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם". לרש"י, דברים הבאים מחמת הסעודה, הכוונה שנאכלים עם הלחם, ולכן נפטרים בברכתו. ולשאר הראשונים, כל המאכלים שנועדו לשביעה כלולים בברכת 'המוציא' (מאירי). והריטב"א ביאר זאת על פי הרחבת יסוד עיקר וטפל, שכל המאכלים המשביעים נעשים טפלים ונגררים אחר הלחם. וכדבריהם פסק בשו"ע קעז, א, והוסיף בסעיף ד', שאפילו אם לא כיוון עליהם בעת שבירך 'המוציא', ברכת 'המוציא' פוטרתם. אלא שהסתפקו האחרונים כמה לחם צריך לאכול כדי שייחשב לעיקר, עיין מ"ב קעז, ג. והסכימו רוב האחרונים, שדי באכילת כזית (דגמ"ר, א"א בוטשאטש קסז, א, אג"מ או"ח ד, מא).
^ 2. היין אינו נפטר ב'המוציא' כמבואר בברכות מא, ב, ולהלן ז, ג. ולגבי שאר משקים, לדעת בה"ג, רי"ד ועוד, ברכת 'המוציא' אינה פוטרת שתייה, ואפילו על מים צריך לברך 'שהכל'. ורק ברכת היין פוטרת את שאר משקים. כמו למשל בשבת, הברכה על היין שבקידוש פוטרת את שאר המשקים שיביאו אח"כ בסעודה. לעומת זאת, דעת ר"ת, ר"י, רשב"א, תר"י ועוד רבים, השתייה נגררת אחר האכילה, ולכן ב'המוציא' פוטר משקים. וכך דעת רוה"פ, וכך המנהג. והר"ם והרא"ש הסכימו שברכת 'המוציא' פוטרת משקים, אלא שכדי לצאת מהספק הציעו שישתה מעט לפני הסעודה, ואז לכל הדעות יצטרך לברך על השתייה, ובברכתו יפטור את כל מה שישתה בסעודה. וכתב בשו"ע קעד, ז, שכך ינהג "הרוצה להסתלק מן הספק". ולבא"ח נשא ה, כך נכון לנהוג. ומ"מ הנוהג כן צריך להקפיד מאוד לשתות פחות מכשיעור המחייב ברכה אחרונה, שאם ישתה כשיעור, יכנס לספק גדול יותר, שלדעת רבים יצטרך לברך על מה ששתה ברכה אחרונה (כמבואר להלן הלכה יב, ועיין להלן י, י, שי"א שהשיעור הוא חצי ביצה). למעשה, רבים כתבו שזו מידת חסידות בלבד (כך משמע מהרמ"א, אול"צ ח"ב יג, ו, ברכ"ה ח"ג י, 253, ילקוט יוסף קעד, ה). אכן בפועל רבים נוהגים שלא לדקדק ולברך על שתייה לפני הסעודה.
לח"א מג, יא, השותה קפה צריך לברך 'שהכל', כי אינו חלק מהסעודה. ורבים כתבו שאין לברך עליו, כי הוא חלק מהסעודה (ערוה"ש קעד, יד, ברכ"ה ח"ג י, 261). ולגבי משקאות חריפים, לרש"ל ולבוש, צריכים ברכה, ולמ"א והגר"ז, אם שותים אותם במשך האכילה, כיוון שהם מעוררים את התיאבון הם חלק מהסעודה ואין מברכים עליהם, אבל לאחר הסעודה צריכים ברכה. ובילקוט יוסף קעד, ח, כתב שגם אחר הסעודה לא יברך. למעשה ההלכה כמבואר למעלה. ובמ"ב קעד, לט, ובאו"ה 'והמנהג', הציע שבמקום שיש ספק (קפה ושתייה חריפה), ישתה יין ובברכתו יפטור את שאר המשקאות (וכשעושים קידוש, ברכת היין פוטרת את כל המשקים ששותים עד ברהמ"ז). וכשלא בירך על היין תחילה, אם יאכל סוכריה או גלידה ויברך עליהם 'שהכל', יוכל לכוון לפטור מספק את השתייה.
^ 3. ואם הוא מתכוון שהפירות (או מאכלים אחרים) שנאכלים בדרך כלל לקינוח יהיו המאכל היחיד שמצטרף לפת כדי לשבוע, לדעת הרא"ש, הואיל ומגמת אכילתם לשביעה, נפטרים בברכת הפת. ולתר"י, כיוון שאין רגילים לאוכלם לשביעה, רק אם יתחיל לאוכלם עם פת, יראה בכך שהוא מתכוון לאוכלם לשביעה, ואח"כ יוכל להמשיך לאוכלם לבדם בלא ברכה. וכך ראוי לנהוג (שו"ע קעז, ג).
^ 4. עיין להלן ו, ב, שיש שלושה הסברים מהי פת הבאה בכיסנים (פהב"ב - ממולא, נילוש ונכסס), ולדעת רבים (תוס', מרדכי, שבה"ל, מ"א קסח, כב, ט"ז י, מאמ"ר), בכל שלושת הסוגים, אם אוכלם בסעודה לקינוח - מברך 'מזונות'. ומעט מן הפוסקים מורים כך למעשה (הרב אליהו). מנגד, רבים הסבירו בדעת השו"ע קסח, ז, ששלושת הפירושים חלוקים, ואם כן על כל סוג שיאכל לקינוח, י"א שיברך 'מזונות' וי"א 'המוציא'. ולכן כשאוכלם לבדם מברך מפני הספק 'מזונות', וכשאוכלם בתוך הסעודה נפטרים מספק בברכת 'המוציא' (וכ"כ דגמ"ר, ח"א, רע"א). ולדעה זו, על מאפה שמתקיימים בו שלושת הפירושים כאחד (כדוגמת בקלאווה), צריך לברך בסעודה 'מזונות' (וכך דעת באו"ה קסח, ח, 'טעונים' וכל ההולכים בשיטתו). אולם לרשב"א (ברכות מא, ב) ועוד כמה ראשונים, בכל אופן אין לברך בסעודה על כל סוג של פהב"ב, שהואיל והוא משביע, הוא מצטרף למגמת הסעודה ונפטר בברכת 'המוציא'. (וכן מצינו שכאשר אוכלים פהב"ב כשיעור קביעות סעודה ברכתו 'המוציא', ואם כן יש מקום לומר שגם כשאוכלים אותו בסעודה הוא מצטרף לקביעות הסעודה וברכתו 'המוציא'). למעשה, מי שמנהג אבותיו לברך על כל מאפה מזונות בסעודה, או על מאפה שיש בו את שלוש ההגדרות, ימשיך במנהגו. אבל מי שאין בידו מנהג מובהק, הואיל ומכלל ספק לא יצאנו, אין אפשרות לברך 'מזונות' על מאפים שהוגשו לקינוח בסעודה (וכך הורו למעשה חזו"א, שבט הלוי, גרע"י, ברכ"ה ח"ג י, עו). וכדי לצאת מהספק, נכון שלא לאכול מזונות בסעודה (חיד"א). ואם אוכלם, טוב שיכוון במפורש להוציאם ב'המוציא' (ח"א מג, ט). וכן יכול לפטור עצמו מספק במזונות מבושלים שאוכלים לקינוח (כדוגמת ביסלי). ועוד עצה טובה, שיכוון במפורש בעת שיברך 'המוציא' שלא לפטור את המזונות שיגישו לקינוח בסעודה, וכשיגישו לפניו עוגות, יברך עליהם 'מזונות' (אול"צ ח"ב יב, י, בהערה).
והאוכל וופל בתוך הסעודה לקינוח, אם יברך עליו 'מזונות' לא הפסיד. שבנוסף לכל הסוברים שצריך לברך על מזונות הנאכלים לקינוח בתוך הסעודה, בפשטות דין הוופל כ'טריתא', שהוא מאפה מזונות דק ביותר, שגם אם קבע עליו סעודה ברכתו 'מזונות', כמבואר בשו"ע קסח, טו (פתחי הלכה ח, לג, עפ"י מ"ב קסח, לח, וכן כתבתי להלן ו, י), וממילא אם אוכלו לקינוח בסעודה, ברכתו 'מזונות'. בנוסף לכך, יתכן שמתקיימים בו שלוש ההגדרות של פהב"ב (ע' אול"צ ח"ב יב, י). ועיין כאן בהרחבות.